מדריך רחובות תל אביב יפו/ס

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה: הדף שימושי, ומתאים למקור. אך דרושה עריכה רבה נוספת. נא ראו בשיחה:מדריך רחובות תל אביב יפו.

טקסט זה מוגש בכפוף לרשיון CC by, המתיר שימוש כללי בכפוף לאזכור שם המחבר. מחבר: מדריך הרחובות של תל־אביב-יפו, מוגש באדיבות עיריית תל־אביב-יפו.

‫

‫סאמט‪ ,‬שמעון (‪ (1998–1904‬‬

‫עיתונאי וסופר. נולד בפולין, עלה לארץ־ישראל ב־‪1923‬‬‫ ושנים רבות היה חבר מערכת עיתון הארץ ויו"ר ועד חברי ‫המערכת. ממייסדי אגודת העיתונאים בתל־אביב. כן היה‬ ‫חבר באיגוד הבין לאומי של העיתונאים. ‬סייר בשליחות ‫עיתונאית ביותר מ־‪20‬ מדינות במערב ובמזרח ופירסם‬ ‫סדרות מאמרים ורשמים מסיוריו אלה. ‬ספרו בבואי למחרת‬ ‫מביא מרשמיו של עיתונאי מארץ־ישראל שביקר במזרח‬ ‫אירופה מיד לאחר השואה. היה יקיר העיר תל־אביב‪–‬יפו. בנו גדעון סאמט אף הוא חבר מערכת בעיתון הארץ ואף ‬ ‫שימש כעורך משנה של העיתון.

ס"ב

‫בשיטת הספירה המבוססת על הא"ב העברי ‪.62 –‬‬

סביון

‫פרח בר נפוץ, הנראה בשדות ובצדי הדרכים מתחילת החורף‬ ‫ועד הקיץ, לא פעם במשטחי פריחה צהובים ענקיים. ‬בקיץ‬ ‫הופך הפרח לכדורון זרעים לבן, "‬ראש סבא", שהרוח מפיצה‬ ‫למרחקים. ברוב הארץ פורח מין הנקרא סביון אביבי; בנגב‬ ‫ובערבה – המין סביון ערבות, הפורח באביב; ובחולות ליד‬ ‫הים גדל המין סביון יפו. בסמוך רחובות פרחים נוספים. (זהו גם שמו של יישוב ליד יהוד.)

‫סגולה‬

‫מושב בחבל לכיש, צפונית לקרית גת. ‬הוקם ב־‪1953‬ במסגרת‬ ‫התנועה "מן העיר אל הכפר". מקור השם בביטוי התנ"כי‪:‬‬ "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות, יט).

‫ סגל, שמוליק (‪ (1997–1924‬‬

‫שחקן. נולד בפולין, עלה בנעוריו לארץ־ישראל, למד משחק‬ ‫והצטרף לתיאטרון הבימה*. גילם תפקידים רבים במחזות‬ ‫ישראליים, יהודיים, ‬קלאסיים ומודרניים, וכן תפקידים רבים‬ ‫ברדיו ובסרטי קולנוע וטלוויזיה. הופיע עם שמואל‬ ‫רודנסקי* בקטעי הומור במסגרת הצמד "שני השמוליקים". הופיע ברחבי הארץ והעולם בתכניות ביידיש מיצירת שלום‬ ‫עליכם עם אליהו גולדנברג, וכן עם שמואל רודנסקי ועם‬ ‫שמואל עצמון.

סג'רה ‬

השם הקודם של חוה ומושבה בגליל התחתון שהפכה ב־‬‫‪1957‬ למושב אילניה, דרומית לצומת גולני. את אדמות‬ ‫החווה רכשה חברת יק"א של הברון הירש* ב־‪1899‬, ובימי‬ ‫העלייה השנייה שימשה כמרכז הכשרה לפועלי הגליל. בה‬ ‫התארגן השומר*, ובין היתר עבד בה דוד בן גוריון*; לדבריו, ‫"היום הכי מאושר שלי בארץ הוא היום בו חרשתי וזרעתי‬ ‫בסג'רה".

ס"ה

בשיטת הספירה המבוססת על הא"ב העברי ‪.65 –‬‬‫

סהרון

צמח בר‪ ,‬שאחד ממיניו שכיח למדי בנגב ובמקומות נוספים‬ ‫בארץ־ישראל. זהו שיח שענפיו מעובים והוא שוכן בדרך‬ ‫כלל בסדקי צוקים או משתלשל מהם. פורח בחורף וכן‬ ‫באביב. מקורו בסודן, כמטפס הגדל על עצים.

‫‫ סוטין, חיים (‪ (1943–1894‬‬

צייר אקספרסיוניסטי יהודי. נולד ברוסיה, למד בצרפת מ־‬‫‪1913‬ והיה מראשי "אסכולת פאריס". ‬היה בן דורם של‬ ‫שגאל, מודיליאני* וליפשיץ. ציוריו רבי העָצמה מבטאים בין ‫היתר את זיכרונות ילדותו הקשה, ‬אך יש בהם גם ציורי נוף ‫ובייחוד מרשימים דיוקניו.

סולד (סֹאלד), הנרייטה (‪(1945–1860‬‬

ממייסדות ארגון הדסה* והאחראית על עליית הנוער*‬ ‫מטעם ההנהלה הציונית. נולדה בארצות־הברית והיתה מורה‬ ‫ועיתונאית. למדה מדעי היהדות, והיתה מזכירת הפדרציה‬ ‫הציונית בארצות־הברית מ־‪1910‬. שנתיים לאחר מכן הקימה‬ ‫את ארגון הנשים הדסה, שסייע רבות ליישוב היהודי בארץ־‫ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה. עלתה לארץ ב־1920, ופעלה –‬ במסגרת הדסה –‬ ‬בתחומי הבריאות‬ ‫והרווחה. נבחרה להנהלת התנועה הציונית העולמית ב־1927, והיתה חברה בוועד הלאומי מ־1931. מ־‪1933‬ עמדה‬ ‫בראש עליית הנוער, המפעל שחילץ מציפורני הנאצים אלפי‬ ‫ילדים ובני נוער והביאם ארצה. אזרחות כבוד של תל־אביב‬ ‫הוענקה לה ב־‪1935‬. על שמה כפר סֹאלד, קיבוץ בעמק‬ ‫החולה שהוקם ב־‪ 1942‬בידי עולים מגרמניה, ‬מהונגריה‬ ‫ומרומניה ושעל הקמתו הוחלט עוד בקונגרס הציוני ב־‪,1935‬‬ ‫מתוך הערכה לפעולתה.

‫ סומו, יהודה (‪(1592–1527‬‬

משורר הנחשב לראשון המחזאים העבריים. נולד ופעל‬ ‫במנטובה, ‬איטליה. שירו "מגן נשים" מ־1557 עשוי לשמש‬ ‫גם היום בויכוח על הפמיניזם. הורשה להימנע מענידת אות ‫הקלון שבו חויבו יהודי איטליה בזמנו, אך לא הצליח לקבל‬ ‫היתר להקים תיאטרון יהודי. רוב יצירותיו אבדו בשריפה, ואת אלה שנותרו כינס חיים שירמן בספר צחות בדיחותא‬ ‫דקידושין שבו גם מחזה בשם זה, ‬הדרמה העברית הראשונה. ‫המחזה נשען על מדרש תנחומא* מבחינת התוכן ועל‬ ‫הקומדיה דל ארטה מבחינת הצורה, והוצג בארץ.

סּומקן‬

צמח בר בעל כותרת צינורית שצבעה לבן או צהוב – לעתים‬ ‫הופך לארגמן, ‬ומכאן שמו של הצמח. לאבקנים צורת חץ. מינים שונים מופיעים בדרום ארץ־ישראל ובצפונה.

סוסליק, אריה (‪ (1957–1875‬‬

פעיל ציבור בנמל יפו ומבוני תל־אביב. נולד באוקראינה, עלה לארץ־ישראל וב־1923 הקים את אגודת יושבי‬ ‫האוהלים והצריפים בתל־אביב שמקומם היה ברחובות‬ ‫מזא"ה, בלפור, ‬שלוש, ברנר ומכבי. האגודה רכשה קרקעות‬ ‫במקומות שונים בעיר, בעיקר בצפון, והקימה צריפים, מבנים ובית־כנסת (צפון) ברחוב דיזנגוף.

‫ סוסקין, אברהם (‪ (1963–1884‬‬

מראשוני תל־אביב ומחלוצי הצילום בארץ־ישראל. נולד‬ ‫ברוסיה, עלה לארץ־ישראל ב־1905 והתיישב ביפו. ‬הנציח‬ ‫במצלמתו ארועים רבים בחיי היישוב, ובהם גם מפגש בעלי‬ ‫המגרשים של אחוזת בית* – "אסיפה המייסדת", בפי ‫הצלם. היה גם מראשוני התיאטרון בארץ ושיחק עם "חובבי ‫הבמה העברית". פתח את הסטודיו הראשון לצילום בתל־‬אביב, ואת הצינקוגרפיה הראשונה בארץ – הטכנולוגיה‬ ‫שבאמצעותה הדפיסו תצלומים ואיורים בעיתונים ובספרים‬ ‫ברוב המאה ה־20. ספרו, ‬אלבום מראות תל־אביב, וארכיון‬ ‫התצלומים שלו הם מקור חשוב על ראשית ימיה של‬ ‫ההתיישבות בארץ ובייחוד בתל־אביב. תרם את אוסף‬ ‫תצלומיו על העיר למוזיאון ההיסטורי של תל־אביב, ואוסף‬ ‫נוסף לארכיון העבודה.

‫ סוקולוב, נחום (‪ (1936–1859‬‬

האיש שבזכותו ניתן לתל־אביב שמה, ‬מנשיאי ההסתדרות‬ ‫הציונית, סופר, ‬עיתונאי ומתרגם. נולד בפולין, ‬היה בעל‬ ‫השכלה יהודית וכללית רחבה. עיבד ספר על ארץ־ישראל‬ ‫בשם ארץ חמדה (‪ (1885‬וכלל בו מתוך ספריהם של‬ ‫אוליפנט*, לונץ* ואחרים, וערך את כתבי העת הצפירה*, העולם (השבועון הרשמי של התנועה הציונית) והאסיף*. הושפע מהרצל*, תירגם את ספרו אלטנוילנד בשם תל־אביב‬ ‫(‪(1903‬ ומכאן הצעת השם לעיר החדשה. סייע לוייצמן*‬ ‫במאבק המדיני על הצהרת בלפור*. ב־1919 ‬כתב ספר בשם‬ ‫תולדות הציונות, 1600–1918, ‬שבו תיאר את הכמיהה‬ ‫לארץ־ישראל בשנים אלה. היה יו"ר כל הקונגרסים (מ־1921 ‫ועד מותו), ‬נשיא ההסתדרות הציונית ב־1931–1935 ומעין‬ ‫שר חוץ של התנועה. אזרחות כבוד של תל־אביב הוענקה לו‬ ‫ב־1934, במלאת לו 75. ‬ארונו הובא לקבורה בהר הרצל‬ ‫בירושלים.

‫ סוקרטס (‪ 399–469‬לפנה"ס)

מגדולי הפילוסופים. נולד ופעל באתונה, יוון, וכל פעולתו‬ ‫כפילוסוף וכמורה לפילוסופיה נעשתה בדיבור ולא בכתב: כדי לברר שאלות פילוסופיות ומדעיות היה מנהל דיאלוג, מציג שאלות ומביא את הדובר עמו להסכמה. הגותו‬ ‫השתמרה בדיאלוגים שרשם תלמידו, אפלטון. באחרית ימיו‬ ‫הכעיס כמה מחשובי העיר, ‬והועמד לדין על השחתת הנוער‬ ‫מפני שלימד – לטענת התביעה – שאין לאלים קיום ממשי. הורשע בבית דין של ‪500‬ שופטים, והומת בשתיית רעל‬ ‫אחרי שסירב להציל את חייו בבריחה מהעיר.

סטארה, אלברט (‪(1980–1903‬‬

עיתונאי מאסירי ציון (אסיר ציון בויקיפדיה) הראשונים ומראשי התנועה‬ ‫הרוויזיוניסטית. היה מיודד עם ז'בוטינסקי*, ופירסם‬ ‫רבים ממאמריו בכתבי העת היהודיים שערך במצרים‬ ‫(‪(1933–1931‬ ובפריס, ‬צרפת (מ־1934). היה נציב בית"ר‬ ‫במצרים.

‫ סטימצקי, אביגדור (‪ (1989–1908‬‬

צייר יהודי. נולד ברוסיה, עלה לארץ־ישראל ב־1921 ולמד‬ ‫בבית הספר לאמנות בצלאל בירושלים. צייר תחילה נוף‬ ‫ודיוקנאות, ובשנות ה־40 פנה לציור המופשט; בשנות ה־50 ‫נחשב לאחד המובילים בזרם שכונה "המופשט הלירי". ‫ליצירותיו בצבעי מים איכות של שקיפות אוורירית. היה‬ ‫ממייסדי קבוצת האמנים "אופקים חדשים", פעל כמורה‬ ‫ומחנך.

סטרומה

אניית מעפילים שהוטבעה בים השחור על נוסעיה. הפליגה‬ ‫מרומניה בדצמבר 1941 כשעל סיפונה ‪769‬ יהודים. ‬בהגיעה‬ ‫לאיסטנבול התנו שלטונות תורכיה את הסכמתם לעגינתה‬ ‫בכך שמדינה כלשהי תודיע כי היא מסכימה לקלוט את‬ ‫נוסעיה. בריטניה ששלטה אז בארץ־ישראל סירבה בעקשנות‬ ‫לאפשר לפליטים להיקלט בארץ. כחודשיים לאחר מכן גררו‬ ‫שלטונות הנמל את הספינה לים השחור, שם היא נפגעה על‬ ‫ידי צוללת סובייטית, טבעה וכל נוסעיה נספו – למעט ניצול‬ ‫אחד. ‬הטרגדיה תרמה לגיבוש ההכרה שחייבת לקום מדינה ‫יהודית.

סיוון

החודש השלישי בלוח העברי העתיק, והתשיעי בלוח‬ ‫הנוכחי. מוצא השם אשורי, כנראה, והחודש נזכר בתנ"ך‬ ‫במגילת אסתר. יש בו ‪30‬ יום. מזלו תאומים. ב־ו בו חל חג‬ ‫השבועות, ‬הנקרא כך מפני שזמנו שבעה שבועות אחרי‬ ‫פסח; זהו חג מתן תורה, הנקרא גם חג הביכורים: מתאפיין‬ ‫בלימוד תורה, ובימי היישוב ובראשית ימי המדינה גם בטקס‬ ‫הבאת ביכורים.

סייפן

צמח נוי אדום, צהוב או לבן ממשפחת האירוסיים, הנקרא‬ ‫בלועזית גלדיולה. ‬שני השמות מרמזים לסיף או חרב בשל‬ ‫צורת הפרח. למעשה סוג הסייפן כולל 160 מינים, פחות או‬ ‫יותר, רובם מחלקה הדרומי של אפריקה ורק כשליש‬ ‫מחלקים אחרים באפריקה, וכן מאסיה. ‬שני מיני בר‬ ‫בישראל, והנפוץ שבהם הוא סייפן התבואה הפורח באביב‬ ‫בוורוד.

סימן טוב

שם הרחוב נועד להחליף ציון סתמי שקדם לו. חברי ועדת‬ ‫השמות קיבלו החלטה ב־1954 שלפיה "בשכונות הרחובות צרים ולא סלולים והם עומדים להריסה לפי [‪[…‬‬ ‫תכנית בנין־ערים. אין לקבוע שם שמות־זכרון קבועים מפני ‫הכבוד [‪[…‬‬ ‬הוחלט לקרוא לרחובות אלה שמות עבריים‬ ‫סתמיים, ‬רובם תנ"כיים…"

סירקין, נחמן (‪ (1924–1868‬‬

מהוגי רעיון הציונות הסוציאליסטית. ‬נולד ברוסיה, למד‬ ‫במינסק בגימנסיה רוסית, היה מחובבי ציון* ונאסר בשל‬ ‫קשריו עם חוגים מהפכניים. היגר ללונדון ועבר לברלין ב־1888 שבה למד פילוסופיה ופסיכולוגיה. פירסם מאמרים, ערך כתבי עת, והיה ציר לקונגרס הציוני הראשון ב־1897. ‫שנה לאחר מכן פירסם מאמר שעניינו מימוש הציונות ‫בהקמת התיישבות שיתופית. ‬היגר לארצות־הברית ב־1907 ‫והיה מראשי הקונגרס היהודי האמריקאי. ‬קבור בבית ‫העלמין לחוף הכנרת*. על שמו המושב כפר סירקין ממזרח‬ ‫לפתח תקוה, שהוקם ב־1936.

סלואדור, יוסף, ד"ר (1796–1873)

הוגה דעות והיסטוריון. נולד ופעל בצרפת לאב צאצא‬ ‫ממגורשי ספרד ולאם קתולית. למד רפואה, ועסק בשאלת‬ ‫עתידו של עם ישראל. הוא הציע לרכז את העם היהודי בארץ־‬‫ישראל, ובכך היה לאחד ממבשרי הרעיון הציוני, ‬אבל מכך‬ ‫שהיהדות היא מקור הדתות הסיק מאוחר יותר שגם תביא ‫לאיחודן מחדש בסדר עולמי אוטופיסטי. בספרו האחרון, פאריס, רומא וירושלים, ראה בעצם החזרה לדת הבטחה‬ ‫לתיקון העולם ולא חזר לרעיון הקמתה של מדינה יהודית; מ'‬ ‫הס*, שהתווכח איתו, קרא לספרו רומא וירושלים.

‫ סלומון, יואל משה (‪(1912–1838‬‬

מייסדי פתח תקוה. נולד בירושלים, ‬ולמד בישיבותיה. למד‬ ‫בקניגסברג דפוס, ופתח עם שותפים בית דפוס בירושלים. ‫הוציא לאור את כתב העת העברי הראשון בארץ־ישראל, הלבנון*, ב־1863. מהראשונים שפעלו "לצאת מהחומות" ‫ולהקים שכונות עבריות בירושלים: ‬ב־1869 היה ממייסדי ‫שכונת נחלת שבעה, השתתף גם בהקמת מאה שערים ועוד. היה ממייסדי פתח תקוה*, ‬ועל חלקו בהקמתה מספר יורם ‬ ‫טהרלב בשירו "בלדה ליואל משה סלומון":

	בבוקר לח‬ ‫בשנת תרל"ח‪ ‬עת בציר הענבים יצאו מיפו על סוסים ‫‫חמשת הרוכבים שטמּפפר בא‪ ,‬וגּוטמן בא ‬וזרח ברנט* ‫‫ויואל משה סלומון עם חרב באבנט איתם רכב ‬‫מזרקי הדוקטור הכסוף לאורך הירקון הרוח שר בקנה הסוף ‫ליד אּומלבס הם חנו‪ ‬בלב ביצות וסבך‪ ‬ועל גבעה קטנה‬ ‫טיפסו‪ ‬לראות את הסביבה …

‫סלונימסקי‪ ,‬חיים זליג (‪] (1904-1810‬שביל]

אסטרונום‪ ,‬מתימטיקאי‪ ,‬סופר ועיתונאי‪ .‬נולד ופעל בפולין‪,‬‬ ‫קיבל חינוך דתי אך נמשך למדעים‪ .‬ב–‪ 1834‬חיבר ספר לימוד‬ ‫במתמטיקה‪ ,‬חכמת השיעור‪ ,‬ושנה לאחר מכן נדפס ספר‬ ‫באסטרונומיה שכתב לרגל הופעתו של כוכב השביט הלי‬ ‫החוזר לקרבת כדור הארץ אחת ל–‪ 76‬שנים‪ .‬ייסד את‬ ‫העיתון הצפירה*‪ ,‬שהפיץ בין היתר ידע במדעי הטבע‪ ,‬והיה‬ ‫עורכו הראשון.

ס‬לס‫ילה‬

פרח בר (ונוי) היוצר מרבדי פריחה לבנים בסוף החורף‬ ‫ובאביב‪ .‬המין הנפוץ ביותר נקרא סלסילה מצויה‪ ,‬ומין קרוב‬ ‫הגדל בחורשות הוא סלסילת הכרמל‪ .‬בתנ"ך מדובר בענף רך‬ ‫של גפן‪ ,‬זלזל; ולפי פירוש אחר ‪ -‬ענף גבוה של הגפן: "השב‬ ‫ידך כבוצר על סלסִלות" (ירמיהו‪ ,‬ו). ‬בסמוך רחובות על‬ ‫שמות צמחים; רחוב הגפן נמצא במקום אחר‪ ,‬עם שבעת ‫המינים.

‫סלע [בלובשטיין], יעקב‪ ,‬ד"ר (‪(1935-1880‬

מייסד בית העם בתל–אביב‪ ,‬שהיה מרכז לתיאטרון ופעולות‬ ‫תרבות‪ ,‬והרוח החיה בו‪ .‬נולד ברוסיה‪ ,‬והיה אחיה הבכור של‬ ‫המשוררת רחל*‪ .‬למד באוניברסיטאות גרמניה ואיטליה‪,‬‬ ‫עלה לארץ–ישראל ב–‪ 1920‬והרצה ברחבי הארץ מטעם‬ ‫ההסתדרות הכללית‪ .‬ב–‪ 1925‬ייסד את בית העם ברחוב בן‬ ‫יהודה‪ ,‬והקדיש את רוב זמנו לארגון הרצאות ושיעורים‬ ‫שניתנו בו‪ .‬תירגם לאיטלקית‪ ,‬לגרמנית ולעברית‪.‬‬

‫

סלע‪ ,‬לאה ואפרים ‪ -‬ראו משעול סלע‬

‫

סמאטס‪ ,‬יאן (‪] (1950-1870‬שדרות]

ראש ממשלת דרום אפריקה‪ .‬למד בקיימברידג'‪ ,‬שירת בצבא‬ ‫ארצו והצטיין במלחמת הבורים נגד בריטניה (‪.(1902-1899‬‬ ‫היה שר בממשלת ארצו מ–‪ ,1907‬ובמלחמת העולם‬ ‫הראשונה התגייס לצבא‪ ,‬הגיע לדרגת גנרל ולחם נגד‬ ‫הגרמנים באפריקה‪ .‬לאחר המלחמה היה ממייסדי חבר‬ ‫הלאומים‪ .‬היה ראש הממשלה ב–‪ ,1925-1919‬ושוב ב–‬ ‫‪ ;1948-1939‬בהוראתו הצביע נציג ארצו באו"ם בעד‬ ‫הקמתה של ישראל (‪ 30‬שנה ויותר לפני כן היה מתומכי‬ ‫הציונות‪ ,‬וצידד במתן הצהרת בלפור*; ב–‪ 1928‬הוצע לו‬ ‫להיות הנציב העליון בארץ–ישראל)‪ .‬על שמו הקיבוץ רמת‬ ‫יוחנן (הצורה העברית של שמו הפרטי) בעמק זבולון‪,‬‬ ‫שהוקם ב–1931.‬‬ ‫

סמבורסקי‪ ,‬דניאל (‪(1977-1909‬‬

‫מלחין מחלוצי הזמר העברי ומורה למוסיקה‪ .‬נולד בגרמניה‪,‬‬ ‫למד רפואה וכן מוסיקה בקונסרבטוריון בדנציג ואחר כך‬ ‫בברלין‪ .‬עלה לארץ–ישראל ב–‪ 1933‬ולימד מוסיקה בסמינר‬ ‫על שם שיין ובסמינר לוינסקי‪ .‬כתב נעימות לשירי זמר —‬ ‫המפורסמת בהן היא לשירו של נתן אלתרמן, "‬באה מנוחה‬ ‫ליגע‪ /‬ומרגוע לעמל‪ /‬לילה חיוור משתרע‪ /‬על שדות עמק‬ ‫יזרעאל" ("‬שיר העמק")‪ ,‬וידועות גם נעימותיו ל"‬זמר‬ ‫הפלוגות" ולשיר שכולו אהבת המולדת הפותח במילים‬ "‬בהרים כבר השמש מלהטת‪ /‬ובעמק עוד נוצץ הטל" —‬ ‫ומוסיקה לתאטרון "‬המטאטא"‪ .‬היה מראשוני המדריכים‬ ‫לשירה בציבור‪.‬‬ ‫

‫סמדר‬

פרי בתחילת התפתחותו‪ .‬בתנ"ך נאמר: "‬נראה אם פרחה‬ ‫הגפן‪ּ ,‬פ ִּתַח הסמדר" (שיר השירים‪ ,‬ז): בכרם מתחיל אשכול‬ ‫הענבים‪ ,‬פרי הגפן‪ ,‬להתפתח עם תום הפריחה‪.‬‬

סמואל‪ ,‬הרברט לואיס‪ ,‬לורד (‪] (1963-1870‬רציף]

הנציב העליון הראשון בשלטון המנדט הבריטי‪ .‬יהודי שנולד‬ ‫ופעל בבריטניה‪ ,‬למד באוקספורד ונבחר לפרלמנט ב–‪.1902‬‬ ‫היה חבר ממשלה ב–‪ 1909‬ושר הפנים ב–‪ 1916‬ושוב ב–‬ ‫‪ .1932-1930‬תמך בציונות וסייע בהשגת הצהרת בלפור*‪.‬‬ ‫משזכתה בריטניה במנדט על ארץ–ישראל מונה לנציב‬ העליון‪ ,‬וכיהן בתפקידו עד ‪ .1925‬כונה "‬הנציב הראשון‬ ‫ליהודה"‪ .‬תל–אביב זכתה למעמד של מועצה עירונית‬ ‫בתחילת כהונתו‪ ,‬והוא נעשה אזרח כבוד של העיר (‪.(1925‬‬ ‫לאחר עליית הנאציזם לשלטון ב–‪ 1933‬עשה רבות לקליטת‬ ‫הפליטים היהודים המעטים שהורשו להיכנס לבריטניה‪ .‬היה‬ ‫יו"ר הדירקטוריון של חברת החשמל לארץ–ישראל ב–‪-1936‬‬ ‫‪ .1954‬ב–‪ 1937‬הוענק לו תואר וייקונט‪ ,‬ומאז כיהן בבית‬ ‫הלורדים‪ .‬כתב ספרים בפילוסופיה ובמדינאות‪ .‬המושבה‬ ‫מנחמיה נקראה על שם אביו‪.‬‬

‫סמולנסקין‪ ,‬פרץ (‪(1885-1840‬‬

‫סופר ועורך השחר‪ ,‬ממבשרי הציונות‪ .‬נולד בּב ֶל ָרּוס‪ ,‬למד‬ ‫בישיבה ונדד כדרשן בערי רוסיה‪ .‬היגר לוינה‪ ,‬ייסד את‬ ‫הירחון הספרותי השחר‪ ,‬היה עורכו ופירסם בו את יצירותיו‪.‬‬ ‫היה מראשי תנועת ההשכלה* וממבשרי הציונות כתנועה‬ ‫לאומית יהודית‪ .‬מספריו‪ :‬התועה בדרכי החיים המספר על‬ ‫בני דורו וגורלם; קבורת חמור‪ ,‬המספר על רדיפת אחד‬ ‫ה"‬משכילים" בידי קנאים עד שהוא הופך ל"‬מלשין" ורוצח‬ ‫שכיר שם קץ לחייו‪ .‬עצמותיו הובאו לקבורה בארץ–ישראל‪.‬‬

‫

סמילנסקי‪ ,‬דוד (‪(1875-1953‬‬

‫ממייסדי אחוזת בית*‪ ,‬ועם שרה בלומה אשתו מראשוני תל–‬ ‫אביב‪ .‬נולד באוקראינה‪ ,‬עלה לארץ–ישראל ב–‪ 1891‬וביקש‬ ‫ללמוד במקווה ישראל*; מאחר שלא ידע צרפתית ‪ -‬לא‬ ‫התקבל ללימודים ונעשה פועל בראשון לציון ובגדרה‪ ,‬היה‬ ‫מראשוני חדרה‪ ,‬חלה וחזר לבית סבו‪ .‬עלה שוב ב–‪,1906‬‬ ‫רכש פרדס והיה פעיל במועדון ישורון* ביפו‪ .‬נבחר כחבר‬ ‫הוועד של אחוזת בית‪ ,‬היה מזכיר וגזבר הגימנסיה* הרצליה‪.‬‬ ‫ב–‪ 1927-1921‬שימש מנהל מחלקת המים והמאור בעיריית‬ ‫תל–אביב‪ .‬ספרו עם בני ארצי ועירי מספר גם על ראשוני‬ ‫תל–אביב‪.

‫סנה‪ ,‬משה‪ ,‬ד"ר (‪(1972-1909‬‬

‫מראשי הסוכנות* וההגנה*‪ ,‬וחבר כנסת בימי המדינה‪ .‬נולד‬ ‫בפולין‪ ,‬למד רפואה ושירת בצבא פולין כרופא צבאי בפרוץ‬ ‫מלחמת העולם השנייה‪ .‬כן ערך עיתון יומי בפולנית והיה‬ ‫מראשי היהדות בארץ זו‪ .‬עלה לארץ–ישראל ב–‪ ,1940‬צורף‬ ‫למפקדת ההגנה ושימש כראש המטה הארצי (רמ"א) ב–‬ ‫‪ .1946-1941‬כן היה חבר הוועד הלאומי מ–‪,1945-1944‬‬ ‫וראש המחלקה המדינית לאירופה בסוכנות ב–‪1947-1946‬‬ ‫הממונה על עלייה ב‪ .‬מ–‪ 1948‬החל לטפח נטייה פרו–‬ ‫סובייטית והשקפת עולם אנטי ציונית‪ :‬בעבר היה איש מרכז‬ ‫בורגני וחבר מפלגת שמאל מתונה; ועתה פנה למפ"ם‪ ,‬נטש‬ ‫אותה לטובת מפלגה סוציאליסטית ולבסוף הצטרף למפלגה‬ ‫הקומוניסטית‪ ,‬מק"י ‪ -‬שאותה ייצג עד מותו; אך בעקבות‬ ‫מלחמת ששת הימים* חזר להשקפה כמעט ציונית‪ .‬בנו‬ ‫אפרים סנה (נולד ב–‪ (1944‬הוא ד"ר לרפואה‪ ,‬חבר כנסת‬ ‫מאז ‪ 1992‬ושר בממשלה‪.‬‬

‫סנהדראי‪-‬גולדרייך‪ ,‬טובה (‪(1993-1906‬‬

‫נולדה בפולין‪ ,‬היתה ממייסדות ארגון הפועלות "בנות‬ ‫ה מ ז ר ח י " ‪ ,‬ה ג י ע ה ל ת פ ק י ד י הנ ה ג ה ו נ ב ח ר ה ל ו ו ע ד ה מ ר כ ז י‬ ‫ש ל ה מ ז ר חי ‪ .‬ע ל ת ה ל א ר ץ – י ש ר א ל ב – ‪ , 1 9 3 4‬הי ת ה מ מ י י ס דו ת‬ ‫א רג ו ן ה פ וע ל ו ת ש ל הפ ו ע ל ה מ ז ר ח י ו נ ב ח ר ה ל מ ז כ י ר ה‬ ‫ה כ ל ל י ת ש ל ה תנ ו ע ה ‪ .‬ב ז כ ו ת פ ע י ל ו ת ה ה נ מ ר צ ת ו כ ש ר ו נ ה‬ ‫ה וק מ ו מ ו ס ד ות כ כ פ ר ה י ל ד י ם ב פ ר ד ס ח נ ה‪ ,‬ב ת י ה ח לו צו ת‬ ‫ו ע ו ד ‪ .‬ב – ‪ 1 9 4 8‬פ ע ל ה ב א ר צ ו ת ה ב ר י ת ו ב ק נ ד ה ב ש ל י חו ת‬ ‫ה ה גנ ה ‪ .‬ע ם א י ח ו ד ה מ ז ר ח י ו ה פ ו ע ל ה מ ז ר ח י ע מ ד ה ב ר א ש‬ ‫ת נ ו ע ת ה א י ש ה ה ד ת ית – ל א ו מ י ת ‪ ,‬נ ב ח רה ל כ נ ס ת ב – ‪1 9 5 9‬‬ ‫ו כ י ה נ ה ב ה ע ד ‪ ; 1 9 7 3‬ב שנ ים ‪ 1 97 3 - 1 96 3‬כ י ה נ ה כ סג נ י ת‬ ‫ל י ו " ר ה כנ ס ת וכ ן כ ס ג נ י ת ה נ ש י א ה הע ו ל מ ית ש ל ת נ וע ת‬ ‫" א מ ו נ ה" ‪ .‬מ – ‪ 1 9 3 6‬ה י ת ה נ שו א ה ל ר ב י ש ר א ל ס נ ה ד ר א י ;‬ ‫לאח ר פטי רת ו ניש אה לק ל מ ן גו לד ריי ך ‪ .‬יק ירת העיר תל–‫אביב‪-‬יפו‪ ,‬שבה עברו עליה רוב שנותיה מאז עלותה ‫ארצה‪.‬‬

‫‫

סנהדרין

‫ה מוסד השיפוטי היהודי שפעל בא ר ץ– ישר אל ב ימ י בי ת‬ ‫שני וש לט ון רומ י ו ע ד המ א ה ה– ‪ 5‬ל ס פ יר ה‪ .‬פ י רו ש ה מל ה‬ ‫ב י ווני ת הוא מוע צת זקנים ‪ .‬אח רי חו רב ן ה בית נ דד ה‬ ‫ליבנה* ‪ ,‬משם לאו שה* ‪ ,‬ש פ רעם ‪ ,‬ב ית ש ערי ם‪ ,‬צי פו רי‬ ‫וטבריה*; ראשיה בשנים אלה היו מנהיגי הקהילה היהודית‬ ‫בארץ‪ .‬בראש הסנהדרין עמד נשיא‪ ,‬ושני לו אב בית דין‪.‬‬ ‫בסנהדרין גדולה היו ‪ 71‬חכמים; בסנהדרין קטנה ‪ ;23 -‬היה‬ ‫מקובל לשמוע תחילה את דעתו של ה"קטן" (הצעיר)‪,‬‬ ‫תלמידם של הגדולים) כדי שלא יושפע מרבותיו ‪ .‬ע ד‬ ‫לחורבן (‪ 7 0‬לספירה) הכריעה הסנהדרין בשאלות‬ ‫הלכתיות ובנושאים ציבוריים‪ ,‬וה יתה לה ס מכות ל דו ן‬ ‫ב די נ י נ פש ו ת‪ ,‬א ב ל הש ימ ו ש ש נע ש ה ב סמ כ ו ת ז ו ‪ -‬ש פק ע ה‬ ‫בשנ ת ‪ 30‬לספ ירה ‪ -‬היה נד יר; א מרו כי סנהד רין ש גזר ה‬ ‫מו ות א פיל ו פעם ב–‪ 70‬שנ ה היתה "רש עה " ‪ .‬נש יא‬ ‫ה ס נ הד ר י ן י יצ ג א ת ה ע ם כלפ י ש לט ו ן רו מי ‪ .‬אח רי הח ו ר ב ן‬ ‫צ ו מצ מ ו ס מ כ וי ו ת ה ס נ ה ד ר י ן ל ס מי כ ת ח כמ י ם ‪ ,‬ע י בו ר הש נ ה ‪,‬‬ ‫קנסות וממונות‪.‬‬ ‫

סנפיר

אי בפתח מפרץ אילת‪ ,‬מול שארם א–שיח' בקצה חצי האי‬ ‫סיני‪ ,‬שסייע לחסום את מעבר המים לספינות ישראליות‪.‬‬ ‫נכבש בידי צה"ל עם כל חצי האי סיני ועם האי טירן במבצע‬ ‫קדש* ושוב במלחמת ששת הימים*‪ .‬בסמוך שדרות ששת‬ ‫הימים‪.‬‬

‫סנש‪ ,‬חנה (‪(1944-1921‬‬

‫‫מהצנחנים שליחי היישוב‪ ,‬שהתנדבו לצבא הבריטי‬ ‫במלחמת העולם השנייה‪ .‬נולדה בהונגריה‪ ,‬ואביה הסופר‬ ‫בלה סנש (צ'יבי) מת בהיותה ילדה‪ .‬עלתה לארץ –ישראל‬ ‫ב–‪ ,193 9‬ל מדה בנה לל‪ ,‬ו ה צטר פה לקיבו ץ שדות ים‪.‬‬ ‫ה ת ג יי ס ה ל צ בא ה ב ר י טי כ א נ צ ו ס ר נ י * ‪ ,‬ח ב י ב ה רי יק * ‪ ,‬רפ א ל‬ ‫ר ייס* וא חר ים‪ ,‬ו הו צנחה ב י וגוס לבי ה ב–‪ 19 44‬כד י ל חבור‬ ‫לקבוצות פרטיזנ ים ש לח מו בנא צים‪ ,‬ו כדי לנ סות לא רגן‬ ‫פע ולות הצ לה מ הונגרי ה‪ .‬נפלה בי די ה נאצים‪ ,‬עונתה‬ ‫ונו רתה ל מוות‪ .‬שיר ים שכתב ה נדפ סו וה ול חנו לאחר‬ ‫מות ה‪ .‬הידו ע שב הם ה וא "הל יכה לקיס רי ה "‪ .‬על ש מה‬ ‫הקיב וץ יד חנ ה ש הוקם בש רון ב –‪ ,1 950‬השנ ה שב ה הועלו ‫עצמותיה לקבורה בארץ‪.‬‬

‫סעדיה גאון‪ ,‬רבי (‪(942–882‬‬

‫גדול חכמי התורה בתקופת הגאונים‪ ,‬חוקר הלשון העברית‪,‬‬ ‫פילוסוף ופייטן‪ .‬נולד במצרים‪ ,‬גורש ממנה ועלה לארץ–‬ ‫ישראל וממנה לבבל‪ .‬לחם בקראים‪ ,‬ניהל ויכוח על הלוח‬ ‫העברי‪ ,‬לימד תורה בפומבדיתא* והיה לגאון ישיבת סורא‪,‬‬ ‫שהפכה בימיו למרכז לימוד התורה החשוב בבבל‪ .‬תירגם את‬ ‫התנ"ך לערבית‪ .‬חיבר מילון עברי‪ ,‬קבע את סדר התפילות‬ ‫(הסידור) והוסיף לו פיוטים מפרי עטו‪ .‬ספר ההגות הגדול‬ ‫שכתב היה אמונות ודעות ועניינו העקרונות העיוניים‬ ‫שבבסיס היהדות‪.‬‬

ספיר‪ ,‬אליהו (‪(1911-1869‬‬

‫מורה‪ ,‬סופר וחוקר ארץ – י ש רא ל ‪ .‬נ ו ל ד ב י ר ו ש ל ים ‪ ,‬נ כ ד ל נ ו ס ע‬ ‫י ע ק ב ס פ י ר ‪ ,‬מ ח ב ר א ב ן ס פ י ר * ‪ .‬ה י ה מ ו ר ה ב פ תח ת ק ו ה ‪,‬‬ ‫ואחר כך מזכיר ראשי של יק"א ביפו; בזכות מומחיותו‬ ‫נ ג א ל ו ר ב ב ו ת ד ו נ מ י ם ‪ .‬הי ה ס ג ן מ נ ה ל ב נ ק א פ " ק ב י פ ו מ –‬ ‫‪ 1 90 5‬ו ס י י ע ל ה ל ו ו א ה ש ה י ת ה נ ח ו צ ה ל מ ש ת כ נ י א ח ו ז ת‬ ‫ב י ת * ‪ ,‬ר א ש י ת ה ש ל ת ל – א ב י ב ‪ .‬כ ת ב מ א מ רי ם ר ב י ם ב ע נ י י נ י‬ ‫ט ב ע ו א רץ ו ה ו צ י א ל א ו ר ל ק ס י ק ו ן י י ש ו ב י ם ב ש ם ה אר ץ‬ ‫) ‪ . ( 1 9 1 1‬ה י ה ח ב ר ו ע ד ה ל ש ו ן ו ב ע ל ח י ד ו ש י ל ש ון ‪ .‬ב נ ו ‪ ,‬י ו ס ף‬ ‫ס פ י ר ) ‪ , ( 1 97 2 - 1 9 0 2‬ה י ה ר א ש ע י ר י י ת פ ת ח ת ק ו ה ושר‬‫ בממשלת ישראל.

‫סרלין‪ ,‬יוסף (‪(1974-1906‬‬

‫שר בממשלת ישראל וחבר כנסת‪ .‬נולד בפולין‪ ,‬למד‬ ‫משפטים והוסמך כעורך דין ב–‪ .1929‬עלה לארץ–ישראל ב–‬ ‫‪ .1933‬היה פעיל במפלגת הציונים הכלליים ונבחר לכנסת‬ ‫מטעמה‪ .‬שימש כח"כ בשנים ‪ .1974-1949‬היה שר הבריאות‬ ‫ב–‪.1955-1952‬‬

סרני‪ ,‬אנצו חיים (‪(1944-1905‬‬

מהצנחנים שליחי היישוב שהתנדבו לצבא הבריטי במלחמת‬ ‫העולם השנייה‪ .‬נולד באיטליה‪ ,‬היה חבר בארגונים ציוניים–‬ ‫סוציאליסטיים ועלה לארץ–ישראל ב–‪ .1926‬היה ממייסדי‬ ‫קיבוץ גבעת ברנר‪ .‬נשלח לגרמניה להכשרת נוער לעלייה ב–‬ ‫‪ .1934-1931‬במלחמת העולם השנייה נשלח לעיראק ואירגן‬ ‫מחתרת ציונית לעלייה; אחר כך יצא בשליחות בריטית‬ ‫יהודית‪ ,‬וצנח מעבר לקווי האויב כדי לעזור ליהודים‪ ,‬כחנה‬ ‫סנש* וחביבה רייק*‪ .‬צנח באיטליה‪ ,‬נתפס בידי הגרמנים‬ ‫ונרצח בדכאו ב–‪ .1944‬על שמו קיבוץ נצר סרני סמוך לנס‬ ‫ציונה שהוקם ב–‪ 1948‬בידי ניצולי מחנות ריכוז נאציים‬ ‫ונקרא תחילה בוכנוואלד‪.‬‬