מזרחי על רש"י בראשית ל

פסוק לב

אותן שילדו מכאן ולהבא. כאלו אמר והיה שכרי כאלה:

נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי. ויהיה פירוש כל שה נקוד וטלוא תיש, ולא עז הכולל זכרים ונקבות כי אחר זה ונקוד וטלוא בעזים שהן הנקבות ופירוש "וכל שה חום" כבש כי שה כלל כבש ועז, וכן כתוב שה כשבים ושה עזים והוכרח לפרש השה הראשון תיש והשה השני כבש ולא ההפך גם לא שניהם כבש האחד לזכר והאחר לנקבה ממה שכתוב "ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים ואת כל העזים הנקודות והטלואות וכל חום בכשבים":

ועוד שלא תאמר על יד הזכרים כו'. דאם לא כן מה צורך שיסירם משם, ימנם, והנוספים מן המנין הם בהכרח מן הנולדים אחר כך שהם שלו. ואין לומר דמטעם זה בלבד הסיר אותם שהרי הכתוב העיד על הטעם הראשון באמרו "וענתה בי צדקתי ביום מחר" וכו'. ואם תאמר עדיין יש לו ללבן לומר שע"י הבטת הכבשים הנקודים וטלואים שלא הסירם תלדנה העזים הנקבות דוגמתן מצד ההזדווגות. י"ל שיעקב לא פחד שימעון אלא בעזים הנקודים הטלואים שמזדווגין זה עם זה וכן בכבשים השחומים שמזדווגין זה עם זה והבנים דומין להן, אבל מצד ההבטה לבד שרואים אלו את אלו בעת זווגן לא חשש פן יטעון, שאילו היה חושש לא היה שם יעקב הכבשים הנולדים עקודים נקודים לפני הצאן ופני הצאן צופות בהן עד שתלדנה דוגמתן פן יטעון לבן על זה, וכיון שלא פחד מזה לא הוצרך להסיר משם רק העזים הנקודים וטלואים והכבשים השחומים שלא יזדווגו העזים עם העזים והכבשים עם הכבשים ותלדנה דוגמתן אבל הכבשים הנקודים וטלואים שאין דרכן להזדווג עם העזים וכן העזים השחומים שאין דרכן להזדווג עם הכבשים שאינם ממינם לא הוצרך להסירם: