מחבר:רב יונה שטנצל/חידושים/דרשות

דרשת שבת הגדול

זה כתב יד שמצא בנו רבי שלמה, מדרשותיו של אביו רבי יונה שטנצל זצ"ל. בעל השלחן ערוך הקדים בדיני פסח את ההלכה לחלק קמחא דפסחא, בקניית חיטין וחלוקתם לעניים עבור פסח, ומיד אחר סימן זה (ת"ל) לפני כל הלכות פסח הביא את דיני שבת הגדול, הרי בא לרמז שבראשית דרשת הרב לפסח יזרז את הקהל לדאוג לעניים. כדי שיהיה להם את צורכי החג, ולומר לך כשם שאי אפשר לחוג את חג הפסח בלי מצות ויין כן יסוד הפסח לדאוג ולספק את צורכי העניים, וזאת הייתה כוונת בעל האגדה, בהקדימו את הא לחמא ענייא בסדר ההגדה להשמעת העניין שיש להקדים בדאגה לסדר העני מסדר עצמו. והא גופא מונח בדברים "הא לחמא ענייא" המצות הללו "לענייא". בכל דיכפין ייצא ויכול כדי שלא יחסרו מצות לעניים וכן בתוך כינוי התורה לחם עוני נשמע לחם לעניים. :והיינו מה שאמרו חז"ל "שואלין ודורשין בהלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח", לומר לך שדורשים מאנשי העיר את המצות שהם הלכות הפסח לאלו ש"שואלים" ואין להם. ודין ל יום לפני הפסח שישנו חיוב על הרב לדרוש והוא נפגש ביום הפורים, כמו דאיתא בתוס' מגילה דף ו. וזה מה שאמרו חכמנו "עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה" משום שמחכים ליום שהציבור מתחיל לדאוג עבורם.

מצווה ראשונה שהציב הקב"ה לבני ישראל עוד בהיותם במצריים (לפני מתן תורה) הייתה מצוות קידוש-החודש. דכתיב (שמות יג) " ויאמר ה' אל משה ואל אהרון בארץ מצרים לאמור החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" וגו' ומיד לאחר הלכות קידוש-החודש, ממשיכה התורה במצוות קרבן פסח לרפטיה שנאמרה אף היא עוד בהיותם בארץ מצרים וברש"י שם כתוב שמשה רבינו עליו השלום התקשה בקידוש הלבנה עד שהקב"ה הראו לו את הלבנה כזה ראה וקדש. וברש"י פרשת בראשית כותב: אמר רבי יצחק היה צריך להתחיל את התורה מהחודש הזה לכם ראש חודשים, שהמצווה הראשונה שנאמרה לישראל עוד בהיותם במצרים ולמה פתח ב"בראשית" אלא כוח מעשיו הגיד לעמו וכו.

יש לשאול

• א. מדוע אין רש"י מקשה על שהיה צריך להתחיל את התורה במציאותו יתברך שהוא הדיבור הראשון בעשרת הדברות, "אנוכי ה'"
• ב.למה נתנה מצוות קידוש החודש לפני כל מצוות התורה

ג. איך יתקשה משה רבינו עליו השלום בקידוש החודש למרות שהיה מכונן במ"ט שערי בינה ומי שכתוב בו "ותחסר מעט מאלוקים" לא ידע מה שהבינו חכמי התלמוד במועד קידוש החודש ולמה התקשה רק בקידוש החודש?

ונראה להסביר את העניין כי קידוש החודש יסודה באמונת חכמים, והנה איתא בירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ג זה לשונו:"וחורנא אמר איזהו אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם השלטון אומר הדין היום והליסטים אומר למחר הדין. למי שומעים, לא לשלטון? אבל הקב"ה אינו כן. אמרו ב"ד היום ראש השנה הקב"ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה יעמדו סנגורים יעמדו קטגורים שאמרו בני היום ראש השנה. נמלכו ב"ד לעברה למחר הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה יעברו סנגורים יעברו קטגורים שנמלכו בני לעברה למחר מה טעמא? "כי חוק לישראל" וגו' אם אינו חוק לישראל כביכול אינו משפט לאלוקי יעקב עכ"ל.

ומכאן רואים שמהשמיים נמסר הנהגת קידוש החודש לחכמים עד שמבטל דעתו כביכול לדעת חכמים, למרות שנקבע בשמיים יום ר"ה יום קודם, הרי דוחים את יום ר"ה כדי שיזדהה כדעת חכמים, ואיתא במסכת ר"ה דף כה. אתם אתם אתם, אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין,

ואיתא (שם דף כ.) מאיימין על העדים על החודש שלא נראה בזמנו לקדשו, אע"פ שלא ראוהו יאמרו ראינו. הרי חזינן מהא שמצוות קידוש החודש מיוחד במינו שהדבר נמסר לחכמים לעשות בו כרצונם, אפילו במזיד ומן השמים מסכימים לדעתם, אשר לא רואים כי האי גוונא מצווה אחרת בתורה. עד כדי שייחשב בהכרעתם כבעלים עליו ואשר אין לערער אחריה. וכן איתא בירושלמי סנהדרין "אקרא לא-ל גומר עלי" תינוקת בת ג' שנים יש לה בתולים, עברו ב"ד את החודש בתוליה בטלו ובש"ך יו"ד סימן ר"א כתב שהטבע של העולם מתבטל לדעת חכמים. הרי מתבלט מכאן סוד גדול לאמונת חכמים שגם הטבע נמסר להכרעתם ע"י בורא עולמים ויש לנו ללמוד מכאן את שורש שאמונת חכמים בלתי מעורערת וצדיקים וגדולי הדור הוא גרעין ויסוד לקיומינו בכל הדורות. ויש לכן לקבל מרותם של גדולי התורה שאין לערער אחריהם כלל, אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע בקולם, זה שאנו מתפללים מקדש ישראל והזמנים קידוש ישראל הוא בזמנים, שנמסרו לחכמנו סוללי דרכינו,

אומות העולם גזרו לבטל את קידוש החודש עין מסכת ר"ה דף כ' בידעם שהוא סוד קיום עם ישראל, ויש לרמז את קידוש החודש שקוראים לו סוד העיבור ויש לפרש מה שאמר רבי לרבי חייא זיל לעין טב וקדשא לירחא. שלח ליה סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים. לכאורה יש להעיר מה הסמיכות שדוד מלך ישראל וכו' לקידוש החודש? אך יש להסביר שטמונה בזה כוונה כפי שהסברנו דעתנו צריכה להיות כפופה לדעת של גדולי התורה, קידוש החודש בני ישראל נגאלו ממצרים בגלל ויאמינו בה' ובמשה עבדו כן איתא במדרש "וע"פ ציווי של משה רבינו עליו השלום קפצו בני ישראל אל תוך הים כשם שגאולת ישראל הייתה בעבר מפני שנשמעו למשה היינו חכמי התורה, גם הגאולה עתידה לבוא תנבע מתוך אמונה בצדיקים וחכמי הדור ע"כ התורה הסמיכה את "אז ישיר" ל"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" לומר לך ישיר נאמר שר לא נאמר סנהדרין דף צ' מכאן תחיית המתים מן התורה, ומכאן מוסבר שהגאולה עתידה לבוא תהיה מן האמונה בחכמים. כמו השגאולה בעבר היה בגלל ויאמנו בה' ובמשה עבדו כן הגאולה עתידה לבוא תהיה מן האמונה "במשה" שהם חכמי התורה. כדאיתא בשבת דף ק"א: משה שפיר קאמרת פירש"י כל ת"ח נקרא משה. והא גופא מונח בדברי רבינו הקודש ורבי חייא על הגאולה העתידה לבוא שתצמח מזרעו של דוד אשר חי וקיים על אמונתם בחכמים וקידוש החודש.

• ובזה נחזור החודש הזה לכם ראש חודשים, כן ללמד תורה אלא למי שמקבל את דעת חכמי התורה כפי שהם מפרשים אותה. ומבטל את דעתו לדעתם וכפי שאמור חז"ל "דרך ארץ קדמה לתורה" כן עלינו לומר קבלת דעת חכמי התורה קודמת לתורה. ולפי"ז מיושבות ג השאלות הנ"ל שדין קידוש החודש הוא בסיס ושורש לקבלת התורה. בגלל האמונת החכמים שבו, והיה ע"כ להקשות היה צריך להתחיל את התורה להחודש הזה לכם ראש חודשים, ולא באנוכי ה' וכן מצוות קידוש החודש צריכה הייתה להיות לפני כל מצוות התורה. בנוסף התקשות משה רבינו עליו השלום הייתה להראות את גודל דעת חכמים וקדושת דבריהם, ולמה נסמכה פרשת קרבן פסח לפרשת החודש הזה לכם ראש חודשים, הרי בא בזה להגדיל את דברי חכמים שפירשו את דין קרבן פסח, "לאכילתו לשובע" ונוסף מקרא מפורש "זבח פסח הוא לה'" אשר אין כדוגמתו בכל מצוות הקרבנות שיאכל לשובע. אלא במקום שיש דעת חכמים והשביעה באכילה הוא לשמה. אז מתעלה האוכל וזוכה לעלות את הקרבן מגשמיות לזבח פסח הוא לה'. והקרבן פסח מצוותו לאחר קידוש החודש, אשר העלה את האדם מקדושה יתרה מדעת חכמים, לביטול דעתו לדעתם יוצר את הטהרה וההתעלות באכילת זבח פסח.

כאן מתחיל כתב ידו של רבי יונה

• מתוך "הלכם" של החודש הזה, כזה ראה וקדש התעלו לדרגה קדושה שיתקדשו בקדושה יתרה שהגיעו לידי דרגה שלא הבחינו בין גשמיות לרוחניות. כיוון שגם הגשמיות נעשה רוחניות בזמן שהתכוננו לאכילתו לשם גבוה לשם קודש, נעשה קודש קודשי קודשים. נאכל רק לכהנים וכיוון שרק כהנים שהם אנשים בעלי מעמד גבוה, אכלו אותו, וידעו לעלות את האכילה לדרגה רוחנית. כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אכילת קדשים נקרא עבודה עיין פסחים ע"א מכוונות גבוהות שנאכל ע"י וכן בתענית דף יא: "לעולם ימוד אדם את עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש" ורש"י כאילו כל מעיו קדוש ואסור להכחישן. בקרבך קדוש ואסור להתענות הרי האכילה נקרא קודש היינו באם אכילתו לשם שמיים כפי שאמרו שם באותו עמוד אין ת"ח רשאי לישב בתענית מפני שממעט מלאכת שמיים אכילתו קודש בגכלל מלאכת שמיים.