מדרש תנחומא תזריע ט


ט.    [ עריכה ]
אדם כי יהיה בעור בשרו, זה שאמר הכתוב: כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע. ללמדך, שאין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב ברייה, שנאמר: חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע וגו' (יחז' לג יא). ובמה חפץ? להצדיק בריותיו, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו ( יגדיל) וגו' (ישעי' מב כא). למען לצדק בריותיו ולא לחייב. וכן אתה מוצא באדם הראשון, כשבראו נתנו בגן עדן וציוהו ואמר לו: מזה אכול ומזה לא תאכל, כי ביום אכלך ממנו מות תמות ( ברא' ב יז). עבר על צווי הקדוש ברוך הוא, הביא עליו אפופסין. בא השבת ופטרו. התחיל מסיח עמו אולי יעשה תשובה, שנאמר: ויקרא ה' אלהים לאדם ויאמר לו איכה (שם ג ט), אן את. ואין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר: ה', ה' אל רחום וחנון (שמ' לד ו). הקדים לו מדת הרחמים למדת הדין, שיעשה תשובה. הוי אומר: כי לא אל חפץ רשע אתה, שאינו חפץ לחייב בריה. התחיל מסיח עמו, שנאמר: מי הגיד לך כי ערום אתה (בר' ג יא). ויאמר האדם, האשה וגו' (שם שם יב). הניח אדם והתחיל מסיח עם האשה, שנאמר: ויאמר ה' אלהים אל האשה מה זאת עשית וגו' (שם שם יג). אבל כשבא אצל הנחש, לא הסיח עמו כמו שהסיח עם האשה, אלא מיד נתן לו אפופסין, שנאמר: ויאמר ה' אלהים אל הנחש וגו' (ברא' ג יד). ואיבה אשית בינך וגו' (שם שם טו). חזר אצל האשה ואמר לה: הרבה ארבה וגו' (שם שם טז). וכשחזר אצל אדם, לא חייבו עד שנתן לו רמז לעשות תשובה. ומנין? אמר רבי חכינאי בשם רבי לוי: שאמר לו: בזיעת אפך תאכל לחם וגו' ( שם שם יט). אין שובך, אלא תשובה, שנאמר: שובה ישראל עד ה' אלהיך, כי כשלת בעונך (הוש' יד ב). כיון שלא עשה תשובה, טרדו מגן עדן, שנאמר: ויגרש את האדם (ברא' ג כד). הוי אומר: כי לא אל חפץ רשע, אתה. מהו יגורך רע? אמר רבי תנחום בר חנילאי בשם רבי ברכיה בשם רבי יוחנן: אין עומדין לפני הקדוש ברוך הוא אלא מלאכי שלום, אבל מלאכי זעף רחוקים ממנו, שנאמר: ה' ארך אפים (במד' יד יח). וכי אין אנו יודעים שהוא ארך אפים. אלא מהו ארך אפים? שמלאכי זעף רחוקים ממנו, שנאמר: באים מארץ מרחק מקצה השמים, ה' וכלי זעמו (ישע' יג ה). הוי אומר: כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע. דבר אחר: לא יגורך רע. אמר רבי יוחנן: אין אתה נגרר אחר הרעה, ואין הרעה גוררת אותך, ואינה גרה אצלך. הוי, לא יגורך רע. ואין יגורך אלא דירה, שנאמר:, וכי יגור אתך גר (שמ' יב מח). דבר אחר: לא יגורך רע. אמר רבי אליעזר בן פדת בשם רבי יוחנן: אין שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הרעה, אלא על הטובה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האור ואת החשך וקרא להן שמות, הזכיר שמו על האור ולא הזכיר שמו על החשך, שנאמר, ויקרא אלהים לאור יום, ולחשך קרא לילה ( בר' א ה), הרי הזכיר שמו על האור. אבל כשבא לחשך, אינו אומר, קרא אלהים לחשך לילה, אלא קרא לילה. וכן אתה מוצא כשברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה, הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ויברך אותם אלהים (ברא' א כח). וכשקללן, לא הזכיר שמו עליהם, אלא (ו)אל האשה אמר (שם ג טז), ולאדם אמר (שם שם יז). ואם תאמר, הרי על הנחש הזכיר שמו בשעה שקללו, דכתיב: ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה ( שם שם יד). כך שנו רבותינו: על שלשה דברים הזכיר הקדוש ברוך הוא שמו עליהם ואף על פי שהן לרעה. על המסית, זה הנחש שהסית את האשה ואמר לה: כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע (שם שם ה), תהיו כמותו. מה הוא בורא עולמות, אף אתם תבראו עולמות כמוהו, שכל אומן שונא אומן כמותו. ולפי שהסית אותה וספר לשון הרע, לפיכך הזכיר שמו עליו. ועל העובר על דברי חכמים, שנאמר: כה אמר ה' אלהי ישראל, ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית הזאת (ירמיה יא ג). ועל העושה בטחונו בבשר ודם, שנאמר: כה אמר ה', ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו' ( שם יז ה). אימתי הוא ארור? בשעה שמן ה' יסור לבו וישלך בטחונו על בשר ודם. וכן אתה מוצא בנח כשברך את בניו, ויאמר ברוך ה' אלהי שם (ברא' ט כו). אבל כשקילל את כנען (שם כה) לא הזכיר שמו של הקב"ה עליו אלא ויאמר ארור כנען. וכן את מוצא באלישע הנביא, כשבא מלך ארם להלחם בישראל, נתייעץ בעבדיו ועשה לישראל בורות. כלומר, שאם יבאו ישראל להלחם עמנו, יפלו לתוך הבורות, שנאמר: ומלך ארם היה נלחם בישראל וגו', וישלח איש האלהים אל מלך ישראל השמר וגו' (מ"ב ו ח-ט). אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, שנאמר: כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' (עמוס ג ז). כיון שעברו ישראל פעם ראשונה ושניה ולא נפלו לתוכן, הרגיש מלך ארם ואמר לעבדיו, הלא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל? אמרו לו עבדיו: אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך, ויאמר לכו וראו איפה הוא ואשלח ואקחהו. ויגידו לו לאמר הנה בדותן, וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד וגו' (מ"ב ו יב-יד). מיד עמד נער אלישע בלילה וראה שהקיפו את העיר סוסים ורכב וחיל. מיד ויצעק ויאמר: אהה אדוני איכה נעשה, ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם (שם שם טו-טז). מיד נתפלל אלישע והזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: פקח נא את עיניו ויראה, ויפקח ה' את עיני הנער וגו' (שם שם יז). מיד עמד אלישע וקלל את הארמים, ואמר: הך נא את הגוי הזה בסנוורים וגו' (שם שם יח), ולא הזכיר את שמו של הקדוש ברוך הוא. וכשחזר ונתפלל עליהם שיפקחו עיניהם, אמר: ה' פקח את עיני אלה ויראו (שם שם כ). הוי אומר: שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר על הטובה ולא על הרעה. וכן את מוצא, כשראה הנביא אותן מרכבות שנמשלו לארבע מלכויות, שנאמר: ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וגו' (זכר' ו א). וכשאמר על הגאולה: ויראני ה' ארבעה חדשים (שם ב ג). וכן אתה מוצא, כשבאו אותן חמשה מלאכי חבלה להחריב את ירושלים, שנאמר: והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון וגו' (יחזק' ט ב), נשתלח גבריאל עימהם, ככתוב: ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בוא אל בינות לגלגל (שם י ב). אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: מלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר, כדכתיב: ויאמר אל האיש לבוש הבדים בא אל בינות לגלגל ( שם). בא גבריאל ועמד אצל האופן. אמר לו הכרוב: מה אתה מבקש? אמר לו: כך וכך ציווני הקדוש ברוך הוא. אמר לו: טול. אמר לו: תן אתה בידי. מיד וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים וגו', וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא ( שם שם ז). ואמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי: אלמלא לא נצטננו הגחלים מיד של כרוב לידו של גבריאל, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. ולא רצה הקדוש ברוך הוא לעשות הרעה על ידי עצמו, אלא על ידי מלאך. אבל לעתיד לבוא, הוא עושה הטובה על ידי עצמו, שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים (יחז' לו כה). הוי אומר: כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע (תה' ה ד). מהו לא יגורך רע? שאין שמו של הקדוש ברוך הוא חל על הרעה, אבל על הטובה חל, חוץ משני דברים שחל הקדוש ברוך הוא שמו עליהן, אף על פי שהן לרעה, ואלו הן: שנאמר: וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו (דני' ט יד). משום שצדיק ה' אלהינו, וישקוד ה' ויבא את הרעה ומהו? אלא שצדקה עשה עמנו, שהקדים גלות יכניה לגלות צדקיה. ואיזו צדקה? שהקדים והגלה גלות יכניה לבבל עם החרש והמסגר ועם כל גיבורי החיל, וירדו לבבל ועשו תרבץ לתורה. שאלמלא היה כן, הייתה התורה משתכחת בגלות צדקיה, אלא שיצאו אלו שהאמינו לדבריו של ירמיה הנביא ויצאו עם התורה. החרש והמסגר אלף (מ"ב כד טז). מהו חרש? כיון שפותחין בדברי תורה, נעשו הכל כחרשים. מסגר, כיון שהיו סוגרין, לא היה בכל ישראל מי שהיה יכול לפתוח. הוי אומר: כי צדיק ה' אלהינו, וצדקה עשה באותה גולה, ששקד עליה. ועוד טובה גדולה עשה עם ישראל. כיצד? שבעשרה בטבת היו ראויין ישראל לגלות מירושלים. שכן הוא אומר: בן אדם כתב לך את שם היום (הזה ב) [את] בעצם היום הזה וגו' (יחז' כד ב). מה עשה הקדוש ברוך הוא? אמר: אם יוצאין עכשיו בצינה, הם מתים. מה עשה? המתין להם והגלה אותם בקיץ הוא שהנביא אומר: אסוף אסיפם נאם ה' (ירמ' ח יג). ואין אסוף אסיפם אלא גלות, שנאמר: אסף אאסף יעקב כלך (מיכה ב יב). והמתין להם עד הקיץ, ואחר כן הגלה אותם. וזה שנאמר: וישקוד ה' על הרעה (דני' ט יד). הוי אומר: אף זה טובה. והשניה, ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר וגו' (יחז' ט ד). אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תי"ו של דיו, כדי שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה (וימותו מיד). ועל מצחן של רשעים תי"ו של דם, כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה. נכנסה קטיגוריה לפני הקדוש ברוך הוא, אמרה לפניו: ריבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה הקדוש ברוך הוא: הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים. אמרה לו: היה בידם למחות ולא מיחו. אמר לה: גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם לא היו מקבלים מהם. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, אם גלוי וידוע לפניך, לפניהם מי גלוי. ולפיכך היה להם למחות בידם ולהתבזות על קדושת שמך, ולקבל על עצמן ולסבול הכאות מישראל, כמו שהיו הנביאים סובלים מישראל, שהרי ירמיה סובל כמה צרות מישראל. וישעיה כמו כן, דכתיב: גוי נתתי למכים ולחיי למורטים (ישע' ג ו), ושאר הנביאים. מיד חזר הקדוש ברוך הוא ואמר למלאכי חבלה: זקן בחור וגו' (יחז' ט ו). אף זו לטובה, שהפיג הקדוש ברוך הוא חמתו בירושלים, שנאמר: כלה ה' את חמתו וגו' (איכה ד יא). שאילולי כן, כל ישראל נתחייבו בו כלייה. הוי אומר: לא יגורך רע, שאין הקדוש ברוך הוא מחל שמו על הרעה. ואפילו ישראל רשעים, חלק כבוד להם ולא הזכירן לרעה. כיצד? כשבא על הקורבנות מהו אומר למשה? דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויק' א ב), מישראל ולא מעובדי עבודה זרה. אבל כשבא להזהיר על הנגעים מהו אומר? אדם כי יהיה אינו אומר, אלא אדם. הוי, לא יגורך רע: