ביאור:בבלי יומא דף נז: הבדלים בין גרסאות בדף

מקומות הוא דגמרי מהדדי <ref>אין זה היקש הלמד מן ההיקש, שהרי בהיקש הראשון למדו <u>בהמות</u> זו מזו: וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר <small>([[ויקרא טז, טו]])</small>, ובהיקש השני לא הוקש שום דבר לאחת מן הבהמות ללמוד ממנה מה שלמדה בהיקש מחברתה, אלא <u>המקומות</u> הוקשו זה לזה: <small>([[ויקרא טז, טז]])</small> וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד - כאשר כפר על הקודש, והקודש לא למד כלום מתחלה בהיקש, אלא הפר הוקש לשעיר והשעיר לפר במתנות הקודש</ref>;

ותימה הוא לומר כן, דהא יותרת הכבד ושתי הכליות דגמרינן שעירי ע"ז מפר העלם ופר העלם גמר מפר כהן משיח חשיב היקש מהיקש בזבחים פרק 'בית שמאי' <ref>זבחים דף מא,א</ref> אף על גב דגמרינן שעירי עבודה זרה מפר העלם לענין הזאות דכתיבן בגופיה; וכן בפרק 'איזהו מקומן' <ref>שם דף נה,א</ref> דלא גמרינן זבחי שלמי צבור שהן קדשי קדשים ובעי צפון מדאיתקש לחטאת ואף על גב דנפקא לן מהיקישא שאין נאכלין אלא לזכרי כהונה דכתיב בחטאת <ref>([[ויקרא ו</ref>]]) בגופיה, וכן אשם לא יליף התם צפון מדאיתקיש לחטאת אע"ג דגמרינן נמי מההוא היקשא סמיכה דכתיב בגופיה דחטאת

ור"י תירץ דבבית שני הוה, וההיא דמגילה איירי בהוראת כהן משיח לעצמו, דקיימא לן הוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לצבור: דמייתי פר אם טעה ועשה כהוראת עצמו; ודוקא משיח, דכתיב ([[ויקרא ד, ג]]) אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, אבל מרובה בגדים הרי הוא כשאר יחיד ומייתי כשבה או שעירה! אבל פר העלם דבר של צבור אפילו כהן הדיוט מצי לאקרוביה, כדאיתא בת"כ; וכן מוכח דבבית שני איירי: דאי בבית ראשון נימא של פר כהן משיח! אלא ע"כ בבית שני איירי, ולהכי לא קאמר נמי של פר כהן משיח, דכהן משיח בבית שני לא הוה דיאשיהו גנז שמן המשחה [([[ביאור:בבלי יומא דף נב#עמוד ב|לעיל נב,ב]])].

אמרוה קמיה דרבי ירמיה, אמר: בבלאי טפשאי משום דדיירי בארעא דחשוכא <ref>בבבל שהיא מצולה</ref> אמרי שמעתא דמחשכן! הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר <ref>שנותן אחת למעלה לשם פר ולשם שעיר</ref>, והתורה אמרה <ref>([[ויקרא טז, כ</ref>]]) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ [וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי]: כלה דם הפר ואחר כך כלה דם השעיר <ref>כלה הכפרות כמו שהן אמורות בענין</ref>!

'למעלה <ref>בחטאת דשעיר נשיא</ref> הוא אומר: <ref>([[ויקרא ד, כה</ref>]]) [וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה] וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ [אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה] <ref>ובשירים כתיב, ולא כתיב הכא 'כל'</ref>, ולמטה <ref>בחטאת יחיד</ref> הוא אומר <ref>בשירים דידה - כתיב 'כל'</ref>: <ref>([[ויקרא ד, ל</ref>]]) [וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה] וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ [אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ]:

תנן - כמאן דאמר מערבין לקרנות <ref>מערבין דם פר בדם שעיר כשבא ליתן מתנות קרנות מזבח הפנימי</ref>, דאיתמר: רבי יאשיה ורבי יונתן, חד אמר מערבין וחד אמר אין מערבין <ref>דמשמע ליה וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר ([[ויקרא טז, יח]]) - מכל אחד בפני עצמו</ref>.

תסתיים דרבי יאשיה - הוא דאמר מערבין, דאמר: אף על גב דלא כתיב 'יחדיו' - כמאן דכתיב יחדיו דמי <ref>דתניא <small>(סנהדרין דף סו,א)</small> ’[ויקרא כ,ט] ''אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; אין לי אלא אביו ואמו, אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מנין? תלמוד לומר: אביו קילל, אמו קילל ''[בסוף הפסוק: אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל]'' - דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: משמע שניהן כאחד ומשמע כל אחד ואחד בעצמו, עד שיפרוט לך הכתוב 'יחדיו'''; אלמא לרבי יאשיה, אי לא הדר כתיב אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל הוה אמינא רישיה דקרא שניהן כאחד משמע - הכא נמי מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר ([[ויקרא טז, יח]]) - שניהן כאחד משמע</ref>!

תניא דלא כשנויין <ref>אלא כמה דסלקא דעתך מעיקרא דרבי יאשיה הוא דאמר מערבין</ref>: '<ref>([[ויקרא טז, יח</ref>]]) [וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו] וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר [וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב] - שיהיו מעורבין, דברי רבי יאשיה;