מדרש תנחומא נח יג


יג.    [ עריכה ]
ויחל נח איש האדמה. כיון שנזקק לאדמה נעשה חולין. א"ר יהודה ב"ר שלום בתחלה איש צדיק תמים, ועכשיו איש האדמה. "ויטע כרם"- משנטע כרם, נקרא איש האדמה.

שלשה נזקקו לאדמה ונעשו חולין, אלו הן: קין נח ועוזיה; קין דכתיב (בראשית, ד) וקין היה עובד אדמה, מה כתיב נע ונד תהיה בארץ, נח דכתיב ויחל נח איש האדמה ויטע כרם ונתבזה, וישת מן היין אמרו חכמים בו ביום נטע בו ביום עשה פירות בו ביום בצר בו ביום דרך בו ביום שתה בו ביום נשתכר בו ביום נתגלה קלונו, ארז"ל כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, א"ל מה אתה נוטע, א"ל כרם, א"ל מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות דכתיב (תהלים, קד) ויין ישמח לבב אנוש, א"ל שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, א"ל לחיי, מה עשה שטן הביא כבש והרגו תחת הגפן, אח"כ הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואח"כ הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה, וכל זה אירע לנח הצדיק מה נח הצדיק שהקדוש ברוך הוא פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה, ועוד שקילל זרעו ואמר ארור כנען וגו', וחם על שראה בעיניו ערות אביו נעשו עיניו אדומות, ועל שהגיד בפיו נעשו שפתותיו עקומות, ועל שחזר פניו נתחרך שער ראשו וזקנו, ועל שלא כסה הערוה הלך ערום ונמשכה לו ערלתו, לפי שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, ואעפ"כ חזר הקדוש ברוך הוא וריחם עליו שרחמיו על כל מעשיו, אמר הקב"ה הואיל ונמכר עצמו לעבדות יצא בעין שראה ובפה שהגיד בדין הוא שיצא לחרות בשן ובעין דכתיב (שמות, כא) כי יכה איש את עין עבדו לחפשי ישלחנו תחת עינו וכתיב ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו, והלא דברים ק"ו ומה אם עבדו קנין כספו על שסימא עינו והפיל שינו יצא מעבדות לחרות, זרע ברוכי ה' שהן מטע ה' להתפאר כשהן מתין אינו דין שיצאו לחירות מן העונות במתים חפשי (תהלים, כח) לחרות ברמ"ח אברים, אמר הקדוש ברוך הוא בעוה"ז ע"י יצה"ר רבו עונות אבל לע"ל והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל, לו), דכתיב (יחזקאל, כט) ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם, וכתיב (ירמיה, נ) בימים ההם ובעת ההוא נאם ה' יבקש את עון ישראל ואיננו. בעוזיה כתיב (דברי הימים ב, כו י) כי אוהב אדמה היה, שהיה מלך והפקיר עצמו לאדמה ולא נזקק לתורה. יום אחד נזקק לבית הועד, אמר להם במה אתם עוסקין אמרו לו בהזר הקרב יומת (במדבר, א), אמר להם עוזיה הקב"ה מלך ואני מלך נאה למלך לשמש פני מלך ולהקטיר לפניו, מיד (דברי הימים ב, כו טז) ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת, (דברי הימים ב, כו יז) ויבא אחריו עזריה הכהן ועמו כהנים לה' שמונים בני חיל, וכלם מפרחי כהונה, (דברי הימים ב, כו יח). ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים בני אהרן המוקדשים להקטיר צא מן המקדש כי מעלת. ולזה יצא עליו קצף מלפני ה', מיד (דברי הימים ב, כו יט) ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו. באותה שעה נבקע ההיכל הילך והילך י"ב על י"ב מיל (דברי הימים ב, כו כ) "ויבהילוהו משם וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו ה'", מי גרם לו זו? שבטל מן התורה והפקיר עצמו לאדמה: