מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ג/פרק לז
פרק לז
עריכההמצוות אשר כלל אותם הכלל השני הם המצוות כולם אשר ספרנום ב"הלכות עבודה זרה". ומבואר הוא שהם כולם - להציל מטעות עבודה זרה ומדעות אחרות בלתי אמתיות התגלגלו עם עבודה זרה כמעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וזולתם מן הכת שלהם. וכשתקרא כל הספרים אשר זכרתי לך יתבאר לך שהכשוף אשר תשמע אותו הוא פעולות שהיו עושים אותם הצאבה הכשדיים והכלדיים; ויותר היה במצריים ובכנעניים - היו מביאים לחשוב בהם או היו חושבים שהם יעשו מעשים נפלאים במציאות אם לאיש אחד או לאנשי מדינה. והמעשים ההם אשר יעשו אותם המכשפים אין ההקש נותן אותם ולא יאמין השכל שהם יחיבו דבר כלל כמו שיכונו לקבץ צמח ידוע בעת ידוע או ילקח מן הדבר הפלוני מספר פלוני ומכך מספר כך. והוא שער גדול מאד - ואני אכללהו לך בשלשה מינים. האחד מהם - מה שנתלה בדבר מן הנמצאות צמח או בעל חיים או מוצא; והשני - מה שנתלה בהגבלת זמן שיעשו בו המעשים ההם; והשלישי - פעולות אנושיות שיעשו כריקוד או טיפוח או הצווחה או השחוק או הדילוג על רגל אחת או שישכב על הארץ פרקדן או לשרוף דבר או לעשן בעישון ידוע או דברים ידובר בהם מובנים או בלתי מובנים - אלו הם מיני מעשי הכישוף:
ויש פעולות כישוף שלא ישלמו אלא בכל אלו הפעולות - כאמרם ילקח כך וכך עלים מן הצמח הפלוני ויקחם בהיות הירח במעלה הפלונית בעת שהוא ביתד מזרח או זולתו מן היתדות; וילקח מקרני הבהמה הפלונית או מזעתה או משערה או מדמה - שיעור כך והשמש בחצי השמים דרך משל או במקום מוגבל; וילקח מן המוצא הפלוני או ממוצאים רבים ויתך במולד כך והכוכבים על ערך כך; - אחר כן תדבר ותאמר כך ואתה תעשן בעלים ההם וכיוצא בהם לצורה ההיא המותכל - ויארע כך. ויש פעולות כישוף יחשבו חושבים שהם ישלמו באחד מן המינים ההם. - ורוב מעשי הכישוף האלה יתנו בהם שיהיו העושות נשים על כל פנים - כמו שתמצא שזכרו בהוצאת המים שעשר נשים בתולות ילבשו חלי ובגדים אדומים וירקדו דוחקות אחת חברתה הולכות לפנים ושבות לאחור וירמזו לשמש - והשלמת הפועל ההוא הארוך - עד שיצאו המים לפי מחשבתם. וכן זוכרים שארבע נשים תשכבנה על גבן ותגבהנה רגליהן מפוסקות ויאמרו כך ויעשו כך והם על זאת ההצעה המגונה - ויסור הברד היורד על המקום ההוא. והרבה מאלו ההבלים והשגעונות לא תמצאם כלל שיתנו בפעולתם אלא נשים. - ואי אפשר לפעולות הכישוף כולם מבלתי הבטה בענין הכוכבים - רצוני לומר שהם יחשבו שזה הצמח - מחלק הכוכב הפלוני; וכן כל בעל חיים וכל מוצא ייחסוהו לכוכב. וכן יחשבו שהפעולות ההם אשר בעשותם אותם יעשה להם הכישוף הם מיני עבודות לכוכב ההוא - וירצהו הפועל ההוא או המאמר ההוא או העישון ולזה יעשה לנו מה שנרצה:
ואחר זאת ההקדמה אשר תתבאר לך מקריאת ספריהם הנמצאים עתה בידינו שכבר הודעתים לך שמע דברי. אחרי שכונת התורה כולה וקטבה אשר עליו תסוב הוא הסרת עבודה זרה ומחות זכרה ושלא יחשב בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל בדבר מאלו הענינים הנמצאים לבני אדם שזה הדעת הוא המביא לעבדם - התחיב שיהרג כל מכשף כי המכשף הוא עובד עבודה זרה בלא ספק אבל בדרכים מיוחדים זרים בלתי דרכי עבודת ההמון לאלוהות ההם. ולהיות הפעולות ההם כולם אמנם הותנה ברובם שיעשום הנשים אמר "מכשפה לא תחיה"; ועוד - לחמלת בני אדם בטבע להרוג הנשים. ולזה באר גם כן בעבודה זרה לבד "איש או אשה" וכפל ואמר "את האיש... או את האשה" - מה שלא בא כמו זה לא בחילול שבת ולא בזולתו; וסיבת זה - רוב החמלה עליהם בטבע. וכאשר היו המכשפים חושבים בכשופיהם שהם עושים מעשה ושהם בפעולות ההם מגרשים החיות הרעות מן העירות כאריות והנחשים וכיוצא בהם; ויחשבו גם כן שהם בכשופיהם ידחו מיני נזקים מצמח האדמה - כמו שתמצא להם פעולות שיחשבו שהם ימנעו רדת הברד ופעולות יהרגו התולעת מן הכרמים עד שלא תפסידם (וכבר האריכו בהריגת תולעת הכרמים - רצוני לומר הצאבה - בדרכי האמורי ההם הנזכרים בספר העבודה הנבטיה); וכן יחשבו שיש להם פעולות ימנעו נפילת עלי האילן ונשירת הפרי - מפני אלו הענינים המפורסמים אז כלל בדברי הברית שבעבודת עבודה זרה ומעשי הכשוף ההם אשר תחשבו שירחיקו מכם אלו הנזקים בהם יחולו הצרות ההם בכם אמר "והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם" ואמר "ושן בהמות אשלח בם עם חמת זוחלי עפר" ואמר "פרי אדמתך יירש הצלצל" ואמר "כרמים תטע ועבדת - ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת" ואמר "זיתים יהיו לך בכל גבולך - ושמן לא תסוך כי ישל זיתיך". עיקר הענין - שכל מה שהתחכמו בו עובדי עבודה זרה לחזק עבודתה ולהעמידה לעד ומביא בני אדם לחשוב שהם דוחים נזקים ידועים ומביאים תועלות מיוחדות - כלל בדברי הברית ואמר שבעבודתה ימנעו התועלות ויחולו הצרות ההם. הנה התבאר לך אתה המעין למה כונה התורה לאותם פרטי הקללות והברכות הנכללות בדברי הברית ויחדתם מזולתם. ודע שיעור זאת התועלת הגדולה גם כן:
ולהרחיק מכל מעשי הכשוף הזהיר מעשות דבר מחוקותיהם ואפילו במה שנתלה במעשי עבודת האדמה והמרעה וכיוצא בהם - רצוני לומר כל מה שיאמר שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי אבל נוהג לפי דעתם כמנהג הסגולות והכוחות המיוחדות - והוא אמרו "ולא תלכו בחוקות הגוי" והם אשר יקראום ז"ל דרכי האמורי מפני שהם סעיפי מעשי המכשפים שהם דברים לא יגזרם הקש טבעי אך הם מושכים למעשי הכישוף אשר הם נסמכים לעניני הכוכבים בהכרח ויתגלגל הענין להגדיל הכוכבים ולעבדם - ואמרו בפרוש "כל שיש לו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי" - רוצים בזה שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור. ולכן כאשר נאמר "אילן שהוא משיר פרותיו טוענו באבנים וסוקרו בסקרא" הוקשה על זה המעשה "בשלמא טוענו באבנים כי היכי דליכחוש חיליה אלא סוקרו בסיקרא וגו'?" - הנה התבאר שסקירה בסקרא וכל מה שדומה לזה ממה שלא יגזרהו ההקש אסור לעשותו משום דרכי האמורי. וכן אמרו בשליא של מקודשין תקבר - אמרו "אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי" - ועל זה תעשה הקש. ואל יקשה עליך מה שהתירו מהם כמסמר הצלוב ושן השועל" כי הדברים ההם בזמן ההוא היו חושבים בהם שהוציא אותם הנסיון והיו משום רפואה והולכים על דרך תלות העשב שקורין בערבי פאוניא על הנכפה ונתינת צואת הכלבים על מורסות הגרון והעישון בחומץ מרקשית למורסות המכות הקשות - כי כל מה שנתאמת נסיונו כאלו אף על פי שלא יגזרהו ההקש הוא מותר לעשותו מפני שהוא משום רפואה ונוהג מנהג שלשול הסממנים המשלשים. והעלה בידך אלו הנפלאות ממאמרי זה אתה המעין ושמרם "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך":
והנה בארנו בחיבורנו הגדול שהקפת פאת ראש ופאת זקן אסור מפני שהוא תיקון כמרי עבודה זרה. והיא הסיבה גם כן לאיסור השטענז כי כן היה תקון הכמרים גם כן היו מקבצים בין הצומח ובעל החיים בלבוש אחד והיה חותם אחד מן המוצאים בידו - תמצא זה כתוב בספריהם:
והיא הסיבה גם כן באמרו "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה" - תמצאהו בספר טומטום יצוה שילבש האיש בגד אשה צבוע כשיעמוד בכוכב נוגה ותלבש האשה השריון וכלי המלחמה בעמדה למאדים. ובו גם כן אצלי סיבה אחרת והיא - שזה הפועל מעורר התאוה ומביא למיני זנות:
ואמנם איסור ההנאה בעבודה זרה מבואר מאד שפעמים יקחה לשבור אותה וישאירה ותהיה לו למוקש; ואפילו אם שברה ויצקה או מכרה לגוי נאסרו דמיה בהנאה. וסיבתו - כי הרבה פעמים יחשבו ההמון הענינים המקריים סיבות עצמיות כמו שתמצא רוב בני אדם אומרים שאחר ששכן פלוני בזה הבית או קנה זאת הבהמה או זה הכלי העשיר והוסיף ממונו וכי היו מבורכים לו. וכן היה אפשר שיקרה לאיש אחד שתצליח סחורתו וירבה ממונו מן הדמים ההם ויחשבהו לסיבה ושברכת דמי הצורה ההיא הנמכרת גרמה לו זה ויאמין בה מכ שכונת התורה כולה - הפך האמונה ההיא - כמו שהתבאר מכל דברי התורה. וזאת היא הסיבה בעצמה באיסור הנאת צפוי נעבד ותקרובות עבודה זרה וכליה כדי שננצל מן המחשבה ההיא - כי היתה אמונתם בהם בזמנים ההם גדולה מאד עד שהיו חושבים שיחיו וימיתו ושכל טוב ורע מהם - רצוני לומר מן הכוכבים. ומפני זה עשתה התורה חיזוקים להסיר הדעת ההוא בברית ועדים ושבועות חמורות ובאלות הנזכרות והזהר להשמר לקחת דבר ממנה ולהנות בה. והודיענו ית' שאם יתערב מדמיה שום דבר עם ממון אדם - יאבד הדבר ההוא כל הממון ההוא ויכלהו - והוא אמרו "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו וגו'" - כל שכן שאין להאמין שיש בה ברכה. וכשתעין בכל המצוות שבאו בעבודה זרה אחת אחת תמצא סבתם מבוארת. והיא - להסיר הדעות הרעות ולהתרחק מהם עד הקצה האחרון:
וממה שנתעורר עליו הוא - שנותני הדעות השקריות שאין עיקר להם ולא הועיל בם יערימו ויעשו תחבולה לחזק אמונתם באמרם לבני אדם שמי שלא יעשה הפעולה ההיא המחזקת לאמונה ההיא והמקימת אותה לנצח - תחול עליו המכה הפלונית; ואפשר שתארע המכה ההיא במקרה יום אחד לאדם אחד ויכון אל הפעולה ההיא וימשך אחר הדעת ההוא. וידוע מטבע בני אדם בכלל שרוב פחדם ויראתם היא מאבדת הממון והבנים - ולזה פרסמו עובדי האש בזמנים ההם שכל מי שלא "יעביר בנו ובתו באש" ימותו בניו; ואין ספק שמפני זאת ההרחקה מיהר כל אחד לעשותו לרוב חמלתו ופחדתו על הבן ולמיעוט הפעולה וקלותה שאין שם אלא להעבירו על האש - וכל שכן בהיותו ענין הבנים הקטנים מסור לנשים וידוע מהירות האמין הנשים לכל דבר וחולשת שכלם בכלל. ומפני זה עמדה התורה כנגד זאת הפעולה מאד ועשתה בה מין החיזוקים מה שלא עשתה בשאר מיני עבודה זרה "למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי". ואחר כן הגיד הנאמן מפי האלוה ית' ואמר שזה הענין אשר יעשוהו להחיות הולד במעשה ההוא יאבד האלוה עושהו ויכרית זרעו - אמר "ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו'". ודע שרושם הפעולה ההיא נשאר עד היום לפרסומו בעולם. הלא תראה המילדות יקחו הנערים הקטנים בחיתול וישימו עישון בלתי טוב הריח על האש ויניעו הנער ההוא על העישון ההוא שעל האש וזה מין מן ההעברה באש בלא ספק אין מותר לעשותו. והסתכל רוע ערמת נותן זה הדעת איך השאירו וקימו בזה הדמיון עד שעמדה כנגדו התורה אלפי שנים - ולא נמחה זכרו ועומד רישומו:
וכן עשו עובדי עבודה זרה בעניני הממון - ושמו לחוק שיהיה אילן אחד לנעבד והוא האשרה תלקח תבואתה יקריבו קצתה ויאכלו שאריתה בבית עבודה זרה - כמו שבארו בדיני האשרה. וכן שמו לחוק שראשית פרי כל אילן שפריו נאכל יעשה בו כן - רצוני לומר; שיקריבו קצתו ויאכלו קצתו בבית עבודה זרה. ופרסמו גם כן שאי זה אילן שלא יעשה כן בראשית פריו ייבש האילן ההוא או ישל פריו או תמעט תבואתו או תארע לו מכה - כמו שפרסמו שכל ולד שלא יעבירו אותו באש ימות; ולפחד בני אדם על ממונם מהרו גם כן לזה. ועמדה התורה כנגד זה הדעת ואמר ית' בשרפת כל מה שיוציא האילן העושה פרי לשלושת השנים - כי קצתם יתנו פרי אחר שנה וקצתם יתנו תחילת תבואתם אחר שנתים וקצתם אחר שלש וזהו הרוב למי שיטע כדרך שבני אדם נוטעים באחד מן השלושה דרכים המפורסמים והם "נטיעה והברכה והרכבה"; ולא תביט למי שיזרע גרעין או עצם - שהתורה לא תתלה החוקים אלא בדרכים שהם על הרוב ורוב מה שתאחר הנטיעה תחילת תבואתה בארץ ישראל הוא לשלש שנים. ויעד לנו ית' אשר באבד זאת התבואה הראשונה והשחתתה תרבה תבואת האילן - אמר "להוסיף לכם תבואתו". וצוה באכילת נטע רבעי "לפני יי" תחת שהיו אוכלים ערלה בבית עבודה זרה - כמו שבארנו:
וממה שזכרוהו גם כן עובדי עבודה זרה הקדמונים בעבודה הנבטיה שהם היו מעפשים דברים שזכרום וישמרו בהם בוא השמש במעלה ידועה ומעשי כישוף רבים וחשבו שהדבר ההוא יהיה מזומן ביד כל אחד וכשיטע אדם אילן עושה פרי יזרה סביבו או במקומו מן הדבר ההוא המעופש - וימהר להצמיח האילן ולתת פריו מהרה יותר מן הנהוג. וזכרו שזה - ענין נפלא מאד ונוהג מנהג הטליסמאות ושהוא - ענין יותר נפלא מכל מיני הכישוף כולם במהר יציאת פרי כל עץ עושה פרי. וכבר בארתי לך והודעתיך בריחת התורה ממעשי הכישוף כולם ולזה אסרה התורה כל פרי שיתן האילן בשלש שנים מיום נטיעתו ואין צריך אם כן למהר נתינת פרים לפי מה שהיו חושבים - ואחר שלש שנים יוציאו רוב האילנות הנותנים פרי - פרים בארץ ישראל לפי מנהג טבעם ולא יצטרך למעשה הכישוף ההוא המפורסם אצלם אז. והבן אלו הנפלאות גם כן:
