מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק נה

כבר קדם לנו במקומות רבים מזה המאמר, כי כל מה שמחייב גשמות ראוי בהכרח להרחיקו ממנו יתעלה, וכן כל הפעולות ירוחק ממנו. כי כל הפעליות יחייבו שינוי, ושהפועל להפעליות ההם בלתי המתפעל בלא ספק, ואילו היה הוא יתעלה מתפעל בשום פנים מאופני ההיפעלות היה זולתו עושה בו ומשנה אותו.

וכן ראוי בהכרח שירוחק ממנו כל הֶעְדֵר, ושלא יהיה שום שלמות נעדר ממנו פעם אחת ונמצא פעם אחרת, שאם הונח זה היה שלם בכוח, וכל כוח יחובר אליו הֶעְדֵר בהכרח, וכל מה שיצא מן הכוח אל הפועל אי אפשר לו מבלתי מוציא זולתו נמצא בפועל שיוציאהו, ולזה יתחייב שיהיו שלמיותיו כולם נמצאים בפעל ולא יהיה לו דבר בכח בשום צד.

וממה שראוי בהכרח שירוחק ממנו גם כן, הדימוי לשום דבר מן הנמצאות. וזה דבר כבר הרגיש בו כל אדם, וכבר גלה בספרי הנביאים בהרחקת הדמוי ואמר: "וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה" (ישעיה מ, כה), ואמר: "וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל [וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ]" (ישעיה מ, יח), ואמר: "מֵאֵין כָּמוֹךָ [ה]" (ירמיה י, ו), וזה הרבה.

כללו של דבר, כי כל דבר שמביא לאחד מאלו המינים הארבעה, ראוי בהכרח להרחיקו ממנו במופת המבואר. והוא:

  1. כל מה שיביא לגשמות. או -
  2. מה שיביא להיפעלות ושנוי. או -
  3. מה שיביא להֶעְדֵר, כמו שלא יהיה לו דבר בפעל ואחר כן ישוב בפעל. או -
  4. מה שיביא לדמיון דבר מבריאותיו.

ואלו מכלל תועלת חכמת הטבע בידיעת האל, כי כל מי שלא ידע החכמות ההם, לא ידע בחסרון ההיפעליות, ולא יבין ענין מה שבכוח ומה שבפעל, ולא ידע התחייב ההֶעְדֵר לכל מה שבכוח, ושאשר בכח יותר חסר מן המתנועע ליציאת הכח ההוא לפעל, והמתנועע גם כן חסר בהצטרפו למה שבעבורו התנועע עד שיגיע בפועל. ואם ידע אלו הדברים ולא ידעם במופתיהם, לא ידע הפרטיים המתחייבים מאלו ההקדמות הכלליות חיוב הכרחי. ולזה לא יהיה אצלו מופת במציאות האלוה ולא בהתחייב הרחקת אלו המינים ממנו.

ואחר הקדימי זאת ההצעה, אתחיל בפרק אחר אבאר בו שיקרות מה שיחשבוהו מאמיני התאריים העצמיים לו, ואמנם יבינהו מי שקדמה לו הידיעה במלאכת ההיגיון ובטבע המציאות: