מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ז
- למהדורה המבוארת: ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ז
ילד,
העניין המובן מזאת המילה ידוע, והוא הלידה:
"וילדו לו בנים" (דברים כא, טו)
ואחר הושאלה זאת המילה להמצאת הדברים הטבעיים:
"בטרם הרים ילדו" (תהלים צ, ב)
והושאלה גם כן לעניין הצמחת הארץ מה שתצמיח, דמות לידה,
אמר: "והולידה והצמיחה" (ישעיהו נה, י)
והושאלה עוד לחידושי הזמן, כאילו הם עניינים יולדו:
"כי לא תדע מה ילד יום" (משלי כז, א)
והושאלה עוד לחידושי המחשבות, ומה שחייבוהו מן הדעות והסברות,
כמו שאמר: "וילד שקר" (תהלים ז, טו)
וממנו נאמר: "ובילדי נכרים יספיקו" (ישעיהו ב, ו) - יספיק להם בדעותם, כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל ע"ה בפירוש זה: ובנימוסי עממיא אזלין (תרגום יונתן שם).
ועל זה העניין אמר: מי שלמד איש עניין אחר והועילהו דעת, כאלו הוליד האיש ההוא, באשר הוא בעל הדעת ההוא. ובזה העניין נקראו תלמידי הנביאים, בני נביאים, כמו שאבאר בשיתוף השם "בן". ומזאת ההשאלה נאמר באדם:
"ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו" (בראשית ה, ג), וכבר קדם לך (בפרק א) עניין צלם ודמות מה הוא. וכל מי שקדמו לו מן הבנים לא הגיע עליהם הצורה האנושית באמת, אשר היא צלם ודמותו הנאמר עליה בצלם אלוהים ובדמותו. אמנם שת כאשר למדהו והבינהו, ונמצא שלם השלימות האנושי, אמר בו "ויולד בדמותו כצלמו" (שם).
וכבר ידעת כי כל מי שלא הגיע לו זאת הצורה אשר ביארנו עניינה, הוא אינו איש אבל בהמה על צורת איש ותבניתו, אבל יש לו יכולת על מיני ההיזק וחדוש הרעות, מה שאין כן לשאר בעלי חיים, כי השכל והמחשבה שהיו מוכנים לו להגעת השלמות אשר לא הגיע, ישתמש בהם במיני התחבולות המביאות לרע, והוליד הנזקים כאילו הוא דבר ידמה לאדם או יזיקהו. וכן היו בני אדם הקודמים לשת. ואמרו במדרש: "כל אותן ק"ל שנה שהיה אדם נזוף בהם היה מוליד רוחות", ר"ל שדים, וכאשר רצהו השם, הוליד בדמותו כצלמו.
והוא אמרו: "ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו" (שם).