מדרש זוטא (בובר)/קהלת/פרשה ד


פרשה ד.

[א] ושבתי אני ואראה וגו'. (א) אלו הקטנים (שנגרזין) (ב) [שנגזרים] מחייהם, ולעתיד לבא הם עומדים בחבורה של צדיקים, ואבותיהם עומדים בחבורה של רשעים, ואומרים לפני הקב"ה כלום מתנו אלא בעון אבותינו, והקב"ה אומר להם אבותיכם חטאו מדרכם. (ג) באותה שעה אליהו זכור לטוב בא ומלמד אותם סניגוריא, ואומר להם, אמרו לפני הקב"ה רבש"ע כלום הוא לפניך מדת הפורענות מרובה ממדה טובה, מדת הפורענות מעוטה, ומדת הטובה מרובה, ולא מתנו אלא בגלל אבותינו, כל שכן שיבואו אבותינו אצלינו, אמר להם הקב"ה חייכם יפה למדתם סניגוריא, יבואו אצליכם, דכתיב וחיו בניהם ושבו (זכריה י, ט):

[ב] ושבח אני את המתים. (ד) אלו דור המבול: מן החיים. אלו סדומיים ועמלקיים:

[ג] וטוב משניהם. זה אלף דור שעלו במחשבה ונימחו (ה) וכו' כדלעיל. (ו) ר' שמעון בן יוחי פתר קרא בישראל בשעה שבאו לאותה מעשה לא הניח משה זוית [צריך להיבדק] ברקיע שנחבט עליו לבקש תפלה ורחמים, ולא נענה, ונזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה, קצף ומשחית ומשמיד ואף וחימה, נתיירא משה מהם. מה עשה? נתלה בזכות אבות שנאמר זכור לאברהם וגו' (שמות לב, יג). אמרו לו כלום יש להם עלי, אני יש לי עליהם, על אברהם יש לי, דכתיב במה אדע וגו' (בראשית טו, ח). יצחק יש לי עליו שאהב את עשו. יעקב יש לי עליו, שאמר נסתרה דרכי מה' (ישעיהו מ, כז). כיון שאמר אשר נשבעת להם בך (שמות לב, יג) למען שמך. נסתלקו ממנו שלשה מלאכים קצף ומשחית ומשמיד, ונשתיירו שם שתים, [אף וחמה]. שנאמר כי יגורתי מפני האף והחמה וגו' (דברים ט, יט). באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כלום אני יכיל למיקם בתרויהון, אלא קום את בחדא, הה"ד קומה ה' באפך (תהלים ז, ז). ומניין שעמד משה למלאך חמה? שנאמר ויאמר להשמידם וגו' [להשיב חמתו מהשחית] (תהלים קו, כג). על אותה שעה הוא אומר ושבח אני את המתים וגו', כגון אני וחבורותי:

(ז) ר' שמואל פתר קרא בדוד, בשעה שבנה שלמה את בית המקדש התפלל שתרד אש מן השמים, ולא ירדה, כיון שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך (דברי הימים ב ו, מב), מיד ירדה, על אותה שעה הוא אומר ושבח אני את המתים וגו', כגון אני וחבורותי:

(ח) ר' יהודה בר' סימון פתר קרא ביחזקאל, בשעה שאמר לו הקב"ה התחיינה העצמות האלה (יחזקאל לז, ג). אמר לפניו רבש"ע אתה ידעת (יחזקאל לז, ג). (ט) משל לאדם שהיה בידו צפור אחת, ואמר לחבירו צפור זה אתה אומר חיה, אמר לו אם אתה מבקש מתה, ואם אתה מבקש חיה, כך בשעה שאמר לו הקב"ה ליחזקאל, ואמר לפניו התחינה [צריך להיבדק] אמר לפניו אתה יודע. כיון שעמד על הבקעה ואמר העצמות היבשות, התחילו רוחשות, אמר להם בחייכן לא שמעתם שמעו דבר ה' בית יעקב (ירמיהו ב, ד). ועכשיו ששמעתם, על אותה שעה נאמר, ושבח אני את המתים, כגון אני וחבורותי:

[ה] "הכסיל חובק את ידיו וגו'" (קהלת ד, ה). (י) משל לשני בני אדם שיגיעין [צריך להיבדק] בתורה, אחד יגע בתורה והשביח [צריך להיבדק], ואחד יגע בתורה ופירש. לעתיד לבוא אחד עומד בחבורה של צדיקים ואחד עומד בחבורה של רשעים ורואה וחובק את ידיו:

[ו] "טוב מלא כף נחת" (קהלת ד, ו). (יא) טוב מי ששונה הלכות מעט ורגיל בהן, ממי ששונה הלכות הרבה ואינו רגיל בהם. (יב) מתלא אמר טבא ציפרתא חדא בפח ממאה פרוחין: ורעות רוח (יג) וברצונו היה קרוי בעל הילכן, רעותיה דמתקרו מר הילכן:

[ח] (יד) "יש אחד ואין שני" (קהלת ד, ח). אחד זה הקב"ה, דכתיב ביה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ב, ד): ואין שני. ואין לו בן זוג: גם בן ואח אין לו: (טו) בן אין לו אח מהיכן יש לו, אלא שחיבב המקום את ישראל (טז) וקראן בנים ואחים: ואיו קץ (בכל) [לכל] עמלו. (יז) שעמל בששת ימי בראשית. ולמי אני עמל, לא להדבק אחריו, כל מי שאינו עושה כן, גם זה הבל וענין רע הוא:

(יח) ד"א יש אחד. אה אברהם, [שנאמר אחד היה אברהם (יחזקאל לג, כד)]: ואין שני. שאין לו בן זוג כמותו: גם בן ואח אין לו. בשעה שאמר לו הקב"ה קח נא את בנך (בראשית כב, ב): ואח אין לו. בשעה שאמר לו הקב"ה לך לך מארצך (בראשית יב, א): ואין קץ לכל עמלו. למעשים טובים: ולמי אני עמל. לא לעשות כמותו. וכל מי שאינו עושה כן גם זה הבל:

(יט) ד"א יש אחד. זה היצר הרע: ואין שני. שאין לו בן זוג כמותו: וגם בן ואח אין לו. בשעה שאדם הולך לעשות עבירה ואינו יודע שאין לו לא בן ולא אח שימות בעונותיו: ואין קץ. למעשים הרעים: למי אני עמל. לא לרחק ממנו, וכל מי שאינו עושה כן, גם זה הבל:

[ט] טובים השנים מן האחד. (כ) טובים השנים שיגיעים בתורה, מן האחד שעוסק זה לעצמו וזה לעצמו:

[י] [כי אם יפולו האחד יקים את חבירו]. שאם ישכח אחד מהם חבירו מעמידו על האמת ומזכירו:

[יב] והחוט המשולש לא מהרה ינתק. זה הרב [צריך להיבדק] שמחזר להם את טעותן.

(כא) ד"א טובים השנים מן האחד. שיוצאים לדרך, מן האחד זה לעצמו וזה לעצמו, שאם נפל האחד חבירו מקימו. (כב) והחוט המשולש שלשה. (כג) רב הוה נפיק לאורחא [חדפ צווה ליה מרי מותא [צריך להיבדק], תרי מרי קטטה, תלתא מרי שלמא:

[יג] טוב ילד מסכן. זה יצר טוב. (כד) [למה צווחין ליה חכם, דהוא מכוין ברייתא לאורחן טבן] למה צווחין ליה מסכן, כל עמא לא שמעין ליה, ולמה צווחין (חכם) [ילד] דהוא מזווג לבר אינש מתלת עשר שנין ולעילא: ממלך זקן. זה יצר הרע, (כה) למה צווחין ליה מלך, דהא כל איברין שמעין ליה, ולמה צווחין ליה זקן, דהוא מזווג לבר אינש מן טליותיה עד סיבותיה. הה"ד כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח, כא) משעה שניעור [צריך להיבדק] ממעי אמו, ולמה צווחין ליה כסיל, דהוא מכוין ברייתא לאורחא בישא:

[יד] כי מבית (האסורים) [הסורים]. (כו) דהוא מכשכש לברייתא (כי מביני סירי אתין) [כמביני סיריאתא]: כי גם במלכותו נולד רש. כי במלכותו של יצר הרע נולד רש, זה יצר טוב:

[טו] (כז) ראיתי את כל החיים המהלכים. זה דור המבול:

[טז] גם האחרונים. אפילו דורות האחרונים לא ישמחו בעמלם:

הערות ותקונים עריכה

(א) אלו הקטנים. מובא בילקוט רמז תתקס"ט ד"ה ושבתי כמו שהוא לפנינו, ובקה"ר פ"ד אות א' הוא בהרחבת לשון, ומתחיל ר' יהודה נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר כו':

(ב) בנגזרין בחייהן. בקה"ר יש הרבה שנויים בסגנון הלשון, גם נמצא שם דברי ר' נחמיה ורבנן:

(ג) באותה שעה אליהו זכור לטוב בא. בקה"ר ר' יהודה בר אלעאי בש"ר יהושע בן לוי:

(ד) אלו דור המבול. מובא בילקוט רמז תתקע"א:

(ה) וכו' כדלעיל. פה קצר המעתיק והוא לעיל פרשה א' פסוק ט"ו:

(ו) רשב"א פתר קרייא בישראל. בקה"ר הגי' ר' יהושע פתר קרייא בישראל:

(ז) ר' שמואל פתר קרייא. בקה"ר הגי' ר' שמואל בר נחמן פתר קרייא, ושם הוא בהרחבת לשון ופה המאמר בקיצור:

(ח) ר' יהודה בר סימון פתר קרייא ביחזקאל. בקה"ר הוא באופן אחר:

(ט) משל לאדם שהיה בידו צפור. זה ליתא בקה"ר:

(י) שמל לשני בני אדם. מובט בילקוט שם כמו שהוא לפנינו, ומשונה קצת בקה"ר:

(יא) טוב מי ששונה הלכות מעט ורגיל בהן. בקה"ר טוב מי ששונה הלכות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו חוזר ורגיל בהם. ובעל הילקוט בקהלת הביא המאמר בשם וי"ר, והוא בוי"ר פ"ג אות א' ר' יצחק פתח טוב מלא כף נחת מי ששונה שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם, ואח"כ נמצא בוי"ר שם טוב מי ששונה הלכות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו רגיל בהם. ולדעתי נוסח השני הוא הוספה שהוסיף אחד המגיהים כמו שהוא בקה"ר, והראיה כי בעל הילקוט בקהלת הביא המאמר מוי"ר ונוסח השני ליתא בילקוט. ופי' ומדות, מדות שהתורה נדרשת בהן:

(יב) מתלא אמר טבא ציפרתא חדא בפח ממאה פורחין. זה הוא ג"כ בקה"ר, ושם הגי' מתלא אמר טבא חדא ציפרתא כפותא מן מאה פרחין, וברור שצ"ל בפחתא במקום כפותא, ופי' טוב ציפור אחד בפח מן מאה הפורחים:

 
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.