מועד לכל חי סימן יב
<< · מועד לכל חי · סימן יב · >>
סימן יב
עריכהתחל שנה וברכותיה,
כללותיה ופרטותיה
א תשרי הוא במידת החסד כמו שכתב בספר מעשה הצדקה, ולפי זה אתי שפיר דנקרא איתן האזרחי בחינת חסד לאברהם, וצריך לעשות חסד זה עם זה בירח האיתנים יותר משאר חדשים, וטרם כל יקיים גומל נפשו איש חסד להיות חוזר בתשובה שלימה ורצויה, וכפר בעדו ובעד ביתו להציל ממות נפשם ולחיותם שלא תאונה עליהם רעה, ויהיו נזכרים ונחתמים בספר חיים טובים ופרנסה טובה בריוח ולא בצער, אמן כן יהי רצון. [השמטה, ז' בו נולד זבולון, סדר הדורות דף ט"ו ע"ד והוא זמן המחזיקים ביד לומדי תורה, וזמן לדרשו ה' בהמצאו דהשכינה זבולה עם ישראל, ה' בו נפתלי דעל ידי התורה נופת צופים יהיה התשובה והכפרה].
ב ערב ראש השנה יתן צדקה כשיעור המפורש בספר מעשה הצדקה דף קכ"ה, ואחר הלימוד של המשמרה יאמר נוסח התפילה הכתובה שם דף קל"א ע"ב סימן נ"ד לניסן דהוא נמי לתשרי כדכתב שם דף קל"ב ע"ב, ובקונטרס מועדי רגל אשר בסוף ספר נפש יוסף לרב אחאי מוהרי"מ נר"ו בדף ג' ע"ב הובא סדר כל הלימוד לערב ראש השנה וליום ראש השנה ונוסח התחינה שצריך שיאמר אחר הלימוד והוא מיוסד מהרב החסיד מוהרד"ש זצוק"ל, אשרי תבחר ותקרב להגות בו כי הוא סגולה נפלאה למחול על כל עונותיו, וכרוז יוצא עליו בשמים גביתי מאדם זה כל חובותיו כמו שכתוב שם, ובספר אדני פז בסימן תקצ"ז כתב דישלח מנות לעניים בערב ראש השנה לקיים פסוקי נחמיה, עוד כתב בספר מעשה הצדקה סימן מ"ב דף קכ"ט ע"א, דיפריש בערב ראש השנה בתחילה ארבעים ושתים פרוטות כחושבן אותיות הספירות, ויוסיף עוד שלשה ויעלו למספר אדם, ואחר כך תחלק אלו הארבעים וחמשה פרוטות לשלש ויהיה עולה למספר קל"ה, ויהיה חשבון קו"ל במה שיוסיף עוד להשלים מספר קו"ל דהוא נמי גימטריא צו"ם, ואם יפריש כן בכל עשרת ימי תשובה הוא תועלת נפלא כאילו התענה, וזה הוא כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, דמוצא אותיות צומא דנחשב אצלו צו"ם אפילו שאוכל, וכל זה הוא בערב ראש השנה, ואולם כאשר יחבר עוד ב"ן פרוטות, חציים בערב יום הכפורים בסוד כופר נפש, וחציים ביום הושענא רבא דאז הוא גמר תיקון המ"ב דהוא בסוד ב"ן, או אם רוצה להפריש נמי כנגד שם ב"ן כשמפריש כנגד שם מ"ה כולם בבת אחת, גם זה הדרך הוא טוב וישר ועולין לחשבון צ"ז ועם הכולל בא סימן דודי צ"ח ואדום, כי על ידי התיקון הלזה יהפכו הדינים לגוון לבן שהם רחמים ובכן אדם ובהמה תושיע ה', והוא תיקון נפלא לחטא אדם הראשון ופגם הברית, ויהיה זוכה להיות אחוז באילנא דחיי דאיתמר עליה עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, קרי ביה מראשו כלומר מראשית השנה, יעויין שם, ומה טוב רמז רבינו אפרים על הפסוק צדק צדק תרדוף למען תחיה וירש"ת דהוא תשר"י, דיהיה מקיים בתשר"י צדק צדק תרדוף, והיינו דתשרי בחינת חסד ודבר בעתו לעשות צדקה וחסד, והביטה וראה מה שכתב הרמב"ם סוף פרק ז' מהלכות תשובה.
ג ערב ראש השנה וערב יום הכפורים נוהגים רבים מיראי ה' לקבל עליהם מלקות ויש מהם ארבע מיתות בית דין, והמצא תמצא דזריזין מקדימין ממשמרת אלול או בתוך חודש אלול עצמו, ומי יתן והיה להזמין לזה ארבעה וחמשה תלמידי חכמים היודעים לכוין להיות מזכין את הרבים לעשות כסדר שהובא בספר שפת אמת למוהרי"ן ז"ל סימן י' וסימן י"א דף קי"ח ואילך ככל הכתוב בו ויעלה לרצון לפני ה', ובדיני מלקות אספתי באומרי"ם בקונטרס אחר ככל חוקותיו וככל משפטיו כיד ה' הטובה עלי ולכך לא הזכרתי פה עמנו שמץ מנהו, אך זו בלבד אגיד דמי שמונע עצמו מסיבת דגאותו שחקים ולא ניחא ליה להיות בגדר ונקלה אחיך לעיניך, אף אתה אמור לו מה שאמרו בפרקי רבי אליעזר והובא בילקוט מלכים סימן כ"א על הפסוק הראית כי נכנע אחאב מלפני, מלמד ששלח וקרא ליהושפט והיה נותן לו מלקות ארבעים שלשה פעמים ביום בצום ובתחנונים והיה משכים ומעריב לפני הקדוש ברוך הוא בתפילה ובתחנונים, ונתרצה לו להודיעך כח התשובה, עכ"ל, והלא דברים קל וחומר ומה מלך ישראל דהיה מלך אדיר רם ונשא עשה כן, כל שכן ההדיוט שבהדיוטים מלא עונות, דאיך יאמר אינו כבודי דפשטתי את כתונתי כדי לקבל מלקות, הס כי לא להזכיר, דאדרבא הכנעתו זהו כבודו והשפלתו זו היא הגבהתו, ופוק חזי בספרי הקטן נשמת כל חי חלק א' סימן ט"ז בדיני מלקות, ועוד סימן טו"ב תהא לנו בספרי זוטא חקקי לב חלק א' סימן י"ט
ד ההולכים לזיהר"א (בית החיים) בערב ראש חדש וערב ראש השנה וערב יום הכפורים להשתטח על קברי הצדיקים, עמד על זה בספר ברכת אליהו דף נ"ז ע"א לתת טעמים נכונים ולאשר ולקיים המנהג כי אין בו שום פקפוק, ועיין מה שכתבתי לעיל בחודש אב יעויין שם, ועיין נמי בספר עבודה ומורה דרך, וחמדת ימים פ"ה מחודש אלול אות נ"ט - ס"ו, ומחצית השקל, ועמק ברכה, ומעבר יבק במאמר שפתי רננות פרק כ"ד, מה שדיברו בענין הזיהר"א יעויין שם, האמנם צריך שיזהר ההולך לזיהר"א דאם הוא בלתי טהור שיעשה טבילה קודם שילך וגם אחרי שובו טוב שיטבול, ואם לא יוכל לעשות כן מוטב לו שלא ילך, והן אמת דהתפילה שמתפלל האדם על קברי הצדיקים, ובפרט כשמגמתו הוא ללכת בדרכי ה' יועיל הרבה כמו שכתב רש"י בחומש סדר שלח לך על הפסוק ויבוא עד חברון, וגם דאשכחן בספר החסידים ובספר קמח סולת, דיש נחת רוח למתים כשהולכים לבקרם ולעתור ולרצות בעד מנוחתם והוא טוב משני צדדין, מכל מקום אם אין האיש מנוקה וטומאתו עליו והוא לבוש בגדים צואים, לא לרצון יהיה והעדר טוב ממציאותו, ולפחות יעשה טבילת ידים בהליכתו ובחזרתו היכא דאי אפשר לו לטבול, ויזהר שיתן צדקה לעניים קודם שיכנס לעשות זיהר"א ויכוין דה' יתן לו רחמים בזכות הצדיקים, ואל ישים מגמתו נגד המתים, אלא שהם יליצו טוב בעדינו, כמו שכתב בעמק ברכה, ואשל סימן תקפ"א, ועיין בספר אליהו זוטא שם.
ה יזהר המורה בעירו שיהיה לו סידור חלילה כדי שיכריז התקופות בכל בתי ישראל, בין לדעת רבי אלעזר ובין לדעת מר שמואל, ותמיד אהוב את השמא ושנא את מה בכך וה' שומר ישראל, והביטה וראה מה שכתב הרב יד נאמן בליקוטיו דף ס"ב ע"א וע"ב. [נשמטו ימי ההקזה של קונטרס נפש חיים מערכה י', ושל דרך ישרה, והרמב"ם].
ו בליל ערב ראש השנה אומרים צידוק הדין, תשובות כנסת הגדולה סימן מ"ג והובאו דבריו בשלמי ציבור דף קנ"א ע"ב, והרב הכולל אביר הרועים כמוהר"א חיים דוד ז"ל בנה אצלו ציו"ן, וישלח אברהם את ידו באומרו דבספרו שלמי חגיגה סימן ה' אות ב' הביא, דמרן החבי"ב הדר ביה ממה שכתב בשיירי סימן תקפ"א, דבערב ראש השנה אין אומרים צידוק הדין, דליתא ולא דמי לערב יום הכפורים דאין אומרים מפני עיצומו של יום אבל ערב ראש השנה הוא מפני יום שלמחר, והוא תימה על הרב שולחן גבוה בסימן ק"א דאישתמיט מיניה תשובת הכנסת הגדולה, עכ"ד, וכמו כן לענין נפילת אפים באשמורות הללו בחלקות תשית למו, בענין צידוק הדין, עיין שם בתשובת כנסת הגדולה, ובשלמי ציבור שם דף קנ"א ודף שי"ח, ואעיקרא דדינא אי נופלים על פניהם באשמורת בחודש אלול תלוי לפי המנהג, עיין ברכי יוסף סימן תקפ"א, ובספר בתי כנסיות, ובספר הפרד"ס דף מ"א ע"ד, ובספר עמודי שמים, ובני חיי, ושולחן גבוה, ואדני פז, ואשל סימן תקפ"א, ומשבצות זהב סימן תר"ב
ז אין קפידא אם אומר תכתב לשנה טובה לחיים טובים וגם תפקדנו לחיים טובים, עיין ברכי יוסף סימן תקפ"ב, ובספר שערי תשובה, וכמדומה בקמח סולת לא כיון יפה בזה בהעתקת לשונו, וכן בספר שמן המאור כאשר יעויין שם, אלא דמהיות טוב כבר אפשר לו להפוך, ואם הוא לגדול ממנו בלאו הכי ראוי לומר יכתב, ובנוהג כצאן יוסף העתיק באותיות גדולות לשנה טובה תכתב, ובכרם שלמה, ובעבודה ומורה דרך, ובאדני פז, הוסיף מהמגן אברהם ותחתם, וכן נכון להחזיקו לצדיק, וערער על המנהג דהולכים לומר לחבירו כן בהכנסת יום הכפורים, אלא דבתחילה אמר דמחזיקו שאינו צדיק ושוב קאמר דהוא חנופה, ובודאי דכונתו הוא על ההליכה, עיין בדבריו, ועיין באר היטב, ומשבצות זהב, חילוק מיום ראשון ליום שני, ועוד שם באשל, ושם תמצא דיזהר לומר לנקבה תכתבי ביו"ד, והנה להחוששים משום ראשי תיבות תל"ט ותכתבנו אין קפידא כיון דמתחיל בוא"ו יתירה.
ח הן אמת דראוי ללבוש בגדים לבנים בראש השנה ויום הכפורים והושענא רבא משום דיזכור לו יום המיתה, וגם בסימנא טבא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ועיין ב"ח, ומשבצות זהב סימן תקפ"א, וחמדת ימים פ"ו מר"ה אות א', ופ"א מיוכ"פ אות מ', ומכל מקום לא יהיה המלבוש דק דק דכמעט נראית בשרו, דבמקום להיות צנוע ביום הזה יותר מכל הימים הרי הוא נגלה ומיחזי כחציפותא, ואם הוא בחור מעורר יצר הרע לאחרים ודי בזה, והאדם האוהב את בנו לא יניחנו שילבש כך.
ט מה שכתב בספר שערי תשובה סימן תקפ"א, לשתות ט"י קודם הליכה לסליחות בערב ראש השנה כאשר יעויין שם, לדבר זה יסלח אדוני ואין היתר בדבר כאשר כתבתי בספרי הקטן לב חיים ובהשמטות שם בסייעתא דשמיא, ומה גם לאשכנזים דנפשם דבוקה בשתיית ט"י ורובם מערבים יין, ואיכא למיחש דאי שרית להו על ערבי"ם בתוכם, וישת מן היין עם הט"י.
יוד מלבד דאין מטילים חרם מראש השנה עד אחר יום הכפורים, גם אין מכריזין איסור על שום דבר חוץ מאיסור שחיטה למיגדר מילתא כדי שלא לעורר מדת הדין עלינו, אבל דנין בין אדם לחבירו דאם יש דין למטה אין דין למעלה, ועוד דהוא משפט וצדקה, אבל אין נותנין שבועה עד אחר יום הכפורים, והמוציא גזילה טוב ויפה והרי זה משובח, נוהג כצאן יוסף, ומשבצות זהב סימן תר"ב, ואשל שם, ובחמדת ימים פ"א מעשי"ת אות מ"ה, מ"ו, ובעמודי שמים דף ק"י ע"א, ועיין מה שכתבתי בזה בספרי הקטן רוח חיים בעזר משדי, ולפי זה מה טוב דהחודש הזה כנגד שבטו של דן כמו שכתב בעמודי שמים כדי לרמוז דדן ידין עמו וכשיש דין למטה אין דין למעלה, ובו כתיב לישועתך קויתי ה' דאנו מצפים דיוציא לאור משפטינו, ולכך בחתימה שהוא הושענא רבא כעת יאמר לישועתך קויתי ה'.
יא ההולכים למרחצאות ליל ערב ראש השנה וליל ערב יום הכפורים לטבול, לא עשו ולא כלום במה שטובלים, כי הטבילה צריכה ביום אחר שעה חמישית ולא קודם כמו שכתב בחמדת ימים פ"ה מאלול אות ע"א, אלא דלפעמים ברור לו שלא יהיה לו פנאי ביום או דלא ימצא הטבילה זכה וברה, על כל פנים יזהר שיהיה אחר שהאיר היום.
יב אפילו מקומות שנהגו להוציא ספר תורה בכל משמרה במנחה, הנה בערב ראש השנה לא יוציאו, ומכל שכן מקום חדש דאינן נוהגים להוציא, גנת ורדים כלל א סימן נ', זקן אהרן סימן נ"ד, מים רבים סימן נ'.
יג מה שאוכלין בראש השנה תפוח מתוק, כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים חק ומשפט וימתקו, ויהי כעשרת הימים נבלי יין וצימוקים משפטי ה' אמת ומתוקים מדבש, אי נמי תקעו בחודש ומצור דבש אשביעך, מוהרי"ל, ונוהג כצאן יוסף, ולא ידעתי אמאי לא הביאו מקרא דנחמיה דכתוב בהדיא ממתקים דמזה הוא דיצא לנו דמצוה לאכול בשר בראש השנה טפי מסוכות והוא אחד מארבעה זמנים דמכריחין לטבח לשחוט, ועיין עמודי שמים דף ע"א ע"א, ובספר אדני פז סימן תקצ"ז, ובבאר היטב משם המגיד, ועיין שולחן גבוה, וכשאוכל התפוח יכוין לחקל תפוחין קדישין הרומז לשכינה, דעתה היא בחינת דינא קשיא ובאכילת התפוח בדבש יכוין להמתיק הדינים, עיין בספר מ"ח, ואליהו זוטא סימן תקפ"ג, ובספר מעשה הצדקה, לכל ליל שבת יש לאכול תפוח
יד יזהר לאכול התפוח עם הפת של המוציא כדי לצאת ידי ספק הברכה כמו שכתב בעטרת זקנים, ועיין זכור לאברהם חלק א' וחלק ג' אופנים אחרים ולכולהו אית להו פירכא, גם מה שכתב בספר מאמר מרדכי שיברך על התפוח, לא צדק בזה, ועיין בפ"י, ובעבודה ומורה דרך, ובאר היטב, ושבות יעקב חלק ב' סימן כ"ז, ויד אהרן, ועיקרי הד"ט סימן ל' אות י"ב, ונוהג כצאן יוסף, וכבר כתבתי בזה בספרי הקטן רוח חיים והעליתי כדבר האמור, וככה יעשה באכילת התמרים, ושם כתבתי ההפרש שיש בין אכילת התפוח לאכילת הרמונים.
טו רבים מהפוסקים מחכו לה על פרי חדש בליל שני, ומנהגינו ליקח מן הרמונים, וטעם הנוהג כצאן יוסף דלקולא אינו יומא אריכתא טעם אמיתי, איך שיהיה אם אירע דכבר בירך שהחיינו על הרימון מאז מקדם יבקש פרי חדש אחר ולקחתם גם את זה בפירות השלחן לקינוח סעודה לומר שירבו זכיותינו, ועיין עמודי שמים, ועבודה ומורה דרך, ומחצית השקל, ומאמר מרדכי, ושולחן גבוה, וישועות יעקב, ובספר מורה באצבע, ולהרשב"א סימן תרי"ט, ועוד שם לענין ביצה בסימן תל"ב, ובספר מטה אהרן מערכת ב', בענין זה דיומא אריכתא לקולא ולחומרא, יעויין שם בדבריהם
טז התפוח יעשנו בסוקאר (סוכר) ולא בדבש, כי בעשרת ימי תשובה ראוי להחמיר שלא לאכול דבש כמו שכתבתי בקונטרס רוח חיים בס"ד, ושם כתבתי דאם מוצא דבש עם שעוה מה טוב.
טוב כשאומר שירבו זכיותינו כרמון יכוין דעל ידי התשובה חוזרים המצוות מהקליפות, והוא כרמון דמסיר הקליפה ויוצאים הגרעינים שהם המצוות, כן כתב בספר שבת אחים סימן ט"ו, ועיין שמן המאור, ואדני פז, ונוה שלום מה שפירשו בהא דירבו זכיותינו כרמון, ועיין ברית עולם בהשמטות דף קמ"ט ע"א דעמד בקושית הפרי חדש, ובני הגדול אברהם נר"ו פירש על מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, רמונים אלו תינוקות של בית רבן, וידוע מה שאמרו בגמרא אינו דומה הבל שאין בו חטא שהן תינוקות של בית רבן כו', ואם כן אם האדם עושה זכיות וכנגדן עושה עונות, עבירה מכבה מצוה ומה יועיל, לכך אנו מתחננים שירבו זכיותינו כרמון דהיינו כתינוקות של בית רבן דאין בו חטא וניקה האיש מעון, זה תוכן דבריו, ה' ישמרהו ויחייהו.
חי יזהר בכרתי וקרא וסילקא איזה יקדים לפי הכלים שנתבשלו בהם, דלפעמים אוכל תחילה מכלי דנתבשל בו בשר בן יומו ואחר כך אוכל בכלי דנתבשל גבינה בת יומא וזה וזה בחמין, וחלילה לא יהיה בראש"ו נגעו, ובסדר יהי רצון אין קפידא אם הקדים אחד לחבירו, ואעיקרא אינו כל כך לעיכובא אמירות כל היהי רצון, כמו שכתב בספר משחא דרבותא.
יט אכילת דג בראש השנה, דוקא היכא דחל בשבת אני נוהג לאכול, וכל אחד יעשה כמנהגו, וכדי לומר שנהיה לראש אנו נוהגים לעשות כפרות לגברים בערב ראש השנה נמי וליקח ראש תרנגולת וגם מאכל ממוחיה, ועיין אליהו זוטא, ועטרת זקנים, ובאר היטב, ואדני פז, וברכי יוסף, ומחזיק ברכה סימן תקפ"ג ובקונטרס אחרון שם, ובזכור לאברהם חלק ג', ובאשל כתב דהנוהגים לאכול דגים יכוונו גם כן שלא ישלוט עין הרע, יעויין שם, וכשאומר שנהיה לראש יכוין שהקטן יהיה משוע לראש, ולא עיר שכולם ראשים דבפשע ארץ רבים שריה, ולפי זה גם בנים הסמוכים על שולחן אביהם ותלמיד אצל רבו ואצל אדוניו יכול לומר שנהיה לראש ואין קפידא כלל, ומי שאינו נוהג לאכול דגים בראש השנה יאמר בשבת תשובה או באיזה מהלילות מעשרת ימי תשובה אם יהיה לו דג שירבו זכיותינו ונהיה לראש, על כל פנים מה טוב שלא יאכל בראש השנה דגים קטנים ומאכל חלב וכל דבר המחמם ומרבה זרע, כמו שכתב בשולחן גבוה, ולא יאכל אגוזים משום דמוליד כיחו וניעו, וכן לוזים הוא כמו אגוזים, נוהג כצאן יוסף, ובאר היטב, ואשל מפרי, ובמשחא דרבותא דף ר"ה ע"ג נתן תבלין למספר חט"א דומיא דזכרנו לחיים שלא לומר בפתח, יעויין שם.
ך ראוי להזהיר לנשים שיבדקו יפה בדגים, דבפי הדגים קטנים יש מין תולעת דק דצריך לדחוק ביד כדי להוציא את בלעו מפיו, והעניים דאין ידם משגת לקנות דגים גדולים צריכין להזהר ביותר, וכן יש ברוב הדגים באמצע הדג ממש בצד האיספינ"ה בין עור לבשר מין תולעת, והני נשי דלא ידעי לברר הדגים להוציא התולעים, אין להן זכות כאותן הנשים דאם תשכבון בין שפתים, ואדרבא מחטיאות דמכשילות את בעליהן ובניהן, ומה גם בליל ראש השנה דבאים לומר על הדגים שירבו זכיותינו כדגים, דנהפוך הוא להרבות את העונות רחמנא ליצלן, וכבר ראיתי בספר אורחות יושר דגם הוא העד העיד על התולעים הנמצאים בפי הדגים, והוכיח בשבט פיו על פתגם דנא, וממוני המזונות צריכין להזהיר להמוכרים דגים מטוגנים וצלויים דיתנו דעתם בזה, ולגבי דידי האוכל מהמוכרים הללו לא ינקה רע, ועיין במחברים על יורה דעה בסימן פ"ד סעיף י'
אך כל מורה צדק בעירו יתן דעתו להכריז בראש השנה בבית הכנסת, דלא יאכלו דגים ופירות לחים אפילו מיום ראשון לשני דאינו כשאר ימים טובים, ומכל שכן כשראש השנה חל בחמישי דהן תלתא יומי אריכי באיסורן.
בך ביהי רצון נדפסו במחזורים שיכרתו אויביך ושונאיך, וצריך לומר שיכרתו אויבינו ושונאינו, ויכוין על המקטרגים הנבראים מהעונות, כמו שכתב במשבצות זהב בפריו סימן תקפ"ג, ובתמרים אני נוהג לומר שיתמו חטאתינו ועונותינו ופשעינו ואויבינו ושונאינו כו', והוא כנוסח הכל בו והאורחות חיים.
כג המנהג שלא לאכול בראש השנה שום דבר חמוץ ואפילו לימונים, כמו שכתב בספר מורה באצבע, ובספרו טוב עין סימן י"ח הביא מתשובת הגאונים, ועיין אשל בפריו סימן תקפ"ג, ולענין רוביא עיין בקונטרס כף החיים סימן כ"ד, ובזכור לאברהם חלק ג' לענין אינוז"ו וכרוב, ובנוה שלום, ושולחן גבוה, וב"כ, יעויין שם, ובטור כתוב אתרוגא, ופירש בספר משחא דרבותא דף ר"ז ע"ג משום דכתיב ביה הדר, הדר באילן משנה לשנה, ויש לומר גם כן דנזכה ונחיה לקיים מצות פרי עץ הדר, או כמו שהוא עץ הדר ויהיו הפירות מבטנו מהודרים ומזורזים לעבודת ה' יתברך ויהיה כונתו לשם שמים, עיין בספר רא"י, ברם המאמר מרדכי כתב דאתרוג טעות סופר הוא וליתא, והן הן דברי הרב כנסת הגדולה שם, ובספר פרי האדמה חלק א' דף כ"ד ע"ב כתב דמנהג ירושלים עיר הקודש תוב"ב הוא לחלק בליל שני של ראש השנה אתרוגים כדי לומר שהחיינו יעויין שם, ואני אומר דבמקום שנמצא אתרוגים טוב להם שיעשו מתיקה מהם כדי להמתיק להבאים לבקר בראש השנה.
כד יזהר שלא ימלא כריסו בלילי ראש השנה באכילה מרובה כי מכביד עליו השינה ולא יוכל ללמוד, ואפילו ערב לו המאכל ימשוך ידו כי הוא שעה דיחשוב לו כתענית, ועיין בקונטרס כף החיים סימן כ"ד אות נ"ז בס"ד
כה הטור כתב דנוהגים לאכול בראש השנה ריאה שהיא קלה כאשר יעויין שם, ואני נוהג לאכול ריאה אחר כל היהי רצון ואני אומר ראה נא בעניינו וריבה ריבנו ומהר לגאלינו גאולה שלימה וקרובה למען שמך והאר עינינו במאור תורתך אמן, ולכוין נמי בראשי תיבות ר'אה נ'א ב'עניינו בשם הקדוש רנ"ב וכמו שכתב בברכי יוסף סימן קט"ו בתפילת שמונה עשרה יעויין שם, והכלבו כתב דנוהגים לאכול ריאה משום דמאירה את העינים, והכי איתא בחולין דף מ"ט ע"א דמאירה את העינים, ובספר משחא דרבותא דף רי"ז ע"ג פירש שתהא שנתו קלה ולא תהיה עליו כמשא כבד מרוב הצרות, יעויין שם בפירוש דברי הטור, ורחימא דנפשין הרב ועצום רב טבחי"א כמוהר"ר נסים משה הכהן ארייאש נר"ו אמר אלי לתת טעם לאכול ריאה בכניסת תשרי, והוא במאי דאיתא בתיקונים בראשית, בתשרי, ראה והמתיק עוד טעמו דאיתא התם בתיקונים דנשר נגד ריאה, ונשר הוא רחמים והזמן גרמא למיבעי רחמים, ויבוא על נכון דכתב הטור דהיא קלה, דהיינו שיתן לנגד עיניו להיות קל כנשר לעשות רצון אבינו שבשמים, זה תוכן דבריו ה' ישמרהו ויחייהו, ואני מוסיף שיכוין גם כן לאשר פגם למראה עיניו דלא יתגלגל בעוף הנקראת ראה, והוא במאי דאיתא בתיקונים תיקון מ', בראשית שמעי בת וראי כו', בראשית תמן שמעי תמן בת תמן, ראי שמעי שי"ן מן בראשית ב"ת תמן אשתמודע ברישא וסיפא דתיבה ראי תמן אשתמודע באמצעיתא ע"כ, ותיבת בראשית דריש בכמה דוכתי בתשרי כאשר יעויין שם בתיקון ל"ה ומ"א, והמתיק עוד טעמו דאיתא התם בתיקונים דנשר נגד ריאה כמבואר בסוף תיקון כ"א וזה לשונו, ריאה דא נשר דאית לה גדפין דפרח בהון ע"כ, ונשר הוא רחמים כמבואר בסוף תיקון כ"ה וזה לשונו, ובכולהו לית רחמים כנשרא ובגין דא אמר לישראל ואשא אתכם וגו' עיין שם, והזמן גרמא למבעי רחמין כו', כצ"ל.
כו ארבעה פרקים של ראש השנה, כתבו גורי האר"י לכוין כנגד ארבע אותיות הוי"ה, ובספר נהר שלום דף ע"ג ע"ב כתב דהוא כנגד ארבע אותיות אדנו"ת, וצריך לקרותם בשולחן קודם מים אחרונים.
זך דוקא טבילת מצוה הותר ליל ראש השנה ובתנאי שיטבול בבוקר, ואם מזיק לו הטבילה, אם עם הארץ הוא ישפיל דעתו וילך אצל חכם וילמדהו סדר טבילת ידים, ועיין חמדת ימים פ"ה מר"ה אות ע', ואליהו זוטא, וכנסת הגדולה, ועטרת זקנים, וי"א, ושולחן גבוה, ומחצית השקל, ובאר היטב, ושם כתב דלא ינהוג עם אשתו שחוק וקלות ראש כלל, ובספר עמודי שמים היקל מאד בזה וכתב, ומיהו ליל שני דינא רפיא ומותר ודאי בתשמיש המטה, יעויין שם, ולעניות דעתי נראה דמי שיודע בעצמו שלא ינצל מהרהורים, מוטב לו להיות עם אשתו ויטבול בבוקר כאמור, וכבר אירע באדם גדול שדחה טבילת מצוה ליל ראש השנה וראה קרי כמו שכתב בספר שולחן גבוה.
כח כשלומד תהלים בראש השנה יכוין לתיקון עון הכעס כמו שכתב בחמדת ימים פרק ו' מחודש אלול אות צ"ב משם רבינו האר"י, וילמוד התהלים שני פעמים להשלים כפ"ר בין בראשון ובין בשני, מלבד מה שלמד בערב ראש השנה כדרכו בכל משמרה, ואין צריך להשלים זק"ן כדי שיהא המספר בכיוון, ואם חל בשבת יאמר היהי רצון של שבת ויום טוב. ועיין מלאכת שלמה סי' ו'
כט אם חלם ביום ראש השנה יתענה שתי שעות עד הלילה ויקדש ויאכל ויתענה יום השני, וככה יעשה אם חלם ביום שני, דבר משה חלק א' סימן מ"ב, ושולחן גבוה, ועיין בקונטרס חיים לראש כשחל פסח במוצאי שבת, ועיין נמי במחצית השקל לענין כיצד יעשה בשנים אחרות, ואני בעניי כתבתי בתשובה לענין מי שחלם בראש השנה אם צריך להתענות בכל שנה ואפילו כשחל בשבת, והאמת אגיד דכך היה נוהג עטרת ראשי הרב אדוני אבי אביר יעקב זלה"ה, דבשביל שחלם שנה אחת היה מתענה בכל שנה אפילו בשבת, והנה דוקא אם חלם בליל ראשון הוא שמתענה גם ביום השני משום למיתב תענית לתעניתיה, דאף על גב דביום טוב אין למיתב תענית לתעניתיה, שאני יום שני דהוא צום גדליה ולרבים לא קבעו תענית, ומסתייה ליחיד היכא דהוא למיתב תענית לתעניתיה, ונפקא מינה דליום שני אין צריך למיתב תענית לתעניתיה, לא משום דיום שלישי הוא צום גדליה, דהרי אם היה צריך לא היה עולה לכאן ולכאן, נוהג כצאן יוסף, ומזה יש להשיב על מה שכתב דפשיטא ליה דצום גדליה עולה בשביל למיתב תענית לתעניתיה, ועיין מה שכתב חכם בני ידיד נפשי ה' ישמרהו ויחייהו בספר ברך את אברהם דף בר"ך ע"ג, והנה המתענה לא יאמר עננו בתפילתו כמו שכתב בספר יד אפרים, גם לכל הדברות ולכל הסברות בלילות ראש השנה אסור להתענות, כמו שכתב המגן אברהם, ובספר דרך החיים, ויזהר שלא יהרהר קודם שישכב בחלומות שמתענים עליהם דהוה ליה מחכים על גזירותיו יתברך וחס וחלילה יהיה לפוקה, עיין חמדת ימים פ"ו מר"ה אות צ"ז, צ"ח, ושולחן גבוה, ועיין נמי בספר שולחן גבוה דאפילו שחל ראש השנה בשבת יתענה כאשר יעויין שם, ואי מצוה להתענות או אדרבה אסור כי הוא יום טוב בלתי חלום, עיין בספר תולדות אדם ח"ב משבחי הגאון הר"ז זיע"א, ובספר אות לטובה אות כ"ח, ודע דאפילו מוהל וסנדק אם נוהג להתענות מחמת חלום אין לו היתר לאכול בסעודת ברית מילה, כיון דאפשר לעשות הסעודה בלילה שלאחר המילה, ועיין בקונטרס כף החיים לגבי משמרת ערב ראש חדש, ובספר שערי תשובה בהלכות ראש השנה משם ספר שבות יעקב, יעויין שם
ל המתענה בראש השנה אם יכול לבשל לאחרים, עיין מוהר"י מברונא סימן ר"ב, והובאו דבריו בעיקרי הד"ט סימן ל' אות ד', ועיין בספר עושה שלום מערכת ת' דף כ"ו סוף ע"ב לענין אשה לבעלה וכמו כן למשרתת, ובספר באר היטב סימן תקצ"ט פשיטא ליה דאסור, ועיניך תראינה מה שכתב בזה באשל מפרי סימן תקצ"ז סעיף א', ובמה שהאריך במחצית השקל, ועיין לעיל ביום אחרון של פסח, ובספר שמע אברהם נר"ו סימן כ' סעיף ד', ודו"ק
לא כתב הרב המאיר עיני הגולה בספר המורה סימן ט' אות רס"ג וזה לשונו, יתגבר כארי שלא לישן ביום ראש השנה ויעסוק בתורה כי לא כל העתים שוות לישן ולהתענג כי עתה יום הדין, וכל העולם עוברים כבני מרון לפניו יתברך, ואף שכתבו שאחר חצות מותר לישן, לא נאמר לנו המלאים חטאות וזוהמות הסטרא אחרא פרחה בכל, לכן טוב מאד להתגבר ולעסוק בתורה וכולי האי ואולי לשפלות מצבינו בדור יתום כזה, עכ"ל, ואחד הקורא ואחד השומע דברי יוסף הללו שיצאו מפיו כקדוש כמלאך, יראה ורעד יבוא בו ותכסהו פלצות לומר אנן מה נענה אבתריה, וכל אחד יתן בלבו להכיר מיעוט ערכו כי לב יודע מרת נפשו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, ועיין בספר שולחן גבוה ובספר משחא דרבותא, דגם המה החמירו שלא לישן ביום ראש השנה, ואין להקל אפילו ביום שני דיומא אריכתא הוא ושניהם שוים, ולא דמי למה שכתבנו באות ז"ך ודו"ק, וכתב במחצית השקל דאם יושב בטל כישן דמי, דהרי מה שאמרו שלא לישן הוא דעל ידי זה מעורר המלאך שלו להתפלל עליו ואם יושב בטל אינו מתפלל, ומכל שכן אם מדבר דברים בטלים דאז מוטב לו שישן דהנאה לו ולעולם, ועיין באר היטב, ואשל מפרי, וחמדת ימים פ"ז מר"ה אות קל"ח - ק"מ
לב מה טוב לאדם שילמד מאמר הזוהר דהורה לנו הגאון הרב יעב"ץ ז"ל בספרו עמודי שמים דמתחיל, ביומא דראש השנה נפיק יצחק בלחודוי עד על כן קרא שמו סכות כו' בעלמא דאתי, עד כאן.
לג אין לבשל ביום ראשון של ראש השנה לכבוד שבת היכא דחל בחמישי משום דהוא יומא אריכתא, ומה לי חמישי ומה לי שישי דהרי לקולא לא אמרינן, נוהג כצאן יוסף
לד יום טוב שני של ראש השנה עולה למנין שבעה אפילו מת ביום ראשון, תורת חסד סימן ד', עוללות הכרם בסוף ספרו, תורת חיים חלק ג', ועיקרי הד"ט סימן ל' אות כ"ג, ובסוף ספר מנחת שמואל
לה בקידוש שחרית של ראש השנה לא יאמר פסוק וביום שמחתכם אלא בנגינות הטעמים כקורא בתורה, דאי לאו הכי הוה ליה כמזכיר ראש חודש ואסור להזכיר כדי לערבב השטן, נוהג כצאן יוסף, והעולם נהגו לאומרו בניגון הרגיל לראש השנה ולא קפדין כולי האי כיון דהוא קרא מקרא.
לו שלשה ימים להבדלה אם הוא לאחר ראש השנה נמי, עיין משחא דרבותא סימן תר"א, ובספרי זוטא כף החיים מה שכתבתי שם בס"ד