שיטה מקובצת על הש"ס/כתובות/פרק א/דף יג: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 71:
'''זעירי אמר נסתרה''' — כתב הריטב"א: אף על גב דליכא אלא עדי סתירה, מיהו כי אמרי לה: מה טיבו, והיא אומרת: איש פלוני וכהן הוא, הרי היא מודה שנבעלה לו, דאי לא, מה לה למימר הכי? ודעת התוס' ז"ל, דוקא באומרת נבעלתי אמר ר' יהושע דלא מהימנא, דהשתא ליכא אלא חד ספיקא, אבל אם אמרה לא נבעלתי – הא איכא תרי ספיקי, דשמא לא נבעלה, ואם תמצי לומר נבעלה, שמא לכשר נבעלה, וכל תרי ספיקי מכשיר ר' יהושע כדאיתא בגמרא. והיינו דאמר בפרק האשה: הניחא לזעירי דאמר נסתרה, מיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי. ומיהו רבי יהושע לית ליה מיגו, משום מעלה שעשו ביוחסין וכדאיתא בסמוך. וקשה לפירוש זה, דהא בגמרא מדמה ר' יהושע מדברת לשבויה, ואמר לרבנן: מה הפרש בין זו לזו? ואמר נמי: מדברת היינו שבויה. והתם כיון דאיכא עדים שנשבית, אפילו אמרה "לא נבעלתי", טמאה. ויש לי לדחוק, דבאומרת "נבעלתי" הוא דמדמי להו, והכי קאמר: מה ההפרש הגדול שיש בין זו לזו, דהתם לא מהימן אפילו באומרת "לא נבעלתי", והכא נאמנת אפילו באומרת "נבעלתי ולכשר נבעלתי"? ויותר נראה לומר, דמתניתין סתמא, בין באומרת "לא נבעלתי" ובין באומרת "לכשר נבעלתי", ורבן גמליאל מכשיר בשתיהן, ור' יהושע פוסל בשתיהן ולא חשיב לה תרתי ספיקי, דכיון דנסתרה אבדה חזקתה, דכל סתירה בעילה חשיבא לעניין יוחסין משום מעלה, כדאיתא בגמרא. והא דאמרינן לקמן בפרק האשה שנתאלמנה: "מיגו דאמרה לא נבעלתי", ההוא לאו מיגו גמור הוא אלא מיגו כל דהו, כהנהו דפרשינן לעיל, והכי מתפרשי כולהו מיגו דההיא שמעתתא כדבעינן לפרושי התם בסייעתא דשמיא, וכן דעת '''הרמב"ן'''. עד כאן:
וזה לשון '''הרא"ה''': לזעירי דאמר נסתרה, אתיא בין באומרת "לא נבעלתי" בין באומרת "נבעלתי", ורבן גמליאל מכשיר אפילו בהא, ור' יהושע פוסל אף באומרת "לא נבעלתי". ולא סגיא נמי בלאו הכי, דאם איתא דמכשיר ר' יהושע בהא, אם כן אפילו באומרת "נבעלתי ולכשר נבעלתי" מהימנא, מיגו דאי בעיא אמרה "לא נבעלתי", אלא ודאי אפילו בהא פסיל ר' יהושע, דסבר דכל נסתרה בודאי נבעלה היא. ורבן גמליאל נמי מכשר אפילו באומרת "נבעלתי", דלא סגיא נמי בלאו הכי, כיון דמכשר באומרת "לא נבעלתי", וכיון דכן, כי אמרה "נבעלתי ולכשר נבעלתי" לא סגיא דלא מהימנא במיגו, והכי מוכחא דמילתא ומתניתין דקתני: "מה טיבו של זה?" "איש פלוני וכהן הוא", אלמא דבאמרה ד"נבעלתי אלא דכשר" הוה. ואפילו הכי לזעירי איצטריכא "היתה מעוברת", דודאי נבעלה לפנינו ואין כאן מיגו כלל, ואפילו בהא מכשר רבן גמליאל. עד כאן:
וזה לשון שיטה ישנה: '''זעירי אמר נסתרה''' — ואיכא מיגו דמציא למימר "לא נבעלתי", כי אמרה "נבעלתי ולכשר נבעלתי" מהימנא. ואיצטריך להודיעך כוחו דר' יהושע, דאף על גב דאיכא למימר מיגו לא מהימנא, משום דהאי מיגו אינו אלא פירושא בעלמא, דאי אמרה "לא נבעלתי" נמי לא מהימנא לר' יהושע. ואם תאמר: לר' יהושע הא הוי ספק ספקא, ספק לא נבעלה, ואפילו נבעלה, דילמא לכשר נבעלה; ולר' יהושע קיל ליה ספק ספיקא כו' כדאמרינן לקמן? יש לומר, דליכא אלא חדא ספיקא אליביה, דסבירא ליה דאסתתרה אין אפוטרופוס לעריות ובודאי נבעלה חשיב לה. ואיכא דאמרי, משום דאשה מזנה אין בודקת ומזנה. ולא צריך. עד כאן:
וזה לשון תלמידי הרב רבינו יונה ז"ל: '''ראוה מדברת עם אחד בשוק, אמרו לה: מה טיבו של איש זה?''' — כלומר, מי הוא זה שנסתרה עמו? והיא משיבה: '''פלוני הוא וכהן הוא.''' ומסקנא דגמרא ד'''מדברת''' רוצה לומר נסתרה, ורבן גמליאל סבירא ליה דכיון דאמרה: "ברי לי דלכשר נבעלתי", נאמנת ולא נפסלה לכהונה, דאוקי איתתא בחזקת כשרה לכהונה. ואם תאמר: ואמאי לא נאמין אותה במיגו שהיתה יכולה לומר "לא נבעלתי כלל"? יש לומר, דמיגו להיתרא ליוחסי כהונה לא אמרינן. אי נמי סבירא ליה דלא אמרינן דאין אוסרין על היחוד אלא על גבי אשת איש, אבל גבי יוחסין אוסרין על היחוד, וניחוש כי שמא נבעלה לפסול ונאסרת לכהונה. ודוקא במדברת ומעוברת סבירא ליה לרבן גמליאל דאי אמרה "לכשר נבעלתי", נאמנת אפילו ברוב פסולין אצלה ולא נפסלה לכהונה; אבל בשבויה, דברי הכל הוא שנפסלה לכהונה, משום דשבויה, מתוך שהיא מסורה בידם, אינה יכולה לבדוק עם מי מזנה, ולפיכך אפילו אמרה "לכשר נבעלתי" אינה נאמנת. אבל זאת, כיון שאינה מסורה בידם, אינה רוצה לפסול עצמה לכהונה, דאשה מזנה בודקת ומזנה. עד כאן:
'''רב אשי אמר נבעלה''' — למאי דפרישנא, דדעת זעירי היינו דנסתרה חשיבא ליה כנבעלה, ואפילו אמרה "לא נבעלתי" לא מהימנא לרבי יהושע, יש לפרש, דכי פליג עלה רב אסי וקאמר: '''נבעלה,''' לא פליג אלא היכא דאמרה "לא נבעלתי", אבל אמרה "נבעלתי", אף על גב דאמרה "לכשר נבעלתי" הויא לה כראוה שנבעלה, דכך לי ראוה שנבעלה כמו שראוה שנסתרה והיא מודה שנבעלה, ורבי יהושע לית ליה מיגו כדאמרינן לעיל גבי "משארסתני נאנסתי". אבל למאי דכתב הריטב"א לעיל בשם התוספות, דלדעת זעירי – דוקא באומרת "נבעלתי" אמר רבי יהושע דלא מהימנא, אבל אמרה "לא נבעלתי" מהימנא, הילכך על כרחך כי פליג רב אסי עלה דזעירי ואמר: '''נבעלה,''' פירושו: אבל נסתרה מודה ר' יהושע דנאמנת לומר "לכשר נבעלתי" במיגו דאי בעיא אמרה "לא נבעלתי", וכן פירשו התוס'.
:והקשו התוס', דהא ר' יהושע לית ליה מיגו גבי "משארסתני נאנסתי". והקשו בקונטריסין, דמאי קשיא להו? דשאני גבי "משארסתני נאנסתי", משום דהוי מיגו במקום חזקה, דאיכא חזקת ממון לבעל. ואין לתרץ דאיכא נמי חזקת היתר לאשה, דיש לומר דבהא פליגי, דרבן גמליאל אזיל בתר חזקת היתר ורבי יהושע אזיל בתר חזקת ממון, הילכך אליבא דרבי יהושע לא שייך לומר חזקת היתר, והדרא קושיא לדוכתיה דמאי קשיא להו לתוספות, נימא: שאני הכא דאיכא חזקת ממון. ותירצו, שכוונת התוספות, דהטעם גבי "משארסתני נאנסתי" לית ליה לר' יהושע מיגו, לפי שהברי שלה גרוע, פירוש: לפי שהבעל לא היה שם טוענת היא ברי, ולפיכך אינה יכולה לומר מיגו כמו שאמרו התוספות לעיל, ולא משום דהוי מיגו במקום חזקה. אבל "מדברת" הברי שלה טוב, משום דרוב כשרים אצלה, ומשום הכי נאמנת במיגו. עד כאן. ולא ידעתי תירוצם. ונראה לי, דאף על גב דגבי "משארסתני נאנסתי" איכא חזקת ממון, מכל מקום הכא דאיכא מעלה דיוחסין – לא היה לנו להאמינה משום מיגו, דומיא "משארסתני נאנסתי", אף על גב דאיכא חזקת ממון.
:ותירצו בתוספות, דמשום הכי גבי "משארסתני נאנסתי" לית לה מיגו גמור, דהא אמרה "מוכת עץ אני" אינה נאמנת לר' יהושע כדתנן במתניתין, ולא קרי ליה "מיגו" אלא לפי שהיא טענה נאה ומעולה ממאי דקאמרה "משארסתני נאנסתי"; אבל האי מיגו גמור הוא, דאי אמרה "לא נבעלתי" נאמנת. כן נראה לי פירוש לפירוש התוספות ז"ל.
:ומיהו ב'''שיטה,''' אף על גב דפירשו דלדעת זעירי בין אמרה "לא נבעלתי" בין אמרה "נבעלתי" לא מהימנא לר' יהושע וכדכתיבנא לעיל, כתבו בשיטה וזה לשונם: '''רב אסי אמר נבעלה''' — פירוש, אבל בנסתרה מהימנא אפילו לרבי יהושע, מיגו דאי בעיא אמרה "לא נבעלתי", דסבירא ליה לרב אסי דב"לא נבעלתי" מהימנא לרבי יהושע כיון דנסתרה כו', וקתני תרתי. עד כאן:
| |||