חובת הלבבות, פתיחה להמתרגם: הבדלים בין גרסאות בדף

אמר המתרגם: יהי שם אלוהינו מבורך מﬠתה ועד עולם, אשר המציא יש מאין בחכמתו, ויצר הכל בגבורתו, ובחר באדם להיות תרומת נבראיו וסגולת נמצאיו, ויאצל ﬠליו מרוח תבונתו, והאיר עיניו בנר נשמתו, כדכתיב {{ממ|איוב|לב|ח}}: "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם", וכתיב {{ממ|משלי|כ|כז}}: "נר ה' נשמת אדם". והבדילו בחכמה ובדעת מכל יצירותיו, והמשילו בכל בריאותיו, כדכתיב {{ממ|איוב|לה|יא}}: "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו“, וכתיב {{ממ|תהלים|ח|ז}}: "תמשילהו במﬠשי ידיך כל שתה תחת רגליו". וכל חכם לב יודע, כי האדם מתחילת יצירתו וראשית יסודתו נוצר ﬠל החכמה והוטבﬠ עליה, כדכתיב {{ממ|בראשית|ב|ז}}: "וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". אך מפני שיסודות תולדתו שונים זה מזה וגוברים זה ﬠל זה, הם מתגרים בו תמיד להטות אותו מדרך החכמה והאמת על דרך התאוה והשקר, וכפי גבורתם ﬠל שכלו תקצר ידו להחזיק בחכמה, והיה כאשר ירים השכל ידו וגברה החכמה, וכאשר יניח ידו וגברה התאוה; ובﬠנין הזה נבדלים בני האדם איש מרﬠהו בחכמה ובסכלות. ובכל דור ודור אנחנו רואים סגולת בני האדם, אשר הלכו לאור החכמה וסרו ממחשכי התאוה, המה היו הקרובים הקרבים אל יוצרם והנקראים אנשי אלוהים ואוהביו, כדכתיב {{ממ|בראשית|ה|כד}}:"ויתהלך חנוך את האלוהים, וכתיב {{ממ|בראשית|ו|ט}}: "את האלוהים התהלך נח". ובמעלות החכמה נבדל אברהם אבינו מאנשי דורו, ונקרא אוהבו של בוראו, דכתיב {{ממ|ישעיה|מא|ח}}: "זרע אברהם אוהבי“, ובה הגיﬠ אל המﬠלה הגדולה, אשר היא הכרת הבורא וייחודו וﬠבודתו, אשר בﬠבורה נברא האדם, כדכתיב {{ממ|ישעיה|מג|ז}}: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו". ובה נבדל יצחק בנו משאר בניו, ויעקב אבינו מאחיו, ותהי מורשה לזרעו אחריו, כדכתיב {{ממ|דברים|לג|ד}}: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב". ובעבורה נקראו עם ה', ובחיריו, ובניו, ובכוריו, וחשוקיו, ואוהביו, וידועיו, ומקוראיו, וסגולתו, וחלקו, וחבל נחלתו, כדכתיב{{ממ|יחזקאל|לו|כ}}: "באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו", וכתיב {{ממ|דברי הימים א|טז|יג}}: "זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו“, וכתיב {{ממ|דברים|יד|א}}: בנים אתם לה' אלוהיכם“, וכתיב {{ממ|שמות|ד|כב}}: "בני בכורי ישראל" וכתיב {{ממ|דברים|ז|ז}}: "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם“, וכתיב {{ממ|מלאכי|א|ב}}: "אהבתי אתכם אמר ה'", וכתיב {{ממ|עמוס|ג|ב}}: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה", וכתיב {{ממ|ישעיה|מח|יב}}: "שמע אלי יעקב וישראל מקוראי", וכתיב {{ממ|תהלים|קלה|ד}}: "כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו", וכתיב {{ממ|דברים|לב|ט}}: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". ובעבורה נקבעה השכינה בתוכנו, והיתה הנבואה בקרבנו, ורוח הקדש שרה עלינו.