מדרש תנחומא בראשית יב

יב. [ עריכה ]
וירא ה' כי רבה רעת האדם. שנו רבותינו: בעון זימה אנדרלמוסיא באה לעולם וספה הטובים והרעים. ור' עזריא אומר: הכל הקב"ה מוותר חוץ מן הזימה. ראה עד שלא נצטוו עליה מה כתיב? ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. מה כתיב אחריו? וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי. וכן בסדומים (בראשית יט, ד): טרם ישכבו וכל אותו הענין. (בראשית יט, יב) ויאמר האנשים אל לוט וגו', (בראשית יט, יג) כי משחיתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני ה' וישלחנו ה' לשחתה, למה ה' ה' ב' פעמים? אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שפרעתי מזמרי ומשמשון ומאמנון ואני עתיד לתת שכר טוב למי שהוא גודר עצמו מן העבירה כשם שנתתי ליוסף וליעל ולפלטי. רש"א: יוסף משלו נתנו לו הפה שלא נשק בזמה קאמר לו (בראשית מא, מ): ועל פיך ישק כל עמי. צואר שלא הרכין לעבירה: (בראשית מא, מב) וישם רביד הזהב על צוארו. היד שלא נגעה בעבירה: (בראשית מא, מב) ויסר פרעה את טבעתו וגו'. הגוף שלא נדבק בעבירה: (בראשית מא, מב) וילבש אותו כגדי שש. רגל שלא עלה עליה: (בראשית מא, מג) וירכב אותו במרכבת המשנה. המחשבה שלא חשב: נקרא נבון וחכם. לב שלא הרהר: ויקראו לפניו אברך וצפנת פענח. אבל הסדומיים, המטיר עליהן אש וגפרית שנאמר (בראשית יט, כד): וה' המטיר על סדום וגו', (בראשית יט, כה) ויהפוך את הערים האל וגו'. נאמר כאן אמחה את האדם וגו', הנפילים היו בארץ בימים ההם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, מלמד שהיו רואין חמה ולבנה ועושין כשפי' עליהם הוא שאמר (איוב, כד): המה היו במורדי אור המה הגבורים שהיו קשין ומורדין ומכשפין, (איוב, כא) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו אר"י למה היו מורדין שהיו זורעין שנה אחת ועושין מזון למ' שנה, א"ל הקב"ה וכך אתם עושים עוד כל ימי הארץ זרע וקציר, ור' שמואל בר אבא אמר למה היו מורדין שהיו רואין לעצמן בנים ובני בנים חמשה וששה דורות ולא היו מתין, אמר הקדוש ברוך הוא וכך אתם מורדין מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ זרע קציר שתהיו מולידין וקוברין, וקר וחם שתהיו מתיסרין בשחפת ובקדחת, וקיץ וחורף שתהיו מתקייצין ופניכם מתחרפין והייסורין אינן פוסקין ותהיו מצטערין בגופיכם אין אתם שובתין יומם ולילה ותהיו נדונין באש ובשלג: