מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ב/פרק לד
פרק לד
עריכהזה הכתוב אשר בא בתורה והוא - אמרו "הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו'" ענינו הוא מה שהתבאר במשנה תורה שהאלוה אמר למשה במעמד הר סיני "נביא אקים להם וגו'". והראיה על זה - אמרו בזה המלאך "השמר מפניו ושמע בקולו וגו'" - ואין ספק שזאת הצואה אמנם היא להמון בני האדם והמון בני האדם לא יראה להם המלאך ולא יצום ולא יזהירם עד שיצטוו שלא ימרוהו; ואמנם ענין זה המאמר - שהוא ית' הודיעם שיקום נביא להם שיבואהו מלאך ידבר עמו ויצוהו ויזהירהו; והזהירנו האלוה ממרוד במלאך ההוא אשר יגיע לנו הנביא דברו - כמו שבאר במשנה תורה ואמר "אליו תשמעון" ואמר "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי וגו'" והוא באור אמרו "כי שמי בקרבו":
ואמנם זה כולו - להודיע להם שזה המראה הגדול אשר ראיתם אותו - רצוני לומר מעמד הר סיני - אינו ענין מתמיד עמכם ולא יהיה בעתיד כמותו ולא יהיה תמיד לא 'אש' ולא 'ענן' כמו שהוא עתה 'על המשכן תמיד'; ואמנם יכבוש לכם הערים ויזמן להם הארץ ויודיעכם מה שתעשוהו - מלאך שאשלחהו לנביאכם וילמדכם מה שצריך לעשות ומה שראוי להשמר ממנו:
ובזה ניתן היסוד אשר לא סרתי לבארו תמיד והוא - שכל נביא בלתי משה רבינו תבואהו הנבואה על ידי מלאך. ודעהו: