מועד לכל חי סימן יא

<< · מועד לכל חי · סימן יא · >>

סימן יא חדש אלול

דרך חיים תוכחות,

בימים האלה זמן תשובה לכל,

הרחמים והסליחות

א מי שהוא ירא ה' ובמצותיו חפץ מאד, יזהר ליתן צדקה ביום המשמרה של ערב ראש חודש אלול שיעור פרוטות כמספרם כמשפט כאשר הובא בספר מעשה הצדקה סימן נ"ט דף קכ"ה, ויאמר גם כן אחר הלימוד נוסח התפילה אשר הובא שם דף קל"ב ע"ב.

ב בחודש הזה דהוא כנגד היסוד כמו שכתב בספר מעשה הצדקה כאשר יעויין שם, הנה נכון רמז רבינו האר"י בספר נגיד ומצוה דף ע"א ע"ב בפסוק ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים דפירש הכתובים מתחילת הסדר, כי תצא למלחמה על אויביך על טיפות הקרי ושכבת זרע לבטלה, ובכתה את אביה זה הקדוש ברוך הוא, ואת אמה זו כנסת ישראל, ירח ימים דהוא חודש אלול כאשר יעויין שם, והוא דבחודש הזה דהוא מדת יסוד יאזור חיל ויוסיף אומץ לתקן פגם הברית דעד היסוד בה, ולכך נהגו לעתור אל ה' ביום אחרון מהחודש הזה על רזא דנא אחר התרת קללות, ודבר בעתו מה טוב דהוא בזמנו, ויהא סמוך ליום הכפורים שישמור עצמו שלא יראה קרי, ובא בכוון דיסוד סיומא דגופא כן אלול סיומא דשתא. [השמטה - ט' בו נולד דן, (סדר הדורות דף ט"ו ע"ד) והוא זמן דין].

ג יזהר כל מורה צדק בעירו שלא ינדה לשום אדם ולא יחרים מעשרה ימים קודם ראש חודש אלול עד מוצאי סוכות, ולא יטילו חרם על שום דבר, ויבקשו המצאות אחרות להעמיד משפטי הדת, וכבר יש אופנים אחרים כדי להקים דגל התורה ולא תהיה בנידוי וחרם ושמתא, (ועיין חמדת ימים פרק א' מחודש אלול אות ט"ו - י"ז, ועיין לעיל סימן א' אות י"ב), וכתב בספר הזכירה דף נ"א ע"א וזה לשונו, סגולה גדולה מי שנזהר להשמר מהחרם דאיתא בספר סודי הארזים, כל עבירות שבתורה אם עבר אדם עבירה בסתר לא יגלה אליהו חוץ מעובר בחרם הוא מכריז ומגלה וכאילו עבר על חמשה חומשי תורה ונביאים, והטעם כי ח"רם גימטריא רמ"ח שהוא נכנס ברמ"ח איברים, כי ראשי תיבות וסופי תיבות מסוף חמשה חומשי תורה גימטריא חרם, ואין מועיל בו תשובה ודינו כמו הבא על אשת איש, ואף אותו הבית אשר שם העברת חרם סופו להיות חרב, ועיקר הגורם לזה החטא על ידי שעבר על לאו דלא תחמוד ועבירה גוררת עבירה, ואיתא מי שהוא בחרם למטה יום אחד אז למעלה שלשים יום, ואם למטה שלשים יום אז למעלה שנה, ואם למטה שנה אז למעלה עולמות, על כן כל אחד יזהר מלהקל בחרם ח"ו ויראה שלא יהיה מנודה ח"ו בבית דין של מטה וקל וחומר בבית דין של מעלה, כי כל זמן שהוא מנודה תפילתו אינה נשמעת, ונשמתו מחוץ לפרגודא קדישא, ובקל יוכל להנזק כי הוא כהפקר ממש, ובאם שאשתו מתעברת באותן ימים אז יהיה הולד מהפושעים ומהמורדים, וסגולתו לזה כתב האר"י ז"ל שיבחור יום אחד להיות פנוי מכל עסקיו וישב על הארץ כמנודה ויתודה כמבואר בשלמי ציבור, עכ"ד, ויחרד האיש חרדה גדולה השומע דברים אלו, וצור ישראל יצילנו שלא נכשל לעולם ועד אמן.

ד הכותב אגרת לחבירו בחודש הזה יכתוב בראש האגרת לשנה טובה תכתב, או תזכה לשנים רבות נעימות וטובות, (ועיין באר היטב), וככה יעשה בתשרי ובשאר מועדי רגל לכתוב דיזכה לשנים רבות היכא דהוא כותב אגרת סמוך לרגל.

ה כתב בספר סופי ענבים סימן ל"ה וזה לשונו, ר'אה א'נכי נ'ותן הוא ראשי תיבות ר'אש א'לול ה'בט, א'שר נ'גד כ'ל י'שראל, נ'ושא ת'שובה נ'כונה, כשיתחיל ערב ראש חודש ולא ימתין ליום הכפורים, ובתשובה של יחיד מרפא לרבים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וזהו לפניכם לשון רבים אף כי התחיל ראה בלשון יחיד, וזה יראה ביום הידוע והוא ראש השנה דכתיב ביה ויהי היום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכן ביום כפור שבו חמשה תפילות, וזהו היום שבהם יכתב ויחתם לחיים טובים אם ישוב וזהו הברכה, והקללה יראה אם לא ישוב, הברכה לשבים באלול ותשרי דהוא נוטריקון את הברכה, ומשום כי הבא ליטהר מסייעין אותו שישמע לדברי ה' - קאמר אשר תשמעון כו', ומה שאין כן אם אינו שב ויראה קללה וזהו והקללה בוא"ו וה"א יתירה שמספרם י"א כנגד י"א ארורים י"א קליפות המסיתים את האדם לחטוא, ואפשר גם כן שלא יחטא כי מן שמיא אינם מסייעים אותו אלא פותחים לו, והיינו דלא קאמר אשר לא תשמעו אלא אם שהיא ספק עכ"ל. (ועיין בעבודה ומורה דרך דף רס"ח ע"ד, ובקיצור של"ה, וחמדת ימים פ"א מאלול אות ה', ורמז ארי"ה שא"ג מי לא יירא).

ויו טוב להתענות יום ראשון של סליחות ולהרבות במעשים טובים ובתשובה, (ברכי יוסף), ובמורה באצבע שלו אות רמ"ז כתב איזה יום או יומים דיתענה בחודש הזה, והוסיף בתנאו דיפשפש במעשיו ולעשות גדר שלא ישוב עוד לכסלה יעויין שם, ושבח לאל יתברך דבעירנו יש כמה בני אדם דמתענים כל חודש אלול, ובדור שלפנינו עשו גם כן כמה בני אדם הפסקה מששה ימים, אך עתה דירדה חולשה לעולם קשה להם לעשותו, ובספר של"ה כתב דכדי להשלים ארבעים יום יתחיל מי"ז בתמוז ואילך כדי למלאות שבתות וראשי חדשים וט"ו באב, כאשר יעויין שם, ומורינו הרב ראש יוסף ז"ל כתב דיתחיל מחודש מנחם להשלים התעניות, יעויין שם, ובחמדת ימים קונטרס ראשון אות י"ח כתב, דטוב לעשות אחר ראש חודש אלול הפסקה משני לילות ושני ימים, ושם תמצא סדר הלימוד דילמוד בהפסקה זו יעויין שם, ושבח לה' יתברך כי בעירנו אזמיר יע"א, מכיר אני לאנשים החרדים אל דבר ה' דעושין כן בסתר רעהו ולא ידע אנוש, יהי רצון שיהא חלקינו עמהם.

