פתיחת התפריט הראשי

סימן אעריכה

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים". יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, יתברך ויתעלה זכרו. שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות להם בציון.

  • במדבר כתיב: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים". ובציון כתיב (ישעיהו מב, טז): "אָשִׂים מַחְשָׁךְ (לפניך) [לִפְנֵיהֶם] לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים".
  • במדבר כתיב (שמות כ, יד): "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת". ובציון כתיב (ירמיהו לג, יא): "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה".
  • במדבר (תהלים סח, ט): "אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ". ובציון (חגי ב, ו): "[וַ]אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ".
  • במדבר (שמות יג, כא): "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם". ובציון (ישעיהו נב, יב): "כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם" וגו'.
  • במדבר (דברים ל, ט): "כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ". ובציון (ישעיהו סה, יט): "וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלַ‍ִם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי".

(שם לה, א): "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה". מה ראה ישעיה לומר כך? אלא לפי שכשעברו ישראל את התורה, עמד הושע ואמר (הושע ב, ה): "וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה". לפיכך אמר ישעיה "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה". וכל נחמות שאמר ישעיה "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה" וגו', כפלים הם. לפי ש(ישעיהו מ, ב): "לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ", לפיכך נחומיה בלשון כפלים: (שם, א) "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי", (שם נא, יב) "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם", (שם, ט) "עוּרִי עוּרִי", (שם, יז) "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי", (שם סא, י) "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ", (שם לה, ב) "פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל".

דבר אחר, "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה". מפני מה כתיב כך? ללמדך שבשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת; שאם יגלה להם טובתו כאחת, ימותו כלם. ראה מה כתיב, (שם סד, ג) "וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ".

צא ולמד מיוסף: בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים, אמר להם (בראשית מה, ד): "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם", מתו כלם, (שם מה, ג) "וְלֹא יָכְלוּ [אֶחָיו] לַעֲנוֹת אֹתוֹ" וגו'.

הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה? מתגלה להם קמעא קמעא. בתחילה משיש את המדבר, שנאמר, "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה". ואחרי כן, "[וְ]תָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת". ואחרי כן, "פָּרֹחַ תִּפְרַח". ואחרי כן, "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ". ואחרי כן, "הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ". לפיכך אמר דוד (תהלים קב, יז): "כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן, נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ". ואומר (ישעיהו נב, ח): "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן". ואומר, (שם כה, ט): "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ" וגו'.

סימן בעריכה

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה" וגו'. אמרו ישראל, אתמול אמרת, (שמות ד, י): "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי", ועכשיו אתה מדבר כל כך! אמר רבי יצחק, אם אתה חייך, שנה את התורה והתרפא. משה כבר למד את כל התורה‏[1] "בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף". זהו שאמר הכתוב, (ישעיהו לה, ו): "אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם". בא וראה, כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה, (שמות ג, י): "(לך) [לְכָה] וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה". אמר לו משה, בייא אתה מעביר עלי, "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי". אמר לו, שבעים לשון עומדין בפלטרין של פרעה, שאם יבא אדם אחד ממקום אחר, מדברים עמו בלשונו. ואני הולך בשליחותך, והם בודקין אותי לומר, שאני שלוחו של מקום, וגלוי לפניהם שאיני יודע להשיח עמהם. אין שוחקין עלי לומר, ראו שליח של מי שברא העולם ואת כל הלשונות, אינו יודע לשמוע ולהשיב? הוי, בייא, "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי". (שם ו, ל) "הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם". אמר לו הקדוש ברוך הוא, והרי אדם הראשון שלא למדו בריה, מנין היה יודע שבעים לשון? שנאמר, (בראשית ב, כ): "וַיִּקְרָא (להם) [הָאָדָם] שֵׁמוֹת" [וגו']. "שם לכל הבהמה" אין כתיב כאן, אלא "שֵׁמוֹת". ואתה אומר "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי". בסוף ארבעים שנה שיצאו ישראל ממצרים, התחיל מפרש התורה בשבעים לשון, "בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת". הפה שאמר "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי", אמר "אֵלֶּה הַדְּבָרִים". והנביא צווח ואמר, "אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם". למה? "כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה". לכך נאמר, "אֵלֶּה הַדְּבָרִים".

סימן געריכה

"וַיֹּאמֶר ה' (אל משה) [אֵלַי לֵאמֹר] רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה" [וגו'] "וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו". זה[ו] שאמר הכתוב, (תהלים ס, א): "לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד". אימתי? (שם, ב): "בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף". והרי כבר נאמר, (מלכים א יא, טז): "כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם". ואחרי כן חוזר ואומר, "וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח". זה[ו] שאמר הכתוב, (ישעיהו נ, ח): "קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי". נתן הקדוש ברוך הוא את התורה לישראל, כדי שיזכו בה לכל האומות. את מוצא, שיואב היה ראש סנהדרין, שנאמר, (שמואל ב כג, ח): "(ו)אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי", זה יואב. ודוד חכם מכלם היה, שנאמר, (שם יד, כ) "וַאדֹנִי חָכָם כְּחָכְמַת מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים". ולא היו עושין דבר אלא על פי סנהדרין, שנאמר, "לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוּשַׁן עֵדוּת":

"שׁוּשַׁן", אלו סנהדרין, שנאמר, (שיר השירים ז, ג): "סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים".
"עֵדוּת", על שם התורה שנקראת עדות.
"מִכְתָּם", זה דוד, שנעשה מלך וקורא עצמו עני, תם, שהלך בתמימות עם קונו.
"לְלַמֵּד", ללמדו הדבר.
אימתי? "בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם".

מהו? כשהלך יואב להלחם עם ארם נהרים, יצאו לקראתו, אמרו לו, את מבני בניו של יעקב ואנו מבני בניו של לבן, והרי התנאי שלהם קיים, דכתיב (בראשית לא, נב): "עֵד הַגַּל הַזֶּה" וגו'. כששמע יואב כך, חזר אצל דוד, אמר לו, מה אתה אומר, הרי תנאי שבועת יעקב. מיד הושיבו סנהדרין, "שׁוּשַׁן עֵדוּת [וגו'] לְלַמֵּד". למדוהו ואמרו לו, באמת כך היה התנאי, אלא שהם עברו תחלה. בלעם הרשע לא כך אמר (במדבר כג, ז): "מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב" וגו'? וכושן רשעתים לא שעבד בנו? שנאמר (שופטים ג, ח): "וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם" וגו'. הם הרשיעו עלינו שתי רשעיות. כיון שהורו להם סנהדרין כך, חזר עליהם והרגם, שנאמר "בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵי[א] מֶלַח". והלא עם ארם עשה מלחמה, מהו "וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם"? היה צריך לומר, "ויך את ארם", ולא אדום. אלא כשבא יואב להלחם עם ארם, עמדו עליו בני אדום ואמרו לו, לא כך אמר להם הקדוש ברוך הוא, "אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל"? השיב יואב, לא כך אמר לנו, "אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו"? הניחו אותנו לעבור לארצנו. אמר יואב, אם נחריב אדום עכשיו, אין אנו מוצאין בחזרתנו לא אכילה ולא שתיה, אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור עליהן. לכך נאמר, "וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵי[א] מֶלַח". אמר הקדוש ברוך הוא, מה אתם מועילין שתכו את אדום קמעא קמעא? אבישי בן צרויה הרג שמונה עשר אלף, "ויהי כל אדום לדוד לעבדים נושאי מנחה".‏[2]. כשיגיע זמן, אני אכלה את אדום ואחריבנה, שנאמר, (עובדיה א יט–כא): "וְיָרְשׁוּ הַנֶּגֶב אֶת הַר עֵשָׂו" וגו' "אֶת שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן" וגו', "וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" וגו', "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו" וגו'. באותה שעה, (שם): "וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה".

סימן דעריכה

"רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה". זהו שאמר הכתוב (שיר השירים ב, ז): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה" וגו'. שלש שבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא בשיר השירים למה?

  • אחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא יגלו את הקץ.
  • ואחת, שלא ידחקו את הקץ.
  • ואחת, שלא ימרדו על המלכיות.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אם אתם מקיימין את השבועות, מוטב. ואם לאו, אני מתיר בשרכם; כצבאות וכאילות שאין להם דורש ומבקש, כך לא אדרוש את דמכם.


"וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן". וכתיב (עמוס ב, ט): "וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי (מפניכם) [מִפְּנֵיהֶם]". בזכות מה? בזכות התורה שהחכמים מורין אותה. אמרו חכמינו זכרונם לברכה, קשה היה סיחון כמגדל וחומה היה גבהו, והיה קשה מכל הבריות, וארוך מכל מגדל שבעולם, ורגליו מגיעות לארץ, ואין בריה בעולם יכולה לעמוד בפניו. ומה שהוא אומר (שם): "וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת", מה עשה הקדוש ברוך הוא? כפה שר שלו ושר ארצו והפילו ממקומו ומסרו לפני ישראל, לפיכך כתיב, "וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת". אמרו חכמינו זכרונם לברכה, קשין היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו. וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה וחילו, כך היו ראויין לומר שירה על מפלת סיחון ועוג. אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה, שנאמר (תהלים קלו, יז–יט): "לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים" וגו', "לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" וגו'.

הערותעריכה

  1. ^ הלשון קשה, אך נראה שכוונת המדרש שאדם חולה יכול ללמוד את התורה ולהתרפא.
  2. ^ אין לפנינו פסוק כזה, וקרוב לו, בשמואל ב ח, יד: "וַיְהִי כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד", והביטוי "נושאי מנחה" מופיע בהקשר לעמים אחרים, ראו למשל באותו פרק פסוק ב ופסוק ו.