מדרש תנחומא הקדום בראשית כב
<< · מדרש תנחומא הקדום · בראשית · כב · >>
כב. [ עריכה ]
["הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ"].
[הן האדם]. זש"ה זה שאמר הכתוב על שדה איש עצל עברתי ועל כרם [אדם] חסר לב (משלי כד ל), על שדה איש עצל עברתי, זה אדם שהיה עצל מלעשות תשובה, ועל כרם [אדם] חסר לב (משלי כד ל) זה חוה, ששמעה לדברי נחש. והנה עלה כלו קמשונים (שם שם לא), שמלאו כל העולם פורענות. כסו פניו חרולים (שם), שנאמר וקוץ ודרדר (בראשית ג יח), וגדר אבניו נהרסה (משלי כד לא), שפרץ גדירו של עולם, כיון שנגזרו עליו גזירות רעות התחיל מקונן: הן האדם: