מדרש תנחומא ואתחנן

פרשה א

ואתחנן אל ה'. זה שאמר הכתוב: אחת היא על כן אמרתי, תם ורשע הוא מכלה (איוב ט, כב). אמר משה, רבונו של עולם, אחת היא, הכל שוין לפניך, גזרה אחת לצדיקים ולרשעים. וכן שלמה אומר, הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע וגו' (קהלת ט, ב). לצדיק, זה נח. רבי פנחס בשם רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, נח עם כשהוא יצא מן התבה, הכישו הארי ושברו, ולא היה כשר להקריב קרבן, והקריב שם בנו תחתיו. ולרשע, זה פרעה נכה. בשעה שבקש לישב על כסא שלמה, לא היה יודע מנגנין שלו, הכישו הארי שבכסא ושברו. זה מת צולע, וזה מת צולע. לטוב, זה משה, שנאמר: ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב, ב), שנולד מהול. לטהור, זה אהרן, שמטהר עונותיהם של ישראל. לטמא, אלו המרגלים. אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל, ואלו אמרו גנותה של ארץ ישראל. אלו לא נכנסו לארץ, ואלו לא נכנסו. לזובח, זה יאשיהו, שנאמר: וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים הכל לפסחים (דה״‎ב לה, ז). לאשר איננו זובח, זה אחאב, שבטל קרבנות מעל המזבח, דכתיב: ויזבח לו אחאב צאן ובקר (שם יח, ב), לו זבח, ולא לקרבנות זבח. זה מת בחצים, דכתיב: ויורו המורים למלך (שם לה, כג). וזה מת בחצים, שנאמר: ואיש משך בקשת לתמו ויכה את מלך ישראל וגו' (מל״‎א כב, לד). כטוב, זה דוד, שנאמר: וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי (ש״‎א טז, יב). כחוטא, זה נבוכדנצר, שכתוב בו, וחטאך בצדקה פרק (דניאל ד, כד). זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה, וזה החריבו ומלך ארבעים שנה. כנשבע, זה צדקיהו, דכתיב ביה, וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים (דה״‎ב לו, יג). מאי מרידתיה. אשכחיה צדקיהו דקא אכיל ארנבת חיה. אמר לה נבוכדנצר לצדקיהו, אשתבע לי דלא מגלית. אשתבע ליה. לסוף היה מצטער צדקיהו בגופיה. אתשיל לשבועתיה. שמעו מלכי אחריני והוי קא מבזי ליה, והוו אמרין ליה, הכר למי מושל ארץ, למי שאוכל ארנבת חיה. שמע נבוכדנצר, שלח לאתויי סנהדרין וצדקיהו. אמר להו, חזיתון מה עבד בי צדקיהו. לא אשתבע לי. אמר ליה צדקיהו, אתשילית אשבועתי. אמר להו לסנהדרין, מי מתשילין אשבועתא. אמרו ליה, מתשילין לסכנת נפשות. אמר להו, אימת. אמרו לו: ובו ביום. אמר להו, בפניו או שלא בפניו. אמרו לו: בפניו. אמר להם: ומאי טעמא לא אמריתון לצדקיהו. מיד, ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון (איכה ב, י). אמר רבי יצחק, ששמטו כרים וכסתות מתחתיהם. כאשר שבועה ירא, זה שמשון שאמר להם: השבעו לי פן תפגעו בי אתם (שופטים טו, יב). זה מת בנקור עינים, שנאמר: ואת עיני צדקיהו עור (מל״‎ב כה, ז). וזה אחד משבעה שנדמו לאדם הראשון, צדקיהו בעיניו. נעצו בעיניו לונביות של ברזל. ולא נתעורו עיניו עד ששחט את בניו לעיניו ואחרי כן נתעורו עיניו, שנאמר: ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עור (שם). ושמשון מת בנקור עינים, שנאמר: ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו (שופטים טז, כא). דבר אחר, הכל כאשר לכל. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולם, הכל שוין לפניך, תם ורשע אתה מכלה. מרגלים הכעיסו לפניך בדבת הארץ, שנאמר: ויוציאו דבת הארץ (במדבר יג, לב). ואני ששמשתי את בניך לפניך במדבר ארבעים שנה, מקרה אחד לי ולהם. משל למה הדבר דומה. למלך שבקש לישא אשה. שלח שלוחיו לראותה אם נאה אם לאו. הלכו וראו אותה. באו למלך ואמרו לו: ראינו אותה ואין כעורה ועזובה כמוה. שמע שושבינו ואמר ליה: לא כן מרי, אלא אין אשה נאה ממנה בעולם. בא לישא אותה. אמר אבי הנערה לשלוחי המלך, נשבע אני בחיי המלך, שאין אחד מכם נכנס כאן, מפני שבזיתם אותה לפני המלך. בא השושבין ליכנס, אמר לו: אף אתה לא תכנס. אמר לו השושבין, אני לא ראיתיה ואמרתי למלך שאין נאה הימנה בעולם, והם אמרו אין כעורה הימנה. ועכשו הנח לי ואראה אם כדברי אם כדבריהם. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבוני, המרגלים הוציאו דבה על הארץ, ואמרו, ארץ אוכלת יושביה (במדבר יג, לב). אבל אני לא ראיתי אותה ושבחתיה לפני בניך ואמרתי, כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. ועכשו אראה אותה אם כדברי אם כדבריהם, שנאמר: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן וגו'. אמר ליה: כי לא תעבר. אמר לו משה, אם כן הכל שוין לפניך, תם ורשע אתה מכלה.

פרשה ב

דבר אחר, ואתחנן אל ה'. זה שאמר הכתוב: שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ וגו' (קהלת ט, יא). לא לקלים המרוץ, זה עשהאל, שנאמר: ועשהאל קל ברגליו כאחד הצבאים אשר בשדה (ש״‎ב ב, יח), שהיה רץ אחרי אבנר. אמר לו אבנר, סור לך מאחרי (שם פסוק כב). והיה בטוח שהוא בורח, שהיה קל ברגליו. מה כתיב: וימאן לסור ויכהו באחרי החנית אל החמש (שם פסוק כג). ולא לגבורים המלחמה, זה אבנר. כשהלך אצל דוד מה כתיב: ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם החמש (שם ג, כז). והיכן היתה גבורתו. הוי, לא לגבורים המלחמה. וגם לא לחכמים לחם, זה שלמה, שנאמר: ויחכם מכל האדם (מל״‎א ה, יא). והורידו הקדוש ברוך הוא מכסאו, והיה המלאך מזמן ומביא לו ככר לחם וקערה של גריסין בכל יום. הוי, לא לחכמים לחם. ולא לנבונים עשר, זה איוב, שנאמר: חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי (איוב יט, כא). ולא ליודעים חן, זה יהושע. שני דברים אמר בפני רבו, ואלו הן ויען יהושע בן נון משרת משה וגו' (במדבר יא, כח). אמר לו משה, ומי יתן כל עם ה' נביאים (שם פסוק כט). ואחד במעשה העגל, שנאמר: וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה (שמות לב, יז). אמר לו משה, יהושע, עליך נשענים ובטוחים שתנחיל את הארץ, ואין אתה יודע להפריש בין קול לקול. אין קול ענות גבורה וגו' (שם פסוק יח). הוי, ולא ליודעים חן. דבר אחר, לא לקלים המרוץ, זה משה, שהיה מקפץ כארי במתן תורה. מה כתיב שם, ומשה עלה אל האלהים (שם יט, ג), וירד משה אל העם (שם פסוק כה). ולא לגבורים המלחמה, זה משה, שהיה מנגח במלאכים למעלה. וכשראה עוג מלך הבשן נתירא. לא לחכמים לחם, זה משה, שנאמר: עיר גבורים עלה חכם (משלי כא, כב). ואומר: לחם לא אכל (שמות לד, כח). ולא לנבונים עשר, זה משה, שנאמר בו: אם נא מצאתי חן בעיניך ילך נא ה' בקרבנו (שם לד, ט). רב הונא שאל לשמואל, מאי דכתיב: עת ופגע יקרה את כלם (קהלת ט, יא). אמר לו: עתיד הוא שיתפלל אדם ויענה. אמר, משה אחז את התפלה, שנאמר: ואתחנן אל ה' וגו'.

פרשה ג

דבר אחר, ואתחנן אל ה'. זה שאמר הכתוב: ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו (מל״‎א ח, כח). הרי בהרבה שמות נקראת התפלה, אלו הן. תפלה, תחנה, צעקה, זעקה, שועה, רננה, פגיעה, נפילה, עמידה. ולמה לא נתפלל משה באחת מהן אלא בלשון תחנונים, שנאמר: ואתחנן. אלא בשעה שעמד משה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא, הראני נא את כבודך (שמות לג, יח), אמר משה, רבונו של עולם, הודיעני נא באי זו מדה אתה נוהג עולמך, שנאמר: הודיעני נא את דרכיך (שם פסוק יג). אמר לו הקדוש ברוך הוא, הן, אני מראה לך, אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי וגו' (שם פסוק יט). אמר לו: איני חיב לבריה. כל מה שיעשה אדם מצוה, חנם אני נותן לו. לא שאני חיב לכל בריה כלום, אלא חנם אני נותן להם, שנאמר: וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם (שם). אמר לו משה, אם כן עשה עלי מצוה ותן לי חנם. לפיכך כתיב: ואתחנן.

פרשה ד

דבר אחר, ואתחנן אל ה'. זה שאמר הכתוב: כי עם בציון ישב בירושלים, בכו לא תבכה חנון יחנך וגו' (ישעיה ל, יט). מה כתיב למעלה מן הענין, ועריו נתתי לראובני וגו'. למד משה את באי עולם, שלא יאמר אדם הואיל וחלי שלי מסכן ועשה דייתיקי וחלק כל אשר לו, לא יאמר הואיל שעשה דייתיקי, לא יתפלל עוד, אלא יתפלל, שאין הקדוש ברוך הוא פוסל תפלת כל בריה, שהרי משה עשה דייתיקי, שנאמר: ועריו נתתי לראובני ולגדי, ויאיר בן מנשה לקח, ולמכיר נתתי את הגלעד, ואצוה אתכם בעת ההיא לאמר ה' אלהיכם נתן לכם את הארץ הזאת לרשתה, ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמר. הרי דייתיקי. שמא תאמר, עמד לו ולא התפלל. תלמוד לומר: ואתחנן אל ה'. ואתחנן אל ה', למה. כדי שיכנס לארץ. זה שאמר הכתוב: שמעה אלהים רנתי (תהלים סא, ב). אל תתעלם מתחנתי. אמר לו: מה אתה מבקש. אמר לו: מקצה הארץ אליך אקרא בעטף לבי (שם פסוק ג). אמר לו הקדוש ברוך הוא, רב לך אל תוסף. אמר לו משה, רבון העולמים, אתה קראתני משה עבדי, שנאמר: לא כן עבדי משה (במדבר יב, ז). אני עבד, ולויתן עבד. ואני מתחנן לפניך, והוא מתחנן לפניך, שנאמר: הרבה אליך תחנונים אם ידבר אליך רכות (איוב מ, כז). תחנת לויתן שמעת וכרת עמו ברית וקימתו, שנאמר: היכרת ברית עמך תקחנו לעבד עולם (שם פסוק כח). ואני עבדך, ואמרת לי, הנה אנכי כורת ברית וגו' (שמות לד, י), ולא קימת, אלא אמרת, ומות בהר אשר אתה וגו' (דברים לב, נ). ולא עוד, אלא כתבת בתורתך, ואם אמר יאמר העבד אהבתי וגו' (שמות כא, ה). ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך, לא אצא חפשי (שם), איני מבקש למות. והגישו אדוניו וגו', ועבדו לעולם (שם פסוק ו), ולא קימת עמי. ועכשו בבקשה ממך, שמעה אלהים רנתי ואל תתעלם מתחנתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא, רב לך, בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזרה שתמות, וכל הבריות כמותך. אדם הראשון שאכל מן האילן, גזר מיתה לכל.

פרשה ה

ה' אלהים אתה החלות. משל למה הדבר דומה. למלך שראה אשה אחת יתומה ובקש לישאנה, שלח ותבעה. אמרה, איני ראויה להנשא למלך. שלח תבעה שבע פעמים ולא שמעה לו. לאחר זמן, נשאת למלך. כעס עליה המלך ובקש לגרשה ולישא אחרת. אמרה הראשונה, אני אין לי בשת אם אתה מגרשני, שאתה בקשתני תחלה. אלא הואיל ואתה מגרשני, בבקשה ממך, אל תעשה לזאת כשם שעשית עמי. כך עשה הקדוש ברוך הוא למשה, פתהו שבעה ימים. והוא אמר ליה: לא איש דברים אנכי. לאחר זמן, פיסהו הקדוש ברוך הוא, והלך בשליחותו ונעשו לו כל הנסים על ידו. לסוף אמר לו: כי לא תבא. אמר לו משה רבנו, רבונו של עולם, אם אתה רוצה שלא אביאם לארץ, אין לי בשת, כי אתה החלות, לשון התחלה. אלא הואיל וכן גזרת עלי, אותו שיביאם אל תעשה לו כשם שעשית לי, אשר יצא לפניהם ואשר יביאם. ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף, בעל דין שלך כבר הקדימך. שכך אמר איוב, מי יתן שומע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי (איוב לא, לה). ואי זה ספר, זה ספר תולדות אדם. מה אמר איוב, קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו (שם ג, יט). הוי, רב לך אל תוסף וגו'.

פרשה ו

אל תוסף. זה שאמר הכתוב: איוב, אם יעלה לשמים שיאו וגו', כגללו לנצח יאבד וגו' (שם כ, ו-ז). כנגד מי אמר איוב מקרא זה. לא אמרו אלא כנגד יום המיתה, שאפלו אם יעלה אדם לשמים ויעשה כנפים כנשר, כיון שיגיע קצו למות, נשתברו כנפיו ונופל לפני מלאך המות כבהמה לפני הטבח. וכן דוד אומר, תצא רוחו ישוב לאדמתו (תהלים קמו, ד). וכן אמר איוב, קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו. שאפלו לקחו רבו באלף אלפי דינרי זהב, כיון שיגיע קצו למות, אינו יכל לומר עבדי אתה, אלא נעשה חפשי מאדוניו. דבר אחר, אם יעלה לשמים שיאו, זה משה שעלה לרקיע ונגש אל הערפל והיה כמלאכי השרת ודבר עמו פנים בפנים וקבל תורה מידו של הקדוש ברוך הוא. כיון שהגיע קצו למות, אמר לו הקדוש ברוך הוא, הן קרבו ימיך למות. אמר לפניו, רבונו של עולם, לשוא דשו רגלי ערפל, ולשוא רצתי לפני בניך כסוס, שיהא סופי לתולעה. אמר רבי אבהו, משל למה הדבר דומה. לאחד מגדולי מלכות שמצא חרב הנדיי שאין אחר כמותו בעולם, ואמר, אין זה ראוי אלא למלך. מה עשה, הביאה דורון למלך. אמר המלך, חתכו בה ראשו. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, בדבר שקלסתיך ואמרתי, הן לה' אלהיך השמים וגו' (דברים י, יד). בו בלשון אתה גוזר עלי מיתה, ואומר: הן קרבו ימיך למות. אמר לו: משה, כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון. אמר לפניו, אדוני, אדם הראשון היה ראוי למות, שמצוה קלה שצוית אותו, עבר עליה, ולכך נאה שימות. אמר לו: הרי אברהם קדש את שמי בעולמי. אמר לפניו, רבונו של עולם, אברהם יצא ממנו ישמעאל, שגזעו מכעיסין לפניך, שנאמר: ישליו אהלים לשדדים וגו' (איוב יב, ו). אמר לו: הרי יצחק שפשט צוארו על המזבח. אמר לפניו, יצחק יצא ממנו עשו שעתיד להחריב בית המקדש ולשרף את היכלך. אמר ליה: הרי יעקב שיצא ממנו שנים עשר שבטים ולא היה בהם שום דפי אמר לפניו, יעקב לא עלה לרקיע, ולא דשו רגליו ערפל, ולא היה כמלאכי השרת, ולא דברת עמו פנים בפנים, ולא קבל את התורה מידך. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, רב לך אל תוסף דבר. אמר לפניו, רבונו של עולם, שמא יאמרו הדורות, אלמלא לא מצא במשה דברים רעים, לא היה מסלקו מן העולם. אמר לו: כבר כתבתי בתורתי, ולא קם נביא וגו'. אמר לפניו, שמא יאמרו הדורות, בקטנותי עשיתי רצונך, ובזקנותי לא עשיתי רצונך. אמר ליה: כבר כתבתי בתורתי, על אשר מעלתם בי. אמר לפניו, אם רצונך אכנס לארץ ואהיה שם שנים ושלש שנים ואחרי כן אמות. אמר לו: ושמה לא תבא. אמר לפניו, אם לא אכנס בחיי, אכנס לאחר מותי. אמר לו: לא בחייך ולא לאחר מותך. אמר לפניו, כל הכעס הזה עלי למה. אמר לו: על אשר לא קדשתם אותי. אמר לפניו, עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלשה פעמים, שנאמר: הן כל אלה יפעל אל, פעמים שלש עם גבר (שם לג, כט). ואני, עון אחד אין אתה מוחל לי. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, משה, הרי אתה עשית ששה עונות ולא גליתי לך אחד מהם. בתחלה אמרת, שלח נא ביד תשלח (שמות ד, יג). שניה, והצל לא הצלת (שם ה, כג). שלישית, הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם (במדבר יא, כב). רביעית, לא ה' שלחני (שם טז, כט). חמישית, שמעו נא המורים (שם כ, י). ששית, והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים (שם לב, יד). וכי אברהם יצחק ויעקב חטאים היו שאמרת לבניהם כך. אמר לפניו, רבון העולמים, ממך למדתי, שאמרת, את מחתות החטאים האלה (שם יז, ג). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי, בנפשותם (שם), ולא באבותם. אמר לפניו, אני יחיד, וישראל ששים רבוא. הרבה פעמים חטאו לפניך ובקשתי עליהם רחמים ומחלת להם. על ששים רבוא השגחת, ועלי אין אתה משגיח. אמר ליה: משה, אין דומה גזרת צבור לגזרת יחיד. ועוד, עד עכשו היתה שעה מסורה בידך, ומעכשו אין שעה מסורה בידך. אמר לפניו, רבון העולמים, עמד מכסא דין ושב בכסא רחמים עלי ולא אמות, ועונותי יהיו נמחלים ביסורין שתביא בגופי, ואל תתנני בחבלו של מלאך המות. אם אתה עושה כך, אגיד שבחך לכל באי עולם, כשם שאמר דוד, לא אמות כי אחיה וגו' (תהלים קיח, יז). אמר לו: זה השער לה' צדיקים יבאו בו (שם פסוק כ), מוכן הוא לצדיקים ולכל הבריות, מות מתקן מימות עולם. כיון שראה משה שאין משגיחין בו, הלך אצל שמים וארץ, אמר להם: בקשו עלי רחמים. אמרו ליה, עד שנבקש רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמנו, שכתוב, כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא, ו). הלך אצל כוכבים ומזלות, אמר להם: בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שנבקש רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמנו, שנאמר: ונמקו כל צבא השמים וגו' (שם לד, ד). הלך אצל הרים וגבעות, אמר להם: בקשו עלי רחמים. אמרו לו כו' נבקש על עצמנו, שנאמר: כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה (שם נד, י). הלך אצל הים הגדול, אמר לו: בקש עלי רחמים. אמר לו: בן עמרם, מה היום מיומים. הלא אתה בן עמרם, שבאת עלי במטך והכיתני וחלקת לשנים עשר שבילים, ולא יכלתי לעמד לפניך מפני שכינה, שמהלכת לפניך לימינך, שנאמר: מוליך לימין משה זרוע תפארתו, בקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם (שם סג, יב). והיום מה עלתה לך. כיון שהזכיר לו הים, מה שעשה בנערותו, צעק ובכה ואמר, מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני (איוב כט, ב). בשעה שעברתי עליך, הייתי מלך עולם, ועכשו אני משתטח ואין משגיחין בי. מיד הלך לו אצל שר הפנים, אמר לו: בקש עלי רחמים שלא אמות. אמר לו: משה רבי, טרח זה למה. כך שמעתי מאחורי הפרגוד, שאין תפלתך נשמעה בדבר הזה. הניח משה ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואומר: אצל מי אלך לבקש עלי רחמים. אמר רבי שמלאי, באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא בעברה עליו, שנאמר: ויתעבר ה' בי למענכם וגו', עד שפתח משה מקרא זה, ויעבר ה' על פניו ויקרא (שמות לד, ו). באותה שעה נתקררה רוח הקדש. ואמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה, שתי שבועות נשבעתי, אחת שתמות, ואחת שלא לאבד את ישראל. לבטל את שתיהן אי אפשר, אם תרצה לחיות ויאבדו ישראל, מוטב. אמר לפניו, רבוני, בעלילה אתה בא עלי. אתה תופש החבל בשני ראשים. יאבד משה ואלף כמוהו, ואל יאבד אחד מישראל. אמר לפניו, רבון העולמים, רגלים שעלו לרקיע, ופנים שקבלו פני השכינה, וידים שקבלו תורה מידך, ילחכו עפר. ווי, יאמרו כל הבריות, ומה משה שעלה למרום, והיה כמלאכי השרת ודבר עמו פנים בפנים וקבל תורה מידו, לא היתה לו תשובה להשיב לפני הקדוש ברוך הוא. בשר ודם על אחת כמה וכמה שילך בלא תורה ובלא מצות. אמר לו הקדוש ברוך הוא, כל זה שאתה מצטער למה. אמר, רבון העולם מתירא אני מחבלו של מלאך המות. אמר לו: איני מוסרך בידו. אמר לפניו, רבון העולמים, יכבד אמי שהקהו שניה בחייה בשני בניה, יקהו עוד שניה במיתתי. אמר לו: כך עלתה במחשבה וכן מנהגו של עולם, דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו. עד עכשו היה חלקך לשרת לפני, ועכשו אבד חלקך והגיע שעה של יהושע תלמידך לשרת. אמר לפניו, רבוני, אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה לו תלמיד. אמר לו: אם אתה רוצה לעשות כך, לך עשה. עמד משה והשכים לפתחו של יהושע. היה יהושע יושב ודורש, ועמד משה וכפף קומתו והניח ידו על פיו, ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו, כדי שיצטער וישלים עצמו למיתה. והלכו ישראל אצל משה לפתחו ללמד תורה, ושאלו ואמרו, משה רבנו היכן הוא. אמרו להם, השכים והלך לפתחו של יהושע. הלכו ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד. אמרו לו ליהושע, מה עלתה על לבך שמשה רבנו עומד ואתה יושב. כיון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע בגדיו וצעק ובכה ואמר, רבי רבי, אבי אבי ואדוני. אמרו ישראל למשה, משה רבנו, למדנו תורה. אמר להם: אין לי רשות. אמרו לו: אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם, למדו מיהושע, וקבלו עליכם לישב וללמד מיהושע. ישב יהושע בראש, ומשה בימינו, ובני אהרן משמאלו, והיה יהושע יושב ודורש בפני משה. אומר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, בשעה שאמר יהושע, ברוך אשר בחר בצדיקים, נטלו מסורות חכמה ממשה ונתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש. אחר שעמדו ישראל מישיבה, אמרו למשה, פרש לנו את התורה. אמר להם: איני יודע מה אשיב לכם. והיה משה רבינו נכשל ונפל. באותה שעה אמר משה, רבון העולמים, עד עכשו בקשתי חיים, ועכשו הרי נפשי נתונה לך. כיון שהשלים עצמו למיתה, פתח הקדוש ברוך הוא ואמר, מי יקום לי עם מרעים (תהלים צד, טז). מי יעמד לישראל בשעת כעסי, ומי יעמד במלחמתן של בני, מי יבקש רחמים עליהם בשעה שחוטאין לפני. באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו, ואמר לפניו, רבונו של עולם, משה בחייו שלך ובמותו שלך הוא. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אמשל לך משל למה הדבר דומה. למלך שהיה לו בן, ובכל יום ויום כועס עליו ומבקש להרגו, שלא היה מתנהג בכבוד אביו, והיתה אמו מצילתו מידו. לימים מתה אמו, והיה המלך בוכה. אמרו לו עבדיו, אדונינו המלך, מפני מה אתה בוכה. אמר להם: לא על אשתי בלבד אני בוכה, אלא עליה ועל בני, שהרי כמה פעמים כעסתי עליו ובקשתי להרגו ומצילתו מידי. אף כך הקדוש ברוך הוא אמר למטטרון, לא אני מתאונן על משה בלבד, אלא עליו ועל ישראל, שהרבה פעמים הכעיסוני וכעסתי עליהם, ועמד בפרץ לפני להשיב חמתי מהשחיתם. באו ואמרו למשה, הגיעה שעה שאתה נפטר מן העולם. אמר להם: המתינו לי עד שאברך את ישראל, שלא מצאו ממני קורת רוח בעולם, מפני אזהרות ותוכחות שהייתי מוכיחן. התחיל לברך כל שבט ושבט בפני עצמו. כיון שראה שנתקצרה השעה, כללן כלן בברכה אחת. באו ואמרו לו: הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם. אמר להם לישראל, הרבה צערתי אתכם על התורה ועל המצות, ועכשו מחלו לי. אמרו ליה, רבנו אדוננו מחול הוא לך. אף ישראל עמדו עליו ואמרו לו: משה רבנו, הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טרח, מחל לנו. אמר להם: מחול לכם. באו ואמרו לו: הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם. אמר, ברוך שמו חי וקים לעולם ועד. אמר לישראל בבקשה מכם כשתכנסו לארץ זכרו אותי ואת עצמותי, ותאמרו אוי לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס ונפלו עצמותיו במדבר. באו ואמרו לו: הגיע חצי רגע. נטל שתי ידיו והניחן על לבו, ואמר לישראל, ראו אחריתו של בשר ודם ענו ואמרו ידים שקבלו את התורה מפי הגבורה, יפלו בקבר. באותו רגע, יצאת נשמתו בנשיקה, שנאמר: וימת שם משה וגו' (דברים לד, ה). ולא נתעסקו בקבורתו לא ישראל ולא המלאכים, אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ויקבר אותו בגי וגו' (שם פסוק ו). ומפני מה נקבר בחוצה לארץ. כדי שיהיו המתים שבחוצה לארץ חיין בזכותו, שנאמר: וירא ראשית לו וגו' (שם לג, כא). ואימתי מת משה רבנו. בשבעה באדר, דכתיב: וימת שם משה (שם לד, ה). וכתיב: ויבכו בני ישראל את משה וגו' (שם פסוק ח). וכתיב: ויהי אחרי מות משה וגו' (יהושע א, א). וכתיב: והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון (שם ד, יט). הוצא שלשים ושלשה למפרע, הרי בשבעה באדר מת משה. ומנין שבשבעה באדר נולד משה. דכתיב: בן מאה ועשרים שנה אנכי היום (דברים לא, ב), שאין תלמוד לומר: היום. מה תלמוד לומר: היום. היום מלאו ימי ושנותי. ללמדך, שהקדוש ברוך הוא ממלא ימיהן של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, שנאמר: את מספר ימיך אמלא (שמות כג, כו).