מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ב/פרק יד

פרק ידעריכה

לא אצטרך להשיב בכל פרק שזה המאמר אמנם חברתיו לך לדעתי מה שעלה בידך; ושאני לא אצטרך שאביא לשון דברי הפילוסופים בכל מקום אבל עניניהם; לא אאריך אבל אעירך על הדרכים אשר יכונו אליהם כמו שעשיתי לך בדעות המדברים. ולא אשגיח למי שדיבר זולת אריסטו מפני שדעותיו הם הראויים להתבונן; ואם תתקים התשובה עליו או הסיפוק במה שנשיב או נספק עליו בדבר מהם יהיה זה בחוק זולתו מכל מי שחלק על יסודי התורה יותר ראוי ויותר חזק:


ואומר כי אריסטו יאמר כי התנועה לא הוה ולא נפסדת - רצונו לומר התנועה המחלטת -; שהוא יאמר אם התנועה התחדשה - וכל מתחדש תקדם לו תנועה והיא צאתו לפועל והתחדשו אחר שלא היה - תהיה התנועה אם כן נמצאת והיא התנועה אשר בה נמצאה זאת התנועה האחרונה; אם כן התנועה הראשונה קדומה בהכרח או ילך הענין אל לא תכלית. ולפי זה השורש גם כן יאמר כי הזמן לא הוה ולא נפסד כי הזמן נמשך לתנועה ודבק לה ואין תנועה אלא בזמן ולא יושכל הזמן אלא בתנועה כמו שהתבאר במופת. זאת דרך לו יחיב בה קדמות העולם:

דרך שני לו יאמר החומר הראשון המשותף ליסודות הארבע לא הוה ולא נפסד; שאם היה החומר הראשון הוה יהיה לו חומר ממנו נתהוה וראוי שיהיה זה המתהוה בעל צורה שהיא אמיתת ההויה - ואנחנו הנחנוהו חומר לא בעל צורה; אם כן הוא בהכרח בלתי הוה מדבר והוא אם כן קדמון לא יאבד. וזה גם כן יחיב קדמות העולם:

דרך שלישי לו יאמר כי חומר הגלגל בכללו אין בו דבר מן ההיפוך כי התנועה הסיבובית אין הפך לה כמו שהתבאר במופת; ואמנם ההיפוך הוא בתנועה הישרה כמו שהתבאר במופת. אמר; וכל מה שיפסד אמנם סיבת הפסדו - מה שבו מן ההתהפכות; ואחר שהגלגל אין בו התהפכות אינו אם כן נפסד ומה שאינו נפסד אינו אם כן מתהוה; ויחליט גזרות ויבארם והם שכל הוה - נפסד וכל נפסד - הוה וכל מה שלא יתהוה לא יפסד וכל מה שלא יפסד לא יתהוה. זה גם כן דרך יחיב בו מה שירצהו מקדמות העולם:

דרך רביעי אמר כל מתחדש תהיה אפשרות חידושו קודמת על חידושו בזמן; וכן כל משתנה אפשרות שנויו קודמת לו בזמן. ובזאת ההקדמה חיב התמדת התנועה הסיבובית ושאין לה תכלה ולא התחלה. ובזאת ההקדמה בארו האחרונים מן הנמשכים אחריו קדמות העולם ואמרו העולם קודם שהיה לא ימלט מהיות חידושו אפשר או מחויב או נמנע - ואם היה חדושו מחויב הנה לא סר היותו נמצא; ואם היה חדושו נמנע לא יתכן שימצא לעולם; ואם היה אפשר מי נושא האפשרות ההוא? אי אפשר אם כן מבלתי דבר נמצא הוא נושא האפשרות ובו יאמר לדבר ההוא שהוא אפשר. וזה - דרך חזק מאד בקיום העולם:

וחשב קצת משכילי האחרונים מן המדברים שהוא התיר זה הספק ואמר האפשרות הוא אצל הפועל לא בדבר המתפעל. וזה אינו כלום מפני שהם שני אפשרים כי כל דבר מחודש אפשרות חידושו קודם לו וכן הפועל אשר חדשו היה בו אפשרות שיחדש מה שחידשו קודם שיחדשהו; אם כן הם שני אפשרים בלא ספק אפשרות בחומר שיהיה כך ואפשרות בפועל שיפעל כך:

ואלו אמהות הדרכים אשר ילך בהם אריסטו בקיום קדמות העולם מצד העולם עצמו:

ויש דרכים גם כן זכרום הבאים אחריו הוציאום מפילוסופותו יקימו בהם קדמות העולם מצד האלוה ית' שמו:

מהם שאמרו אם האלוה ית' שמו חידש העולם אחר ההעדר אם כן היה האלוה קודם שיברא העולם פועל בכח וכאשר בראו שב פועל בפועל - הנה כבר יצא האלוה מן הכח אל הפועל; אם כן יש בו ית' אפשרות אחד ואי אפשר לו מבלתי מוציא הוציאו מן הכח אל הפועל. וזהו כמו כן קשה מאד וזהו אשר צריך כל משכיל להתירו ולהראות סודו:

ודרך אחר אמרו אמנם יפעל הפועל בעת אחת ולא יפעל בעת אחרת לפי המונעים או המביאים המתחדשים לו ובו ויחיבו לו המונעים בטול פעולת מה שירצהו ויחיבו לו המקרים רצון מה שלא היה רוצהר מקודם; ואחר שהבורא יתעלה שמו אין מקרים לו שיחיבו שינוי רצון ולא מונעים אצלו ולא מעכבים שיתחדשו או יסורו - אם כן אין צד להיותו פועל בעת אחת ולא יפעל בעת אחרת אבל פעלו תמיד כמו התמדתו נמצא בפועל:

ודרך אחר יאמרו פעולותיו ית' שלמות מאד אין בהם דבר מן החסרון ואין בהם דבר לבטלה ולא מוסף. וזהו הענין אשר ישיבהו אריסטו תמיד ויאמר הטבע חכם ולא יעשה דבר לבטלה ושהוא עושה כל דבר לפי מה שאפשר בו מן השלמות. ואמרו מזה זה הנמצא הוא שלם לפי מה שאפשר בו מן השלמות ואי אפשר טוב ממנו - ולזה צריך שיהיה תמיד שחכמתו כעצמו תמידית אבל עצמו - חכמתו אשר חיבה מציאות זהע המציאות:

וכל מה שאפשר שתמצאהו מטענות מי שיאמין הקדמות - מאלו הדרכים יסתעף ואל אחד מהם ישוב:

ועוד - על צד ההרחקה שהם אומרים איך היה האלוה ית' וית' בטל לא יעשה דבר בשום פנים ולא חידש מתחדש בענין אשר לא סר ואורך המשך מציאותו הקדמון אשר אין תכלית לו - לא יעשה דבר וכאשר היה אתמול - התפתח המציאות? שאילו אמרת על דרך משל שהאלוה ברא עולמות רבים קודם זה על מספר מלוא כדור הגלגל העליון חרדל ושכל עולם מהם עמד שנים נמצאות על מספר מלואו חרדל היה זה בהצטרף אל מציאותו ית' אשר אין תכלית לו כאילו אמרת שהאלוה ית' אמש ברא העולם. שאנחנו כשנקיים התפתחות מציאות אחר העדר אין הפרש בין שתשים היות זה אחר מאות אלפים מן השנים או אחר זמן קרוב מאד. וזה גם כן ממה שירחיק בו מי שיאמין הקדמות:

ועוד על צד עשות הראיה במפורסם אצל האומות כולם מן העולם אשר יחיב זה שהענין טבעי לא מונח - ולזה נפלה הסכמת הכל עליו. יאמר אריסטו כל אנשי העולם בארו בהתמדת השמים ועמידתם; וכאשר שיערו שהם בלתי הוים ולא נפסדים שמום משכן לאלוה ית' ולרוחניים - רצונו לומר המלאכים - ויחסום לו להורות על התמדתם. והביא בזה השער גם כן ענינים מזה המין על צד חיזוק הדעת אשר אמתהו העיון אצלו במפורסמות: