ביאור:משנה מעילה פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 3:
{{עוגן|משנה א}}<קטע התחלה=א/>
(א) הַשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ - בַּעַל הַבַּיִת מָעַל.
{{הע-שמאל|המעילה מחייבת את בעל הבית רק אם השליח עשה בדיוק את מה שאמר לו. אבל אם היה מקום לאי הבנה - בעל הבית אחראי גם לכך.}}
:לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ - הַשָּׁלִיחַ מָעַל.
שורה 14:
::וְהוּא אוֹמֵר: "טְלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם!", וְהֵן נָטְלוּ שָׁלוֹשׁ שָׁלוֹשׁ - כֻּלָּם מָעֲלוּ.
:אָמַר לוֹ: "הָבֵא לִי מִן {{ב|הַחֻלִּים!"|חלון, מדף}} אוֹ {{ב|"מִקְּלוֹסְקָמָא",|מהקופסה}} וְהֵבִיא לוֹ,
::אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת: {{ב|לֹא הָיָה בְלִבִּי אֶלָּא מִזֶּה, וְהֵבִיא מִזֶּה|לא התכוונתי למדף הזה, אלא לזה}} - בַּעַל הַבַּיִת מָעַל.
:אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: "הָבֵא לִי מִן הַחֻלִּין!" - וְהֵבִיא לוֹ מִקְּלוֹסְקָמָא,
שורה 25:
{{עוגן|משנה ב}}<קטע התחלה=ב/>
(ב) שִׁלַּח בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, אִם עָשׁוּ שְׁלִיחוּתָן - בַּעַל הַבַּיִת מָעַל;
{{הע-שמאל|חרש שוטה וקטן אינם מועלים, ולכן האחריות על המעילה אם לא עשו שליחותם, כגון שקנו בכספי ההקדש דבר שלא התבקשו לקנות - חלה על החנוני. והשוו [[ביאור:משנה בבא בתרא פרק ה#משנה ט|ב"ב ה, ט.]]
אם לפני שהגיעו כספי ההקדש לחנות נזכר בעל הבית בכך שהם הקדש - אינו חייב בקרבן, כי אין מעילה במזיד. גם כאן החנוני מעל, כי הכסף נשאר הקדש ושייך לבעל הבית עד שהחנוני משתמש בו. בעל הבית עדיין יכול לחלל אותם על כספים אחרים, וכך להציל את החנוני ממעילה.}}
:לֹא עָשׁוּ שְׁלִיחוּתָן - הַחַנְוָנִי מָעַל.
| |||