ביאור:אסתר ז ו: הבדלים בין גרסאות בדף

בשאלותיו הקודמות של המלך אסתר עונה למלך: " וַתַּעַן אֶסְתֵּר" ([[אסתר ה ז]], [[אסתר ז ג]]), אולם כאן אסתר לא עונה אלא "וַתֹּאמֶר". אסתר לא אומרת שהמן עשה את זה. אסתר רק מכריזה שהמן הוא "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב". אסתר לא היתה בטוחה מה המלך אישר, ומה האמת בדברי מרדכי. ברור שלא ידעו בארמון שהיא יהודיה, כך שכותב הפקודה לא התכוון להרוג את המלכה. אסתר לא ידעה באיזה הקשר רוצים להרוג את היהודים כך שהיא חששה שהמלך מעורב בפקודה. ובאמת המלך אישר להעניש עם אשר נח ולא משלם מיסים.

 

 

=== אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה ===

בצורה דרמתית, אסתר מצביעה על המן ומכריזה "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה". היא אומרת שהמן הוא איש שעושה צרות, אויב לעמה ולמלך, ושהוא איש רע, שלא עושה את הטוב למלך כפי שנהוג בהצהרה "אם על המלך טוב".

 

 

=== צַר ===

אסתר כינתה את המן כעושה צרות. כותב המגילה ראה לנכון להדביק להמן תואר של "צֹרֵר היהודים" ([[אסתר ח א]]) - "עושה הצרות". אולם המילה הזו שאסתר השתמשה מופיעה גם בפקודת אסתר ומרדכי ליהודים: "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה '''הַצָּרִים''' אֹתָם" ([[אסתר ח יא]]). נהוג להבין את המילה "הַצָּרִים" כהאנשים אשר יקימו מצור על היהודים. פרוש זה הוא לקוי כי הרבה ערים היו ערי פרזות ולא היה צורך במצור, ומצור נמשך זמן רב ולא יגמר ביום אחד, "הַצָּרִים" פרושו - עושי צרות, כהמשך לשימוש שאסתר עשתה במילה. כל צרה קטנה ביותר ואפילו ללא פגיעה ממשית אלא רק איום היא צרה המצדיקה הריגה של עושה הצרות ומשפחתו.

 

כל אדם בר דעת היה נבעת כאשר הוא מואשם כאיש רע לפני המלך, אפילו אם הוא חף מכל פשע. המן הבין את דברי אסתר, הוא זכר את פקודתו, הוא ידע איך הוא הטעה את המלך והשתמש בטבעת להוציא פקודה שונה. המן ידע שהמלך קיווה להכנסה ממיסים, וכבר הכין דרך איך להכניס כסף לאוצר ולטעון שהפקודה בוצעה. המן היה מופתע שאסתר מודעת שהוא הציע כסף למלך וכאילו המלך לקח שוחד ומכר את טבעתו.

 

 

=== מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה ===