מדרש משלי (בובר) יט יח
<< · מדרש משלי (בובר) · יט יח · >>
(משלי יט יח): "יסר בנך כי יש תקוה" - [1]אמר רבי ישמעאל: גדולה היא התורה, שהיא גדולה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ואלו הן: ביישוב הדעת, בשמיעת האוזן, בעריכות שפתיים, ובהטבת פנים, ולב טוב, בדעה, ובחכמה, מכיר את מקומו, וקונה לו חבר, ומדקדק בתלמודו, ומעיין בשמועתו, ואומר על הטמא טמא, ועל הטהור טהור, ועל הן הן,ועל לאו לאו, ואומר דבר בשם אומרו, ונושא בעול עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומקבל פני חכמים, ואוהב פלפול חכמים, ושמח בתלמודו, ואין ליבו גס בהוראה, ואין מורה הלכה בפני רבו, ולא יושב במקום מי שהוא גדול ממנו, ואוהב את הבריות, ואוהב את התוכחות, ומודה על האמת, ונושא ונותן בשמועתו, ומייסר בנו לתלמוד תורה, ואז יש לו תקוה ואחרית, שנאמר "יסר בנך כי יש תקוה, ואל המיתו אל תשא נפשך". ואמר רבי ישמעאל: יסרהו בדברי תורה כדי שתצילהו מדינה של גיהנם לעתיד לבוא.
אמר רבי יוחנן: כל מי שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם - שוב אין תורה פוסקת מזרעו, שנאמר (ישעיהו נט כא): "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם". מהו "אמר ה'"? אמר רבי יהושע בן לוי: אמר הקב"ה: אני ערב בדבר הזה. מהו "מעתה ועד עולם"? אמר רב יהודה אמר רב: מכאן ואילך, תורה מחזרת על אכסניא שלה.
הערות שוליים עריכה
- ^ (ח) א"ר ישמעאל גדולה היא התורה כו' - אבות שם, וגם כאן הוסיף המסדר "אמר רבי ישמעאל". והנוסח שלפנינו משונה מנוסח הברייתא, דאבות, והוספתי כמו שהוא בכתב יד רומי ובדפוס תוגרמה, וחסר זה בדפוס וויניציא ואחר-כך בכל הדפוסים. ואולי הביא המסדר כל זה על שם הסיום "ומייסר בנו לתלמוד תורה ואז יש לו תקוה ואחרית שנאמר יסר בנך כי יש תקוה", והסיום הזה ליתא באבות שם.
<< · מדרש משלי (בובר) · יט יח · >>