מדרש תדשא ז
ועץ הדעת טוב ורע - אמר רבי פנחס בן יאיר, העץ הזה עד שלא אכל ממנו אדם הראשון לא נקרא שמו אלא עץ בלבד כשאר כל העצים, אבל משאכל ועבר על גזירתו של הקב״ה נקרא שמו עץ הדעת טוב ורע על שם סופו, כמו שמצינו דברים רבים שנכתבו שמם תחלה על שם סופן, כמו ויכה את כל שדה העמלקי (בראשית י״ד:ז׳). ולמה קרא שמו טוב ורע? שהודיעו הקב״ה שלא יאכל ממנו לא טוב ולא רע, כמו שאמר ללבן השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע (בראשית ל״א:כ״ט), לא נוכל דבר אליך רע או טוב (שם כ״ד), ואומר לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כ״ז:ל״ג). ומכאן (ומנין) אנו אומרים שעד שלא אכל מן העץ היה יודע טוב ורע? שכן מצינו שקרא שמות לכל היצורים מן חכמה גדולה שניתנה לו, שנאמר ויקרא האדם שמות. ועוד מצינו שבראו הקב״ה במדה טובה בצלם ובדמות, ולא היה בורא בריה חסירה. ועוד מצינו שכתב עליו שהיה מלא חכמה ותבונה, שנאמר מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ (יחזקאל כ״ח י"ב - י"ג). ומנין אתה אומר שלא נקרא העץ עץ הדעת מתחלה? מתשובת האשה לנחש. ראה מה השיבה אותו, ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא אמרה מפרי עץ הדעת טוב ורע. ועוד בשעה ששאל הקב״ה לאדם למה אתה נחבא, אמר המן העץ אשר צויתיך וגו', ולא אמר מעץ הדעת טוב ורע. ועוד על דבר אחד שם העץ דעת טוב ורע, שעל ידי אכילתו ידע האדם רעות. שעד שלא עבר על הציווי לא נגזר עמל ולא יגיעה ולא קור ולא חום ולא מכאוב ולא כל דבר רע מזיקו, אבל משעבר על חוק גזירתו של מקום התחילו כל הרעות נוגעות בו, שהיה עושה במאמרו ונצערים מעשיו, ונטלו הרגשות של רעות. ולמה צוה אותו הקב״ה שיאכל מכל עץ הגן ומנע לו אחד מהם? כדי שיהיה רואה אותו תמיד וזוכר את בוראו ומכיר שעול יוצרו עליו, ושלא תהא רוחו גסה עליו. ויאמר אלהים אל הנחש - לפי שבשביל דברת הנחש ניזק כל העולם, לכך הדיין הצדיק גזר עליו שבעה אפופסים (קללות), שנאמר ארור אתה מכל הבהמה וגו'. ולמה שהברייה נאררת בעד דברתו שנאמר ארורה האדמה בעבורך וגו׳. על גחונך תלך - למה? שיגיעה עמל ותלאה ושפלה גרם לבריות, שנאמר בזיעת אפיך. ועפר תאכל - למה? שהשיא ופיתה את האשה לאכול מן העץ שנצטוה לא תאכל. ואיבה אשית בינך - על שקלקל את האהבה והשלום והשקט והנחת שבין הקב״ה ובין הבריות. ובין זרעך ובין זרעה - למה? שהוא גרם צער גידול בנים, שנאמר הרבה ארבה וגו'. הוא ישופך ראש - למה? שנתגבה והזיק את הראש והקצין והקדקוד והקוע של ארצות(?), שנאמר עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת, ושאר קללות שלו: ואתה תשופנו עקב - למה? שהיה שפל ובזוי ושנאוי בעולם. למה לא טימא נבלתו כשאר כל השרצים (ממדרש זה מוכח דנחש אינו מטמא כלל במותו אפילו בכזית ובמגע, וכן פסק הרמב״ם הלכות אבות הטומאה סוף פ"ד, דלא כתוספות עירובין י״ג דבכזית ובמגע גם נחש מטמא) אחר שהוא בזוי? שלא יעכב אדם להורגו מפני הטומאה ויקיים ואיבה אשית וגו'. קניתי איש את ה׳ - למה קראו כך? אלא בשביל שנוצר מן האדם ומן אשתו ומן הקב״ה, שלשה משלשה, הרוח והנפש והנשמה מן המקום, והעצמות והגידים והמח מן האיש, והעור והבשר ודם מן האשה, הרי שלשה משלשה. לכך גזר על הטמא שיתחטא ביום השלישי.