ברטנורא על אבות ה: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש: {{המשנה|א|ה|אבות}} <קטע התחלה=רע"ב א/>'''בעשרה מאמרות''' - תשעה ויאמר, ובראשית נמי מאמר הוא, דכתיב {{קטן|([[תהלי… |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 12:
<קטע התחלה=רע"ב ג/>'''עשרה נסיונות''' - אחד, אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש. שני, לך לך מארצך. שלישי, ויהי רעב. רביעי, ותוקח האשה בית פרעה. חמישי, מלחמת המלכים. שישי, מעמד בין הבתרים, שהראהו שעבוד מלכיות. שביעי, המילה. שמיני, וישלח אבימלך ויקח את שרה. תשיעי, גרש האמה הזאת ואת בנה. עשירי, העקידה:<קטע סוף=רע"ב ג/>
{{המשנה|ד|ה|אבות}}
<קטע התחלה=רע"ב ד/>'''עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים''' - שניצולו מעשר מכות {{תויט|ט|אבות|ה|ד}}. וכולם היו במצריים ולא בישראל:
'''ועשרה על הים''' - אחד, ויבקעו המים. שני, שנעשה הים כמין
'''עשר מכות הביא הקב"ה על המצריים במצרים''' - דצ"ך עד"ש באח"ב:
שורה 36:
'''צר לי המקום שאלין בירושלים, גרסינן''' - לפי שהיה המקום מזמין להם פרנסתן ולא הוצרך אחד מהם לצאת משם ולומר פרנסתי [דחוקה] ואיני יכול לדור בירושלים. ויש ספרים שכתוב בהן כשאלין. ועל העולים לרגל נאמר, שלא היה אחד מהם מיצר כשהיה לן בירושלים מחמת דוחק המקום. כמו צר לי המקום גשה לי ואשבה {{קטן|([[ישעיהו מט]])}}:<קטע סוף=רע"ב ה/>
{{המשנה|ו|ה|אבות}}
<קטע התחלה=רע"ב ו/>'''בין השמשות''' - בערב שבת בראשית קודם שנשלמה הבריאה {{תויט|כב|אבות|ה|ו}}:
'''פי הארץ''' - לבלוע קורח ועדתו {{תויט|כג|אבות|ה|ו}}:
'''ופי הבאר''' - בארה של מרים שהיתה הולכת עם ישראל במדבר בכל המסעות {{תויט|כד|אבות|ה|ו}}. ויש אומרים, שפתחה פיה ואמרה שירה, שנאמר {{קטן|([[במדבר כא]])}} עלי באר ענו לה {{תויט|כה|אבות|ה|ו}}:
'''פי האתון''' - בין השמשות נגזר עליה שתדבר עם בלעם:
שורה 54:
'''הכתב''' - צורת האותיות שהיו חקוקים בלוחות:
'''והמכתב''' - שהיו נקראים מכל הארבעה צדדים {{תויט|כו|אבות|ה|ו}}:
'''והלוחות''' - של סנפרינון היו, ארכן ששה, ורחבן ששה, ועוביין שלשה. כאבן אחת שארכה ורחבה ועוביה שוין. ונחלקה לשתים ונגללים היו וחצובים מגלגל חמה {{תויט|כז|אבות|ה|ו}}:
'''אף המזיקין''' - אלו השדים. שלאחר שברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה היה מתעסק בבריאתן, וכשברא רוחותיהן לא הספיק לברוא גופויהן עד שקדש היום, ונשארו רוחות בלא גוף:
שורה 64:
'''אף צבת בצבת עשויה''' - תרגום מלקחיה צביתהא. הצבת אינה נעשית אלא בצבת אחרת, וראשונה מי עשאה, על כרחך מאליה נעשית בידי שמים, ונבראת בין השמשות. וזה נדחה בגמרא בפרק מקום שנהגו (פסחים דף גד), ואמרו, אפשר שהצבת הראשונה נעשית בדפוס שהתיכו הנחושת באש והציקוהו בתוך הדפוס ונעשית הצבת מיד:<קטע סוף=רע"ב ו/>
{{המשנה|ז|ה|אבות}}
<קטע התחלה=רע"ב ז/>'''גולם''' - לשון גולמי כלים, שלא נגמרה מלאכתן {{תויט|כט|אבות|ה|ז}}. כך אדם שאינו נגמר בדעתו לא במדות ולא בחכמה קרוי גולם:
'''אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה''' - שכן מצינו באלעזר ואיתמר שלא רצו לדבר בפני אביהן כשקצף עליהם משה, והשיב אהרן {{תויט|לא|אבות|ה|ז}}:
'''ואינו נכנס לתוך דברי חבירו''' - שלא [יערבבנו]. דכתיב {{קטן|([[במדבר יב]])}} שמעו נא דברי, המתינו לי עד שאדבר. קל וחומר להדיוט:
'''ואינו נבהל להשיב''' - כדי שתהא תשובתו כהלכה {{תויט|לג|אבות|ה|ז}}. וכן באליהוא הוא אומר {{קטן|([[איוב לו]])}} כתר לי זעיר ואחוך:
'''שואל כענין ומשיב כהלכה''' - לדבר אחד הוא נמנה כאן. והכי פירושו, התלמיד שואל כענין כלומר באותו ענין שהם עסוקים בו, ואז הרב משיב כהלכה. אבל אם ישאל התלמיד שלא כענין, הוא מביא לרב שישיב שלא כהלכה. על דרך שאמר רבי חייא לרב (שבת דף ג) כי קאי רבי בהאי מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי. וכן אתה מוצא באנשים אשר היו טמאים לנפש אדם שראו את משה עוסק בהלכות הפסח ושאלו לו באותה ענין:
שורה 76:
'''ואומר על ראשון ראשון''' - וכן מצינו בהקב"ה שאמר לו משה {{קטן|([[שמות ג]])}} מי אנכי כי אלך אל פרעה, היא הראשונה. וכי אוציא את בני ישראל, הרי שניה. והשיבו הקב"ה על הראשונה כי אהיה עמך, ועל השניה, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים:
'''ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי''' - אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי {{תויט|לד|אבות|ה|ז}}. ומצינו באנשי חרן {{קטן|([[בראשית כט]])}} כששאל מהם יעקב השלום לו, אמרו לו שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן, כלומר, זה אנו יודעים, ואם תשאל יותר, הנה רחל בתו באה עם הצאן והיא תגיד לך, כי אנחנו לא ידענו יותר מזה:
'''ומודה על האמת''' - ואע"פ שיכול להעמיד את דבריו על ידי טענות שבידו. וכן מצינו במשה {{קטן|([[ויקרא י]])}}, כשסלקו אהרן ואמר לו, אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות, וישמע משה וייטב בעיניו, הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, אלא שמעתי ושכחתי:
שורה 88:
'''רעב של כליה''' - השמים כברזל והארץ כנחושה:
'''שלא נמסרו לב"ד''' - שלא עשו בהן דין תורה {{תויט|לט|אבות|ה|ח}}:
'''ועל פירות שביעית''' - שעושים בהן סחורה ואין נוהגין בהן קדושת שביעית:
שורה 112:
'''ויש אומרים זו מדת סדום''' - קרוב הדבר לבוא לידי מדת סדום. שמתוך שהוא רגיל בכך, אפילו בדבר שחבירו נהנה. והוא אינו חסר לא ירצה להנות את חבירו, וזו היתה מדת סדום שהיו מתכוונים לכלות הרגל מביניהם, ואע"פ שהיתה הארץ רחבת ידים לפניהם ולא היו חסרים כלום:
'''שלי שלך ושלך שלי עם הארץ''' - שנהנה ומהנה בשוה, וזהו ישובה של הארץ {{תויט|מו|אבות|ה|י}}, אבל אינו יודע קרא דכתיב {{קטן|([[משלי טו]])}} ושונא מתנות יחיה. וזהו לשון עם הארץ האמור בכל מקום, שרוצה בתקונה של הארץ אבל אין בו חכמה להבדיל בתקונין הראויין:
'''שלי שלך ושלך שלך''' - מהנה את הבריות מנכסיו, והוא אינו נהנה מאחרים:
שורה 124:
'''קשה לשמוע וקשה לאבד יצא הפסדו בשכרו''' - שמדה טובה שיש בו יתירה על המדה הנפסדת, הואיל ומה ששמע אחר הקושי הוא זוכר ואינו שוכח. ונפקא מינה, שאם יש לפנינו שני תלמידים ואין לנו לספק מזון אלא לאחד מהם, נקדים הקשה לאבד על המהר לשמוע:
'''זה חלק רע''' - לא הוה שייך למתני הכא חסיד או רשע, שאין זה דבר התלוי
{{המשנה|יג|ה|אבות}}
<קטע התחלה=רע"ב יג/>'''ארבע מדות בנותני צדקה''' - כלומר בנתינת הצדקה. ולא בנותני צדקה ממש, דהא איכא בהו מי שאינו נותן. וכן בסמוך בהולכי לבית המדרש, היינו בהליכת בית המדרש:
'''עינו רעה בשל אחרים''' - דיודע שהצדקה מעשרת ואינו רוצה שאחרים יתעשרו {{תויט|נא|אבות|ה|יג}}. פירוש אחר, יש מי שחס על ממון קרוביו יותר מעל ממונו, ואע"פ שהוא נותן אינו רוצה שקרוביו יתנו, שלא יאבדו את ממונם, והיינו עינו רעה בשל אחרים דומיא דעינו רעה בשלו דבסיפא:<קטע סוף=רע"ב יג/>
{{המשנה|יד|ה|אבות}}
<קטע התחלה=רע"ב יד/>'''הולך ואינו עושה''' - הולך לבית המדרש לשמוע ואינו שונה ולומד ולא מבין {{תויט|נב|אבות|ה|יד}}:
'''עושה ואינו הולך''' - לומד ושונה בבית המדרש שבביתו:<קטע סוף=רע"ב יד/>
שורה 154:
<קטע התחלה=רע"ב יז/>'''כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים''' - כלומר שאנשי המחלוקת ההיא מתקיימים ואינם אובדין, כמחלוקת הלל ושמאי שלא אבדו לא תלמידי בית שמאי ולא תלמידי בית הלל. אבל קורח ועדתו אבדו. ואני שמעתי, פירוש סופה, תכליתה המבוקש מענינה. והמחלוקת שהיא לשם שמים, התכלית והסוף המבוקש מאותה מחלוקת להשיג האמת, וזה מתקיים, כמו שאמרו מתוך הויכוח יתברר האמת, וכמו שנתבאר במחלוקת הלל ושמאי שהלכה כבית הלל. ומחלוקת שאינה לשם שמים, תכלית הנרצה בה היא בקשת השררה ואהבת הניצוח, וזה הסוף אינו מתקיים, כמו שמצינו במחלוקת קורח ועדתו שתכלית וסוף כוונתם היתה בקשת הכבוד והשררה והיו להיפך:<קטע סוף=רע"ב יז/>
{{המשנה|יח|ה|אבות}}
<קטע התחלה=רע"ב יח/>'''אין חטא בא על ידו''' - כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן {{תויט|נט|אבות|ה|יח}}:
'''אין מספיקין בידו לעשות תשובה''' - שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם:
שורה 174:
'''ורוח גבוהה''' - דאמר (שם כד) נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון:
'''ונפש רחבה''' - שאם לא היה רב התאוה לא היה יועץ להפקיר בנות מואב לזנות {{תויט|סא|אבות|ה|יט}}. ואמרו חכמים [סנהדרין ק"ה ע"א] בלעם בועל אתונו היה:
'''להנחיל אוהבי יש''' - אברהם אקרי אוהב, דכתיב {{קטן|([[ישעיהו מא]])}} זרע אברהם אוהבי. יש, בעוה"ב. ואוצרותיהם אמלא, בעוה"ז:
'''אנשי דמים''' - בלעם איקרי איש דמים, שהפיל בעצתו עשרים וארבעה אלפים מישראל {{תויט|סד|אבות|ה|יט}}:<קטע סוף=רע"ב יט/>
{{המשנה|כ|ה|אבות}}
<קטע התחלה=רע"ב כ/>'''עז כנמר''' - הנמר הזה נולד מן חזיר היער והלביאה, כי בעת יחם האריות הלביאה מכנסת ראשה בסבכי היער ונוהמת ותובעת את הזכר, והחזיר שומע קולה ורובעה, ונמר יוצא מבין שניהן. ולפי שהוא ממזר הוא עז פנים, אע"פ שאין בו גבורה כל כך. אף אתה הוי עז ולא תתבייש לשאול מרבך מה שלא הבנת, כאותה ששנינו לא הביישן למד:
שורה 188:
'''וגבור כארי''' - לכבוש את יצרך מן העבירות:
'''עז פנים''' - לפי שהעזות ניכר בפנים כדכתיב {{קטן|([[משלי כא]])}} העז איש רשע בפניו {{תויט|סו|אבות|ה|כ}}, לפיכך נקרא עז פנים:
'''שתבנה עירך במהרה בימינו''' - כלומר, כשם שחוננתנו זאת המדה, שסימן לזרע אברהם ביישנים רחמנים וגומלי חסדים [יבמות ע"ט ע"א], כן יהי רצון שתבנה עירך וכו':<קטע סוף=רע"ב כ/>
שורה 196:
'''בן עשר למשנה''' - שלומד מקרא חמש שנים, וחמש שנים משנה, וחמש שנים גמרא. דאמר מר [חולין כ"י ע"א] כל תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה, דכתיב {{קטן|([[במדבר ח]])}} זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבוא צבא, שבא ולומד הלכות עבודה חמש שנים, ובן שלשים עובד:
'''בן שלש עשרה למצות''' - דכתיב (שם ה) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, וגבי שכם כתיב {{קטן|([[בראשית לד]])}} ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו. ולוי באותו פרק בן שלשה עשר שנה היה {{תויט|סח|אבות|ה|כא}}, וקרי ליה איש:
'''בן שמונה עשרה לחופה''' - י"ט אדם כתובים בפרשת בראשית מן ויאמר אלהים נעשה אדם עד ויבן ה' אלהים את הצלע, חד לגופיה, פשו ליה שמונה עשר לדרשא {{תויט|סט|אבות|ה|כא}}:
'''בן עשרים לרדוף''' - אחר מזונותיו. לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות. פירוש אחר, בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים {{תויט|ע|אבות|ה|כא}}:
'''בן שלשים לכח''' - שהלוים היו מקימים את המשכן ומפרקין וטוענין את העגלות ונושאין בכתף מבן שלשים שנה ומעלה:
'''בן ארבעים לבינה''' - שלאחו. ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר אמר להם משה {{קטן|([[דברים כט]])}} ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה {{תויט|עא|אבות|ה|כא}}:
'''בן חמשים לעצה''' - שנאמר בלוים {{קטן|([[במדבר ח]])}} ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו וגו"ומהו השירות, שיתן להם עצה:
שורה 216:
'''בן תש ים לשוח''' - הולך שחוח וכפוף. ויש אומרים, לשון שוחה עמוקה:<קטע סוף=רע"ב כא/>
{{המשנה|כב|ה|אבות}}
<קטע התחלה=רע"ב כב/>'''הפוך בה והפוך בה''' - בתורה {{תויט|עד|אבות|ה|כב}}:
'''דכולה בה''' - שהכל תמצא בה:
שורה 222:
'''וסיב ובלה בה''' - גם עד זקנה ושיבה לא תעזבנה: ומינה לא תזוע שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת יונית, שאין מותר ללמוד חכמת יונית אלא במקום שאסור להרהר בדברי תורה, כגון בבית המרחץ או בבית הכסא. ששאלו את ר' יהושע מהו ללמד אדם את בנו חכמת יונית, אמר להם ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה, דהא כתיב והגית בו יומם ולילה:<קטע סוף=רע"ב כב/>
{{המשנה|כג|ה|אבות}}
<קטע התחלה=רע"ב כג/>'''לפום צערא אגרא''' - כפי רוב הצער שאתה סובל בלמוד התורה ועשיית המצוה, יהיה
| |||