מדרש תנחומא תזריע ח
<< · מדרש תנחומא · תזריע · ח · >>
ח. [ עריכה ]
דבר אחר: אדם כי יהיה, זה שאמר הכתוב: איום ונורא וגו' (חבק' א ז). הפסוק מדבר: באדם הראשון ובפרעה ובאדום ובסנחריב ובנבוכדנצר. באדם הראשון כיצד? אמר רבי אבא בר כהנא: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, בראו כדמותו, שנאמר: ויברא אלהים את האדם בצלמו (בר' א כז). וכשבראו, בראו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: כי שאל נא לימים ראשונים וגו' (דב' ד לב). והיה שולט בכל העולם כולו, שנאמר: ורדו בדגת הים ובעוף השמים (ברא' א כח). וכן הוא אומר: ומוראכם וחתכם יהיה וגו' ( שם ט ב). לכן נאמר: איום (ונורא הוא). ונורא, זה אדם הראשון. ממנו משפטו ושאתו יצא (חבק' א ז), זו חוה שיצאה ממנו, שהיא גרמה לו למות, שנאמר: ותיתן גם לאישה וגו' (ברא' ג ו). ומנין שיצאה ממנו? שכן כתיב: עצם מעצמי ובשר מבשרי ( שם ב כג). הוי אומר: איום ונורא הוא, זה אדם הראשון. ממנו משפטו ושאתו יצא, זו חוה שיצאה ממנו. דבר אחר: איום ונורא, זה פרעה שהיה קוזאקרטור, שנאמר: מושל עמים ויפתחהו (תהל' קה כ). ממנו משפטו ושאתו יצא, זה משה, שהיה מתגדל בביתו והיה סבור שהוא בן ביתו, שנאמר: ויגדל הילד ותביאהו וגו' (שמו' ב י). ועמד והביא עליו עשר מכות, שנאמר: ועתה לכה ואשלחך וגו' ( שם ג י). אמר רבי יהודה בר אמי: המטה, משוי ארבעים סאה היה, ושל סנפרינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו בכתב נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב. ומשה היה מביט במטה ורואה איזה מכה ראויה לבוא על פרעה, ומביאה עליו. הוי אומר: איום ונורא זה פרעה. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה משה. [ואף המשיח שעתיד ליפרע מגוג ומגוג וחיילותיו, שם עימהם גדל במדינה, שנאמר: שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעיפיה (ישע' כז י)]. דבר אחר: איום ונורא הוא, זה אדום, שנאמר: דחילא ואמתני ותקיפא וגו' (דנ' ז ז). ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיה, שהיה גר אדומי והיה מתנבא עליה, שנאמר: חזון עובדיה, כה אמר ה' אלהים לאדום שמועה שמענו ( עובד' א א). הוי, איום ונורא, זה אדום. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיה. דבר אחר: איום ונורא, זה סנחריב מלך אשור, שכתוב בו: ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור (מ"ב יט כד). וכן הוא אומר: מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי (שם יח לה). וכן הוא אומר: והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל (ישעי' ח ח). אחד מששים אוכלסין היה מספק את ישראל, שנאמר: והיה מוטות כנפיו, המוטה הזו של תרנגול אחד מן ששים בכנפיו. כיון שבא להיכנס לירושלים, אמר לאוכלסיו, שכבו הלילה ובבקר אנו משליכים לתוכה את הטבעות שלנו ונסקול אותם בהם. הוי אומר: איום ונורא הוא. ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו, שכשעלה לירושלים להחריב אותה ולא עלתה בידו, שנאמר: ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ"ב יט לה). וכתיב: וישב בבושת פנים לארצו ויבא בית אלהיו וגו' (דה"ב לב כא). הוי אומר: איום ונורא הוא, זה סנחריב. ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו שהרגוהו. דבר אחר: איום ונורא הוא, זה נבוכדנצר, דכתיב בה: ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה (ישע' יד יג). ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך בנו. אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: כשנטרד נבוכדנצר, כמו שכתוב בו: מן אנשא לך טרדין וגו' (דני' ד כב). כל אותן הימים היה אויל מרודך בנו משמש תחתיו. כשחזר, חבשו בבית האסורים. וכל מי שנחבש בבית האסורים על ידו, אינו יוצא עד יום מותו, שנאמר: אסיריו לא פתח ביתה (ישע' יד יז). כשמת נבוכדנצר, בקשו להמליך לאויל מרודך, ונכנסו עליו להמליכו ולא קבל מהם. אמר להם: בראשונה שמעתי לכם ולפיכך נחבשתי, ועכשיו איני שומע לכם, שמא הוא חי ויעמוד ויהרגני. עמדו על נבוכדנצר וגררוהו מקברו והוציאו, וראה אותו שהוא מת, והמליכוהו. לקיים מה שנאמר: ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב וגו' (שם שם יט). הוי אומר: איום ונורא הוא, זה נבוכדנצר. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך. דבר אחר: איום ונורא הוא, זה בני אדם, שהוא שולט בכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, דכתיב בה: תמשילהו במעשה ידך כל שתה תחת רגליו (תהל' ח ז). ממנו משפטו ושאתו יצא. שבשעה שאדם חוטא, הרי מביא עליו הקדוש ברוך הוא ייסורין בגופו. למה? שאין מידותיו של הקדוש ברוך הוא כמידת בשר ודם. מדת בשר ודם, כשסרח עליו עבדו, מביא את הכבלים וכובלו, מביא את המגלבין ומכהו. והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא מגופו של אדם רודה אותו. ומנין? ממה שכתוב בעניין אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' (ויק' יג ב). וכתוב אחד אומר: וכל חפצי אעשה (ישע' מו י). וכתוב אחד אומר: חי אני נאם ה' (שם מט יח). זהו האמור בעניין אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. וכתיב: כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע: