מטה אפרים אורח חיים תקפה

<< | מטה אפרים · סימן תקפה | >>

סימן תקפה בטור ובשולחן ערוך

סדר הכנות קודם התקיעות והנהגות התוקע וסדר ברכות התקיעות

סעיף א

לפי שהתקיעות הם מעוררים הרחמים ומעלים זכרונם של ישראל לפני אביהם שבשמים, נהגו רבים לעשות לזה הכנה רבה. ואחר גמר קריאת הספר תורה, הולך התוקע והמקריא לפניו סדר התקיעות והש"ץ המתפלל מוסף לטבול, משום טהרה יתירה. הללו הולכין לטבול, ושאר הציבור, זה מעיין בפירוש וכוונת התקיעות, וזה שונה, וזה אומר תהלים, הכל לפי מה שהוא אדם. והכל הולך לכוונה אחת, לייחד לבם לאהבה וליראה ולעורר לבבם לתשובה גמורה. ואחר טבילתם לובשים קיטל ועולים על הבימה, מקום שקורין בספר תורה. ואם יש שם חכם בעל מידות טובות, אומר לפני הציבור דברי כבושים. ואין לומר עניינים דרך דרוש, אף אם הם מתוקים לחך, אין זה עניינו של יום, ומה גם להמוני עם אשר לא ידעו ולא יבינו טובם ויפיים. רק יאמר לפניהם דברים הכובשים את הלבבות ומכניעים אותם לשוב בתשובה, על דרך שאמרו בש"ס: אחינו בני ישראל, לא שק ולא תענית גורמים כו'. ואותן פסוקים שיאמר יהיה מעניינו של יום, בעניין שופר, או עניין יום הדין, יפרש אותם בדרך קרוב לפשט, או בדרך רמז על תוכחת מוסר, למען ישמע העם בדברו. ובפרט אם הוא שום בעל בכי, יתן את קולו בבכי, וישמעו אחיו העברים ויתנו לב בהרהורי תשובה, ובזה יהיה זוכה ומזכה את אחיו עמו ותעל שועתם ותקיעתם השמימה:

סעיף ב

המקרא והתוקע והש"ץ המתפלל מוסף – הם ראוי להם להתעורר יותר בהרהור תשובה, מאחר שהם נעשים אמצעים בינו יתברך לבין הצבור. וידקדקו לחזור אחר תוקע שיהיה הגון, בעל תורה ומעשים טובים, כאשר כתבנו בעניין הש"ץ, וכן המקרא. ויהיו נוהגין פרישות וטהרה מכל דבר המביא לידי טומאת קרי רחמנא ליצלן על כל פנים שלשה ימים קודם ראש השנה, וילמדו כוונת התפילות והתקיעות. ואם לא נמצא תוקע אשר רוח אלהים בו לכוין סודות התקיעות, ראוי שיהיה המקרא יודע, ובשעה שיקרא לפני התוקע יכוין. ואף שהכוונות ארוכות, ואי אפשר לכוונם בשעת אמירה כמו רגע, יאחוז דרך קצרה כללות העניין. ויעין בשל"ה, וסידור הגאון רבי יעקב עמדין. ואם לא נמצא כזה איש אשר יהיה לו תפיסת יד ושם בחכמה זו, על כל פנים צריך לבחור נבון וחכם היותר גדול וירא השם. והמקרא והתוקע ראוי להם שילמדו היטב דיני השופר וסדר התקיעות, כי לפעמים מאיזה סיבה נופל טעות בפי המקרא או בשגגת התוקע, ואם לא יהיה בקי בדין איך לעשות, אם לתקוע להלן או לחזור לראש הסדר, יצווחו עליו בבית המדרש, כמעשה שהביא הרא"ש בשם הראב"ן, וזה מביא לידי בלבול וטירוף הדעת התוקע והשומעים. ונוהגין בכל מקום שיש שם אב בית דין, שהוא המקרא:

סעיף ג

אחר שגומר החכם דברי כבושים, אומרים כל הציבור יחד קפיטל מ"ז בתהלים: "למנצח כו' כל העמים תקעו כף" וגו' עד גמר המזמור שבע פעמים, ואחר כך מתפלל בלחש תפילה קצרה ככתוב בספרים. ואחר כך אומר המקרא והתוקע פסוק "מן המצר" כו', "קולי שמעת" כו', ויאמר התוקע בלחש בפה מלא: הריני מכוון בתקיעות אלו שאתקע להוציא את הציבור ידי חובת שמיעת קול שופר. (ונוהגין לכסות השופר במפה הפרוסה על השולחן, ויהיה מכוסה עד גמר הברכות, שנוטלו משם לתקוע בו). ואז יתחיל הברכה מעומד בניגון המיוחד לו, ויאמר: "ברוך אתה ה' כו' לשמוע קול שופר", ולא יאמר "בקול". ובתיבת "קול" יגביה קולו ויאריך קצת. וימתינו הציבור עד שיגמור התוקע תיבת "שופר", ויענו "אמן", ולא ימהרו לענות אמן חטופה. ואם ברך "לשמוע בקול שופר", או שאמר: "אשר קדשנו במצותיו וציוונו לתקוע בשופר", יצא. ואחר כך יאמר: "ברוך אתה ה' כו' שהחיינו" כו', והציבור יכוונו לצאת בברכה זו, ברכת מצוות שמיעת קול שופר וברכת שהחיינו שהם מחויבים בה, והתוקע מוציא אותם בברכות. גם יכוונו דעתם ורצונם לצאת ידי חובתם בתקיעות אלו שיתקע התוקע, כי צריך שיתכוון השומע ומשמיע, כאשר יתבאר בסימן תקפ"ט. ואסור לשוח בשעת התקיעות, ואפלו לרוק אסור, (עיין בסימן תקצ"ב). ומי שדרכו לנחור, יעצור עצמו בשעת התקיעות, כדי שישמע היטב ומבלי בלבול האחרים משמיעת התקיעות:

סעיף ד

אחר גמר ברכת "שהחיינו" עונין הציבור "אמן", ואז יאחוז השופר בימינו ומעמידו בצד ימין של פיו, לפי שבשמאל התפילין מגינים על האדם. ואיטר יד שמניח תפילין בימין, יניחנו לצד ימין פיו שלו שהוא שמאל של אדם אחר. ואם אי אפשר לתקוע בכך, אין להקפיד אם יעמידנו בצד שמאל ויהפוך פי השופר לצד ימין. ואם אי אפשר לו לתקוע כי אם כשיעמיד לצד שמאל, וגם פי השופר לצד שמאל, אינו מעכב אם יתקע כך. לכן יש לו להעמיד פה השופר הגבה למעלה משופע קצת לצד מעלה, באופן שיהיה פה השופר בצד הרחב למעלה מפה של התוקע. וגם זה אינו רק לכתחילה ולא לעכב:

סעיף ה

אף התקיעה הראשונה, לא יתקע התוקע מעצמו, עד שיקרא המקרא לפניו "תקיעה". וכל התקיעות שתוקע, ימתין עד שיקרא המקרא לפניו על הסדר, ואז יתחיל לתקוע. וחייב לעמוד בשעת התקיעה, וגם אין לו לסמוך עצמו לשום דבר שאם ינטל אותו דבר יפול, שסמיכה כזו חשובה כישיבה. ואם תקע מיושב, יצא. והציבור השומעים מן התוקע – לא הטריחום לעמוד, משום כבוד ציבור, וגם כי עתידים שישמעו תקיעות על סדר הברכות של מלכיות כו'. אבל אם יחיד שומע תקיעות לצאת בהם, ואינו עתיד לשמוע על סדר הברכות, גם הוא צריך לעמוד; ואם שמע מיושב, יצא.

ועכשיו נהגו הציבור לעמוד כולם, גם בשעת התקיעות שתוקעין קודם מוסף. ואף על פי כן נקראין "תקיעות מיושב", מאחר שרשות לישב בהם, מה שאין כן בתקיעות שעל סדר ברכות, שהוא באמצע חזרת התפילה שהוא מעומד, ולעיקר הדין יש לתקוע בתפילת לחש, ואז הכל בעמידה, ועל כן נקראים "תקיעות דמעומד":

סעיף ו

אם התוקע כבר יצא ידי חובת התקיעות, רק מברך להוציא אחרים, אז אם האחרים יודעים בעצמם לברך, והם פחות מעשרה, יש להם לברך בעצמם שתי הברכות. ואם הם עשרה, אף אם כולם יודעים לברך, נוהגים שאחד מברך והשאר יוצא, שלא לחלק בין ציבור לציבור; דסתם ציבור נמצאו אנשים שאינם בקיאים בטיב ברכות. ואם אינם יודעים, יברך התוקע בשבילם שני הברכות, ומוציא אותם ידי חובתם בברכות ובתקיעות. ואם תקע לנשים, יתבאר לקמן:

סעיף ז

אין למנות אבֵל תוך למ"ד, או תוך י"ב חודש על אביו ואמו, אם לא שכבר החזיק כמה שנים, או שהוא הגון ביותר, וכאשר כתבתי בסימן תקפ"א לעניין ש"ץ:

סעיף ח

אם התחיל לתקוע ולא יכול להשלים, ישלים אחר, ואפילו שלש או ארבע, ודי בברכה זו שבירך הראשון. והוא שיהיו שם התוקעים האחרונים בשעת הברכה. ואם אותו שמתחיל לתקוע באמצע לא שמע הברכה, שבא לבית הכנסת אחר גמר הברכה, אם התוקע עצמו עדיין לא יצא ידי חובת תקיעות, צריך לברך. ואם הוא עצמו כבר יצא, רק שתוקע להשלים חובת הצבור, אין צריך לברך, שהם כבר יצאו בברכת הראשון. ואם זה התוקע השני בא באמצע התקיעות, ולא שמע הברכה וגם מקצת תקיעות, אין לו להתחיל ממקום שפסק זה ולהשלים אחר כך לעצמו, אלא לכתחילה יש לו לברך ולהתחיל מראש. ואם התחיל באמצע ממקום שפסק הראשון, ואחר כך השלים לעצמו, גם כן יצא (עיין פרי חדש ואליהו רבה):

סעיף ט

מי שהוא תוקע בכמה מקומות, יש לו לכוון לצאת ידי חובת עצמו בתקיעות שתוקע בראשונה; ואף על פי כן יוכל לברך במקומות אחרים, בשביל הציבור שלא יצאו עדיין. ואין לו להיות מתון בכוונת יציאת ידי חובת עצמו, שמצוה הבאה לידו לא יחמיצנה, ואולי לא יהיה יכול לתקוע אחר כך מאיזה סיבה. אבל אם צריך לתקוע בבוקר בשביל יחיד חולה וכיוצא בו, ואין דעתו נוחה שיצא בתקיעות אלו שתוקע ביחיד, יוכל לכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובת עצמו בתקיעות אלו, ויוצא אחר כך במה שתוקע לציבור:

סעיף י

מי שיכול לתקוע בטוב, מצוה עליו שיתקע לציבור להוציאם ידי חובתם, אף אם יש שם אחר, אלא שאינו בקי כמוהו; וזכות הרבים תלוי בו. ואם יש שם מי שתוקע בטוב, אף על פי שהוא יכול לתקוע גם כן, אין מצוה מוטלת עליו שיתקע לעצמו לצאת ידי חובתו, אלא כשר הדבר לצאת בתקיעת האחר, ואין בזה משום "מצוה בו יותר מבשלוחו"; כי עיקר המצוה בשמיעת התקיעה, ואין חילוק בין שומע תקיעות עצמו או תקיעות אחר:

סעיף יא

תקיעות ששומעין קודם מוסף, הנקראים תקיעות מיושב, יכול לתקוע אותם הש"ץ שמתפלל מוסף. אבל אותן תקיעות שתוקעין בתפילת מוסף על סדר הברכות, אין לש"ץ לתקוע, כי אם אחֵר תוקע; שאם יתקע הש"ץ, יש לחוש שיתבלבל ולא ידע באיזה מקום הוא עומד עתה בתפילתו. ואפילו אין שם אחר, לא יתקע עד אחר התפילה, כיון שכבר יצא[ו] בתקיעות מיושב. ויש אומרים שאם אין שם אחר – יוכל לתקוע על סדר ברכות; אף על פי שאין מובטח בכוונתו ורגילותו, יש לו לבטוח שמן השמים יסייעוהו לעשות כהוגן, שמצוה גוררת מצוה. וכל זה אם אין הש"ץ מובטח שלא יתבלבל; אבל אם מובטח שלא יתבלבל ויחזור לתפילתו, מותר לו לש"ץ לתקוע, אפילו יש שם אחר, ובפרט כשמתפלל מתוך הסידור והמחזור:

סעיף יב

אותו התוקע שתוקע תקיעות מיושב, ראוי שיתקע גם כן על סדר הברכות, כי המתחיל במצוה אומרים לו גמור; אם לא שהש"ץ תקע תקיעות מיושב ואינו מובטח שיחזור לתפילתו, שאז אין לו לתקוע על סדר הברכות, כאשר נתבאר בסעיף שלפני זה. ובמקומות שנהגו לחלק ולתת תקיעות דמיושב לאחד ושעל סדר ברכות לאחר, או לחלק גם הסדרים עצמם, מלכיות לאחד וזכרונות לאחר ושופרות לאחר, יעשו כמנהגם, כי ישראל קדושים מחבבין המצוות, כל אחד נוטל חלקו. ועיין לקמן סימן תקצ"ב:

סעיף יג

הנוטל שכר לתקוע שופר בראש השנה, או לתרגם בשבת ויום טוב, אינו רואה מאותו שכר סימן ברכה:

סעיף יד

אם נולד איזה אונס לציבור שלא תקעו בראש השנה, הוא סימן רע חס ושלום, ויחזרו בתשובה ויצטערו על זה. וה' הטוב יכפר ויקרע גזר דינם, שלא תאונה להם רעה:

סעיף טו

אם תקע מקצת תקיעות בלא ברכה, ודין ספק תקע, ודין תוקע בשופר ונמצא שהוא פסול, או שנפסל באמצע תקיעות, יבואר בסימנים שלפנינו:

סעיף טז

אף מי שאינו טובל עצמו קודם התקיעות, יש לו ליטול ידיו, מאחר שיש הפסק רב בין תפילת שחרית להתקיעות. וישמור ידיו שלא יגע במקום מטונף, ויעלה לו הנטילה לתפילת מוסף, אף שיהיה לו אז מים מזומנים: