ביאור:משנה זבים פרק ד: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Testbot (שיחה | תרומות)
.
 
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{ביאור:תוכן למשנה זבים|ד}}
{{עדיין לא בואר - משנה}}
=={{עוגן|משנה א}}<קטע התחלה==א/>
(א) רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
<קטע התחלה=א/>
נִדָּה שֶׁיָּשְׁבָה עִם הַטְּהוֹרָה בַמִּטָּה,
רבי יהושע אומר, נדה שישבה עם הטהורה במטה, כפה שבראשה טמא מדרס.
כַּפָּח שֶׁבְּרֹאשָׁהּ טָמֵא מִדְרָס.
 
יָשְׁבָה בִסְפִינָה,
ישבה בספינה, כלים שבראש הנס שבספינה טמאין מדרס.
כֵּלִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַנֵּס שֶׁבַּסְּפִינָה
 
טְמֵאִין מִדְרָס.
נוטלת ערבה מלאה בגדים, בזמן שמשאן כבד, טמאין.
נוֹטֶלֶת עֲרֵבָה מְלֵאָה בְגָדִים:
 
בִּזְמַן שֶׁמַּשּׂוּאָן כָּבֵד, טְמֵאִין;
בזמן שמשאן קל, טהורין.
בִּזְמַן שֶׁמַּשּׂוּאָן קַל, טְהוֹרִין.
 
זָב שֶׁהֵקִישׁ עַל כְּצוֹצְרָה, <=גזוזטרא, exōstra: מרפסת בולטת>
זב שהקיש על כצוצרא, ונפל ככר של תרומה, טהור:
וְנָפַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה,
<קטע סוף=א/>
טָהוֹר.
==משנה ב==
<קטע התחלהסוף=בא/>
הקיש על המריש, על המלבן, על הצנור, ועל הדף, אף על פי שהוא עשוי בחבלים, על התנור, ועל הים, ועל אצטרבל, ועל חמור של רחים של יד, ועל סאה של רחים של זיתים, רבי יוסי אומר, אף על קורת הבלנין, טהור:
{{עוגן|משנה ב}}<קטע סוףהתחלה=ב/>
(ב) הֵקִישׁ עַל הַמָּרִישׁ,
==משנה ג==
וְעַל הַמַּלְבֵּן,
<קטע התחלה=ג/>
וְעַל הַצִּנּוֹר,
הקיש על הדלת, על הנגר, על המנעול, על המשוט, ועל הקלת, ועל אילן שכחו רע, ועל סוכה שכחה רע, על אילן יפה, על סלם מצרי בזמן שאינו קבוע במסמר, על הכבש על הקורה ועל הדלת בזמן שאינן עשויין בטיט, טמאין.
וְעַל הַדַּף,
 
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשׁוּי בַּחֲבָלִין,
על השדה על התבה ועל המגדל, טמאין.
עַל הַתַּנּוּר,
 
וְעַל הַיָּם,
רבי נחמיה ורבי שמעון מטהרין באלו:
וְעַל הָאֶצְטְרוֹבִיל, <stróbilos: סביבון חרוטי, פרי האורן>
<קטע סוף=ג/>
וְעַל חֲמוֹר שֶׁלָּרֵחַיִם שֶׁלַּיָּד,
==משנה ד==
וְעַל סְאָה שֶׁלָּרֵחַיִם שֶׁלַּזֵּיתִים,
<קטע התחלה=ד/>
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר:
זב שהיה מטל על חמשה ספסלים או על חמש פנדיות, לארכן, טמאין.
אַף עַל קוֹרַת הַבַּלָּנִים,
 
טָהוֹר.
לרחבן טהורין.
<קטע סוף=ב/>
 
ישן, ספק שנתהפך עליהן, טמאין.
{{עוגן|משנה ג}}<קטע התחלה=ג/>
 
(ג) הֵקִישׁ עַל הַדֶּלֶת, עַל הַנֶּגֶר, וְעַל הַמַּנְעוּל,
היה מטל על ששה כסיות, שתי ידיו על שנים, שתי רגליו על שנים, ראשו על אחד, גופו על אחד, אין טמא אלא זה שתחת הגוף.
וְעַל הַמָּשׁוֹט, וְעַל הַקֶּלֶת,
 
וְעַל אִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע,
עומד על שני כסאות, רבי שמעון אומר, אם רחוקין זה מזה, טהורין:
וְעַל סֻכָּה שֶׁכֹּחָהּ רַע וְעַל אִילָן יָפֶה,
<קטע סוף=ד/>
וְעַל סֻלָּם מִצְרִי בִזְמַן שֶׁאֵינוּ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר;
==משנה ה==
עַל הַכֶּבֶשׁ, וְעַל הַקּוֹרָה, וְעַל הַדֶּלֶת,
<קטע התחלה=ה/>
בִּזְמַן שֶׁאֵינָן עֲשׁוּיִים בַּטִּיט,
עשר טליות זו על גב זו, ישן על גבי העליונה, כלן טמאות.
טְמֵאִין.
 
עַל הַשִּׁדָּה, וְעַל הַתֵּבָה, וְעַל הַמִּגְדָּל,
הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו, כרע הזב, טהורין.
טְמֵאִין.
 
רְבִּי נְחֶמְיָה וּרְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֲרִין בְּאֵלּוּ.
כרעו הן, טמאין.
<קטע סוף=ג/>
 
רבי שמעון אומר, ביחידי, טמא.
{{עוגן|משנה ד}}<קטע התחלה=ד/>
 
(ד) זָב שֶׁהָיָה מוּטָל עַל חֲמִשָּׁה סַפְסַלִּין,
ובמרבין, טהור, שאין אחד נושא את רבו:
אוֹ עַל חָמֵשׁ פֻּנְדָּיוֹת,
<קטע סוף=ה/>
לְאָרְכָּן, טְמֵאִין;
==משנה ו==
לְרָחְבָּן, טְהוֹרִין.
<קטע התחלה=ו/>
יָשַׁן,
הזב בכף מאזנים ואכלין ומשקין בכף שניה, טמאין.
סְפֵק נִתְהַפַּךְ עֲלֵיהֶן,
 
טְמֵאִין.
ובמת, הכל טהור, חוץ מן האדם.
הָיָה מוּטָל עַל שִׁשָּׁה כִסָּיוֹת,
 
שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁנַיִם,
זה חמר בזב מבמת, וחמר במת מבזב, שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים, ועל גביו מדף לטמא אכלין ומשקין, מה שאין המת מטמא.
וּשְׁתֵּי רַגְלָיו עַל שְׁנַיִם,
 
וְרֹאשׁוֹ עַל אֶחָד,
חמר במת, שהמת מטמא באהל ומטמא טמאת שבעה, מה שאין הזב מטמא:
וְגוּפוֹ עַל אֶחָד,
<קטע סוף=ו/>
אֵין טָמֵא אֶלָּא זֶה שֶׁתַּחַת גּוּפוֹ.
==משנה ז==
עוֹמֵד עַל שְׁתֵּי כִסָּיוֹת,
<קטע התחלה=ז/>
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
היה יושב על גבי המטה וארבע טליות תחת ארבע רגלי המטה, טמאות, מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש.
אִם רְחוֹקִין מִזֶּה וּמִזֶּה, טְהוֹרִין.
 
<קטע סוף=ד/>
רבי שמעון מטהר.
 
{{עוגן|משנה ה}}<קטע התחלה=ה/>
היה רוכב על גבי בהמה וארבע טליות תחת ארבע רגלי בהמה, טהורות, מפני שהיא יכולה לעמוד על שלשה.
(ה) עֶשֶׂר טְלִיאוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ,
 
יָשַׁב עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה,
היתה טלית אחת תחת שני ידים, תחת שני רגלים, תחת יד ורגל, טמאה.
כֻּלָּם טְמֵאוֹת.
 
הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם,
רבי יוסי אומר, הסוס מטמא ברגליו, והחמור בידיו, שמשענת הסוס על רגליו, ומשענת החמור על ידיו.
וּמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב כְּנֶגְדּוֹ,
 
כָּרַע הַזָּב, טְהוֹרִין;
ישב על קורת בית הבד, כלים שבעקל טמאין.
כָּרְעוּ הֵן, טְמֵאִין.
 
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
על המכבש של כובס, כלים שתחתיו טהורין.
בַּיְּחִידִי, טָמֵא,
 
וּבִמְרֻבִּין, טָהוֹר,
רבי נחמיה מטמא:
שֶׁאֵין אֶחָד נוֹשֵׂא אֶת רֻבּוֹ.
<קטע סוף=ה/>
{{עוגן|משנה ו}}<קטע התחלה=ו/>
(ו) הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם,
וָאֳכָלִין וּמַשְׁקִין בְּכַף שְׁנִיָּה,
טְמֵאִין.
וּבְמֵת,
הַכֹּל טָהוֹר, חוּץ מִן הָאָדָם.
זֶה חֹמֶר בַּזָּב מִבַּמֵּת, <וְהַחֹמֶר!>
וְחֹמֶר בַּמֵּת מִבַּזָּב: <וְחֹמֶר שֶׁזָּב בַּזָּב מִבַּמֵּת!>
שֶׁהַזָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו,
לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְגָדִים,
עַל גַּבָּיו מִדָּף,
וּלְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִים,
מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא.
ז חֹמֶר בַּמֵּת מִבַּזָּב:
שֶׁהַמֵּת מְטַמֵּא בְאָהֶל,
וּמְטַמֵּא טֻמְאַת שִׁבְעָה,
מַה שֶּׁאֵין הַזָּב מְטַמֵּא.
<קטע סוף=ו/>
{{עוגן|משנה ז}}<קטע התחלה=ז/>
(ז) ח הָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה,
וְאַרְבַּע טְלָיוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי הַמִּטָּה,
טְמֵאוֹת,
מִפְּנֵי שֶׁאֵינָה יְכוּלָה לַעֲמוֹד עַל שָׁלוֹשׁ.
רְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.
הָיָה רָכוּב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה,
וְאַרְבַּע טְלִיאוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי בְהֵמָה,
טְהוֹרוֹת,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוּלָה לַעֲמֹד עַל שָׁלוֹשׁ.
הָיְתָה טְלִית אַחַת תַּחַת שְׁתֵּי יָדַיִם,
תַּחַת שְׁתֵּי רַגְלַיִם,
תַּחַת הַיָּד, תַּחַת הָרֶגֶל,
טְמֵאָה.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר:
הַסּוּס מְטַמֵּא בְרַגְלָיו, וַחֲמוֹר בְּיָדָיו,
שֶׁמִּשְׁעֶנֶת הַסּוּס עַל רַגְלָיו,
וּמִשְׁעֶנֶת חֲמוֹר עַל יָדָיו.
יָשַׁב עַל קוֹרַת בֵּית הַבַּד,
כֵּלִים שֶׁבֶּעֹקֶל טְמֵאִין;
עַל הַמַּכְבֵּשׁ שֶׁלַּכּוֹבֵס,
כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִין.
רְבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא.
<קטע סוף=ז/>
{{כותרת תחתונה משנה מבוארת|זבים|ד}}