מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ב/פרק כא

פרק כאעריכה

דע כי מן האחרונים מן הפילוסופים האומרים בקדמות העולם - מי שאמר שהאלוה ית' פועל העולם ובוחר מציאותו ומכונו ומיחדו כפי מה שהוא אלא מן השקר שיהיה זה בעת בלתי עת אבל כן היה ויהיה תמיד. ואמרו אמנם חייב לנו שלא נצייר שפועל דבר אלא בשיקדם הפועל לפעלו בזמן - היותנו אנחנו כן יתחיב לנו במה שנעשהו - להיות כל פועל שיהיה זה תארו יש בו העדר אחד והיה פועל בכח וכאשר פעל - יצא אל הפועל. אמנם האלוה ית' אשר אין העדר בו ולא דבר בכח כלל לא יקדם לפעלו אבל לא סר היותו פועל - וכמו שיש הפרש גדול בין עצמו לעצמנו כן יש הפרש בין יחס פעלו אליו ליחס פעלנו אלינו. וזה ההקש בעצמו אמרו בהתיחדות וברצון - כי אין הפרש בין אמרך פועל או רוצה או מכון או בוחר או מיחד בזה הענין. אמרו ומן השקר עוש שישתנה פעלו או רצונו כמו שבארנו:

הנה כבר התבאר לך אתה המעין במאמרי זה שאלו שינו מילת החיוב והשאירו ענינו - אולי שהם כוונו ליפות מליצה או להסיר הרחקה. כי ענין היות זה המציאות מתחיב לעילתו תמיד בהתמדה והוא האלוה - כפי מה שיאמר אריסטו - הוא ענין אמרם שהעולם מפועל האלוה או בכונתו ורצונו ובחירתו ויחודו אלא שלא סר היות כן ולא יסור; כמו שזריחת השמש הוא פועל ליום בלא ספק ואף על פי שלא יקדם אחד מהם לאחר בזמן. ואין זה ענין כונת האלוה ית' אשר נכון אליה אנחנו אבל נרצה בזה שהוא - רצוני לומר העולם - אינו מחויב מאתו ית' חיוב העלול לעילתו אשר אי אפשר הפרדו ממנה ולא השתנותו אלא אם תשתנה עילתו או ישתנה ענין מעניניה. וכשתבין הענין כן יודע כי מן השקר המאמר בהיות העולם מחויב ממציאות האלוה התחיבות העלול לעילתו ושהוא מפועל האלוה או ביחודו:

הנה כבר התבאר הענין והגיע ממנו המאמר אל החקירה על זה החילוף הנמצא בשמים אשר התבאר במופת שאי אפשר לו מבלתי סיבה האם הסיבה ההיא היא העילה לזה החילוף וכן התחיב ממציאותה? או הסיבה ההיא היא הפועלת לזה החילוף המיחדת לו - על הצד אשר נאמין אנחנו הנמשכים אחר 'משה רבינו'? ונאמר בזה אחר שנקדים הקדמה והיא שנבאר לך ענין החיוב אשר יראהו אריסטו עד שתצירהו ואז אתחיל לבאר לך הכרעתי לדעת חידוש העולם בראיות עיוניות פילוסופיות נקיות מן ההטעאה:

מאמרו שהשכל הראשון התחיב מהאלוה ושהשכל השני התחיב מן הראשון והשלישי מן השני; וכן היותו רואה שהגלגלים התחיבו מהשכלים; והסדר הוא המפורסם אשר כבר ידעתו ממקומותיו וכבר חברנו ממנו הנה ראשי דברים - מבואר הוא שהוא לא ירצה בזה שזה היה ואחר כן התחדש ממנו זה המתחיב ממנו - שהוא לא יאמר בהתחדש דבר מאלו. ואמנם ירצה ב'חיוב הסיבה' כאילו הוא אומר השכל הראשון - סיבת מציאות השכל השני והשני - סיבת מציאות השכל השלישי עד סופם; וכן הדברים בגלגלים ובחומר הראשון ולא קדם דבר מאלו כולם לאחר ולא ימצא בלעדיו אצלו. והמשל בו כאילו אמר אומר מן האיכויות הראשונות התחיבו החלקות והפכו והקשי והרכות והספוגיות והפכו - אשר לא יסופק אדם שהם - רצוני לומר החום והקור והלחות והיובש - הם המחדשים לאלו החלקות והפכו והקשי והרכות והספוגיות והפכו ומה שדומה לזה ומאלו הארבע איכויות הראשונות יתחייבו אלו - ואף על פי שאי אפשר שימצא גשם בעל אלו האיכויות הראשונות וערום מאלו האיכויות השניות [שאין נופל בזה ענין החידוש אך ענין הסיבה]. כפי זה המשל בעצמו יאמר אריסטו במציאות בכללו שזה נתחיב מזה עד שיגיע לעילה הראשונה - כמו שיאמר הוא - או השכל הראשון או כמו שתרצה שתקראהו כולנו אל התחלה אחת נכון. אלא שהוא יראה חיוב כל מה שזולתו ממנו - כמו שסיפרתי לך - ואנחנו נאמר שכל אלו הדברים הוא עשאם בכונה ורצון לזה הנמצא אשר לא היה נמצא ושב עתה נמצא ברצונו ית'. והנני מתחיל בזכרון ראיותי והכריעי להיות העולם מחודש כפי דעתנו - בפרקים הבאים: