מטה אפרים אורח חיים תקפח

<< | מטה אפרים · סימן תקפח | >>

סימן תקפח בטור ובשולחן ערוך

זמן תקיעת שופר

סעיף א

זמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה. ומצוותה לכתחילה משעת הנץ החמה ואילך, שאז יוצא ודאי מכלל ספק לילה. ובדיעבד אם תקע משעלה עמוד השחר יצא. ואם שמע מקצת תקיעה קודם שעלה עמוד השחר ומקצתה אחר שעלה עמוד השחר, אף שהיה שיעור תקיעה במה שתקע אחר שעלה עמוד השחר, לא יצא, כמו שנתבאר בסימן שלפני זה:

סעיף ב

שיעור תחילת הנץ החמה הוא שעה אחת קודם יציאת גוף השמש על הארץ, ולכן מן הדין בערך שעה קודם יציאת גוף השמש על הארץ הוא תחילת הנץ החמה, ויוצא אף לכתחילה. אבל מכל מקום מצוה מן המובחר שלא לתקוע בתחילת היום, רק אחר שלוש שעות על היום, אם הוא תוקע ביחיד. ואף בציבור מוטב לתקוע אחר שלוש שעות (מחזיק ברכה), ואחר תפילת שחרית וקריאת התורה. ומי שהוא צריך לדבר לשמוע התקיעות קודם שלוש שעות ביחיד, אם הציבור ממהרים ויגיעו קודם שלוש שעות לתקיעת שופר, יראה לדקדק לתקוע גם כן בשעה שהציבור תוקעין, אם לא שהוא אנוס ואינו יכול להמתין עד שעת התקיעות בציבור.

ואסור לאכול קודם תקיעת שופר. ומי שליבו חלוש ואין דעתו מיושבת לתקוע ולהתפלל עד שיטעם, יעשה קידוש ויאכל כזית לעקיך (עוגה), בכדי שיהיה במקום סעודה, ואחר כך ישתה מעט קאוי או טייא. ומכל מקום יש להם לעשות בצנעה, מפני המון עם, שלא יקלו ביותר:

סעיף ג

שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום, ואפילו הם מתשעה בני אדם, ותקעו על הסדר, שלא הפסיק ביניהם בקול שופר שאינו ראוי לאותו בבא – יצא. אף שתקע תר"ת תש"ת תשר"ת או תש"ת תר"ת תשר"ת, כיון שלא הפסיק ביניהם בקול שופר שאינו ראוי בכל בבא בפני עצמה – יצא. ואם הפסיק בקול שאינו ראוי לאותו בבא, עין לקמן סימן תק"ץ:

סעיף ד

זה שאמרנו שאם הפסיק בין תקיעה לתקיעה יצא, לא נאמר אלא אם הפסיק שלא מחמת אונס; אבל אם הפסיק מחמת אונס, ושהה כדי לגמור כל הבבא, לא יצא, וצריך לחזור ולתקוע בלא ברכה. ואם הפסיק מחמת שנתקוטטו עם אחד, הרי זה כהפסיק שלא מחמת אונס, כיון שבידו שלא להתקוטט, כמבואר בסימן ס"ה:

סעיף ה

יראה לי [ש]אם התחיל לתקוע ומי רגליו שותתין על ברכיו – פוסק עד שיכלו המים, וחוזר לתקוע מראש להלן על הסדר. ואם תקע בשעה שהמים היו שותתין, או אפילו מצא צואה במקומו, יצא; מכל מקום יש לו לחזר ולתקוע בלא ברכה:

סעיף ו

זה שאמרנו: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום, יצא – אם שמע בינתים קול שופר שאינו ראוי לאותה בבא, כגון באמצע סדר תש"ת שמע מתוקע קול תרועה, או באמצע תר"ת שמע קול שברים, צריך לחזור ולשמוע על הסדר. ומכל מקום אין לו לתוקע שתוקע שנית להוציא אותו, לברך על תקיעות אלו. ואפילו אם שמע קול שופר הראוי לאותו בבא, כגון ששמע תקיעה תרועה תרועה תקיעה בסדר תר"ת, או שני פעמים שברים בסדר תש"ת, או שני פעמים שברים או שני פעמים תרועה בסדר תשר"ת, יש לו לשמוע שנית ובלא ברכה. ואפלו ביום שני של ראש השנה יש לעשות כן:

סעיף ז

שמע תשע תקיעות מתשעה בני אדם שתקעו כולם כאחד, לא יצא, שאין כאן פשוטה לפניו ופשוטה לאחריו. וצריך לחזור ולתקוע בברכה, אם היה הפסק בינתים. ומכל מקום ידי תקיעה אחת יצא. ואם שמע אחר כך שברים כו' על הסדר, יצא. ולפי שיש אומרים שגם ידי תקיעה אחת לא יצא, יש לו לחזור לראש ולשמוע גם תקיעה הראשונה על הסדר. ובזה שכבר שמע כל התקיעות על הסדר, כשתוקע שנית מחשש תקיעה ראשונה, יתקע בלא ברכה.

תקעו כאחד על הסדר, אפלו אחד תוקע בחצוצרות, השומע מהם יצא; כיון שחביב לו מצות שופר, נותן דעתו על שמיעת קול שופר. ומכל מקום התוקע בחצוצרות לא יצא, אף על פי שגם הוא שומע מאחרים התוקעים בשופר; ויש לו לחזור ולשמוע קול שופר, ובלא ברכה:

סעיף ח

היה זה צריך פשוטה ראשונה וזה צריך פשוטה אחרונה, תקיעה אחת מוציאה את שניהם. ואם התוקע משך התקיעה הרבה, ויש בה שיעור שני תקיעות, וכיוון להוציא את זה בתחילת התקיעה ולא בסופה, ולאחר בסוף התקיעה ולא בתחילתה, לא יצא. ואם התוקע דעתו להוציא מי שיכון לצאת, רק השומעים כיוונו אחד דעתו לראש התקיעה ולא לסופה, והשני כיוון לבו לסופה ולא לתחילתה, יש להם לחזור ולשמוע בלא ברכה, וכמו מי ששמע מקצת תקיעה שלא בחיוב, והיה שיעור תקיעה במה שבחיוב, המבואר בסימן שלפני זה:

סעיף ט

יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, אין תוקעין בשופר כלל. ואפילו קטן לא יתקע בו להתלמד, בין הגיע לחינוך, בין לא הגיע. ואסור לטלטל השופר אם לא לצורך גופו, להשתמש בו איזה תשמיש, או הצריך למקומו. וביום טוב של ראש השנה שאינו חל בשבת, אסור להשתמש בו תשמיש אחר, לפי שהוקצה למצוותו. ואם חל ראש השנה יום חמישי שישי, אין להשתמש בו בשבת שאחריו, כמבואר בסימן תרס"ה, שיש אוסרין משום הכנה:

סימן י

כשחל בשבת, שאין תוקעין, אז אחר שסיים המפטיר ברכות ההפטרה, אומרים "יקום פורקן" כו' ו"מי שברך" כו', כמו בכל שבתות השנה. ואין מזכירין נשמות, ואין אומרים "אב הרחמים", רק אחר שסיים "מי שברך" מנגן השליח צבור פסוק "אשרי יושבי ביתך". ואם יש מילה, אז מלין אחר "אשרי" קודם "יהללו". מה שאין כן כשחל בחול, שאז מלין קודם תקיעת שופר, כאשר נתבאר לעיל. ויש מי שכתב, שגם בשבת יש למול קודם "אשרי", שיהא המילה סניף לתורה, וגם שלא יהא הפסק בין "אשרי" לקדיש שקודם שמונה עשרה, שאמירת הקדיש הוא על הפסוקים של "אשרי":