מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ב/פרק לז

פרק לזעריכה

צריך שתתעורר על טבע המציאות בזה השפע האלוקי המגיע אלינו אשר בו נשכיל ויהיה יתרון שכלינו זה על זה - והוא שאפשר שיגיג ממנו מעט לאיש אחד ויהיה שיעור הדבר ההוא המגיע לו שיעור שישלימהו לא זולת זה; ואפשר שיהיה הדבר המגיע אל האיש שיעור שישפע משלמותו להשלים זולתו. כמו שקרה הענין בנמצאות כולם אשר מהם - שהגיע לו מן השלמות מה שינהיג בו זולתו ומהם - שלא יגיע לו מן השלמות אלא כשיעור שיהיה מנהיג בו עצמו ולא זולתו כמו שבארנו:

ואחר זה תדעף שזה השפע השכלי כשיהיה שופע על הכח הדברי לבד ולא ישפע דבר ממנו על הכח המדמה אם למיעוט הדבר השופע או לחסרון היה במדמה בעיקר הבריאה ולא יוכל לקבל שפע השכל - שזה הוא כת החכמים בעלי העיון. וכשיהיה השפע ההוא על שני הכוחות יחד - רצוני לומר הדברי והמדמה כמו שבארנו ובאר זולתנו מן הפילוסופים - והיה המדמה על תכלית שלמות ביצירה - זהו כת הנביאים. ואם יהיה השפע על המדמה לבד ויהיה קיצור הדברי עם מעיקר היצירה או למיעוט התלמדות - זאת הכת הם מנהיגי המדינות מניחי הנימוסים והקוסמים והמנחשים ובעלי החלומות הצודקות; וכן העושים הפליאות בתחבולות הזרות והמלאכות הנעלמות - עם היותם בלתי חכמים - הם כולם מזאת הכת השלישית:

וממה שצריך שיתאמת אצלך הוא - שקצת אנשי זאת הכת השלישית יתחדשו להם דמיונות נפלאים וחלומות וטרופים בעת היקיצה בדמות 'מראה נבואה' עד שיחשבו בעצמם שהם נביאים ויפלאו מאד במה שישיגוהו מהדמיונות ההם ויחשבו שכבר הגיעו להם חכמות לא בלימוד ויבואו בבלבולים גדולים בענינים העצומים העיוניים ויתערבו להם הענינים האמיתיים בענינים הדמיוניים ערוב נפלא - כל זה לחוזק הכח המדמה וחולשת הדברי מפני שלא עלה בידו דבר - רצוני לומר שלא יצא לפועל:

וידוע שבכל כת משלש הכיתות האלה יתרון רב מאד; וכל כת משתי הכתות הראשונות תחלק לשני חלקים כמו שבארנו - וזה שהשפע המגיע לכל כת משתיהם יהיה אם בשיעור שישלימהו לא זולת זה או בשיעור שיעדף משלמותו מה שישלים בו זולתו. והכת הראשונה - והם החכמים - אפשר שיהיה השופע על כח האיש מהם הדברי כשיעור שישימהו בעל חקירה והבנה וידע ויכיר ולא יתנועע ללמד לזולתו ולא לחבר ולא ימצא לזה תשוקה ואין לו עליו יכולת; ואפשר שיהיה השופע עליו כשיעור שיניעהו בהכרח לחבר וללמד. כן הענין בכת השנית אפשר שיבואהו מן הנבואה מה שישלים הנביא לא זולת זה; ואפשר שיבואהו ממנה מה שחיב לו שיקרא האנשים וילמדם וישפיע עליהם משלמותו:

הנה כבר התבאר לך כי לולא זה השלמות הנוסף לא היו החכמות מחוברות בספרים ולא היו הנביאים מפיסים בני אדם לדעת האמת - כי לא יחבר חכם דבר לעצמו ללמד עצמו מה שכבר ידע; אבל טבע זה השכל כן הוא שישפיע לעולם וימשך ממקבל זה השפע למקבל אחר אחריו עד שיגיע אל איש אי אפשר שיעברהו השפע ההוא אבל ישלימהו לבד - כמו שבארנו בקצת פרקי זה המאמר:

וטבע זה הענין מחייב למי שהגיע לו זה השיעור הנוסף מן השפע - שיקרא בני אדם על כל פנים יקובל ממנו או לא יקובל ואפילו יזיק בעצמו. עד שאנחנו נמצא נביאים קראו בני אדם עד שנהרגו והשפע ההוא האלוקי יניעם ולא יניחם לשקוט ולא לנוח בשום פנים ואפילו הגיעו לרעות גדולות. ולזה תמצא ירמיה - עליו השלום כי כשהגעהו מבזיון המורים והכופרים ההם אשר היו בזמנו השתדל לסתום נבואתו ולא לקראם אל האמת אשר מאסוהו ולא היה יכול לסבול זה - ואמר "כי היה דבר יי לי לחרפה ולקלס כל היום; ואמרתי לא אזכרה ולא אדבר עוד בשמו - והיה בלבי כאש בוערת עצר בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל". וזה ענין מאמר הנביא האחר "אדוני יי דיבר - מי לא ינבא". ודע זה: