מדינת היהודים/אגדת היהודים ומדינת היהודים
אגודת היהודים (Society of Jews) ומדינת היהודים
הספר הזה לא נכתב בשביל האנשים שתורת המשפט היא אומנותם, אשר על כן אוכל, כאשר עשיתי בדברים רבים, לרמז רק בקצרה על השקפתי על יסודות המשפטים אשר למדינה. ובכל זאת אני רואה חובה לעצמי, להציע פה את השקפתי החדשה הזאת, שהיא יכולה להתקיים גם בפני כל ויכוח מדעי.
דעת רוסו הנושנה עתה הייתה כי יסוד המדינה הוא האמנה אשר יכרתו יושביה. הוא היה אומר: “תנאי האמנה הזאת קצובים על פי טבע משאם ומתנם, באֹופן שהם עתידים להיות בטלים ומבוטלים לרגל איזה שינוי כל שהוא. תוצאת הדבר היא כי התנאים האלה, לו אף פעם לא היו מפורשים ומבוארים מעולם, הם בכל זאת מקוימים ומאֻושרים בכל מקום, והכל מודים עליהם בשתיקה" וכו'.
להכחיש את תורת רוסו הזאת מצד ההיגיון ועל פי עדות דברי הימים, לא דבר כבד היה מאז ולא יכבד ממנו גם עתה. בארצות הקונסטיטוציה שבימינו אין שום ערך, להלכה ולמעשה, לשאלה אם נכרתה איזו אמנה בין יושבי המדינה “על פי תנאים שאינם מפורשים ושאינם משתנים לעולם”. עוד לפני שתיקנו את סדרי הממשלה, בימינו כבר נודע בבירור היחס שבין הממשלה ובין יושבי הארץ.
אולם לפני היווסד איזו מדינה חדשה ובטרם יתוקנו סדרי ממשלתה, נכבדים המה היסודות האלה גם למעשה. כי תוכלנה גם עתה להיווסד מדינות חדשות. יודעים אנחנו וכבר ראינו זאת בעינינו. מושבות תפנינה עורף לארץ מולדתן, מועלי מסים מתפרצים מפני הממשלה אשר נכנעו תחתיה, ועד מהרה תיווסד מדינה חופשית על כברת ארץ לא נודעת עד אז. מדינת היהודים היא אמנם; בריאה חדשה ויחידה במינה על כברת ארץ שטרם נדע את מקומה; אבל לא כברת הארץ היא המדינה, כי אם המון האנשים המאוחדים על ידי ממשלה אחת.
העם הוא הנפש והארץ היא העצם במדינה, ומשני היסודות האלה הנפש הכי נכבדה. יש, למשל, ממשלה אחת שאין לה כל יסוד עצמי כלל, ולא עוד, אלא שנכבדה היא על פני כל הארץ, והיא ממשלת האפיפיור.
תורת המדינה, השוררת עתה בעולם המדעים, היא תורת ההכרה על פי התבונה. התורה הזאת תספיק להצדיק בעינינו את יסוד המדינה, ולא נוכל להכזיבה על פי עדות דברי הימים כתורת האמנה. בנוגע ליסוד “מדינת היהודים”, יסדתי ספרי זה על תורת ההכרה על פי התבונה, אך התורה הזאת איננה מכֻוֶונת אל יסודות המשפטים של המדינה. רוח העת החדשה מתנגדת לדעות כי המדינה נוסדה על פי רצון עליון או בידי בעלי זרוע או במשפט ראשי האבות לשבטיהם (Patriarchaltheorle) או בירושת נחלה מאבות לבנים (Patrimonialtheorie) או על פי האמנה. יסוד משפטה של המדינה הוא, לפי הדעות ההן, בכוח האדם לבדו (כתורת ממשלת בעלי זרוע, ראשי האבות, ותורת האמנה) או בכוח נאצל וגבוה ממנו (על פי רצון עליון) או בכוח שאיננו שלו (ירושת נחלה). תורת ההכרה לא תפנה כלל אל השאלה הזאת. אולם שאלה כזו, אשר גדולי חכמי המשפט הרבו לעסוק בה בכל דור ודור, לא בתוהו יסודה, ובאמת יש במדינה כוחות עליונים ותחתונים המעורבים זה בזה, ולמען הבין את יחס ההכנעה שבין עם הארץ ובין המושלים עליהם, נחוץ למצוא איזה יסוד למשפט ההוא. לדעתי נוכל למצוא אותו בתורת "הנהגת העניינים" (Negotiorum gesto), על פיה יהיו כל האזרחים לבעלי העניינים (Dominus) והממשלה תחשב למנהיגם (Gestor).
כישרון רוחם של הרומאים לדברי דת ודין ברא להם בתורת “הנהגת העניינים” בריאה אדירה ונשגבה. בעת אשר רכוש האדם נתון ברעה, מבלי אשר יוכל למלטו, אז יוכל כל אדם, יהיה מי שיהיה, לבוא ולהיות עליו למגן. האיש המגן הזה, הוא המנהיג, המנהל את העניינים אשר לרעהו, הוא לא קיבל שום פקודה מאיש ואיננו בא-כוחו של איזה אדם, אך עומד וצווה הוא על פי איזה רצון גבוה. את מצוות הרצון הגבוה ההוא תתאר לה המדינה באופנים שונים, ושונה הוא תארה ומושגה לפי מדרגות ההשכלה והתרבות הכללית ומושגיהן השונים בזמן ובמקום. תעודתה של הנהגת העניינים היא להיטיב לבעליהם, לעם אשר עליו יחשב גם המנהיג.
המנהיג מנהל את ענייני הרכוש, אשר גם לו חלק ונחלה בו. מתוך שותפותו הוא לומד לדעת את המצב הרע, אשר יכריחהו לענות בעניינים ההם, לצאת ולבוא בפניהם בכל עת. אבל בשום אופן לא יקבל בתור שותף איזו פקודה על עצמו. רק אחת יוכל לקוות, כי השותפים הרבים יסכימו אחר כך להנהגתו.
המדינה תיווסד על ידי מלחמת הקיום של איזה עם. במלחמה הזאת אי אפשר לחכות עד אשר יינתן איזה צו ופקודה נכונה. ולא עוד אלא שכל התעוררות לטובת הכלל תוכל להיבטל למפרע, אם יאמרו לחכות עד אשר תסכמנה לה רוב הדעות. ריב המפלגות בקרב העם פנימה יחליש את ידי העם, לבל תעשינה תושייה נגד הרע מבחוץ. הן לא כל הדעות שוות, ועל כן יעמוד המנהיג על דעתו והלך לפני העם.
ורשות נתונה למנהיג המדינה, כי תושע לו ידו בשעת הסכנה, בעת שהבעלים מתרשלים או שלרגלי איזה מעצורים רפו ידיהם מעשות תושייה.
אבל בקבלו עליו את ההנהגה, יתחייב המנהיג לבעלים, כאילו הייתה אמנה ביניהם (quasl ex contractu). וזה הוא יחס המדינה שהיה לה מראש, או טוב מזה; שנולד איתה יחדיו.
על המנהיג להיות נזהר לבל יתרפה במלאכתו, ועתיד הוא לתת את הדין אם לא ימלא את חובתו אשר קיבל עליו, ואם יאחר לעשות איזה דבר הנוגע לחובתו וכו'. אין את נפשי להאריך פה בתורת “הנהגת העניינים” והתייחסותה אל המדינה, לבל התרחק מענייננו הראשי, אך אחת עלינו לדעת עוד: “על ידי ההסכם תהיה אחרי כן פעולת הנהגת העניינים לבעליהם, כאילו נתנו עליה איזו פקודה מראש". ומה הוא עניין כל אלו אצלנו?
אם בני ישראל בגלותו, אין לאל ידו עתה לנהל בעצמו את ענייניו המדיניים. מלבד זאת הינהו ברוב המקומות במצוקה גדולה או במעשה; הוא זקוק אפוא קודם כל למנהיג.
המנהיג הזה לא ייתכן, כמובן, שיהיה איזה איש פרטי. יחיד כזה יהיה לשחוק או – בהיחשבו למבקש טובת עצמו – תעב נתעבנו.
על מנהיג היהודים להיות בעל מוסר ומידות טובות במלוא מובן המילה.
וזאת היא "אגודת היהודים".
מנהיג היהודים
האגודה, שהיא כלי המעשה לתנועת היהודים אשר הננו לדבר עתה על אֹודותיה, אמנם תיווַסד בתחילה. אופן הוָסדה פשוט הוא מאוד. מקרב אחינו הנדיבים בארץ אנגליה, אשר הצעתי לפניהם את הצעתי בלונדון, יקום “הוועד המוסרי” הזה.
אגודת היהודים היא המרכז, אשר ממנו לתנועת היהודים תוצאות.
המטרות שאליהן תשאף האגודה הן מדעיות ומדיניות. יסוד מדינה יהודית, כאשר אחשוב לי אנוכי, נחוץ שתקדמנה לו ידיעות רבות ושונות ברוח העת החדשה. לוּ נטל עלינו עתה לצאת מארץ מצרים, כי עתה לא יצאנו לפני אלפי שנים. בתחילה עלינו לדעת אל נכון את מספר היוצאים וכוחם מה הוא. האגודה תצא ותבוא לפני היהודים כמשה בשעתו. הדמיון שיש להנהגתו של מנהיג היהודים הגדול בעת ההיא, למנהיגנו עתה, הוא כדמיונה של שירה יפה ונחמדה, ישנה ועתיקת ימים, לשירת האופרה שבימינו. את המנגינה הישנה אנחנו מנגנים היום בכלי שיר נפלאים, בכינורות ונבלים ובמקהלות שרים ונגנים נודעים לשם.
תעודת הספר הזה היא להביא את שאלת היהודים לידי ויכוח כללי. אוהבים ומתנגדים ייקחו בו חלק – ואקווה כי לא בדרכם עד היום, בדברים של רגש וסנגוריא רבה, ולא בדברים קשים וחרפת מתנגדים; הויכוח יהיה לשמו, גדול בערכו ותמים בדרכו ומתאים אל תעודתו המדינית.
אגודת היהודים תאצור בידה את גילוי דעתם של יודעי העיתים, המחוקקים, קהילות היהודים והחברות השונות, אשר יחוו כולם בדיבור או בכתב באספותיהם, בכתבי העיתים ובספריהם.
וכן תוכל האגודה לדעת ולהכיר מראש, אם יש את נפש היהודים לצאת אל ארץ הצבי, ואם נטל עליהם ללכת שמה. האגודה תקבל מאת כל קהילות היהודים, בכל ארצות פזוריהם, את האמצעים להכנת סטטיסטיקה, הכוללת את כל הדברים הנוגעים ליהודים.
עבודות האגודה המאֻוחרות בזמן שתהיינה; הדרישה והחקירה בדבר גבולות הארץ החדשה, טבעה ותכונתה, הערכת סדר ומשטר נכון ליוצאים ולבאים להיאחז בה, ההכנות לחוקק חוקיה ומשפטיה וסדרי הנהגתה, וכיוצא באלה. כל זאת תעשה באופן המתאים אל מטרתה.
מחוצה לנו תשתדל האגודה, כאשר העירותי למעלה בחלק הכללי, להתייצב לפני כל העמים בתור מייסדת המדינה, והם יאשרו את פועלה. גילוי דעתם של רוב היהודים, הנלווים אל האגודה בחפץ לבם, יהיה לערב בעדה, ועשה אותה למוסכמת בעיני כל הממלכות.
ובקרבנו פנימה, נגד בני עמנו, תכונן האגודה את כל הדברים הנחוצים לנו בראשונה. תברא את התא היסודי (Urzelle), כאשר יאמרו חכמי הטבע, שממנו יתפתחו אחר כך כל סדרי החיים במדינת היהודים.
המטרה הראשית היא, כאשר אמרתי, ממלכת עמנו על כברת ארץ, המספקת לכל צרכיו, ממלכה מקוימת ומאֻושרת על פי דתי העמים והממלכות.
ומה יהיה אחרי כן?
דְבַר הֵאָחזנו בארץ
כאשר נדדו העמים בשנים קדמוניות בארצות מושבותיהם, היו למשחק ביד כל מקרה אשר נשאם ויטלטלם וישליכם אל כל רוח. המונים המונים פשטו כארבה, מבלי דעת אנא הם נוסעים, ויתיישבו באיזו ארץ. בשנים קדמוניות עוד לא נודעו גלילות הארץ כהיות הזה.
יציאת היהודים בימינו נחוץ שתהיה על יסודות המדע.
עוד לפני ארבעים שנה היתה עבודת מכרה הזהב נעשה באופן נפלא ומשונה מאוד. מה זרים היו אז המעשים בקליפורניה! לשמע השמועה כי יש זהב בארץ, נהרו שמה מכל אפסי הארץ, כל איש צר ומצוק, לשלול שלל הארץ וגם לבז בז איש מרעהו – ושלל זהבם, כלעומת שמצאוהו, אבד מהם אחר כך באופן נורא ומבהיל.
והיום: נשווה נא לנגד עינינו את עבודת מרה הזהב שֵבְּטַרְנְסואֵל. שם אין כל איש נלהב, פוחז וריק, כי אם אנשים חכמים, חוקרי גלילות הארץ וחושבי מחשבת, המפקחים על עבודת מכרה הזהב; מכונות, מעשי ידי אמנים נבונים, מוציאות את הזהב מעפרות אבניו. אין סומכין עוד על הנס ועל המקרה.
ככה גם עלינו לחקור את ארצנו החדשה, בכל האמצעים הנאותים לרוח העת, ולהיאחז בה.
אם רק יבטיחו לתת לנו את הארץ, תעבור אנייתנו לרשת אותה.
באנייה הזאת ילכו בחירי “האגודה” ו“החברה”, וראשי האגודות לעריהן.
על האנשים האלה לעסוק בשלשה דברים: א. לחקור ולדרוש היטב את טוב הארץ ותכונותיה הטבעיות; ב. לכונן סדרי הנהגת ענייניה באופן מרכזי; ג. לחלק את הארץ.
שלושת הדברים האלה תלויים זה בזה, ונחוץ שיעשו באופן המתאים אל מטרתם הידועה לנו.
אך דבר אחד עוד לא ביארנו היטב: באיזה אופן תהיה חלוקת הארץ לפי האגודות לעריהן.
באמריקה יש אשר יבואו אנשים לשבת בה גם בדרך הזה: אנשים הבאים לכבוש את הארץ ולהתנחל אותה, יתאספו מסביב לגבולותיה, ולמועד נכון יפלו עליה מכל עבריה ויקחוה בחוזקה.
כן לא יעשה בארץ ישראל החדשה. מגרשי הגלילות והערים יִמָכרו לכל המרבה במחירים, לא בכסף, אך בשכר פעולותיהם. על פי הצעה כללית למבנה הערים יוָדע, מה הם הדרכים, הגשרים ותעלות המים וכיוצא באלה, הנחוצים למסחר הארץ ועסקיה. כל אלה יֵעָשו לפי צורך הגלילות, תמכרנה כמו כן הערים, ואגודותיהן תקבלנה עליהן לבצע כל אלה בסדר ובמשטר. ההוצאות תהיינה על חשבון הערים, העומדות ברשות עצמן. “האגודה” תדע מראש, אם הקורבנות, אשר תביאנה האגודות לכלל, לא תהיינה גדולות הרבה מכפי כוחן. לקהילות גדולות יינתן כּר יותר נרחב לפעולותיהן, וכרוב הקורבנות כן יירב גמולן; בתי מדרש למדעים, לחרושת כל מעשה ומלאכת מחשבת, וכל יתר בתי הכלל, אשר לא נחוץ כי יהיו בעיר הבירה, יפוצו על פני כל המדינה.
העירבון בעד ההנהגה הטובה בכל אשר קיימו וקיבלו עליהם לעשות, תהיה תועלת עצמם של המתנחלים בארץ, הנוגעים בדבר, ובשעת הדחק – התקציב של אנשי המקום, כי כאשר לא נוכל ולא נחפוץ להסיר את החיץ המבדיל בין אנשים פרטים שונים, כן תבדלנה גם האגודות, האחת מרעותה. הכל מתחברים ומתאחדים בדרך הטבע. כל זכויות האדם ומשפטיו אשר רכש לו, יישארו לו, וגם לרכוש חדשים לא ייבצר מכל איש.
את כל אלה ידעו אחינו מראש, מפורש ובאר היטב.
כשם שלא נעשוק אחרים ולא נרמה אותם, כן לא נשלח גם את נפשנו בשווא.
מראש יתבררו ויתלבנו כל הדברים, ומחשבתנו בעצה תיכון. בתיקון סדרי הצעתי זאת, אשר אני יכול רק לרמז עליה, יעסקו החכמים והנבונים שבעמנו. כל קנייני המדע בתורת המדינה וחוכמת הטבע, אשר רכשה לה העת שאנו חיים בה, ואשר עוד ירכשו הבאים אחרינו עד צאת ההצעה לפעולה, יהיו כלי חפץ למטרתנו; ובכל ההמצאות הנפלאות שבידינו עתה והעתידות עוד להימצא, נשתמש לצרכינו. בעשותנו כזאת, תהיה דרך ישובנו בארץ והתייסדות מדינתנו החדשה בדברי הימים, ותקווה כתקוותנו לעתיד, גם היא לא הייתה עוד לעולמים.
תקנת סדרי הממשלה
אחד הוועדים הגדולים, אשר תבחר האגודה, יהיה סוד החכמים בתורת המדינה, ועליו יהיה לתקן תקנות הממשלה וסדרי הנהגתה ברוח העת החדשה. תקנות כאלה טובות הן, לפי דעתי, אם לא תִּתְנֶנה מקום לפלפל בהן הרבה. בספר אחר אשר כתבתי, גיליתי את דעתי על סדרי הממשלה הטובים בעיניי. הנני חושב את הממלכה הדמוקרטית והרפובליקה האריסטוקרטית למשובחות ומתוקנות בממשלות המדינה. משטרי המדינה ויסודות ממשלתה צריכים להיות מקבילים איש אל רעהו. ומשבח אני את הממלכה וסדרי ממשלתה, המועילה להנהגה מדינית נכונה ותמידית, ויש בה זכות איזה משפחה גבוהה ונודעה לשם בדברי הימים, הנוצרה אף גֻדלה למלוך, ובה תלוי גם קיום המדינה. אך דברי ימי עמנו היו נפסקים זה זמן כביר, עד כי לא נוכל לתקן לנו סדרים כאלה כבתחילה; ולוּ ניסינו לעשות כזאת, כי עתה היינו לשחוק ולקלסה.
הדמוקרטיה, אשר מלך לא יעמוד בראשה, אינה יודעת כל מעצור לרוחה. אם תהלל או תקלל, תרבה להג בבתי המחוקקים, והיא המגדלת מפלגות אנשים, שענייני המדינה הם אומנותם. גם העמים שבימינו – אינם מוכשרים למשול בלי מעצור, ואדמה, כוח בדורות הבאים לא יוכשרו עוד יותר. כי הנה הדמוקרטיה הטהורה תלויה בטהרת המידות ובדרכי נימוס פשוטות מאוד. והלא מידותינו ודרכי נימוסינו אנחנו, הולכים ומסתככים מיום ליום לרגל העסקים ותרבות העת.
החכם מונטסקיו היה אומר: “Le resort dune democratie est la vertn”. לאמור: הדמוקרטיה תצלח רק בהיות דרכה ישרה. ואיה אפוא תמָצא הדרך הישרה הזאת בחיי המדינה? אינני מאמין ביושרת דרכנו המדינית, יען כי לא שונים אנחנו מכל העמים החיים איתנו, ויען כי בהינתן לנו החופש, נלבש גאווה וגאון. “ההצעות” (Referendum) לפני העם ללא הועיל הנה, לפי דעתי, יען כי בהנהגת המדינה אין כל שאלה פשוטה, שאפשר להשיב עליה ב“הן” ו“לאו”; גם יצר לב ההמון רע מלב בחיריו בבתי המחוקקים, כי הוא מאמין בכל כזב ודבר הבל, ואזניו קשובות לכל פושק שפתיים. באספת העם אי אפשר לכלכל במשפט את דברי המדינה, הנוגעים אליה מבית או מחוץ.
ענייני המדינה צריכים להיות נחתכים מפי גבוה מעל גבוהים, ובכל זאת לא תכבד יד הממשלה על איש ממדינת היהודים. כל איש מבני ישראל יוכל לעלות מעלה מעלה, וכל איש ישאף לעלות. כן יגבר החפץ בקרב אחינו לעלות למעלה, ובעוד שכל אחד יחשוב כי הוא לבדו עולה, יעלה איתו את כל העם. העלייה הזאת לא תצא מגדר המוסר ולא תטה ימין ושמאל מן הדרך המובילה להצלחת המדינה והרעיון הלאומי.
אשר על כן שיוויתי לנגד עיניי את הרפובליקה האריסטוקרטית. הדבר הזה יתאים בפנותו גם אל רוח עמנו, הרודף אחר הכבוד, והמושחת עתה בפנותו אל רהבים ותעתועים. תקוים אחדים בממשלת ויניציה הנם לנגד עיניי; אך עלינו להישמר מכל דבר רע אשר היה בעוכרי המדינה ההיא. מתוך שיגיונותיהם של אחרים, אשר ישנו בדברי הימים, נלמד כמתוך שיגיונות עמנו. כי עם הננו, ככל העמים החדשים, ושואפים אנחנו להיות עוד חדשים מהם. עמנו, אשר “האגודה” תתור את הארץ לשבת בה, לקבל בתודה גם את החוקים אשר תיתן לו “האגודה”, ואת אשר ימרה את פיה תכניע “האגודה”, לבל יהיו יחידים, בשגגתם או בזדונם, לאבן נגף בדרכם.
שפת הארץ
רבים אולי יחשבו כי יכבד ממנו להבין איש את שפת רעהו, יען אשר אין לנו עוד שפה אחת המדוברת בפי כל העם. הן לא נוכל היום לדבר עברית, כי מאיתנו יש לאל ידו לדרוש פתקא למסעו במסילת הברזל בשפת עבר? אבל גם הדבר הזה פשוט הוא מאוד. כל איש ידבר שם בשפה שבה חונך ובה הגה מנעוריו בארץ מולדתו. ומדינת השווייץ תוכיח כי יוכלו עמים שונים, המדברים שפות שונות, לשבת כאחים יחדיו. גם בארצנו החדשה נהיה כולנו את אשר היינו פה, כאשר לא נחדל לעולם מאהוב את ארצות מולדתנו בכל נפשנו.
שפות הז'רגון הבלולות והמנוולות, שפות הגטו, השגורות עתה בפינו, לא תשמענה עוד. הן הנה השפות המלאות מסתרים, אשר ידברו האסורים בבתי כלאם. המורים בבתי ספרנו ישימו את לבם בייחוד לעסוק בדבר הזה, והשפה אשר תסכון ביותר לענייני המסחר והעסקים הכלליים תהיה במשך העת לשפה המדוברת בארצנו. תכונת לאומיותנו הן נפלאה ויחידה היא במינה; כי הקשר היחיד המאחד אותנו לעם אחד הינהו עתה: דת אבותינו לבדה.
ממשלת הדת
האם ניתן את כהני דתנו למשול בנו? לא! האמונה היא אמנם הקשר המאחד אותנו; אולם חופשיים אנחנו בכוח החוכמות והמדעים. ועל כן נפר כל תחבולות כהנינו אשר יאמרו למשול עלינו, כי נדע לכלוא אותם בבתי מקדשי אל, כאשר נדע לאצור גם חיל צבאנו בבתי החילות. חיל הצבא וכהני הדת שניהם כאחד נכבדים יהיו בעינינו, ככל הכבוד הגדול אשר ירחש לבנו אל משרות כהונתם, אשר עלינו לכבדן. אך בהנהגת ענייני המדינה, אשר בכבודה יתיימרו, אין להם כל עסק, לבל יביאו בה מבוכה מבית ומחוץ.
הרשות ביד כל איש להחזיק בדעותיו ובאמונת לבו, כשם שהלאומיות לא תחשב לאיש לחטאה. ואם יבואו בני דתות אחרות, או בני לאומים אחרים, לשבת בתוכנו, נכבדם כבוד גדול ומשפט אחד יהיה להם ולאזרחי הארץ. את הסבלנות למדנו באירופא, ולא כמצחק אני אומר זאת. האנטישמיות שבימינו תוכל להיחשב רק במקומות אחדים לשנאת הדת, אשר לא תסבול דת אחרת כמלפנים. ברובה היא בין עמי התרבות תנועה, הבאה להשכיח את בושת עלומיהם ולחפות על העבר שלהם.
חוקי הארץ
בהתקרב העת שיצא רעיון הישוב לפעולה, תמנה “אגודת היהודים” ועד אנשים, יודעי דת ודין, ומילאה את ידם לחוקק חוקי הארץ. לפי שעה, עד צאת החוקים האלה לאור, יתנהגו עם כל איש ואיש כשורת הדין והמשפט של הארצות אשר יצאו משם. עד מהרה נשתדל כי תהיה חוקה אחת לכולם. על החוקים להיות חדשים לפי רוח העת, ומתוכם נבֹור רק את הטובים והמתוקנים. תורת משפטינו תוכל להיות למופת, מלאת משפט וצדק, כאשר תדרושנה שאלות החברה בימינו.
חיל הצבא
מדינת היהודים תהיה בטוחה, במצב נייטרלי, מבלי התערב בכל ריב, ומבלי אשר יבוא חיל זרים בגבולה. חיל צבאה – המזוין בכלי נשק היותר חדשים – יהיה רק למגן בעד משטרי הארץ מבית ולשמור על גבולותיה מחוץ.
הדגל
דגל אין לנו, אבל נחוץ הוא. אם נחפוץ להוליך אנשים רבים יחדיו, נחוץ להרים גם מעל לראשיהם.
הנני מתאר לי בדמיוני דגל לבן, ועליו שבעה כוכבי זהב מזהירים. היריעה הלבנה תהיה לאות על טהרת חיינו החדשים, ושבעת כוכבי הזהב אות על שבע שעות עבודתנו ביום. כי בשם העבודה ידגלו היהודים ההולכים אל ארצם החדשה.
תשלום גמֻולנו ובריתנו עם העמים
על מדינת היהודים להיווָסד על פי חוקי הנימוס ודרך הארץ. הן חושבים אנחנו להיכבד על פני כל העמים בימים יבואו.
אשר על כן עלינו למלא את כל חובותינו בארצות מושבותינו, ביושר ובמשפט. את מחיר ההעתקה והמסעות תורידנה “האגודה” ו“החברה” רק לאנשים אשר תהיה בידם תעודה מפקודת מקומם, לאמור: “נסע מזה כחוק וכמשפט”.
את האשמים בדבר כל עוון שעשו עוד בארץ מולדתם, נמהר לשפוט בארצנו החדשה, מבלי לחכות לתשלום גמולם של העמים (Reciprocitat). וזאת תהיה תפארתנו ותהילתנו בעיני העמים, אשר ידעו בימים יבואו לשפוט גם אותנו ביתר צדק וביתר משפט מאשר עד הנה.
מכל האמור עד כה, מובן מעצמו כי יותר מכל הארצות, נמהר אנחנו להסגיר את פושעי בני עמנו אל שופטיהם, עד בוא העת אשר נקים לנו שופטים מקרבנו, בשערנו, ככל יתר העמים הנאורים. במשך עת הזאת, בפרק המעברה, נקבל את פושעינו רק אחרי אשר יישאו את עונם, ואחרי כן יקובלו באין מכלים דבר. גם הפושעים יחלו לחיות בקרבנו חיים חדשים.
ככה תואיל היציאה ליהודים רבים לשנות דרכי חייהם לטוב. הסיבות הרעות מבחוץ, אשר השחיתו רבים בנפש ורוח, תחדלנה, והאובדים את נפשם יצילו.
הנני לספר פה בקצרה מעשה שהיה, אשר קראתי בידיעות הבאות ע"ד מקום מכרה הזהב בְּוִיטְוַטֶרְסְרַאנְד. איש אחד בא אל החוף ההוא, וישתקע שם וינסה ידיו בכל עבודה, אך לא לכרות זהב. ויבנה לו בית חרושת למעשה הקרח, אשר ראה בו ברכה, וירכוש לו בזמן קצר כבוד ותהילה מכל יודעיו. כעבור שנים אחדות הובא האיש במאסר. לפנים היה שולחני בפרנקפורט, ואחרי עשותו עֹושק ורמייה, ברח מארצו, ובשנותו את שמו החל לחיות חיים חדשים. ויהי כאשר הובא במאסר ויוכרח לעזוב את מקום מגורו, ויבואו כל נכבדי העיר לחצר מסילת הברזל, לנוד לו ולנחמו ולתת לו את בריתם שלום עד שובו אליהם! כי נכון הוא לשוב עוד.
זאת אומרת: חיים חדשים יוכלו להיטיב גם את דרכי הפושעים. ובקרבנו אנחנו, הן לא רב הוא מספר הפושעים בערכו. כזאת נראה מן הסטטיסטיקה, אשר חיבר ותיקן הד"ר מ. נתן בברלין, בספרו “Die kriminalität der Juden in Deutschland”, שכתב בפקודת “חברת המגן נגד האנטישמיות”. אמנם הספר הזה, המלא מספרים נכבדים, נוסד, ככל יתר אמצעי “המגן”, על הדעה המשובשת כי ייקחו האנטישמיים מוסר, אם נכחישם בדברים של טעם. שנואים אנחנו גם בעבור הטוב הנמצא בנו, כאשר ישנאונו בעבור הרע.
התועלת שביציאת היהודים
הנני חושב שהממשלות תשימנה לב אל הצעתי, לרצונן, או אנוסות תהיינה לכך על ידי האנטישמיים אשר בארצותיהן. ואולי יקבלו פה ושם את הצעתי בסבר פנים יפות מראשית היווָדעה בקהל, והאירו פנים אל “אגודת היהודים”.
כי הנה על ידי תנועת היהודים שאני מציע, לא תבוא כל מבוכה בחיי הכלכלה. מבוכות היכולות לבוא לרגל רדיפות היהודים, תהיינה מן הנמנעות בצאת הצעתנו לפעולה. תקופה גדולה של שלום ונחת תבוא אז אל הארצות, אשר האנטישמיות שוררת עתה בהן. הן אז תחל, כאשר העירותי פעם ושתיים, התנועה הפנימית בין האזרחים הנוצרים אשר ייקחו מאת היהודים בנחת ובמישרים את המקומות הנעזבים מהם. אם לא רק ייאותו למעשינו אנחנו, כי אם עוד יתמכו בידינו, אז תהיה התנועה לברכה בארץ. הו, רק אִיווֵלת היא לחשוב כי בצאת היהודים במספר רב, תיוָרשנה הארצות. שונה תהיה יציאתנו מהיציאה הבאה לרגל הרדיפות שכבר פרצו; יציאה כזאת, כמהומות ומבוכות בעת המלחמה, דרכה להזיק ולעשות שמות בארץ. לא כן יציאת אנשים ההולכים בשלוה והשקט לתור להם מקום לשבת; כי אז אין פרץ ואין צווחה, הכל נעשה בצדק ובמישור, לא בחושך ובמסתרים, כי אם לעין השמש, לעיני פקידי הארץ ולעיני הקהל. יציאת הנוצרים העניים לארצות רחוקות תחדל כֻּולה מפני תנועת היציאה של היהודים.
ועוד טובה אחת תצא לכל הארצות כי מסחרן מחוץ לגבולותיהן יגדל מאוד, כי היהודים היוצאים, אשר עוד ימים רבים ישאו עיניהם אל סחורות אירופא, יהיו מוכרחים להביא משם את כל צרכיהם. האגודות לעריהן תבצענה את מעשיהן אלה באופן שצרכי מקומן, אשר הסכינו אליהן, יובא עוד זמן כביר מן המקומות שמהן באו לפנים.
התועלת היותר גדולה שביציאתנו תהיה הטבת מצב הציבור. על ידה ישקטו המתאוננים על מצב הציבור עד עבור איזה זמן, כעשרים שנה או יותר, בכל אופן עד העת אשר יעזבו היהודים את הארץ.
התפתחות שאלת הציבור תלויה רק בהתפתחותם של האמצעים המלאכותיים. הקיטור אסף את בני האדם מסביב למכונות, ששם ידחק איש את אחיו וכל אחד יועיל להוֶת משנהו. העבודה רבה מהכיל, בלי משטר וסדרים, ומביאה בכל עת ובכל שעה לידי מהומות ומבוכות, המאבדות את הבעלים והעובדים גם יחד. הקיטור העיק תחת בני האדם ופעולות החשמל תעמיד במרחב רגליהם, ואולי תשנה גם את מצב העובדים לטוב. בכל אופן לא יחדלו יוצרי כל מלאכת מחשבת, אלה עוסקים באמונה בעבודת האנושיות, לעבוד עבודתם גם אחרי אשר יצאו היהודים, והוסיפו לגלות צפונות נפלאות כאשר עד הנה – אך לא, דברים עוד יותר נפלאים יגלו.
המלה “נמנע” כמעט לא תשמע עוד בשפת כל מלאכת מחשבת. לוּ קם היום מקברו איש משנות המאה שעברה, כי עתה ראה את עולמו מלא קסמים נשגבים מרוח בינתו. בכל אשר נבוא עם אמצעינו החדשים נהפוך מדבר צייה לגן רווה. לבניין ערים יספיק לנו מספר השנים האחדות כמספר מאות השנים בשנים קדמוניות – על זאת תעידנה ראיות אין מספר באמריקא. מרחק המקום לא ישים עוד מעצורים בדרך. בתי האוצר של רוח העת מלאים מפה אל פה אוצרות הון למכביר, אשר מספרם יירב מיום ליום; אלפים ורבבות יחשבו מחשבה, ידרשו ויחקרו בכל קצווי הארץ. הדבר אשר ימצא האחד, הינהו בן רגע לקניין כל העולם.
ואנחנו הננו חפצים להשתמש במדינת היהודים בכל הניסיונות החדשים ולהשלימם, וכשם שתהיה עבודתנו בשבע שעות ליום ניסיון לתועלת כל האנושות, ככה נתאמץ תמיד לעשות אך טוב וחסד, וארצנו החדשה תהיה לאות ולמופת לרבים.
בצאת היהודים, יישארו כל העסקים אשר יצרו ידיהם באשר היו, וגם רוח קבלנותם לא תחסר במקום אשר ימצאו חפץ בו. היהודי לא יחדל גם אז מתת את כספו לסחור את המקומות, אשר מצבם נודע לו מכבר. ובעוד אשר היהודי מוכרח עתה מפלט לצרור כספו מפני הרדיפות, ולעשות בו עסקים שונים במרחקי הארץ, הנה אחרי היפתר שאלת היהודים בדרך שלווה כזו, ישוב כסף היהודים הלום והוסיף להפליא מעשיו לתועלת הארצות, אשר היהודים ישבו בהן עד היום.