ומן הדעות המפורסמות בזמנים ההם אשר השאירום הצאבה - שהם אמרו בהרכבת האילן באילן אחר כשיעשה במולד כן ויעושן בכך וכך ויאמר עליו כך וכך בשעת ההרכבה יבוא מן המורכב ההוא דבר שיחשבו שהוא מועיל תועלות גדולות - המפורסם מכל מה שזכרוהו הוא מה שזכרו בתחילת ספר העבודה הנבטית בהרכבת הזית באתרוג; והאמת אצלי ש"ספר רפואות" שגנז חזקיהו מזה הכת היה בלא ספק. - וכן זכרו עוד שבעת הרכבת מין במין זולתו צריך שיהיה החוטר אשר ירצה להרכיבו ביד נערה יפה ואיש ישגלנה משגל מגונה שזכרוהו ובעת חיבורם על זה הדרך תרכיב האשה הנטע באילן. ואין ספק שזה היה מפורסם ולא היה שם מי שלא היה עושה כן וכל שכן למה שהתחבר אליו מהנאת המשגל עם התוחלת בתועלות ההם. ומפני זה נאסרו הכלאים - רצוני לומר הרכבת אילן באילן - בעבור שנתרחק מסיבות עבודה זרה ומתועבות משגליהם היוצאים מדרך הטבע. ומפני הרכבת אילן נאסר לקבץ אי זה שני מיני זרעים שיהיו ואפילו לסמכם זה לזה. אתה תמצא כשתסתכל בפרוש זאת המצוה "הרכבת אילן לוקין עליה מן התורה בכל מקום" מפני שהיא עיקר האזהרה וכלאי זרעים - כלומר סמכם זה לזה - לא נאסר רק בארץ ישראל:
וכן זכרו בבאור בספר העבודה ההוא כי מנהגם היה לזרוע שעורה וחרצן יחד וחשבו שלא יהיה הכרם טוב אלא בזה. ולכן אסרה התורה כלאי הכרם וצותה לשרוף הכל - כי חוקות הגוים כולם אשר היו חושבים שהם כוחות וסגולות; ואפילו דבר שלא יהיה בו ריח עבודה זרה נאסר - כמו שבארנו באמרם "אין תולין אותה באילן וגו'". ונאסרו חוקותיהם כולם אשר יקראו דרכי האמורי למה שנמשך אליהם מעבודה זרה. כשתסתכל מנהגיהם בעבודתם תמצא מיני עבודה יפנו בהם לכוכבים ומינים יפנו בהם לשני המאורים הגדולים; והרבה פעמים יבחרו מולדי מזלות לזריעה ועישונים והקפים יקיף אותם הנוטע או הזורע - מהם מי שיקיף חמש הקפות לחמש הכוכבים המשרתים מלבד שני המאורים. ומהם מי שיקיף שבע הקפות לשבעת המשרתים אשר שני המאורים בכללם ויחשבו שאלו כולם - כוחות וסגולות מועילות מאד בעבודת האדמה להביא בני אדם לעבודת הכוכבים. ונאסרו חוקות הגוים ההם כולם בכלל ואמר "ולא תלכו בחוקות הגוי וגו'" ומה שהיה בהם יותר מפורסם ויותר פשוט או היה בו באור במין עבודה זרה יחד בו האיסור כערלה וכלאים וכלאי הכרם. והתמה אצלי מאמר ר יאשיה בכלאי הכרם והוא הלכה "עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד" - אין ספק אצלי שראה עיקר הענין ההוא מדרכי האמורי:
הנה כבר התבאר לך בבאור אין ספק בו שאיסור שעטנז וערלה וכלאים הוא מפני עבודה זרה ושאיסור חוקותיהם הרמוז אליו הוא למה שנמשך עליו מעבודה זרה - כמו שבארנו: