מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ב/פרק לח

פרק לחעריכה

דע, כי בכל אדם כח וגבורה בהכרח. ולולי זה לא התנועע במחשבתו לדחות מה שיזיקהו, וזה הכוח בכוחות הנפשיות אצלי כדמות הכוח הדוחה בכוחות הטבעיות. וכוח הגבורה הזה יתחלף בכוח ובחלשה משאר הכוחות, עד שאתה תמצא מן האנשים מי שיתגבר על האריה - ומהם מי שיברח מן העכבר; ותמצא האחד אשר יתגבר על המחנה וילחם עמו - ותמצא מי אשר אם תזעק אשה עליו יפחד וירעד. ואי אפשר גם כן מבלתי היות שם הכנה מִזגית בעיקר היצירה. ויוסיף זה ויצא מה שבכוח בהוצאה ולפי דעת אחת. וכן יחסר גם כן במיעוט העשייה ולפי דעת אחת, ומשני הנערות יתבאר לך בנערים יתרון אלו הכוחות בהם או חלשתם.

וכן כוח המִשְעָר הזה הוא נמצא בכל האנשים ויתחלף במעט וברב, וכל שכן בעניינים אשר לאדם בהם השגחה גדולה מחשבתו משוטטת בהם, עד שאתה תמצא בעצמך שפלוני כבר אמר כך או עשה כך בעניין הפלוני ויהיה העניין כך. ותמצא מבני אדם מי שדמיונו ומִשְעָרוֹ חזק מאוד, נכון עד שאפשר שכל אשר ידמה היותו יהיה כמו שידמה, או יהיה קצתו. וסיבות זה רבות מעניינים רבים, קודמים ומתאחרים והווים. אלא שמכוח זה המִשְעָר יעבור השכל על ההקדמות ההם כולם ויוליד מהם בזמן מועט עד שייחשב שזה בלא זמן. ובזה הכוח יגידו קצת בני אדם עתידות עצומות.

ואי אפשר מבלתי היות שתי הכוחות האלו בנביאים חזקות מאד, רצוני לומר כח הגבורה וכוח המִשְעָר. ובהשפיע השכל עליהם יחזקו שני הכוחות האלה מאד, עד שהגיע זה למה שידעת, והוא שהתגבר איש אחד במקלו על המלך הגדול להציל אומה מתחת עבודתו ולא פחד ולא ירא, כאשר נאמר לו: "כי אהיה עמך" (שמות ג, יב). וזה ענין יתחלף גם כן בהם, אלא שאי אפשר מבלעדיו. כמו שאמר לירמיה: "אל תירא מפניהם וגו' הנה נתתיך היום לעיר מבצר וגו'" (ירמיה, א). וליחזקאל נאמר: "אל תירא מהם ומדבריהם" (יחזקאל ב, ו). וכן תמצא כלם ע"ה הייתה בהם גבורה גדולה, וביתרון כוח המִשְעָר גם כן בהם יגידו העתידות במהרה, ויתחלף זה גם כן בהם כמו שידעת.

ודע, כי הנביאים האמתיים יגיע להם השגות עיוניות בלא ספק, לא יוכל האדם בעיון לבד להשיג הסיבות אשר יתחייב מהם הידוע ההוא. ודומה לזה הגידם דברים לא יוכל האדם בסברא ובמשער הכולל לבד שיגידם. שהשפע ההוא בעצמו אשר שפע על הכוח הדמיוני עד שהשלימו עד שהגיע מפעולתו שיגיד מה שיהיה, וישיגהו כאילו הם עניינים כבר הרגישו בהם החושים והגיעו אל זה הכוח המדמה מצד החושים, הוא גם כן ישלים פועל הכוח הדִבְּרי עד שיגיע מפעולתו שידע עניינים נאמני המציאות, ויגיע לו זאת ההשגה כאלו השיגה מהקדמות עיוניות. זה הוא האמת אשר יאמינהו מי שיבחר להודות באמת, כי הדברים כלם יעידו קצתם על קצתם ויודו קצתם על קצתם.

וזה צריך שיהיה בכח הדִבְּרי יותר, שאמיתת שפע השכל הפועל אמנם הוא עליו והוא יוציאהו לפּוֹעַל. ומן הכוח המדבר יגיע השפע לכוח המדמה. ואיך יגיע משלמות הכוח המדמה זה השיעור, והוא השגה מה שלא יגיע אליו מן החושים ולא יגיע כמו זה לכוח הדִבְּרי, והוא השגת מה שלא השיגהו בהקדמות ותולדה ומחשבה?!

וזהו אמיתת ענין הנבואה והדעות ההם אשר ייוחד בהם למוד הנבואה. אמנם, התניתי במאמרַי "הנביאים האמיתיים" בעבור שאנצל מאנשי הכת הג' ‏[1], אשר אין להם דִבְּרִיוּת כלל, ולא חכמה, אלא דמיונות ומחשבות לבד. ואולי העניינים ההם אשר ישיגום האנשים ההם, הם דעות היו להם ונשארו רשומיהם חקוקים בדמיונם עם כל מה שבכוחם המדמה. וכאשר ביטלו דמיונות רבות והשביתום, נשארו מקומות הדעות ההם לבד ויראו להם ויחשבום כאלו הם דברים מתחדשים וענין בא מחוץ. ומִשְׁלם אצלי, כאדם שיש עמו בבית אלף אישים מבני אדם ויצא כל מי שבבית ההוא מלבד איש אחד שהיה בכלל מי שבבית. וכאשר נשאר האדם ההוא עם האיש ההוא לבדו חשב שעתה נכנס עליו בבית ואין העניין כן, אבל הוא מכלל שלא מי יצא. וזה מקום מן המקומות המטעים הממיתים, וכמה מתו בו מן המחזיקים עצמם כחכמים.

ומפני זה תמצא אנשים אִמתו דעותיהם בחלומות שחלמו אותם, ויחשבו שזה הנראה בשינה הוא דבר מבלתי הדעת אשר האמינוהו או שמעוהו בעת היקיצה. ולזה צריך שלא ישגיח האדם למי שלא יִשלם כוחו הדִבְּרי ולא הגיע לתכלית השלמות העיוני. כי המגיע ההוא אל השלמות העיוני הוא, שאפשר שיגיע אל ידיעות אחרות באמצעות שפע השכל האלהי עליו, והוא אשר הוא נביא באמת. כבר בא הבאור בזה: "ונביא לבב חכמה" (תהלים צ, יב) – יאמר, שהנביא באמת הוא לבב חכמה, וזה גם כן ממה שצריך שיודע.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראה הפרק הקודם