תענית ד א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''עורפילא''' - גשמים דקים כך שמן כדלקמן:

'''אפי' לפרצידא דתותי קלא''' - הגרעין שתחת גושה של קרקע:

'''מהניא''' - שמתחיל לבצבץ ולעלות מיד:

'''עורו פילי''' - שסותם סדקי הארץ ל"א שמגדלת ומצמחת הגרעינין העומדין בסדקי הקרקע:

'''צורבא מרבנן''' - בחור חריף כמו ביעי דצריבן במסכת ביצה (דף ז.) תלמיד חכם זקן לא קרי צורבא אלא ההוא מרבנן קרי ליה:

'''כיון דנבט נבט''' - שמתחיל לבצבץ ולעלות עולה למעלה כך תלמיד חכם כיון שיצא שמו. הולך וגדל למעלה:

'''אורייתא מרתחא ליה''' - שיש לו רוחב לב מתוך תורתו ומשים ללבו יותר משאר בני אדם וקמ"ל דחייבין לדונו לכף זכות:

'''כאש''' - שמחמם כל גופו:

'''בוניה''' - תלמידי חכמים מקיימי עולם בבניניהו:

'''ברזל''' - קפדנים וקשים כברזל:

'''שלשה שאלו כו'''' - משום דרבי ברכיה מיירי בגשמים לקמן נקט לה:

'''ובנות אנשי העיר יוצאות והיה הנערה''' - משמע הנערה היוצאה תחילה מן העיר ויאמר לה השקיני לה היה מנחש:

'''אפי' חיגרת אפי' סומא''' - לפי שלא פירש בשאילתו ואפשר שתהיה בעלת מום ולא יבין בה אליעזר ויקחנה:

'''(אלא) השיבוהו כהוגן''' - וזימנו לו רבקה:

'''והיינו דאמר להו נביא כו'''' - מדגלי ביה קרא ואמר הצרי אין בגלעד [אלמא דלא הוי ניחא קמי שמיא כדאמרינן הצרי אין בגלעד] פנחס היה שם והיה יכול להתיר נדרו אלא שלא רצה יפתח לילך אצלו והוא לא רצה לבוא אצל יפתח בבראשית רבה:

'''וכתיב אשר לא צויתי''' - בירמיה כתיב בפרשת בקבוק ובנו את במות (התופת אשר בגיא בן הנם) לשרוף את (בנותיהם ואת) בניהם באש אשר לא [צויתי ולא] דברתי ולא עלתה על לבי שלא תאמרו הלא צוה כמו כן הקב"ה ליפתח ומישע ואברהם כי מעולם לא צויתי למישע לשרוף את בנו באש דכתיב ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה על החומה ולשמים נתכוון כסבור היה לרצות להקב"ה והאי דכתיב על שרפו עצמות מלך אדום לשיד מילתא אחרינא הוא ולא דברתי ליפתח מימים ימימה ותהי חק בישראל ובתרגום מזכיר פנחס לגנאי ויפתח לגנאי אלמא לא היה הקב"ה רוצה בבתו שהרי מזכירם לגנאי לפי שלא הלכו זה אצל זה לבטל הנדר ה"ג ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם כלומר שאע"פ שצויתי לו מעולם לא עלתה על לבי לשחוט בנו אלא לנסותו מפני קטיגורו היינו שטן כדאמר בסנהדרין בהנחנקין (דף פט:) ויהי אחר הדברים האלה אחר דבריו של שטן וכו' ואית דלא גרסי האי ולא עלתה על לבי דטעי בקרא אחרינא דלא כתב אלא אשר לא צויתי ולא דברתי {{ממ|ירמיהו|ז|לא}} ובפרשת בקבוק כתיב כל הני שלשה אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. בתנחומא אשר לא צויתי זו בתו של יפתח אע"פ שצויתי לו תורה ומצות מצוה זו לא צויתי עליו ולא דברתי זה בנו של מישע מלך מואב והלא מישע נכרי הוא ולא חולין הוא לי לדבר עמו אפילו דיבור בעלמא. ובאגדה קא חשיב כלב בהדייהו אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו' ורבי יונתן דלא חשיב ליה דבגמרא פשיט ליה להאי קרא בהלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה כדאמרינן בתמורה (דף טז.) ואין לחוש שתשרה רוח הקדש על עבד ועל ממזר כדאמרינן בנדרים (דף לח.) שאין שכינה שורה כו' מפי רבי. וגדעון ששאל למנוע טל מעל הארץ ובגזה לבדה יהיה אין זה שלא כהוגן ומה תקלה יש אם יחסר העולם טל לילה אחת לבד מפי רבי:

'''ויבוא כגשם לנו''' - פעמים אינו מתבקש שהוא סימן קללה בקיץ:

'''דבר המתבקש לעולם''' - טל אפילו בימות החמה:

'''פעמים נראה''' - כשהוא ערום נראה זרועו וכנגד לבו ואינו נראה כשהוא לבוש והכף נראית כל שעה שהיד נראית לעינים וי"ל על כפים על השמים צורת אדם שהוא בכסא וכן נשא לבבנו אל כפים ([[איכה ג]]) מפי רבי:

'''ה"ג סברוה שאלה והזכרה חדא מילתא היא''' - כלומר הא דקתני אין שואלין את הגשמים היינו אין מזכירין את הגשמים:

'''ומאן תנא''' - דאמר סמוך לימות הגשמים מזכירין אבל לא קודם לכן:

'''רבי יהושע היא''' - דאמר משעת הנחת לולב הוא מזכיר דהיינו יום שמיני וזהו סמוך לגשמים דמן החג ואילך הוא זמן גשמים:<קטע סוף=ר/>