מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק סח

פרק סחעריכה

כבר ידעת פרסום זה המאמר אשר אמרוהו הפילוסופים באלוה ית' והוא אמרם שהוא השכל והמשכיל והמושכל ושאלו השלשה ענינים בו ית' הם ענין אחד אין רבוי בו. וכבר זכרנו אנחנו זה גם כן בחבורנו הגדול משנה תורה שזה פנת דתנו כמו שבארנו שם (רצוני לומר היותו אחד לבד ולא יצורף אליו דבר אחר - רצוני לומר שאין דבר קדמון זולתו). ולזה יאמר "חי יי" ולא יאמר חי' יי' - מפני שאין חייו דבר זולת עצמו כמו שבארנו בהרחקת התארים:

ואין ספק כי כל מי שלא עיין בספרים המחוברים בשכל ולא השיג עצם השכל ולא ידע מהותו ולא יבין ממנו אלא כמו שיבין מענין הלובן והשחרות תקשה עליו הבנת זה הענין מאד ויהיה אמרנו 'שהוא השכל והמשכיל והמושכל' אצלו כאילו אמרנו הלובן והמתלבן והמלבין דבר אחד - וכמה פתאים ימהרו לסתור דברינו בזה המשל וכיוצא בו וכמה ממי שיחשוב שהוא חכם יקשה עליו זה ויראה שידיעת אמיתת חיוב זה הוא ענין יבצר מן הדעות. וזה הענין הוא ענין מופתי מבואר כפי מה שבארוהו הפילוסופים האלוקיים. והנני אבינך מה שהביאו עליו מופת:

דע כי האדם קודם שישכיל דבר הוא משכיל בכח; וכשישכיל דבר אחד - כאילו תאמר כשהשכיל צורת זה האילן הרמוז אליו והפשיט צורתו מהחומר שלו וציר הצורה מופשטת - שזהו פועל השכל - אז הוא משכיל בפועל; והשכל אשר עלה בידו בפועל הוא צורת האילן המופשטת אשר בשכלו כי אין השכל דבר זולת הדבר המושכל. הנה כבר התבאר לך כי הדבר המושכל הוא צורת האילן המופשטת והוא השכל ההוה בפועל ואינו שני דברים שכל וצורת האילן המושכלת כי אין השכל בפועל דבר זולת מה שהושכל. והדבר אשר בו הושכלה צורת האילן והופשטה אשר הוא המשכיל הוא השכל ההוה בפועל בלא ספק; כי כל שכל פעלו הוא עצמו ואין השכל בפועל דבר אחד ופעלו דבר אחר - כי אמיתת השכל ומהותו היא ההשגה. ולא תחשוב כי השכל בפועל - דבר אחד נמצא לבדו נבדל מן ההשגה וההשגה - ענין אחר בו אבל גוף השכל ואמיתתו - השגה וכשתניח שכל נמצא בפועל הוא ההשגה למה שהושכל - וזה מבואר מאד למי שהרגיל משלי זה העיון:

הנה כבר התבאר לך - כי השכל פעלו - אשר הוא השגתו - הוא אמתתו ועצמו; ואם כן הדבר אשר בו הופשטה צורת זה האילן והושגה - אשר הוא השכל - הוא המשכיל; כי השכל ההוא בעצמו הוא אשר הפשיט הצורה והשיגה וזהו פעלו אשר בעבורו נאמר בו שהוא משכיל ופעלו הוא עצמו ואין לזה אשר הונח שכל בפועל אלא צורת זה האילן. הנה כבר התבאר כי כשהיה השכל נמצא בפועל שהשכל הוא הדבר המושכל והתבאר שכל שכל פעלו - אשר הוא היותו משכיל - הוא עצמו ואם כן השכל והמשכיל והמושכל - דבר אחד בעצמו לעולם בכל מה שיושכל בפועל:

אמנם כשהונח בכח הוא שני דברים בהכרח השכל בכח והדבר המושכל בכח - כאילו תאמר זה השכל ההיולני אשר בראובן הוא שכל בכח וכן זה האילן הוא מושכל בכח - ואלו - שני דברים בלא ספק. וכשיצא לפועל והיתה צורת האילן מושכלת בפועל אז תהיה הצורה המושכלת היא השכל; ובשכל הוא בעצמו אשר הוא שכל בפועל הופשטה והושכלה כי כל מה שיש לו פועל נמצא הוא נמצא בפועל:

והנה כל שכל בכח ומושכל בכח הם שנים; וכל מה שהוא בכח אי אפשר לו מבלתי נושא סובל הכח ההוא - כאדם על דרך משל - ויהיו הנה שלושה דברים האדם הנושא הכח ההוא - והוא המשכיל בכח והכח ההוא - והוא השכל בכח והדבר המזומן שיושכל - והוא המושכל בכח; כאילו אמרת בזה המשל האדם והשכל ההיולני וצורת האילן - ואלו שלשה ענינים חלוקים. וכשהגיע השכל בפועל. יהיו השלושה ענינים אחד. ולא תמצא לעולם השכל דבר אחד והמושכל דבר אחר אלא כשילקחו בכח:

וכאשר בא המופת שהאלוה ית' הוא שכל בפועל ואין כח בו כלל כמו שהתבאר וכמו שיבוא עליו המופת ולא יהיה פעם ישיג ופעם לא ישיג אבל הוא שכל בפועל תמיד התחיב שיהיה הוא והדבר ההוא המושג דבר אחד - והוא עצמו - ופעולת ההשגה עצמה אשר בה יאמר משכיל היא גוף השכל - אשר הוא עצמו; אם כן הוא משכיל ושכל ומושכל לעולם:

הנה כבר התבאר כי היות השכל והמשכיל והמושכל אחד במספר אינו בחוק הבורא לבד אבל בחוק כל שכל. ובנו גם כן המשכיל והשכל והמושכל דבר אחד כשיהיה לנו שכל בפועל; אבל אנחנו נצא מן הכח אל הפועל עת אחר עת. והשכל הנפרד גם כן - רצוני לומר השכל הפועל - פעמים יהיה לו מונע מפעלו - ואף על פי שאין המונע מעצמו אבל חוצה לו היא תנועה אחת לשכל ההוא במקרה. ואין הבנת זה הענין מכוונת עתה. אבל הכוונה שהענין אשר הוא לו ית' לבדו ומתיחד בו - הוא היותו שכל בפועל תמיד ואין מונע לו מן ההשגה לא מעצמו ולא מזולתו - ולזה ראוי שיהיה משכיל ושכל ומושכל תמיד לעולם ועצמו הוא המשכיל והוא המושכל והוא השכל כמו שיתחיב בכל שכל בפועל:

וכבר השיבונו זה הענין בזה הפרק פעמים להיות דעות בני אדם רחוקות מזה הציור מאד. ואיני רואה אותך מי שיתערב לו הציור השכלי בדמיון ולקיחת משל המוחש בכח הדמיוני - שזה המאמר לא חובר אלא למי שנתפלסף וידע מה שכבר התבאר מענין הנפש וכל כוחותיה