ביאור:בבלי שבת דף קכז: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Testbot (שיחה | תרומות)
.
 
Testbot (שיחה | תרומות)
.
שורה 1:

{{ביאור:תוכן לגמרא שבת|שבת|קכז|127}}
{{ביאור:עמוד א}}
{{ביאור:באדיבות גמרא נוחה}}
 
כדאמרי אינשי <ref>חשבון קטן תחילה</ref>, ואי בעי <ref>ואם יצטרך ליותר</ref> - אפילו טובא נמי מפנין <ref>יפנה יותר; משום הכי נקט ארבעה ברישא והדר חמשה, והוא הדין אפילו טובא</ref>;
 
שורה 48 ⟵ 46:
ורב דימי מנהרדעא אמר: יותר מהשכמת בית המדרש <ref>דתנא דידן אקדמה ברישא</ref>, דקתני '''מפני האורחין''' והדר '''ומפני בטול בית המדרש'''.
 
אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב ([[בראשית יח, ג]]) ויאמר: ה', אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר [מעל עבדך] <ref>והניחו והלך לקבל האורחים</ref>.
 
אמר רבי אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם - אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך, ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב 'ויאמר ה' אם נא מצאתי'.
שורה 58 ⟵ 56:
{{ביאור:עמוד ב}}
 
הני נמי [בגמילות חסדים שייכי; לישנא אחרינא:] הני בהני שייכי <ref>הכנסת אורחים וביקור חולים - היינו גמילות חסדים, ועיון תפלה היינו בכלל גמילות חסדים, דכתיב <small>([[משלי יא, יז]])</small> גומל נפשו איש חסד, השכמת בית המדרש וגידול בנים לתלמוד תורה - היינו תלמוד תורה, דן את חבירו לכף זכות - בכלל הבאת שלום: דמתוך שהוא מכריעו לזכות ואמר: "לא חטא לי בזאת", "אנוס היה", או "לטובה נתכוון" - יש שלום ביניהן; ורבי יוחנן לפרש לך אתא: דבכלל שלשה דמתניתין איתנהו להנך ששה, ואיכא נמי לכבוד אב ואם, ורבי יוחנן לא פליג עליה</ref>.
 
תנו רבנן: 'הדן חבירו לכף זכות - דנין אותו לזכות; ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים; ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני!
שורה 150 ⟵ 148:
פשיטא <ref>קא סלקא דעתא: תרומת מעשר שהלוי נותן לכהן, וכל שכן תרומה גדולה שיש על ישראל להפריש, והפרישו קודם שנתן המעשר ללוי</ref>!
 
לא, צריכא שהקדימו <ref>לתרומה</ref> בשבולים ונטלה הימנו תרומת מעשר -לא נטלה הימנו תרומה גדולה <ref>ישראל היה לו להפריש תרומה גדולה תחילה, דכתיב <small>([[שמות כב, כח]])</small> מלאתך ודמעך לא תאחר; מלאתך - אלו בכורים, מכאן שהמקדים תרומה לבכורים – לוקה; ודמעך - זו תרומה: שאם הקדים מעשר לתרומה – לוקה; והני מילי – 'משנתמרח בכרי לוקה' אם הקדים מעשר לתרומה; אבל הקדים למעשר קודם לתרומה בשבלים - אינו לוקה</ref>, וכי הא דאמר רבי אבהו אמר ריש לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשבולין - פטור מתרומה גדולה, שנאמר ([[במדבר יח, כו]]) [ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם] והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר: מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר.
 
אמר ליה רב פפא לאביי: אי הכי, אפילו הקדימו בכרי נמי ליפטר!
 
אמר ליה: עליך אמר קרא ([[במדבר יח, כט]]) מכל מתנתיכם תרימו [את כל תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו] <ref>' מכל מתנותיכם וגו' - נמי בלוים כתיב, גבי תרומת מעשר, וקאמר: את כל תרומת ה', כל - משמע כל צד תרומה שבו.</ref>
 
ומה ראית?
 
האי <ref>דנתמרח</ref> אידגן <ref>וחלה עליו חובת תרומה, כדכתיב <small>([[דברים יח, ד]])</small> ראשית דגנך, הלכך - כי שקלה לוי - בעי אהדורי לכהן תרי ממאה שבו ברישא, והדר אחד מעשרה</ref>, והאי לא אידגן.
 
ומעשר שני [והקדש שנפדו]: