מדרש תנחומא ויגש ג

ג. [ עריכה ]
"ויגש אליו יהודה". זה שאמר הכתוב: "ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל" (משלי ל, ל). מעשה בר' חנינא בן דוסא, שראה את הארי ואמר לו: אי מלך חלש לא השבעתיך שלא תראה בארץ ישראל, מיד ברח. רץ אחריו רבי חנינא אמר ליה: נעניתי לך שקראתיך חלש, ומי שבראך קראך גיבור, שנאמר: "ליש גבור בבהמה". אמר ר' יהושע בר נחמיה: מי הוא שרו של שור? ארי, כך יוסף שור, שנאמר: "בכור שורו הדר לו" (דברים לג, יז). ויהודה ארי, שנאמר: (בראשית מט, ט) "גור אריה יהודה". מי עמד כנגד השור? הארי, שנאמר: "ויגש אליו יהודה". אמר רבי יודן: כשהייתה חמתו של יהודה עולה, היו שתי שערות יוצאות מתוך לבו וקורעות את בגדיו, וכשהיה מבקש שתעלה חמתו, היה ממלא אפונדתו אפונין של נחושת ונוטל מהן ומכסכס בשיניו וחמתו עולה. ראה גבורתו של יהודה, עליו נאמר: "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה" (משלי טז, יד). חמת מלך, זה יהודה. ואיש חכם יכפרנה, זה יוסף, נאמר בו: "אין נבון וחכם כמוך". כיון שראה יוסף שעלתה חמתו של יהודה, אמר: עכשיו תאבד מצרים. אמר ר' שמעון בן לקיש: משל לשני אתליטין תפושים זה בזה, כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להנצח, אמר: עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל. מה עשה? נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול. אף יוסף, כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתיירא שלא יתבייש לפני המצרים, מיד אמר לאחיו: אני יוסף אחיכם, ולא יכלו לענות אותו: