התורה והמצוה ויקרא א טו-טז: הבדלים בין גרסאות בדף

ובאמת כתב רש"י ז"ל ופשוטו של מקרא מסורס הוא ופירושו וקודם הקטרה ונמצה דמו כבר. ואצלינו יסוד מוסד שלא נמצא סירוס ועוות בכתבי הקדש (וכמ"ש באילת השחר פרק כא). ולמה הפך הסדר? ועל כרחך בא להורות שתיכף אחר מליקתו צריך שיהיה ראוי להקטירו בפני עצמו - ר"ל שיהיה נבדל מן הגוף. כי יש פעלים רבים שמורים על שהפעולה מוכנת להעשות - לא על עשייתם, כמו "כי משחיתים אנחנו את המקום הזה" (בראשית יט), "ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף..ויגשו וידברו אליו פתח הבית ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף" (שם מג) שפירושו של "ויבא" הראשון שהיה מוכן להביאם. וכן "והביא את אשמו...והביא אל הכהן" (ויקרא ה ז-ח) ש"והביא" הראשון פירושו שהיה מוכן להביאה. וכן פירשו בכמה מקומות בספר הזה כמ"ש באילת השחר (<small>[[אילת השחר (מלבי"ם)/כלל י|סימן י]]</small>){{הערה|<small>חסר במקור הדפוס. הוספתיהשלמתי -- ויקיעורך</small>}}. וכן פה פי' "והקטיר המזבחה" שיהיה ראוי להקטרה. וז"ש בספרא (הובא בזבחים שם) ''אי מה מליקה...אף כאן מולק ואינו מבדיל. ת"ל ומלק והקטיר ונמצה וכולי אלא מלקו כדרך הקטרתו''.