מחבר:שלמה שטנצל (מסוסנוביץ)/חשבון הנפש

מפנקס "לוח היומי" של המחבר ז"ל נולדתי לאבי עט"ר מו"ה חיים דוב שטענציל, במקום טשעלאדז ביום ש"ק כ"ה אב, שנת תרמ"ד לאלף השישי. בקיץ התרנ"ז נסעתי לברזעניצה ללמוד אצל הרה"צ מו"ה יעקב יוסף ז"ל אב"ד דשם, וכשנתקבל לאב"ד בק"ק קלאבוצק נסעתי עמו ג"כ ולמדתי שם עוד חורף וקיץ. ובחורף שלאחריו הוא תרנ"ט, נסעתי לאמת טוב [ישיבת אמסטוב], ללמוד אצל האב"ד דשם ז"ל, ולמדתי אצלו חורף וקיץ. ובחורף תרס"א, נסעתי לסאכאטשאוו ללמוד אצל הגה"ק משם [האבני נזר], ולמדתי אצלו חורף אחד, ואח"כ למדתי בטשעלאדז. ובקיץ תרס"ב אור ליום ט' אלול נשאתי אשה פה, סאסנאווצע, היא זוגתי מרת מרים בילא תחי'.

ה' תמוז נולד לי בן

ובהקשותה בלדתה לקח אותו הרופא ע"י כפות, ואז כתבתי שאלה, להגאון מה"ו יוסף ענגיל נ"י מק"ק בענדין, לעניין פדיון הבן. לאשר הגאון מקינסק בספרו חלקת יואב (יו"ד מהדו"ק סי' כו) כתב לעשות הפדיון ללא ברכה . וכתב שהסכימו עמו גדולי הדור, והוא הסכים לעשות הפדיון בברכה. אמנם לאשר חותני נ"י כתב לסאכאטשאוו לשאול להגה"ק שליט"א משם [האבני נזר זצ"ל] והסכימה דעתו לעשות הפדיון ללא ברכה, עשיתי הפדיון ללא ברכה, רק ברכת שהחיינו ברכתי על פרי חדש. ואף שהיה בין המצרים ו' אב, מ"מ לענין זה סמכתי על הרב מה"ו יוסף ענגיל, כיון שאיסור לברך שהחיינו בבין המצרים, בודאי שאינו חמור מאיסור דרבנן דספיקו לקולא. וגם הגאון מקינסק לא החליט הדבר שאין חייב בפדיון, רק מכח ספק כתב שאין לברך, דספק ברכות להקל, אבל לעניין שהחיינו, הרי על פרי חדש בודאי דל"ה ברכה לבטלה המברך בין המצרים, ורק שיש קצת איסור לברך שהחיינו וא"כ ספד"ר לקולא, והמחבר באו"ח סימן תקנ"א סעיף י"ז לא כתב רק בלשון טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים, משמע דרק זהירות בעלמא הוא, ולא עדיף מאיסור דרבנן ופשיטא דאין חשש ברכה לבטלה בהמברך שהחיינו בין המצרים, דאילו כן, לא היה מותר בפרי שלא ימצא אחר ט' באב. ובפרט דאיכא כמה מהפוסקים דס"ל דבברכת שהחיינו ל"א כלל ספק ברכות להקל, עיין בשד"ח אס"ד מערכת ברכות, וא"כ יש מקום לברך גם בלא פרי חדש מכח ספק, ורק כיון שאפשר ליקח פרי חדש, ולצאת ידי כל הדיעות, בודאי יותר נכון. דגם בודאי פדיון הבן בין המצרים כתב בשד"ח אס"ד מערכת בין המצרים סימן א' אות ד' דיכול ליקח פרי חדש ולפטרו בשהחיינו שמברך על פדיון הבן ולאכלו).

והברית מילה היה ביום י"ב תמוז [תרס"ג], וקראתי לו על שם אדמו"ר הה"צ מו"ה יעקב יוסף אב"ד דק"ק קלאבוצק ז"ל.

כ"ב אב [תרס"ד] נולד לי בן

והברית היה ער"ח אלול, וקראתי שמו יונה על שם רבינו יונה החסיד מחבר שער התשובה, ושער היראה מטעם כמוס עמדי...."

[בקרב המשפחה הסתובבה שמועה, כי רבינו יונה גירונדי הגיע לרבי שלמה בחלום, וביקש ממנו לקרוא לבנו על שמו].

יום א' פרשת וישלח י"ב כסלו [תרס"ו]

עשיתי ברית מילה להילד הנולד לי, וקראתי את שמו צבי יהודה נ"י, וכבדתי את אבי מורי נ"י בסנדקאות. והתפללתי בלי מנין בהשטיבעל, מחמת שרציתי להתפלל בזמנו והייתי טרוד בהסעודה עד הערב.
והתפללתי מנחה בין המילה לסעודה כי אסור לאכול סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה במקום שאין קוראין לביהכ"נ כמבואר באו"ח סימן רל"ג. והלכתי להשטיבעל לשמוע קדושה, והתפללתי מעריב בביהמ"ד ונטרדתי עד ערך חצי שש [5:30], שהתחלתי ללמוד לעצמי.

וקרוב לשעה שבע בא אלי האברך כמהש"ק נ"י ואז כבר הייתי לבוש בבגדי חול, שלבשתי בבואי לביתי בערב, והעירני כי המילה דוגמת הקרבן, כמבואר במדרש, ובקדשים הלילה הולכת אחרי היום שעבר, ואכתי גם בלילה ראוי שיהיה יו"ט אצל אבי הבן, ולבשתי בחזרה בגדי שבת, ולמדנו אח"כ שיעור שלנו ביו"ד הלכות בב"ח, והלכתי אח"כ לאכול, ובטלתי בדברים של מה בכך אחרי האכילה קודם ברכת המזון, עד ערך שעה עשירית. השי"ת יכפר בעדי. ואח"כ לא אמרתי תיקון רחל, רק תיקון לאה, מחמת כי חשבתי שעדיין יו"ט אצלי כנ"ל, ושב ואל תעשה עדיף בספק. ואח"כ למדתי שולחן ערוך הרב ז"ל, ובזמן "החשבון" נתנמנמתי ובטלתי עד אחר שעה ב' אחר חצות השי"ת יכפר בעדי".

יום ב' י"ג כסלו

עמדתי ממטתי בערך שעה שביעית בבקר, ומעט אשר למדתי קודם אכילה, בעת האוכל דיברתי דברים יתרים, והגיע זמן האכילה כערך שעה. אח"כ עיינתי מעט בפתיחת ספר אור חדש על קידושין, ולאשר לא באו אצלי הבחורים, הלכתי כחצות אל מה"ו הענדיל פרומר, כי ש"ב מה"ו ארי' צבי (פרומר) היה עוד פה עוד מסעודת המילה שעשיתי, ודברנו קצת בענייני תערובות ונתעכבתי שם עד בערך חצי שלוש או יותר, ובערב למדתי שיעור עם התלמידים בחולין דף ק"ט שמעתתא דכחל. אח"כ הלכתי להשטיבל להתפלל ערבית, ולמדתי השיעור עם האברך כמהרש"ק נ"י, אחרי האכילה והתיקון למדתי חיי אדם וספר חסידים, תשלומי היום, והלכתי לישן בכערך שעה א' אחרי חצות.

יום ג' י"ד כסלו

עמדתי ממטתי בכערך חצי שבע, או מעט יותר, ולא למדתי עוד קודם התפילה, רק אחרי התפילה, שבאתי ערך חצי עשירית עד שעה עשירית ובכערך שלושה רבע שעה על אחד עשר [10:45] גמרתי האכילה.

ועיינתי בספר אור חדש הנ"ל כערך שעה. ואח"כ באו התלמידים והתחלתי ללמוד, ובתוך זה בא אלי ש"ב מה"ו אריה צבי (פרומר) נ"י, ודברנו עד קרוב לשעה א' אחר חצות.
בערב לא באו התלמידים אלי, והלכתי להתפלל ערבית לביהמ"ד, ולא מצאתי מנין שיתחילו ערבית עוד, והתפללתי בהשטיבעל שנזדמן לי מנין מיד. והלכתי לביתי ולמדתי ספר ראשית חכמה וגמ' חולין דף ק"י וקצת רא"ש ברכות, עד ערך חצי שבע. ואח"כ עיינתי בספר אור חדש הנ"ל עד ערך שבע.

ולמדתי עם האברך כמהרש"ק נ"י, והלכתי לישן בערך חצי שעה אחר חצות.

יום ד' ט"ו כסלו

עמדתי ממטתי בערך קרוב לשעה שבע, וכשבאתי מביהמ"ד כבר היה אחר שעה עשירית כמדומה, ומיהרתי ללמוד קצת מכל ספר וספר שקבעתי לי. וכאשר רציתי לילך לאכול, באו אלי כמה"ו צבי לופטיג נ"י מקראקא, וכמה"ו יוסף בן מה"ו יעקב לייב מפה, ודיברתי מעט עמהם, והלכתי לאכול, והנחתי אותם פה, ואח"כ דיברנו קצת בד"ת, עד כמו שלושה רבעים על חצות.

ואח"כ למדתי השיעור עד כמו שעה א' אחר חצות, ולמדתי קצת מספר חיי אדם, ואח"כ עיינתי באו"ח, כי לא עיינתי קודם השיעור כי לא היה פנאי, וביטלתי הרבה בזה הזמן. השי"ת יכפר בעדי.
והתפללתי מנחה והלכתי לאכול, וכאשר הלכתי להשטיבעל להתפלל כבר התפללו והלכתי בחזרה להתפלל בביתי, כי בלא מנין עדיף לי להתפלל היכא דגריסנא.
באמצע השיעור הרגשנו ריח רע, שיצא מהזליב [כיור], והלכתי ללמוד בחדר השני כי אסור ללמוד במקום שיש ריח רע, אמנם דברתי עדיין בדברי תורה קצת קודם הילוכי, השי"ת יכפר בעדי.
בעת האכילה ביטלתי, והגיע הזמן האכילה לערך שעה, ולא נשאר לי זמן ללמוד ש"ע הרב ז"ל קודם תנא דבי אליהו, ולמדתי אחרי כן. ובהתחילי ללמוד נרדמתי עד ערך חצי שעה א' אחר חצות. ואח"כ השלמתי ללמוד, ועשיתי חשבון, גם כתבתי אז סדר קביעות השיעורים שקבעתי לי בריש הפנקס.

באותו לילה חתכתי באצבעי בעת האכילה ויצא דם, אולי יכפר על דיבורי ד"ת קודם שיצאתי מחדרי בהרגישי ריח רע. שאחז"ל ע"ז בש"ס ברכות דף כ"ד ע"ב, שע"ז נאמר כי דבר ה' בזה (במדבר טו, לא), וסיפא דקרא ידוע, ומקצת הנפש ככל הנפש, והלכתי לישן, בערך שלושה רבעים על שעה שלישית.

יום ה' ט"ז כסלו

נתעוררתי משנתי בערך רבע על שעה שביעית, וישנתי שנית, אם כי חשבתי לקום בשעה שישית, נרדמתי מיד השי"ת יכפר בעדי. ועמדתי ממטתי קרוב לשעה שביעית, וכאשר קראתי שמע בביהמ"ד קודם התפילה כדרכי, היה כבר 5 מינוטען [דקות] אחרי שעה תשיעית, וכאשר באתי לביתי מביהמ"ד בכערך שלשה רבעים על שעה אחד עשר, עדיין לא למדתי מהשיעורים הנאמרים בריש הפנקס, ומיהרתי ללמוד קצת מכולם, והלכתי לאכול.
ואח"כ עיינתי בספר אור חדש ולא היו אצלי שני התלמידים, רק הבחור עובדיה לבדו בא, בערך עשרים מינוטען אחר חצות. ולמדנו קצת קידושין. אח"כ למדתי קצת חיי אדם, ובערך שלושה רבעים על שעה ב, הלכתי לאכול. והלכתי אח"כ להמו"צ דפה, להיות בקי בשאלות כי זה דבר נחוץ להוראה, וזה היה פעם ראשונה שהלכתי אצלו לראות שאלות. ודיברתי קצת עמו בד"ת, ועיינתי בספרים, והייתי אצלו עד קרוב לשעה חצי שביעית.
הלכתי משם להשטיבעל להתפלל ערבית, ולמדתי השיעור עד אחר שעה תשיעית, והלכתי לבדוק עצמי, והלכתי לאכול.

וכאשר באתי מן האכילה כבר היה קרוב לשעה חצי אחד עשר. לכן לא אמרתי תנא דבי אליהו רק התחלתי ללמוד ספר ראשית חכמה, ונרדמתי עד ערך שעה א' אחר חצות.

ואח"כ למדתי ספר חסידים, קצת תשלום מהיום, וש"ע הרב ז"ל, ועשיתי חשבון בתוך זה הגיע זמן אשמורה אחרונה שהוא שעה ב' ועשיתי ת' א"א [תיקון אשמורה אחרונה].
ולמדתי קצת מספר הזהר, וקצת מן הרא"ש ז"ל חולין בשמעתתא דכחל, תשלום מה שלא למדתי השיעור עם הבחורים, שהתחלתי ללמוד גמ' זו על הלכות מליחה. וסיימתי החשבון והלכתי לישן בערך שלושה רבעים על שעה רביעית.

יום ו עש"ק י"ז כסלו

עמדתי בערך עשר מינוטען אחר חצי שביעית, אם כי נתעוררתי משנתי בערך שעה שישית, ישנתי שנית. השי"ת יכפר בעדי.

והלכתי לאכול בערך שעה עשירית או מעט יותר, ואחר האכילה עיינתי, מעט בספר אור חדש, ונטלתי הציפורניים והתחלתי להעביר הפרשה, שניים מקרא וכו' והלכתי להמקוה בערך 20 מינוטען על שעה ב' ואחר המקווה לבשתי לבנים, וטעמתי מעט, ורחצתי שנית פני וידי בחמין, וחפפתי ראשי, ובלילה אכלתי שום, ונשאלתי שאלה לעניין ווסת מגיסתי תחי' ע"י זוגתי תחי', ועיינתי ומצאתי הדין בפירוש.
ואח"כ למדתי ר"ח ולמדתי קצת מספר הרמב"ם ז"ל, ובהתחילי ללמוד נרדמתי וישנתי כשני שעות וחצי, והחשבון עשיתי קודם לימוד הרמב"ם ז"ל.

ואח"כ למדתי משו"ע הרב ז"ל, ובאמצע ראיתי שהלאמף [מנורה] קרוב לכבות, אמרתי אין נכון ללמוד עוד לאור הנר, כיון שאינו דולק בטוב, ושוב אין שייך ההיתר שכתבו אחרונים על לאמף של נפט, עיין במנחת שבת סי' פ' ס"ק ז', ובאמת הייתי נוהג בשנה שעברה, שלא ללמוד בליל ש"ק לאור הלאמף, אם לא בהשגחת זוגתי תחי' עלי, כמו שמבואר באו"ח סי' ער"ה. אמנם לפי שראיתי שהדבר קשה לעמוד בו, וראיתי שהרבה אחרונים כתבו להתיר ללמוד אצל לאמף מנפט, לכן בער"ה התרתי מנהג זה והתחלתי ללמוד לאור הלאמף, אבל בכגון דא בודאי שאין להתיר.

יום ש"ק י"ח כסלו

עמדתי בערך שעה שביעית, ואמרתי ברכות התורה, והלכתי להמקוה, כמובא בשם האריז"ל, לילך ביום ש"ק להמקוה, ואח"כ הלכתי להתפלל בביתי כדי להתפלל בזמנו כמנהגי. והלכתי להשטיבעל וברכתי שנית על הטלית (עם כי הלכתי מיד כי היה קרוב לשעה עשירית, ולא רציתי ללמוד בביתי קודם מוסף כמובא בטור, הג' מהתשב"ץ בשם הר"י בן גיאות, שאין נכון ללמוד קודם מוסף יע"ש בסימן כ"ג. ושם מבואר, דטעמא דלמא משכא לי' שמעתתא ובציבור ל"ש כולי האי), כי התנתי שהברכה לא תעלה על הטלית, רק עד שאסיר אותו ובכה"ג פשיטא שיש לברך שנית . וכן מבואר במטה אפרים הלכות יוה"כ.
והתחלתי להעביר הסדרא שנים מקרא גם עם רש"י, ואח"כ ראיתי שהצבור כבר סמוכים לתפילת לחש. התחלתי להעביר בלא רש"י והפסקתי באמצע לומר ויהי בנסוע ובריך שמי'. ואמרתי בין גברא לגברא קצת פסוקים, ומחמת זה לא אמרתי הפטרה בציבור, והכל ממיעוט השגחה הש"י יכפר בעדי.

אחר האכילה התחלתי ללמוד קצת מרש"י ואח"כ למדתי תשלום מן הלילה, ש"ע הרב ז"ל קצת ותנא דבי אליהו, והלכתי לישן. ובעמדי גמרתי הרש"י ז"ל, ולמדתי קצת גמ' ומשניות וקצת פסוקי תהילים.

והלכתי להשטיבעל והתפללנו מנחה, אחר הבדלה הלכתי להכין עצמי, ובטלתי הרבה זמן.

גם אח"כ הרביתי שיחה עם חמי נ"י מענין היתר הוראה ואח"כ הלכתי לביתי. ובא אצלי גיסי מה"ו שלמה יהודא [לעווינבערג] נ"י, ואמרתי לו כמה דברים שחדשתי ת"ל [תוך לימודי] ואמרתי הזמירות, והתחלתי תד"א, וקראו אותנו לאכול מלוה מלכה, והלכנו, וגם שם דברתי דברים יתרים הש"י יכפר בעדי.

ואח"כ למדתי השיעורים וגם תשלום מהיום, ועשיתי חשבון, והתחלתי בערך עשרים מינוטען על שעה י"ב עד ערך רבע על שעה א', כי הרהרתי באמצע דברים אחרים, השי"ת יכפר לי על עון ביטול תורה.
ואח"כ כתבתי פה מיום עש"ק וש"ק והלילה, סוף כל סוף בטלתי הרבה, השי"ת יכפר בעדי. ויעזרני לעבדו מעתה בזריזות, והלכתי לישן קרוב לשעה ב'.

יום ב פרשת ויחי י"א טבת

עמדתי בערך שעה 6 והסכמתי בדעתי בל"נ לעיין בספרים משעה שלשה רבעים על י"א עד חצי י"ב, ואח"כ ללמוד השיעור הלכות טריפות עד שעה א'. אחרי שעה א' למדתי ש"ע סי' ק"ה ובטלתי הרבה שהבהילוני רעיוני לחשוב באמצע מחשבות אחרות השי"ת יכפר לי על רוע מפעלי. בלילה זו הסכמתי בדעתי בל"נ ליתן מעשר כספים מממוני והפרשתי חמשה קאפיק, מהחמשים שניתן לי ביום, והכל בל"נ, השי"ת יגמור בעדי שאוכל לקיים מצותיו וחוקותיו... ...ציויתי לזוגתי תחי' לטבול פעם שנית מחמת שיש לי פקפוק על טבילה הקודמת שכבר היתה קצת אינה בקו הבריאות והי' לשונה לבן. ולדעתי לא היה ראוי לביאת מים מידי דהוה אם לא חצצה שינה דמעכב הטבילה וה"נ המראה לבן הוא דבר הנדבק בלשון...

יום ד' כ"א אייר תרס"ו

עמדתי לאחר ו' לערך, אם כי הקצתי מקודם השי"ת יכפר לי. והתפללתי בביהמ"ד, ואחר האכילה, לערך שעה י', התחלתי ללמוד עם הב' דוב יור"ד עד שעה חצות לערך, ואח"כ בא אלי מה"ו מיכאל רויזינזאפט, וביקש ממני לומר לו היות שנתן סחורה לצובע לצבעה ונשרף אצלו [ומחמתו], אם עפ"י ד"ת חייב לשלם לו. והנה הדין מבואר במשנה ב"ק (דף ק:), והראתי לו דברי מר יהודאי גאון המובאים ברש"י על המשנה ואל תעש עצמך כעורכי הדיינים (אבות א, ח), שאין נכון להגיד [וז"ל כד אתי קדמך איניש חד ולימא לך לא בעינא מינך למפסק לי דינא דתהוי לי את ב"ד, אלא בעינא קמך היכי דינא דהאי תביעה וטענה דאית לי על חבירו. אסור למשתעי ליה כלום בדינא, ולחואה ליה כלום בדינא, שכן מנהג על ערכאות של כותים דבעו מינייהו דינא מקמיה ומחוי ליה עכ"ל].

ואמרתי ק"ש בלא תפילין בביתי, ומי יודע אם אמרתי ק"ש בתפילין עוד בזמן ק"ש, ואם התפללתי בזמנו, כי תלוי בפלוגתת הרמב"ם והחולקים עליו לענין שעות זמניות (רמב"ם פיהמ"ש פ"ק דברכות, ופנ"י ברכות ג. במהדורה בתרא, ויעב"ץ במור וקציעה סי' א').

יום א ג' סיון

עמדתי בערך אחר חצי ז' ולא נפנתי קודם התפילה. גם התפללת בביתי כדי לומר ק"ש בתפילין בזמנו, וסוף כל סוף לא ידעתי אם אמרתי בזמנו השי"ת יכפר לי.

יום ב' י"ח סיון

עמדתי בערך 10 מינוטען לחצי ה' [4:20], והלכתי לישן ג"ר על י"ב [23:45].

יום ג' י"ט סיון

עמדתי בערך כ' מינוטען אחר ה' והלכתי לישן אחר י"א לערך.

יום ד' כ' סיון

עמדתי בערך 10 מינוטען לשעה ו' והתפללתי בבית האבל, והלכתי לישן בערך רבע על י"ב.

יום ה כ"א סיון

עמדתי בערך שעה ה' והתפללתי בביתי, כי ל"ה לי התפילין מיד בבקר כי השאלתים ביום ד' למלמד, ומי יודע אם אמרתי עוד ק"ש בזמנה בתפילין. השי"ת יכפר לי עכ"ז.

איש עני אחד רצה שאקבץ איזה סך בעדו, ומחמת שמיהרתי לומר ק"ש בבקר, לא עניתיו בשלימות וביישתיו השי"ת יכפר לי. וגם ביום הי' אצלי וקבצתי איזה סך בביהמ"ד.

יום א' כ"א מנחם אב

ביום ש"ק י"ג מנ"א נאבד ממני המפתח אשר מונח בו זה הפנקס [המפתח שפתח את המגירה שבו היה מונח הפנקס של חשבון הנפש], וניתן לי אחר ביום א' כ"א מנ"א, ולכן לא כתבתי בפנקס עד היום, שכתבתי קצת מאשר הי' בסעודה שלישית מש"ק הנ"ל [ר"ל שעכשיו כותב מה שאירע בש"ק שנאבד ממנו המפתח]. בסעודה שלישית בשטיבעל הרגשתי ריח רע הבא מהחצר, ולכן הלכתי ממקום המיוחד [מקום חיובו], וברכתי שם בהמ"ז, ובאמצע ק"ש הרגשתי ריח רע מאוד גם במקום שהייתי עומד, והלכתי באמצע ק"ש לביתי והתחלתי עוד הפעם ק"ש ולא עשיתי כהלכה כפי המבואר באו"ח סי' ס"ה, שהרי ההפסקה כדי לגמור את כולה לא היה באונס, שהרי הייתי יכול לומר בדרך, רק שלא זכרתי הדין על בוריו.

יום ג' כ"ג מנחם אב

עמדתי בערך 10 מינוטען לשעה ו' ונסעתי (מטשעלאדז לביתו, המעתיק) עם עגלה של דודי נ"י, בערך שעה ז', אשר נסעה עם תינוק מת ב"מ, ונסעתי קודם התפילה בחשבי שאתפלל בו בציבור בטו"ת שלי. אבל התפללתי בביתי כי השעה הייתה מאוחרת, ומי יודע אם התפללתי בזמנה. ביום הזה באה אשה והביאה נזמים ואמרה שרוצה ללוות 10 רו"כ על חתונה לצורך אחותה, והלויתי לה מעותי שחנני השי"ת, וברוך השי"ת שהזמין לי לקיים מצוות.

ביום ה' בלילה

בטלתי בעת האכילה בהמתיני על טייא, אשר הי' לי אפשר בלעדו.

וביטלתי מד"ת בשיחה עם מה"ו שלמה רייך שבא אצלי.

יום ה' ז' אדר

קנתה זוג' תחי' מורה שעות הנקרא וועקיר [שעון מעורר], כדי להעיר אותי מתי שארצה, וברכתי הטוב והמטיב כמבואר בשו"ע או"ח סי' רכ"ג.

ש"ק כ"ג אדר

עמדתי קרוב לחצי ז'.... והתפללתי מנחה בבית חמי יחי', ואכלתי שם ג' סעודות, וברכתי תיכף בהמ"ז כדי להשלים ק' ברכות ביום.

קטעים מפנקס ח"ג, שהוא מפסח שני תרס"ז עד י"ט סיון תרס"ח

ביום ה' התענתי כדי שלא אכשל חלילה בדבר הלכה, וביום ההוא באו אלי אנשים מטשעלאדז ה"ה אמ"ו שליט"א, ודודי מה"ו חיים שווייצער ור' אלימלך אפענהיים, ור' אלטער שטויכליץ, ור' יעקב היידע, ור' יחיאל בעקער נ"י עם עגלה, ונסעתי עמהם על ש"ק פ' בהו"ב [בהר ובחוקתי], ואמרתי שם איזה דרשה, ובעזה"י, כי ראיתי השגחת השי"ת אז בכמה דברים עד להפליא, כי עיינתי איזה ימים מה לומר, ולא הי' לי שום דבר. ובעש"ק אשר היה לי להעביר שמו"ת מב' סדרות וכמה שאלות והליכה למקווה, וכמה דברים נפלו לדעתי, ונשאר לי עוד איזה דברים שלא אמרתי הכל בדרשה בביהכ"נ.
גם נזדמן לי מנין למנחה בנסעי עמהם בדרך בפיאסקעס.
וגם בשאלות ראיתי מאוד השגחת הש"י תלי"ת [תהלה לק-ל יתברך].
ובש"ק הנ"ל הי' אצלי חמשה אנשים מסאסנאווצע ה"ה ר' יעקב שטאהל, ור' מנחם יונגסטער, ור' משה רייך ואחיו ר' שלמה, ור' שלמה שרגא זיסקינד, ומאז היה קביעותי בטשעלאדז ורק באקראי אשר נסעתי לסאסנאוווצע.
ביום ב' נסעתי לסאסנאווצע ולנתי שם, ונסעתי בחזרה ביום ג' ו' תמוז אבל הרבה פשעתי בימים אלו, כי לא עשיתי חשבון בלילה ולא תיקון חצות בימים אלו, הש"י יכפר לי. ובעזה"י הזמין לי בחורים ללמוד עמהם ה"ה הבחור יהודה מטשענסטכאוו והב' אברהם חיים מסאסנאווצע ובן ר' בעריל מבענדין.
ועד ליל ש"ק כמדומה שלא היה לי בדרוש לומר שום דבר, ובעזה"י שנתן לי כמה דברים לומר על יום מחר.

בש"ק עמדתי בערך חצי ו' והתפללנו בערך רבע על ט' ואמרתי דרשה קרוב לב' שעות, והפלפול ביומא דף ס"ו ע"ב שאלו את ר"א. ...

ולעת ערב בא אלי יהודי משושן אשר בפרס, ובדעתו לשבות פה, ואמרתי לו שישבות אצלי, וכיבדתיו במי דבש שהי' אצלי מפורים, והוא בר אוריין ויש אתו כתבים שהי' סוחר, ונגזל ממנו מעותיו והלך עתה לקבץ נדבות, ובטלתי הרבה עמו.

גם ליהודי אשר לן בביהמ"ד, נתתי שק עם תבן, להציע תחתיו. ברוך השי"ת שהזמין לי לקיים מצות הכנסת אורחים.

יום ש"ק י' ניסן

אמרתי דרשה ועיקר הי' פלפול לפרש דברי הירושלמי פסחים פ' אלו דברים (ה"א) על ג' דברים עלה הלל מבבל, ודברי המדרש פ' מצורע (ויק"ר טז, ב) מעשה ברוכל כו' ובעזה"י שהמציא לי מה לומר. ואמרתי קצת מוסר אודות מלשינות, ששמעתי שקצת אנשים נוהגים בה ועל עוון שאין מגדלין בניהן לת"ת ושיתפללו בזמנה ובציבור. ...

ושמעתי שר' מאנעלי שלח שאלה הנ"ל בראש העמוד לבענדין והכשירוהו. ואנכי שלחתי אליו שיסע עמי לבענדין אודות זה ואם לא, לא אמחול לו ויזכרנו. ולא רצה ליסע, אבל באמת הנני מוחל לכל מי שציערני, אבל הוא יהודי ואין כוונתו לרע, רק שמורה היתר לעצמו, או שלפי דעתו ראוי שיצערני.

בחוה"מ ר' חיים זלאטע התפלל לפני העמוד מנחה, ואמרתי לו שאסור לאבל להתפלל בחוה"מ, ובבקר שלאחריו עמד להתפלל לפני התיבה ואמרתי לו הרי כבר אמרתי לך שאסור ולא ענה לי והתפלל. וביום שלאחריו מת ילד שלו פתאום.

...

ובש"ק רצו להתאסף [המתלוננים על מה שהרב מבענדין זצ"ל תבע הוספה על שכירתו. המעתיק] בביהמ"ד , ולא רצה ר' נחמי' והסגיר הדלת, ור' יעקב ליביש כ. שהי' מראשי המתלוננים עלי, בש"ק לעת ערב נפל בנו מן ההר ונשברו צלעותיו. השי"ת ישלח רפואה שלמה לכל חולי עמו בית ישראל וישים שלום על כל ישראל.

יום ה' ח' אדר

התענתי כי המו"צ הזקן קבע קוויטעל בביהמ"ד להתענות על מחלת אדמו"ר מסאכטשאוו שליט"א [האבני נזר זצ"ל], והתענתי עד לערך שעה בלילה ויותר, כי לא רציתי לבטל הבחורים מן השיעור. קטעים מפנקס ח"ה ובאמצע השיעור בא אצלי ר' משה זלאטניק נ"י, ובטלתי עמו מן השעיור כג' רגעים, השי"ת יכפר לי. ...

ואחר התפילה פן נכשלתי בעון המעלים עיניו מן הצדקה, כי עמד יהודי שלא היה לו לאכול ולא קראתיו לביתי. השי"ת יכפר לי.

(בני המחבר: המחבר אבינו מורינו זצ"ל הי' לו מעולם שיעורים קבועים ובכל זמן הי' משנה את סדר השיעורים קצת ורשמם בספר לוח היומי שלו ע"כ הצגנו בכאן אחד מסדר שעוריו לדוגמא). מכאן ואילך מפנקס ח"ו

השיעורים בל"נ סך, לקום ברבע על 6, וללבישה ורחיצה והכנה ותפילה עד הודו, לערך שעה, ורבע למוסר, וחצי שעה למשניות, ורבע למקרא, וכעת אני עוסק בדניאל. ורבע לרמב"ם, וחצי שעה לכתיבת אגרות שו"ת, וב' שעות לתפילה ואכילה, ושעה לברר כל ספק בדין, ורבע לברר איך אתנהג בענייני, וג"ר [ג' רבעים] להלכות פסוקות, וב' שעות לשיעור עם התלמידים, וכעת הנני לומד שביעית. וחצי שעה לאכילה, ושעה להבטה בספרים, ורבע לפני' ורבע לתפילה, ורבע ללימוד מוסר עם התלמידים, וכעת הנני לומד חו"ה [חובות הלבבות], ואח"כ השיעור כב' שעות ורבע, ואח"כ עד לערך 8 לימוד טוש"ע ותפילה, ושעה לכתיבת חידושי תורה, וח"ש ללימוד עם בני יעקב יוסף נ"י, ורבע עם הילדים, וחצי שעה אכילה ותיקון, וחשבון היום כחצי שעה וכתיבה בפנקס ותד"א [תנא דבי אליהו] וכו'...

(בני המחבר: סיפור מעירה זו [עי' מש"כ אבי המחבר בהקדמתו] כתב בפנקס באריכות רב ואנו קיצרנוה וכתבנו ממנה רק מה שנוגע לעניננו לדבר הלכה ודבר מוסר)

ונסעתי ביום א' לעת ערב, לוויען, ובאתי לשם ביום ב' בבקר...ואמר הפראפעסאר שנסע עמו לגראדא [עם בנו נחום שהי' חולה על רגלו] ותיכף הלכתי להזידבאהן [רכבת] ליסע עמו לטריעסט, ומשם לגראדא.

ובאתי לגראדא ביום ג' י"א תמוז

והלכתי עמו למקום ששוכבים שם ערומים על שפת הים, ושם שוכבים אנשים ונשים כמעט ערומים, והייתי בהרהורים, והי' בדעתי להשאר שם עמו, אבל אח"כ נתיישבתי, בראותי עוד הפעם שהלכתי שם והייתי בהרהורים, כי חז"ל אמרו: "מוטב שאקרא שוטה כל ימי ולא אהי' רשע שעה אחת לפני המקום", מכ"ש להיות רשע ששה שבועות, כי כך אמר לי הרופא שצריך להיות עמו...

וגמרתי בדעתי לשוב עמו לביתי ולנסוע עמו פה לאיזה מקום, ולהניחו על השמש כי אמר לי הרופא שגם השמש דפה יוכל לפעול עליו לטובה. ונסעתי מגראדא לטריעסט קרוב לשעה 2, ובאתי לטריעסט בערך בשעה 4... ולקחתי בני נ"י עם אמתחתי ע"ד לילך לבית תחנת מסלת הברזל, והלכתי מתחלה דרך אגב להדירעקטער עם המכתב (של ראבינער חיות, שהי' אז בטריעסט]. וכשקרא המכתב של הראבינער אמר: עתה יוכל להתקבל, ושאבוא עמו למחר לוואלדאלטרא, והלכתי תיכף להסטאציע, ואמרתי שלא אסע עתה עד למחר.

וביום ד' כ"ח תמוז

נסעתי עמו לוואלדאלטרא וב"ה שקבלו, ולא ביקש ממני שום מעות אף בעד חדש, שהוויצע פרעזידענט וגם הראבינער אמרו שאתן בעד חדש, וגם שום מעות עבור מלבושיו לא ביקש ממני, יהי שם ה' מבורך על כל הטוב אשר גמל עמדי.

ובערך ג"ר על 5 נסעתי משם... ונסעתי תיכף לוויען, ובדרך קניתי לחם ואכלתי, ואח"כ היה לי ספק אם הלחם איננו עם חלב, ולכן לא אכלתי עד למחר עד בואי לוויען. ונסעתי מוויען לעת ערב, ומחמת כי הי' בעש"ק ר"ח, ורציתי להתפלל עם מנין ולכן נסעתי לאשפצין, ונסעתי להעיר והתפללתי שם, וגם אכלתי וקניתי שם איזה ספרים ב"ה, ובאתי לבית חותני בערך שעה 2.

יום א' י' אייר

הי' אצלי ה' שפיעלמאן נ"י וסיפר לי שיש לו סכסוך עם א' ושאלמדנו מה לטעון, ואח"כ בא אלי עם בעל דינו ולא רציתי לקבלם. ... ובלילה היה התייסדות האגודת האורתודוכסים, ואמרתי ג"כ דברים לפני הקהל, אף כי הי' ליל תקופת טבת, והזכרתי כמה ד"ת, השי"ת יכפר לי.

יום ג' כ"א טבת

בחזירתי מן המקוה, לא הניחו אנשי חייל הפולנים להלוך, ונתנו לי הכאה עם קנה השרפה, ונשבר קנה השרפה.

(בני המחבר: למותר להזכיר כי כ"ז רשם המחבר רק לעצמו "בלוח היומי" שלו, וכתבנו רק מקצת מן המקצת מן דברים רבים ונפלאים אשר נמצאים שם.)