ז כתב בספר אור המאיר והובאו דבריו בספר עבודה ומורה דרך דף רס"ט ע"ד וזה לשונו, ואתה תחזה מאישים פועלי און, באיתרמי שנהגו איזה תענית ועשות צדקה ופירשו מעט מהרבה שהיה ראוי לעשות, אזי ליום הכסה יבוא ביתו ומעיז פניו בפני בעל חובו לומר כתבנו לחיים, כתבנו בספר פרנסה וכלכלה וכדומה מצרכיותיו המרובים, ולא שת לבו לאשם את נפשו על עונותיו המרובים שפעל ועשה כל השנה, ועתה נדמה בעיניו שפרע חובותיו המרובים במעט צדקה שעשה או ענות נפשו בתענית אחת או שתים, וילך בכח ההוא להעיז פניו לומר דתשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה, ולא השיב אמריו אל לבו איה אפוא התשובה התפילה והצדקה שעשה, שהרבה עשות ועדיין לא פרע חובו אפילו אחת מאלף ונמצא דובר שקרים לנגד עיניו יתברך, ומהראוי שכל אחד ואחד מישראל שנגע יראת אלהים לנגד פניו, בראותו שיום ה' הגדול והנורא ממשמש ובא, לפחות שלשים יום קודם יפשפש מעשיו ולעלות זכרונו נגד פניו ממעשיו ותחבולותיו שפעל ועשה כל השנה, וידע נאמנה אם צעדיו ומעלליו נשכחים ממנו ולא להם לזכרון, וגם להיות חציו שנונים שיכול להוציא דבור לפני המלך המשפט ותשובה ותפילה וצדקה ירבה, וגם לא קיים שלש אלה כל השנה כולה, ישתדל על כל פנים עתה קודם ראש השנה לקיים אפילו קצת בתשובה ותפילה וצדקה כראוי ונכון לו בכדי שלא יבוש מלהרים ראש לומר ותשובה ותפילה וצדקה, ולבד מזה ידע אדם נאמנה תועלתו הגדולה והנשגבה שגורם עתה עם התשובה התפילה וצדקה לחלוץ נפשו וכל העולם ממות, עכ"ל, ודי בהערה זו, יעויין שם.

ח בחדש הזה לא ישחוט אווז, (אור חדש דף נ"א ע"ב), וביום ו' אלול לא ישבע, (ספר הזכירה דף מ"ח ע"א), וביום י"ב אלול לא יקיז, ולא ילכו התינוקות יחידי, ולא יוציא ילד לשוק בלא מכסה כמו שכתב בספר הזכירה שם, ובדרך ישרה כתב דלא יקיז יום י"ב וט"ז וי"ח, ולהרמב"ם הוא יום י"ב בלבד דלא יקיז, ולמוהרח"ו לא יקיז יום ט' וי"ז וי"ח וכ"ח, ולחוקי חיים הוא יום ט"ז וי"ח כאשר יעויין שם, ודע דכפי הנראה נפל טעות בספר הזכירה דהביא דלא יתנו שבועה ביום ו' אלול כנזכר לעיל, וצריך לומר דהוא יום ז' אלול, כמו שתראה בספר מועד דוד, ובקמח סולת דף ק"ס ע"א.

ט אנא נפשאי כתבית יהבית בקונטרס נפש חיים מערכת א' אות ע"ו ארבע עשרה פסוקים דיש בהם רמז על חודש אלול היוצאים מראשי תיבות ושמתי בהם אות הפותח י"ד בתשובה, פוק חזי, וכתב בעמודי שמים דא"לול גימטריא בי"נה דמשם בא התשובה ולבבו יבין ושב ורפא לו, וענין חודש אלול הוא מדין זמן בית דין שלשים יום, ומדין מודה בקנס ואחר כך באו עדים, וגם דיצירת הנפש הוא לארבעים יום והוא מראש חודש אלול עד יום הכפורים, ועל ידי התשובה הוה ליה כקטן שנולד דמי, (עיין חמדת ימים פ"א מאלול אות י"ג, י"ד, וקמח סולת).

יוד מה שכתב בספר אור הישר דף ד' דיעסוק בתורה בשני ובחמישי יותר משאר ימים מפני שהם ימי תשובה ממש בסוד והוא רחום הנאמר בשני וחמישי כאשר יעויין שם, הנה בחודש הזה יזהר ביותר כפליים לתושיה דזמן נקט דבר בעתו.

יא כתב בספר תפילה לדוד משם רבינו האר"י זיע"א, והובאו דבריו בקמח סולת דף ט"ו סוף ע"ד וזה לשונו, מי שיש לו בן או אח או קרוב דחס וחלילה הטה מדרך טובה לדרך רעה או שיצא לתרבות רעה, יתפלל בתפילת שמונה עשרה בברכת השיבנו זה הנוסח ואז מובטח שיהפוך לבו לטובה, וכדי שיועיל צריך להתפלל שלשים יום ערב ובוקר וצהרים, ובפרט בימי אלול שאז הוא עת רצון, ומכל שכן על עצמו דצריך שיתפלל שיהפוך לבו לטובה, ואף מי שלא נהג לומר תפילה זו בשאר הימים, על כל פנים בין ראש השנה ליום הכפורים צריך לאומרה, (יעויין שם, ובספר חמדת ימים פ"ו מאלול אות ע"ה), ונוסח התפילה אין צריך להעתיקה פה עמנו כי כבר נדפסה בתפילת החודש בכמה דפוסים.

יב יזהר ללמוד כל הארבע ועשרים בשלימות מראש חודש אלול עד אשמורת הושענא רבא דאז יקרא הסימן האחרון של דברי הימים ב' ויאמר קדיש, וחמשה חומשי תורה אין צריך לקרות דכבר קורא שנים מקרא ואחד תרגום בכל שבוע, ובתנאי שיתן דעתו דאם נאנס שבוע אחת ולא קרא שנים מקרא ואחד תרגום דישלים בעת שיהיה, ועיניך תראינה בחמדת ימים פרק א' דימים נוראים אות ל"ט - מ"ט, כמה הזהיר על לימוד העשרים וארבעה שיהיה במיתון ובנחת ובנעימה קדושה, וכמו כן הוכיח שם על הקורא תהלים במרוצה יעויין שם, (ועיין בספר מורה באצבע סימן ג' אות קי"ח), גם אם אין לו פנאי ללמוד שמונה עשרה פרקי משנה בכל יום בשאר ימות השנה, הנה לפחות בחודש אלול ותשרי ילמוד כל השיתא סדרי משנה ויהיה הסיום ביום שמיני עצרת ויאמר קדיש, והגם שיהיו לו עסקים מרובים, עם כל זה ידחוק עצמו ללמוד בלילות המשניות והתיקונים, וביום השבת ובבוקר ובערב בכל יום ילמוד העשרים וארבעה, ואשרי אדם שילמוד התיקונים באלו הימים כל התיקון של אותו היום דבר יום ביומו ולא יעבור כי לכל דבר יש לו שורש וטעם וכוונה, לכן טוב שלא יקדים ולא יאחר, וכך היה מנהגו הטוב של עטרת ראשינו מורינו הרב המופלא חסין קדוש מר שארינו הפרד"ס זיע"א, ואפילו בזמן שהיה לו עול ציבור היה פונה מכל הענינים ולומד חובת היום, גם טוב לבעל תשובה שילמוד חמשה דפים בכל יום מהזוהר הקדוש כמו שכתב בספר שם הגדולים חלק ב' מערכת ב' אות ב', ושם במורה באצבע שלו אות רח"ם כתב, דירבה בימים אלו בלימוד זוהר הקדוש, תיקונים, משניות, תהלים, (וע"ע במורה באצבע סימן ב' אות מ"א ואות מ"ב מ"ג מ"ד, ובסימן ג' אות קי"ט, ובקמח סולת דף ק"מ ע"ג, ובמלאכת שלמה סימן ו').

יג כתב בספר אור הישר דף ד' ע"ב, תקרא בכל יום קריאה אחת מספר חובת הלבבות, ומגיד אומר שטוב ללמוד הקיצור מהספר הנ"ל, ובזמנו לא היה ספר ראשית חכמה והאידנא לא תזוע מיניה, עכ"ל, ולפחות בחודש אלול ילמוד ספר חובת הלבבות החל וגמור, ורבים מיראי ה' לומדים בספר תפוחי זהב דמסודר לימי החודש או בספר תוצאות חיים דהוא נמי קיצור ראשית חכמה, ומה נעים הלומד נמי בימים הללו דרושי התשובה מסוף שבט מוסר דדבריו כגחלי אש ונוקבים ויורדים בתואני דלבא.

יד נראה לעניות דעתי דטוב שיפריש מעשרותיו בחודש אלול, דהרי מצינו במדרש מגילת אסתר דזכות המעשר אהניא בימי המן דלא עלה הגורל בחודש אלול, והגם דהוא על זמן מעשר בהמה מכל מקום מי שאין לו מה מלהפריש מעשר בהמה, מה טוב דיהיה מפרי"ש פרש"ה מעשר כספים בימים האלה, ומה גם דהוא סוף השנה ועושה חשבון מכל השנה, וגם יהיה להו כתריס בפני הפורענות ביומא דדינא ויהיה לו זכות יותר דמכריעו לטובה, ויכתב ויחתם בספר פרנסה וכלכלה וחיים טובים אמן, ומה טוב דהחודש הזה שבטו הוא זבולון כמו שכתב בספר עמודי שמים והרי הוא היה המחזיק ביד לומדי תורה, ולפחות בחדש הזה יאחז צדיק דרכו של זבולון לעשות צדקה עם עמלי תורה.

טו כתב בספר מורה באצבע אות רח"ם, באשר חנן לו אלהים עושר - חטאיו בצדקה יפרוק וירבה בימים האלה בצדקה יעויין שם, ואנכי המתאבק בעפרות רגליו הקדושים אבוא אחריו ומלאתי את דבריו, דמי שחננו ה' בעושר ובנכסים לא יראה בעצמו קמצנות ומידת עניות דמורה דהוא כפוי טובה בטובתו של מקום, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והביאו רש"י בחומש סדר ראה על פסוק כי ה' אלקיך וזה לשונו, לפיכך לא תכפו את טובתי להראות כאילו אתם עניים אלא הראו עצמיכם עשירים, וכיוצא בזה אמרו דרך הלציי בפסוק זה עני קרא וה' שמע כמו שכתב בספר קב הישר, ובימים האלה דהוא זמן לקצוב מזונותיו, אם רואים מהשמים דזה יוכל לסבול עניות ואפשר לו להסתפק במועט, גם ה' יתן לו כפי שיעורו ולא יותר, לכן כל יד המרבה ליתן צדקה בימים האלה, משמיא מיהב יהבי ליה על כל פרוטה ופרוטה תרקבא דדינרי אם נותנה בלבב שלם ובלי שום פניה ויוהרא, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.

טז הטעם דמשכימים באשמורת, משום דאיתא בפרקי דרבי אליעזר, דבשמונה עשרה אלף עולמות שט הקדוש ברוך הוא בכל לילה ובשלש שעות אחרונות שט בזה העולם, והרי הוא קרוב לנו בכל קוראינו אליו, (נוהג כצאן יוסף דף ס"ט ע"ב), ועיין בברכי יוסף דקרא תגר על האומרים סליחות אחר ערבית דלא טוב עושין, (יעויין שם, ובחמדת ימים פ"ב מאלול אות ו' - י"א).

טוב. טוב וישר שבכל לילה קודם שישן טרם אמירת וידוי יפשפש ויחפש דרכיו ובמעשיו באותו יום, והיה צריך לעשות כן בכל לילה כמעשה הצדיקים דקראו בשמותם מארי דחושבנא, ולפחות כה יעשה בארבעים ימים הנוראים הללו, כן דיבר האיש אדוני האר"ש בספר מורה באצבע אות גר"ם, (והביטה וראה מה שכתבתי בזה בקונטרס כף החיים סימן א' אות ט', יעויין שם בסייעתא דשמיא).

חי אם לא ברך תחילה כל הברכות וגם תיקון חצות רחל ולאה אשר בנו שתיהן, לא יאמר סליחות, (כן כתב במורה באצבע אות רמ"ד, ועיין בקונטרס כף החיים מה שכתבתי בסייעתא דשמיא, ועיין באר היטב סימן תקפ"א, לשליח ציבור דאין עוד אחר דיברך ברכת התורה ויתפלל סליחות, יעויין שם, ובנוהג כצאן יוסף דף ס"ט ע"ג אות ג', ועיין שם דף פ' ע"ד).

יט אין לשנות הסליחות והתפילות כי אם לפי מנהגו, ומאשכנזי לספרדי בדיעבד הוא דיצא, (עיין שער אפרים, והרדב"ז, ונוהג כצאן יוסף דף ס"ט), והרב שמש צדקה כתב בסימן כ"ד ענין נורא על סליחה אחת שלא נהגו לאומרה ואמרה מוהרי"ל יעויין שם, ולעניות דעתי נראה דזולת בהג"ה מדויקת דישנה על האמת, והוא טפש האומר מנהג קהילתינו לומר כך בטעות, ועליו נאמר איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת.

ך המתפלל סליחות דמתפלל כל היום, היינו דהאומר סליחות טוב שיתענה באותו היום ואם כן תפילתו מרוצית יותר, ולפי זה אין ערבית בכלל, ואין לומר דהוא ערבית שלאחריו אלא דנהגו ערבית המוקדם, (עיין בלבוש, ומור"ם, ונוהג כצאן יוסף, ועיין ישועות יעקב, ואשל מפרי, ואליהו זוטא, ומחצית השקל).

אך המדלג הפסוקים שיש בסליחות מפני שכבר אומרים בכל יום, עליו נאמר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה, (ספר החסידים סימן רנ"ו, ונוהג כצאן יוסף דף ס"ט ע"ב), ושם הזהיר שלא יאמר הפיוטים במשך והפסוקים במרוצה, וכן הבאתי בקונטרס כף החיים בסייעתא דשמיא.

בך הרב הגדול מופת הדור בספר המור"ה אות רמ"ד, חרה אפו על הצועקים בסליחות בקולי קולות יעויין שם, ולי עבדו אפשר ללמד זכות על מה שצועקים, דמכוונים על דרך שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, דאחד מן הדברים הקורעים גזר דינו של אדם הוא הצעקה אלא דיהיו בדחילו ורחימו וכמו שכתוב בתיקונים תיקון ע', ומאן דמשתמע קליה בין באורייתא בין בצלותא בין בצעקה בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' יעויין שם, ועיניך תראינה בזוהר הקדוש סדר שמות דף כ' ריש ע"א, דהפליגו מאד במעלת הצעקה דמושלת על מדת הדין ועל ידה נוחל העולם הזה והעולם הבא, ונקראת צלותא שלימתא ולא הדרא ריקניא והיא קרובה להקדוש ברוך הוא יתיר מכולהו, יעויין שם, אלא דצריך שיהיה בשקל הקודש לא בדרך הוללות חס וחלילה והוא פשוט. [השמטה - גם הרמב"ם פ"ד ה"ד מהלכות תשובה כתב דמדרכי התשובה שיהא השב צועק תמיד]. (ועיין חמדת ימים פ"ד מאלול אות כ"ה - כ"ח, ושני אליהו דף פ"ג ע"ב).

כג מה נמלצו אמרי יושר של הרב מאיר עיני הגולה בספר מורה באצבע אות רמ"ו, דעיקר העבודה לשמור העיקרי הדת ולהוסיף, ולא לזלזל בעיקר ולקיים התוספת, וכונתו על מה שכתבנו באות הקודם על אמירת הסליחות, דאם לא יתפלל כהוגן דהוא נים ולא נים או במרוצה, וגורם נמי לישן בתפילין או להתפלל קודם זמנה, יותר טוב שלא יקום לומר סליחות, יעויין שם נועם שיח.

כד בליל שמירה אומרים בסליחות תחנונים דאין מילה בלילה, (נוהג כצאן יוסף דף ע' ע"ב אות ט"ו), ואם אחרו לומר סליחות וכשבאו לומר תחנונים האיר היום לא יאמרו שם, ובתיקון חצות יאמרו נמי תחנונים, (ועיין בקונטרס כף החיים סימן ג'), ולפי זה יאמרו נמי תיקון רחל בליל השמירה ופשוט, ועיין בחס"ל.

כה אבל אינו יוצא לסליחות תוך שבעה בחודש אלול, אך בערב ראש השנה וערב יום הכפורים יוצא, (ועיין נוהג כצאן יוסף, ועבודה ומורה דרך).

כו אם לא האיר היום עדיין וכבר גמרו הסליחות לא יעסקו ביני וביני בשיחה בטילה חס וחלילה אפילו שאינו בבית הכנסת, ומכל שכן לילך לקאבאנ"י (מקום שתית קפה), אלא כל אחד ילמוד מה שיודע כי הוא שעת רצון לקשר מדת לילה ביום, ואם החכם לומד מוסר בעת ההיא מה טוב, (ועיין חמדת ימים פ"ד מחודש אלול אות קי"ג).

זך לא יניח אדם לבנו שילך לבדו לסליחות אלא נוטל אדם את בנו וילכו שניהם יחדיו, ואם האב לא יוכל לילך יותר טוב שלא יאמר הבן סליחות, ועל זה נאמר ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, ולא יחוש אדם לילך לסליחות מפני הרוח או מפני הכלבים או דיפגעהו אדם רע בדרך, וצדיק ככפיר יבטח ולא יארע לו שום נזק, ואי אתרמי ואם אירע שנתפחד, הנה הסגולה לזה קלה היא כמו שכתב בספר הזכירה דף נ' ע"ב, דאם אדם הולך בלילה ומתפחד, אז כשיבוא לביתו יקח קצת מהבגד שלו וינער לארץ, יעויין שם, וכיוצא בזה הוא בברכת הלבנה כנודע.

כח הברכי יוסף הוכיח בשבט פיו על האומרים סליחות עננו אבינו עננו במרוצה וכן עשה למען שמך, ויש לבטל מנהגם, והחמדת ימים פ"ד מאלול אות כ"א - כ"ד הוכיח על זה יעויין שם, ובספר שבחי בעש"ט זיע"א דף ז' ע"ג כתב דיאמר בכלל עננו, עננו מבין דמעה עננו, עננו אלהי המרכבה עננו כי בשמים אומרים כך, יעויין שם, ויש מוסיפין לומר עננו אלקא דמאיר עננו, ומסתמא בעיר הקדש טבריא ת"ו נוהגין לומר כן דשם מקום כבודו להעריצו, זיע"א.

כט בנוסח התחינה של אלהינו שבשמים שמע קולנו כו', קרב לנו קץ הגאולה ויום הישועה, קרבנו לעבודתך, יכוין שנסמכו זה לזה על פי מה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות מלכים שאין להתאוות לימות המשיח כדי להיות שוקט ובוטח כי אם דוקא להיות שקט לעבודת ה' יתברך, כך נראה לעניות דעתי.

ל וכשאומר פדנו מידי כל אויבינו, פדנו מידי יצרנו, יכוין למה שכתוב בתיקונים תיקון ע' דף קל"ג ע"א, דכד בר נש איהו שליט על יצריה הכי איהו שליט על כל שנאוי, ואם יצריה שליט עליה שנאוי שלטין עליה כו', יעויין שם, כן נראה לי.

לא בנוסח ראה בעוני עמך ישראל, רפא חולי עמך ישראל כו', יכוין למה שכתוב במסכת דרך ארץ, ידיך דלא תפתח לצדקה תפתח לאסיא, ומה שפירשתי בעניותי בדרשותי על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל דעל ידי הצדקה מברר רפ"ח ניצוצות, וגם הרפואה היא על ידי בירור רפ"ח כמו שגילה רבינו האר"י ז"ל למהרח"ו שיכוין ברופא חולי עמו ישראל ראשי תיבות גימטריא רפ"ח, ולכך מידה כנגד מידה דאם לא פתח ידו לצדקה דלא תיקן רפ"ח יתן לאסיא, והיינו שהוא חולק מהרפ"ח שלא נתקנו, ועתה אל כונה זו אנו מתפללים, ראה בעוני עמך ישראל, והיינו לרמוז הצדקה שעושין עמהם ועל ידי זה רפא חולי עמך ישראל.

לב כשאומר העתר לנו היום ובכל יום ויום החזירנו בתשובה שלמה לפניך, יכוין למה שכתב רבי יעקב בעל הטורים בהלכות תפלה דבא בנוסח ברכת השיבנו אבינו לתורתך כו' ה' בתחילה וה' בסוף גימטריא עשרה רמז לעשרה ימי תשובה, יעויין שם, ונראה על פי מה שכתבו המפרשים ז"ל דבכלל התפילות של עשרת ימי תשובה הוא להתפלל על כל תפילות שבכל השנה שיתקבלו ברצון, ולכן בא רמז עשרת ימי תשובה בנוסח ברכת התשובה, כי בכח תשובה דגדולה תשובה שגורם לקבל התפילה, (וכמו שכתבתי בספרי הקטן נפש חיים מערכת ת' בסייעתא דשמיא).

גל באמירת רחמנא יכוין, ר"ח גימטריא פנח"ס, ומ' למלאך מ"ט, ונ"א נדב ואביהוא כידוע, ויש דפוסים שהשמיטו בצידו כונה זו.

לד צריך להזכיר למשה אחר יעקב וכדאיתא בתיקונים תיקון ע' דף קי"ט ע"ב, ודא משה דדכרין ליה בתר יעקב כאשר יעויין שם, ובלאו הכי לפי המידות צריך להזכיר ליוסף בתר אהרן סמוך לפנחס, ולא ידעתי למה בכל הדפוסים אינם נותנים לב על זה.

לה באמירת צלותיה דשלמה מלכא יכוין למה שהתפלל שלמה כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא כו' כמפורש בכתובים, ולהיות דבמלכות שלמה קיימא סיהרא באשלמותא לכך נאמר על שלמה ולא על דוד.

לו בתחינה שאומר הרם ימינך והצמח פורקנך, יכוין למה שאמרו במדרש, דאמר דוד רבונו של עולם אתה סבור שאנו דוחקים עליך שתקרב הקץ בשבילנו אלא עד מתי ימינך ממושכנת, עד כאן, אכן אנו אומרים הרם ימינך והצמח פורקנך ולא בשביל פורקנינו.

לז כשאומר גלה גבורתך עלן יכוין להנקם מאויבינו ולא חס וחלילה לעורר הדינין עלינו, וידקדק דהגימ"ל של גלה הוא בשבא, וכשאומר זכוון חפש לן צריך להדגיש הפ' וכמו שכתב החמדת ימים פ"ד מחודש אלול אות כ"ח. (ועיין בספר סמוכים לעד דף ט' ע"ב פירוש אחר).

לח הכפל דמחוק ושבוק הוא שיעזוב אותם מכל וכל, והכפל דסעיד וסמיך היינו סעיד בטובות הגופני וסמיך על הגוף עצמו.

לט כשאומר פתח שמיא לצלותין יכוין כי הגם דיגלו שמים עונו בלתי נתון דרך לתפילתו, אתה ה' פותח אותם, וכשיאמר קבל צלותין ובעותין בעידן עקתין יכוין שהימים האלו הם ימי רצון, דאנו מתפללים גם כן על ימים שאינם רצויים שיעלו לרצון.

מ בפיוט אנא כעב זדוני נפל טעות בכל הספרים, דכתוב ונוחם וצריך לומר וירוחם ואם כו', והוא כתוב מפורש בישעיה סימן כ"ז.

מא כשאומר תמהנו, תשש כחנו, שפלנו, יכוין דהוא רמז על ארבע גלויות, גלות מצרים, גלות בבל, גלות יון, גלות אדום, וכשאומר ויעמוד מליץ טוב יכוין על הזכויות ומצוות של אדם דפעל ועשה שהם יהיו מליצי יושר.

מב כשאומר מלא זכיות הוא יכוין דהכונה הוא דרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, כן פירש הרב בנימין הלוי ז"ל, ויתחיל בעבור קדושת שמך ולא ככתוב בספרים לקדושת שמך.

גם. בתחינת אלהינו שבשמים יוסיף באות הגימ"ל לומר גלגל עלינו המון רחמיך, ובאות הה"א היה נא קרוב לשועתינו, ואחר החזירנו יאמר הצמח לנו ישועה בקרוב, הרם קרן ישראל עמך והרם קרן משיחך, ובאות הזי"ן יאמר זכור לנו ברית אבותינו, ובאות החי"ת חדש עלינו שנה טובה, חוס ורחם עלינו, ובאות הטי"ת יאמר טהרנו מטומאותינו, ובאות היו"ד יאמר יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך, ובעשרת ימי תשובה יוסיף באות הכ"ף כתבנו בספר מחילה וסליחה וכפרה, כתבנו בספר גאולה וישועה ונחמה, ואחר אומרו כלה אל תעש עמנו, יאמר כלה כל צר ומשטין מעלינו, ובאות המ"ם יאמר לעבודתך וליראתך, ויוסיף, מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך, ובאות העי"ן יאמר עננו ביום קראנו, ובאות הפ"א יאמר פדנו מכל צער ונזק, ואחר אומרו פדנו מידי יצרנו הרע יאמר פתח לבנו בתלמוד תורתך, ובאות הק' יאמר לעבודתך וליראתך ויוסיף לומר קרע רוע גזר דיננו, והאומרים תן שלום במלכויות טועים הם, וצריך לומר במלכות וקאי אמלכותא דרקיעא כידוע ליודעי ח"ן, וקודם שיאמר ברוגז רחם תזכור, יקדים לומר ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע.

מד בתחינת עשה למען שמך לא יאמר משוי מימך, אלא נאמן בכל ביתך, ואחרי כן יזכיר לאהרן ושוב ליוסף קודם פנחס ולא כמו שנדפס בספרים, ובתחינת עשה למען אברהם יאמר בסיום, עשה למען הבל פיהם של תינוקות של בית רבן.

מה מצאתי כתוב בסידור הרב בנימין הלוי ז"ל דכתב משם מהר"ם אלשיך, דמה שסידרו קדמונינו דעני לעלי ברמה, כונתם כי הגם דהתפילה היתה בשילה לא נשלם הדבר אלא ברמה, עכ"ד, (ועיין להחמדת ימים בביאור הסליחות פ"ד מאלול אות צ"ד), בנוסח רחמנא פרוק יש גורסין בקובו"ץ שכן כתוב בצדקה פרוק.

מו הנוהגים לומר בקשה למתודה חטאתיו, ידקדקו בלשונם שלא יאמרו כי לא אדע יום דיני אלא צריך לומר כי קרוב יום אסוני ושארי, גם יש עוד טעות דכתוב ורחמי אב רחקו ולא חמל, וצריך לומר ורחמי אב לא רחקו והוא חמל, גם עוד טעות אחר דכתוב והוא האריך לי, וצריך לומר אם לא האריך לי ככתוב בסידור הרב בנימין הלוי.

מז בתחינה יום שני יש מתחכמים לומר במקום ואת הכבש השני, יש אחד ואין שני, ולפי האמת אין צורך לשבש הגירסא, (כמו שתראה בספרי הקטן לב חיים חלק א' סימן נ"ה בסייעתא דשמיא, ובקונטרס נפש חיים מערכת ק' שם).

חם. בפיוט אתאנו דילגו המדפיסים הבית האחרון, אבוא כעני שואל ולא ידעתי למה, ופירוש סברא היינו תקוה, כן פירש בחמדת ימים פ"ד מחודש אלול אות ק"א, וכן הוא התרגום דקויתי, ועוד פירשו מלשון חק.

מט מצאתי כתוב בסידור הרב בנימין הלוי ז"ל, באמירת מחי ומסי דאנו אומרים בגידין ומרדין, הנה פירוש בגידין היינו כתרגומו של לענה, וצריך לומר ומררין ברי"ש, ואף על גב דמצינו ימי עניה ומרודיה אינו לשון ארמי, עכ"ד, וזה תלוי לשני הפירושים של הכלבו בנוסח נחם כאשר הוזכר לעיל בחדש אב, באמירת רחמים פשוטים וחיים טובים יאמר מנע והסר, וקודם אמירת דבר וחרב יאמר גזירת מות ושמד, וסמוך לרעב יאמר ורעש, וסמוך ליצר הרע יאמר ועין הרע, ואחר חולאים רעים יאמר ואבעבועות, ובתחינה אליך ה' נשאתי עיני באות דל"ת יאמר בסיום ומתגרת ידך דהרי נפש עבדך כבר נאמר באות וי"ו, ובסוף התחינה יחזור אליך ה' נשאתי עיני, והמדפיסים השמיטוהו, ובנוסח אבינו מלכנו אבינו אתה שם הוסיפו ללא צורך בסיום הלשון כמו שיראה הרואה שיש יתור לשון, וצריך לומר התרצה והתפתה, (ועיין אשל אברהם), גם יש טעות אחר דברוגז רחם תזכור צריך לומר אחריו ברוגז אהבה תזכור קודם ברוגז עקידה תזכור, עוד טעות אחר יש בנוסח אליך ה' נשאתי דאומרים ויכלו שנותי, ואינו טוב לומר כן אלא יאמר וירבו אנחותי, ונוסחאות הללו למדתי מעמיתינו בתורה הרב הכולל נזר ישראל כמוהר"ר יוסף בן עזרא נר"ו שהיה שליח ציבור בקהל קדוש תלמוד תורה מראש חדש אלול עד יום הכפורים הא כמה שני וזיכה את הרבים להוריד כנחל דמעה בכל אשמורת ואשמורת.

הגהות ותיקון הלשון בפיוטים שאומרים בסליחות

[א"ה: הגהות אלו הדפיסם המחבר בסוף הסימן, ובהשמטות ציין כי מקומם בסוף אות מ"ט].

בפיוט בן אדם מה לך נרדם, צריך לסרס ולומר תחילה ומפשע וגם רשע ברח ופחד מאסונים, ואחר כך ומהרה רוץ לעזרה כו', ואף על פי דבמתניתין דאבות תנא, הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה, שאני התם דהם שני ענינים נפרדים המצוה והעבירה, מה שאין כן הכא דמתחילה צריך לברוח מהעבירה שהיא האסון ולרוץ לעזרה לפני ה', (כן כתב מורינו הרב בתי כנסיות סימן תקפ"א משם מר אביו ומר זקינו כאשר יעויין שם), ואפילו לסברתם דהרי זה דומה למתניתין דאבות, הרי נגד זה אית לן מקרא מלא אשר שר דוד מלך ישראל, סור מרע ועשה טוב, ומוכרחים אנחנו לחלק בין כלל לפרט, והיינו דמתניתין איירי בירא שמים דירוץ אפילו למצוה קלה, וכשבא עבירה לידו דיברח ממנה, אכן דוד איירי במי שהוא מלא עונות ועושה מצוות דמשליך מצותיו לסטרא אחרא, לכן סור מרע לשוב בתשובה ואחר כך ועשה טוב, דבתחילה צריך לטהר עצמו מכל מכשול ועון כדי דהטוב אשר יעשה יקרא טוב, והכא דכבר אמר רחץ וטהר, שייך אחריו לומר ומפשע כו' ואחר כך ומהרה רוץ לעזרה, וכהג"ה שעשה מורינו הרב ואבותיו הקדושים.

בפיוט שבט יהודה הגיה דצריך לומר כי יד ה' לא תקצר במקום היד ה' תקצר, וכן עורה למה תישן השמיט, וצריך לומר הנה לא ינום ולא יישן, ובהני תרתי קרא ערער הרב בתי כנסיות שם, בפיוט אנא כעב זדוני כתוב, ואומר לא אוכל כי, צריך לומר ואמר, עוד זאת בפיוט הזה וכל אשר יעשה, צריך לומר ובכל אשר יפנה לפי החרוז נגש ונענה, והסכים בזה מורינו הרב בתי כנסיות דכן עיקר.

בתחינת מחי ומסי, בתיבת מרדינן קמך פירש החמדת ימים פ"ד מחודש אלול אות ק"ג לשון הכנעה והד' בדגש ובשב'א, והשיג עליו מורינו הרב שם דלמה לא פירש לשון מרד כמו שהתחיל עבדא דמריד, ופירש הוא ז"ל העבד שמורד, בפיוט אליך ה' צריך לומר לעם הרוה הה"א בקמ'ץ חטף והוא הנכון גם כן, ובבקשה דקרב לי צריך לומר אם את רוע מפעלי לא תשא והיא גירסא נכונה, (מורינו הרב שם בספר בתי כנסיות), ועיניך תראינה בספר חמדת ימים בפרק ד' מחודש אלול וממנו אתה למד כמה הגהות וגירסאות נכונות בנוסח הסליחות, והבוחר יבחר, באמירת שוטטנו בארבע פנות יכוין ללשון המדרש דהתפללו בארבע פנות העיר ולא נענו עד שנענו במקדש הקודש, אין לשבש הגירסא זכור נמת ולומר נאמת, (נודע ביהודה חלק א' סימן ב').

ן בכ"ה באלול נברא העולם וטוב ללמוד פרשת בראשית עד יום ראשון, וכן בכל יום עד שביום ראש השנה ילמוד פרשת יום השישי שבו נברא האדם, (ברכי יוסף סימן תקפ"א), וראוי לגבאי הקהלה קדושה שיצוו לשליח ציבור דאחר גמר התפילה דכבר אמרו ברכו האחרון, יקרא השליח ציבור בקול רם מתוך החומש פרשת אותו היום כמו שעושים בלימוד סדר שכיות החמדה קריאת פרשיות הנשיאים והמשכן לחודש ניסן, וליכא משום טירחא דציבורא דהוא דבר מועט מן המועט ומזכה את הרבים, וראיתי להר"ן דכתב דבבירצלונא נוהגים בעבור זה לקום באשמורת בסליחות מיום הזה ואילך דהוא כ"ה אלול שהתחיל בריאת העולם, וכן כתב בעמודי שמים דף פ' ע"ב יעויין שם, ומי שאין לו כח לקום בכל לילה, לפחות מהיום הזה והלאה יקום כגבור וכארי יתנשא לומר סליחות.

נא מקומות שנוהגים לתקוע מראש חודש אלול הוא אחר התפילה, ויש נוהגים בבוקר ובערב, ויש נוהגים גם ביום ראש חדש, (ועיין עמודי שמים), אך זה קשה עלי מה שעושים התינוקות חוכא ואיטלולא בשופר, דתוקעים בימי אלול להתלמד ונכנסים בבתי כנסיות ולא יבצר דעושים שם צחוק וקלות ראש, ועל גזברי ופרנסי הקהלה קדושה מוטל שלא יניחו שיכנסו לבית הכנסת, גם יש לגעור באלו שרוצים להתלמד שלא יתקעו משחשיכה, דאינו ראוי לתקוע בלילה אפילו שהוא להתלמד, (ועיין אליהו זוטא, וישועות יעקב, ולתקיעה בלילה עיין באר היטב, ובתי כנסיות).

בן ענין התשובה הוא מחזיר גרושתו, לכן צריך הכנה קודם ראש השנה שלשה ימים להתענות ולשוב אל ה', והרב עטרת זקנים הביא דהני ארבעה ימים קודם ראש השנה כענין ביקור של הקרבן שלא יהא בו מום, ועוד להשלים שני ימים של ראש השנה ושבת תשובה וערב יום הכפורים שאינו מתענה בהם, אלא דלטעם זה המתענה בשני ימים של ראש השנה אינו צריך להתענות ארבעה ימים קודם ודי בשני ימים, (ועיין נוהג כצאן יוסף, וחמדת ימים, יעויין שם), והסובר שלשה ימים יהיה משום דבערב יום הכפורים חשיב כאילו התענה, והסובר ארבעה אית ליה דכאילו אינו ממש, והשל"ה הקדוש הזהיר על השליח ציבור ועל התוקע דצריכין להפריש עצמן קודם ראש השנה מכל דבר המביא לידי טומאת קרי וילמדו הכונות, (וכן הביא בעמודי שמים דף פ' ע"ב, ועיין עטרת זקנים, וראש יוסף, ובאר היטב, ומאמר מרדכי, ואשל מפרי).

גן להיות שהימים האלה הם ימי הבציר, הנני בא בארשו"ת החיים, והנני מזהיר הכא אזהרה גדולה שיברח האדם מלהיות משאו ומתנו בדברים אשר מעותדים להיות אחריות בהם באיסורים הן באיסור תורה הן מדבריהם, כגון בענינים שיש חשש איסור, דתמיד יהיה בורח מאלו הענינים אפילו אם ירויח אלפי אלפים דינרי זהב, וביותר ויותר יזהר הרבה מאד שלא להיות משאו ומתנו במכירת יין ושכר כי יש חשש איסור מגע גוי ואיזה מומר ישראל המחלל שבת בפרהסיא דקיימא לן בש"ס ובפוסקים דבמגעו הרי הוא עושה יין נסך.

וכמו כן יהיה זהיר הרבה מאד שלא לבנות ולקנות או לשכור מקום מרתף וחנות למוכרים יין ושכר וכל מידי דמשכר, כי המקומות הללו בלאו הכי הם מוכנים לפורענות לעבור על כמה עבירות שחוק בקוביא וקלות ראש ושבועת שוא, ודברים אחרים כנבלות הפה ומושב לצים עד שבאים לעבור עבירות ממשכב זכור ושאר ביאות האסורות, וכמה פעמים בדקו ומצאו במקומות אלו עבירות בבעילות אסורות, משכב זכור ואשת איש רחמנא ליצלן, ותכסהו בושה וכלימה לפני אל עליון כי במקומו וברשותו מכעיסים את ה' ורוצה בקיומו של איסור, כי כן שומר נפשו ירחק מזה כי מלבד שהוא לא יבנה לא מיאנ"א דהיינו מרתף גדול למכור יין ושכר, ולא חנויות קטנות למכור בהם הנקראים בלע"ז קולטו"ק וטאבירנא"ס וקאבאנ"י וכל כדומה להן שהוא מקום מושב לצים, כי לא יהיה לו אחת מכל אלו הדברים, ואפילו לעשות חנות למכור קאב"י (קפה) שקורין קאבאני"ס וקאפיטריא"ס, כי כל אלו המקומות רובם ככולם הם מקומות מוכנים לפורענות לעשות הרע בעיני ה' במינים ממינים שונים מעבירות ומושב לצים וכדומה, ולא יהיה בהם עסק כלל כלל לא, אלא אפילו אם נפל לו בירושה או נתנו לו במתנה או שגבאם בחובו, מקומות כאלו וכיוצא מאלו שיש בתוכם נדנוד עשיית עבירות צריך שתיכף ומיד ימכור אותם לאחרים ויצאו מרשותו ועליו תבוא ברכת טוב, וזהו רמז הכתוב יברכך ה' נוה צדק הר הקודש, אימתי יברכך ה' בזמן דיהיה נוה של צדק ובקדושה אז יברכך ה', ואם ירויח אחריתו עדי אובד כי הוא איסור נכ'סי.

וכמו כן לא ימצא בביתו ובחנותו ושדהו וכרמו שום סרך מדבר הגזול, הן בדברים מטלטלים, הן בגזילת קרקע והיזק ראיה ושאר נזקי שכנים, הן בגזילת עצים ואבנים וכדומה, באופן שיהיה ביתו בונה בצדק ובמשפט בלתי שום פקפוק, ולא זו בלבד אלא יהיה זהיר וזריז על כל הנכנס בביתו שלא יהיה בעל עבירות ובפרט באיסור גזל, שכשם דאסור ליהנות ולהכנס בבית ושדה גזול אף על פי שהוא לא גזלו כמו שפסק מרן בשולחן ערוך חושן משפט ריש סימן שס"ט יעויין שם, כמו כן אסור ליכנס בבית צדיק וחסיד כשיש בתוכו לסטים כמו שאמרו בבבא קמא דף פ' ע"א במעשה של אותו חסיד שהיתה לו עז קשורה בכרעי המטה ונכנסו חביריו לבקרו ואמרו לסטים מזויין בביתו של זה ואנו נכנסים אצלו, (וכמו שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים בחושן משפט ריש סימן שס"ט, יעויין שם), וזהו בכלל דאל תשכן באהליך עולה.

ואם איישר חילי לא הייתי מניח בעיר להיות כי אם מקום אחד למכור יין ושכר, ולמרבה שני מקומות ולא עוד, והייתי מסכים בהסכמה גמורה בכל חוזק ותוקף לבל יהיה בעיר כי אם מקום אחד, ולמרבה שנים ולא עוד, וכל המסכים ועוזר ותומך להסכמה זאת גדול שכרו מאתו יתברך כי מונע את הרבים מלעשות כמה עבירות ככל הנזכר לעיל, וכל המסייע לבטל ההסכמה זאת, ידע נאמנה כי גורם לרבים שיעשו עונות וחטאים רבים וחטא הרבים תלוי בו, כי כן שומר נפשו ירחק מזה ומכדומה לזה.

דן ועוד נמצא איסור מוסיף במוכרי יין ושכר בביתם ובחנותם שהם נקראים קולטוקי"ס, דאיש אחד לקח היין והשכר מהגוים ומכר לישראל כאשר נתברר אצלינו כמה פעמים בבירור גמור, וזה בא מסיבה כי מרוב מקומות ורוב בני אדם לא יבצר מאינשי דלא מעלי, מה שאין כן בהיות כי יהיו המוכרים היין והשכר במקומות מועטים ובמקום שהם עושין היין והשכר ולא במקום אחר, אהני לן דפלטי מאיסור זה שלא יש חששא שיקנו יין ושכר ממקומות אחרים ואין צריך לומר מן הגוים, וכל אלו הדברים הם דברים ברורים קרובים אל השכל, ובודאי כי כל השומע יחזיק במעוזו לאשר ולקיים ככל הכתוב ומרים מכשול מדרך עמי, ועליו תבוא ברכת טוב ושכרו מן השמים.

ועוד נתברר אצלינו, כי כשיש מקומות אלו למוכרים יין ושכר בקולטוקי"ס, נמצאים גנבים הרבה שגונבים יין ושכר מבעלי המרתפות הגדולות ומוכרים לאלו המקומות ולא עכברא גנב אלא חורא גנב, ונמצא אלו לוקחים יין ושכר דבר גנוב, ואסור ליקח דבר הגנוב מן הגנב, ומחזיקים ידי עוברי עבירה והוא איסור גמור כדקיימא לן בש"ס ובפוסקים דאסור ליקח מן הגנב דבר הגנוב, כי כן כל מי שהוא ירא לנפשו ירחק הרחק כמטחוי קשת שלא להטפל ולהחזיק להיות בעיר אלו המקומות שנקראים קולטוקי"ס למכור שם יין ושכר כי הוא מחזיק ומסייע ידי עוברי עבירות, וגם שלא להיות מיאנ"א חדשה בעיר אפילו יהיה יהודי כשר, וכל שכן אם יהיה בשותפות הגוי ובחצרו כי איכא חששות רבות, ומחזיק ומסייע לזה, חטא רבים הוא נושא והוא ישא את עונם והקולר תלוי על צוארו, והבא ליטהר ולסייע ולעזור למהר לסלקם מן העיר ברכות שמים יחולו על ראשו, וכתב בספר חומת אנך בירמיה סימן ל"ה על פסוק, כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמור לא תשתו יין כו' ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו כו', הדבר מבואר שרצה שתמיד יהיו מוכנעים וידעו כי האדם כצל עובר ולמה זה ייגע להעשיר ולבנות בתים וליטע כרמים לזולתו, ולא ישתו יין כי היין גורם רעה רבה ויללה וכל זה גורם הכנעה תמידית, ועשה פרי להתבונן לעבוד עבודת ה' לתורה ולתעודה, מפני מראית העין רואה, כולי עלמא הם בונים משכנות מבטחים ועליות מרווחים ויזרעו שדות ויטעו כרמים והם מצטערים יושבי אהלים ושותי מים, ותמיד יתבוננו כי אדם אין והוא גר בארץ לא לו, וזהו שאמר יונדב למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם, דכשתשמרו אשר אנכי מצוה אתכם למנוע בכ"י, ראשי תיבות ב'ית כ'רם י'ין, תחיו, עכ"ל, ישמע חכם ויוסף לקח.

הן. וזהו כשיהיה המיאנ"ה דהיינו החנות והמרתף ברשות הישראל והוא המוכר, עם כל זה לא יבצר מכמה איסורים הנעשים בתוכו וברשותו, כל שכן וקל וחומר כשיהיה החנות והמרתף מישראל ושוכרין אותו אחרים למכור בתוכו יין דאיכא עוד איסורים אחרים, אחד שהוא נהנה מאיסור סתם יינם, דאסור בהנאה אף בזמן הזה כפסק מרן ביורה דעה סימן קכ"ג, ובבית יוסף שם בשם תשובת הרשב"א שכתב שכבר נהגו איסור בכל הארצות לאסור סתם יינם בהנאה, וכן כתב מהר"י בן לב בחלק א' סימן נ', והרב מקור ברוך סימן ל"ז, דנתפשט המנהג לאסור יעויין שם, וכן פסק עטרת ראשינו הגאון מרן זקני ז"ל בספר חקרי לב חלק יורה דעה חלק א' סימן עק"ב, וכן אנחנו נוהגים פה עירנו אזמיר יע"א לאסור, ובחקרי לב חלק ב' בשיורי יורה דעה סימן י"א אסר בפירוש להשכיר הישראל חנות או מרתף לגוי שימכור בתוכו סתם יינם דאסור משום שנהנה מאיסור סתם יינם דאסור אף בזמן הזה, ואפילו אם יתן לו חנותו בחינם יש בו איסור משום רוצה בקיומו של איסור, יעויין שם, ועוד נעשה איסור ברשותו כי לפעמים יכנס יהודי שאינו כשר ושותה יין וזה האיסור נעשה ברשותו, ועוד תמצא לפעמים שיהיה בתוכו השלשה עבירות חמורות, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, עבודה זרה, שיכנס בתוכו עבודה זרה או שתי וערב והשתחויות להבל וריק וכדומה, גילוי עריות, כי בודאי שהם חשודים על גילוי עריות, וח"ו יבואו להתעולל בזכרים ונקבות מבני בריתנו, שפיכות דמים, כי מלבד שהגוים הם חשודים על שפיכות דמים במקום דשכיחי שיירות וכלי זיינן עליהם, בנקל חס וחלילה יבוא גם לידי שפיכות דמים כידוע, יהי רצון שלא יכשלו עם בני ישראל בשום איסור ובפרט בשלשה עבירות חמורות אלו, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, כי כן שומר נפשו ירחק מזה.

ומי שנמצא אומנות זה מאבותיו ואינו בא מידו לעסוק באומנות אחרת, יהיה תמיד ביראת ה' על פניו להיות למשמרת ביום ויותר בלילה שלא ימצא בתוכו שום סרך עבירה, וגם באיסורים הנוגעים בעשיית היין יעשה על ידי פועלים כשרים, וגם ליזהר ממגע גוי, ואם נגעו הגוים לאוסרו, אלא דיש חילוק בין מגע ישמעאל דמותר בהנאה, אמנם ביין שלו גופיה יש לאוסרו גם בהנאה משום מגע גוי ערל עד שנדע בודאי שלא נגע הגוי כמו שכתבו הפוסקים והרב מורי זקני ז"ל, ובלאו הכי אי אפשר שלא להיות בעיר גדולה לפחות בשנים ושלשה מקומות מוכרי יין שאנחנו צריכים לקידוש והבדלה וארבעה כוסות, אלא שהם צריכים ליזהר אזהרה גדולה בכל האיסורים הנזכרים, ובכן יצו ה' איתם את הברכה, ומה גם אם יקבלו עליהם להוסיף על ערך מכירת היין דבר מה לתת לדבר מצוה לתלמידי חכמים ולעניים ולדבר מצוה שהוא הגאביל"ה הנהוגה בעירנו אזמיר יע"א משנים קדמוניות ובכמה מקומות, כי בודאי זכות הצדקה יגן עליהם להיות להם שפע ברכה והצלחה, (וכבר הארכתי בזה בספרי הקטן נפש כל חי מערכת ג' דיבור המתחיל גאביל"ה, יעויין שם באורך בס"ד).

נו ועתה חדשים מקרוב באו להוציא שכר מאיספריט"ו מבראנ"ט ורו"ם, וגזרתי שלא יוציאנו כיון דהבראנט שהוא מן היין, וגם ברום יש חשש שכר, לכן משום חשש איסור אנכי תקנתי שלא יוציאנו כי אם כבראשונה מג'יברא, ואף על גב דרום שותים מלבד שיש נמנעים שלא לשתות מחשש שכר דאינן יודעין לברר, עוד הן בה דברום כל אחד לוקח ובידו לברר לך המוכרים, מי יודע ברוב אם מבררים, ועוד דיש מוציא מבראנט והוא אומר שהוא מרום ולא אפשר לברר, והבראנט עיקרו יין ומיעוט מדבר אחר, אבל רום עיקרו מקנים אלא דמזייפין ועושין משכר אך בג'יברא ניכר, לכן אינו דומה רום בפרטות עם זה להתיר בקום עשה שיעשו ממנו שכר כי כשיש שכר מסייע יותר לעשות, לכן מי הכניסו בתגר זה ושב ואל תעשה עדיף.

זן. מומר שעבד עבודה זרה או מחלל שבתות בפרהסיא הוי גוי גמור ועושה יין נסך במגעו והרי הוא כגוי לכל דבריו כמו שכתב הרמב"ם ושאר הפוסקים, ואפילו חילל שבת בפעם אחת כמו שכתב בהדיא הרב ש"ך, (והרב כנסת הגדולה ביורה דעה הלכות שחיטה סימן א', ומטה אהרן חלק ב' מערכת מ' דף קצ"ח ע"א), ולכן יש ליזהר לכל בר ישראל כשהוא בא לעשות יין שיחקור אחר בני אדם שבדוקים אצלו שלא חיללו שבת בפרהסיא ולא עבדו עבודה זרה, ובפרט במוכרי היין שבעיר שעושין יין הרבה ושוכרים בזמן הבציר הרבה פועלים, ולפעמים יש מהם שהיו מומרים ועבדו עבודה זרה וחיללו שבת בפרהסיא, וכמו שאירע פעם אחת בשנת ה'תקצ"ז בבית דיני, שבא לפנינו לדין אדם אחד, ומדברים הדברים אמר כי הוא אחד מהפועלים שהיו עושים יין בחנות אחת, וחקרתי עליו מה מעשהו ואמר שזה שמונה שנים היה בגויותו מחמת אונס והיה עובד עבודה זרה ועתה חזר לדת ישראל ושעשה תשובה, וחקרתי על תשובתו וראיתי שלא לקה ולא התענה, ותיכף הפרשתי אותו והזהרתי לכל מוכרי ישראל שבעיר שמהיום הזה והלאה לא יקחו להם פועלים לעשות יין כי אם אחר שיביאום לבית דין ויעשו בהם חקירה ודרישה, והסכים לזה על ידי מורינו ורבינו הרב המורה דבר אחד לדור המלך שלמה חכים נר"ו, וכן ראוי לעשות לכל בית דין ובית דין אשר בכל עיר ועיר, (ועיין מה שכתב הרב בית דוד חלק אבן העזר סימן ג', ועיין בפסקי מהר"ם ריקנאטי סימן ס"ח, וכבר הארכתי בתשובת המומר כיצד תהיה תשובתו ואין כאן מקום להאריך).