מדרש רבה על אסתר ח

פסוק א

שהשכים המן לתלות את מרדכי, ונתלה הוא על העץ אשר הכין למרדכי, ונתן את כל אשר להמן לאסתר המלכה, ואסתר נתנה למרדכי.

הדא הוא דכתיב: (אסתר ח א): "ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צורר היהודים...".

וכתיב (איוב ה ה): "אשר קצירו רעב יאכל, ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם":

אשר קצירו - זה המן.
רעב יאכל - זה מרדכי ואסתר.
ואל מצנים יקחהו - לא בזיין ולא בצנה, אלא בתפלה ובתחנונים. דבר אחר: (תהלים צא): "צנה וסוחרה אמתו" - זו היא התפלה המגינה על הצרה, כצנה שמגינה על האדם במלחמה. ובזכות התפלה שנתכנה לצנה יקחהו להמן. ומניין שעשו תפלה? הדא הוא דכתיב: שק ואפר יוצע לרבים. ומה תקנה לשק ואפר בלא תפלה?
"ושאף צמים חילם" - ומי דחק לממונו של המן? מרדכי ואסתר והמצומתים להם.