מטה אפרים אורח חיים תקצח
סימן תקצח בטור ובשולחן ערוך
סעיף א עריכה
אחר שגמר ברכת המזון, אף על פי שלפעמים עוד היום גדול ויש שהות לישן מעט עד עת תפילת המנחה, אין לעשות כן, ויחוש למה שאמרו: "הישן בראש השנה גם מזלו ישן". ואף שדבריהם נאמרו ברמיזה, שמי שישן ואין מוסיף אומץ בתפילה, גם מזלו שהוא המלאך המליץ עליו בשמים הוא אינו מלמד זכות עליו והחי יתן אל לבו, כי עת לעשות לה', לא ינום ולא יישן. וכל שכן להיות יושב ובטל שהוא כישן וגרוע ממנו, שעל ידי זה ראשו נמלא מחשבות רבות. ולכן יהיה נזהר תכף לברכת המזון לאכל מעט פירות ולברך עליהם, להשלים ממה שחסר ממאה ברכות. ואחר כך יפנה גופו ויפנה מחשבותיו ממחשבת חוץ ולילך בזריזות אל המקום שקבע בתפילתו. ואם עדין לא נקבצו הציבור ואין עומדין להתפלל מנחה עדיין, ילמד במקום שרגיל, כגון משניות או הלכות ראש השנה מה שיכול ללמד בלא עיון עמוק, או יאמר תהלים. ויש נוהגים בשני הימים של ראש השנה להשלים תהלים שתי פעמים כמנין כפר. וטוב מעט בכוונה:
סעיף ב עריכה
בהגיע זמן תפילת המנחה, יכוון ליבו בכוונה גדולה, כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף ו:): לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שאף אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה. וגם כי יצחק תקן תפילת המנחה, וביום זה אנו מעוררין זכותו ולבוא בגבורות זכות עקדתו, להפך מידת הדין לרחמים. ויש אומרים קודם התחלת התפילה פיוט ידיד נפש, לעורר עצמו לאהבה, ואחר כך מתחילין "וידבר" כו' "ועשית כיור" כו' וסדר התמיד והקטורת כו'. ואומרים "רבון העולמים" כו' אף שבשאר יום טוב אין אומרים, לפי שהיום עת לחננה. ואומר הש"ץ אשרי ובא לציון בנגון מנחת שבת, וחצי קדיש שקודם התפילה, ומתפללים בלחש ובקול רם כסדר תפילת ערבית ושחרית, ואומרים "אבינו מלכנו" כמו בשחרית, ומדלגין גם כן "אבינו מלכנו חטאנו לפניך". וקדיש שלם, ו"עלינו", וקדיש יתום. ואחר כך אומרים "לדוד ה' אורי" כו' וקדיש יתום, והולכין כל הציבור לעשות סדר תשליך:
סעיף ג עריכה
אם חל בשבת, אז אחר "ובא לציון" אומרים "ואני תפילתי", ומוציאין ספר תורה ואומרים "בריך שמיה" כו'. ואין אומרים י"ג מידות ותפילה של שעת הוצאת ספר תורה. והש"ץ אומר "גדלו", וקורין שלשה בפרשת האזינו. ואין צריכים לדקדק לחלקה כדרך שהיו מחלקים במקדש, רק בשעת קריאת ספר תורה בשחרית בשבת שחל לקרות בו פרשת האזינו; אבל במנחה שקודם לו או בב' וה' אין לחוש, כמבואר בסימן תכ"ח. ונוהגין שהכהן מסיים "הבו גודל לאלהינו", והלוי מסיים "עשך ויכוננך", וישראל מסיים "ואין עמו אל נכר". ואחר שמחזירין הספר תורה למקומו אומר חצי קדיש, ואחר התפילה אין אומרים "אבינו מלכנו" וגם אין אומרים "צדקתך צדק", רק אחר התפילה אומר הש"ץ קדיש שלם:
סעיף ד עריכה
נוהגין לילך אחר מנחה לנהר או באר, וקורין "הליכת תשליך" על שם שאומר שם הכתוב: "ותשליך במצולות ים" כו' (מיכה ז, יט). וזה סדרו: הולכין לנהר שמחוץ לעיר שיש בו דגים חיים, ואם אין שם הולכין לנהר סתם או באר, וטוב אם הם מחוץ לעיר. ויש לילך אחר מנחה קודם שקיעת החמה. ואומרים שמה הפסוקים "מי אל כמוך" כו' ככתוב בסידורים. ונוהגים לילך אף אם כבר שקעה החמה עד הלילה. ומנערים שם שולי הבגדים, והוא לרמז בעלמא, ליתן לב להשליך החטאים ולחפש ולחקור דרכיו מן היום ההוא והלאה, שיהיו בגדיו לבנים ונקיים מכל חטא:
סעיף ה עריכה
אף אם חל יום א' בשבת אין מבטלין סדר זה (עיין בשו"ת שבות יעקב חלק ג), אך צריך לזהר שלא ישאו אצלם שום דבר חוץ לעירוב. ואף אם חל בחול והולכין לנהר שיש בו דגים, לא יקחו עמהם פת או דבר אחר לזרוק לדגים, כמבואר בהלכות יום טוב סימן תצ"ז. וגם כשהולכין מחוץ לעיר, שהיא כרמלית, אין לישא עמו מה שאין בו צורך כלל, אף שחל בחול. ואם הוא בעיר, אף על פי שהוא חוץ לעירוב מותר לשאת עמו, שאין עירוב ליום טוב:
סעיף ו עריכה
אין הולכין, רק ביום הראשון של ראש השנה; ואם לא היה אפשר לילך ביום ראשון, הולכין ביום שני. ויש מקומות נוהגים שאם חל בשבת ביום ראשון, הולכים ביום שני:
סעיף ז עריכה
אף על פי שנהגו לילך אחר מנחה, מכל מקום אם משער בעצמו שאחר מנחה לא יהיה לו פנאי ללכת, ילך קודם מנחה. וכן כשרוצים לילך לנהר שחוץ לעיר והעיר דלתותיו נעולים בלילה, יכולים לילך קודם מנחה:
סעיף ח עריכה
צריך ליזהר שלא להבעיר אש או להדליק נר או שאר דברים לצורך הלילה, רק אם הוא צריך לשעתו, וכמו שאר ימים טובים של גליות. ואף על פי ששני ימים של ראש השנה קדושה אחת, אין אומרים כן רק להחמיר ולא להקל כמו שיבואר בסימן תר"ו. ומכל מקום מותר להביא נרות מביתו לבית הכנסת (עיין אליה רבה סימן תקא). ולהדליק נר בבית הכנסת או אפילו בביתו סמוך לחשיכה, שהוא נהנה בו מיד, מתר. ואין לתקן פתילות ועששיות ביום טוב אחר מנחה, וכן להעמיד נרות של שעוה לצורך הלילה, אסור כמבואר סימן תקי"ד. וכן אין לחפש הספר תורה מיום טוב לחבירו, כלומר להעמיד הספר תורה היום לצורך קריאה של מחר, משום הכנה [עיין מגן אברהם סוף סימן תרסז]: