מדבר שור יב
"בראשית ברא וגו"'א. "רבי הושעיא רבה פתח: 'ואהיה אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום וגו"ב, אמון פדגוג, אמון מכוסה, אמון מוצנע, ואית דאמרי אמון רבתא. אמון פדגוג היך מה דאת אמר: 'כאשר ישא האומן את היונק'ג, אמון מכוסה היך מה דאת אמר: 'האמונים עלי תולע וגו"ד, אמון מוצנע היך מה דאת אמר: 'ויהי אומן את הדסה'ה, אמון רבתא כמה דתימא: 'התיטבי מנוא אמון'ו, ומתרגמינן: 'האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא בין נהרתא"'ז. נראה שדברו בזה על ענין גילוי התורה וכיסויה. והנה הדברים הנעלמים שאין האדם משיג אותם יתכנו בשני אופנים, או שיהיו בעצם טבעם גבוהים מטבע שכל האדם ואי אפשר שישיגם בחומרו כענין "לא יראני האדם וחי"ח, וישנן תעלומות כאלה שמצד טבע שכל האדם הי' אפשר לו להשיגן כשיתגלו לו, אבל מצד רצון העליון נעלמו ונתכסו, באשר יודע הוא ית' שיותר ישלים העדר הידיעה מהידיעה, בענין זה. הנה בתורה כלולות שתי אלה הנסתרות, נסתרות שהן עלומות מהשגה מעצם טבען מצד גבהן, ונסתרות שהן מכוסות מצד הרצון העליון לכסותן בשביל תכלית תועלת וטובה הנצמחת מזה. ולבד זה הלא יש חלק גלוי, וזה החלק הגלוי אינו כ"א מה שנחוץ להשלמת האדם בדרכיו ומעשיו, כי אפי' הדברים הגבוהים מחוג המעשה מ"מ יודע הוא ית' שע"י ידיעתם תתוסף באדם שלמות יראת ד' ואהבתו ומדות טובות וכיו"ב. והנה מכוסה נקרא אפי' מה שלא נתכסה מצד הכונה להעלים הדבר המסותר תחתיו, אלא שיש תכלית בעצם הדבר שמכסה שיהי' עליון על הדבר שמתכסה, וממילא מתכסה התחתון אפילו שלא בכונה ראשונה. כמו הלבוש העליון שעל האדם, אף אם לא תהי' כונת הלובש להעלים התחתון אלא להתנאות בעליון, מכל מקום התחתון מכוסה ונעלם על כל פנים. ע"כ ביאר שמה שאנו משיגים מהתורה אינו כ"א מצד מה שהיא "אמון פדגוג", לחנך אותנו במה שידיעתו משלמת אותנו במדות ומעשים ודומיהם. אבל זולת זה יש בה "אמון מכוסה", פי' מכוסה בעצם טבע רוממות הענינים שמצד רוממותם נמשך במקרה שהם מכוסים, וא"א שיתגלו כ"א כשיהי' האדם במדרגה יותר עליונה מכפי מה שהוא עתה. ועוד "אמון מוצנע", הכונה הצנעה בכונה ורצון תכליתי כדי להעלים, מפני שאין האדם כדאי לדעת אותם הענינים אע"פ שהיה אפשר לו להשיגם אם נתגלו לו. ואמר זאת כהקדמה לפתיחת התורה מפני שהתורה קצרה הרבה במעשה בראשית, וכדחז"ל: "להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר לפיכך סתם לך הכתוב: 'בראשית ברא אלקים'א"ט. ע"כ אמר אל תתמה על החפץ, כי תכלית ההודעה שיש בתורה אינה כ"א מה שנוגע לפדגוגנו והשלמתנו, ושארי הידיעות שאין בהן תועלת להשלמתנו נצנעו בכוונה מכוונת. אמנם לבאר הפלוגתא מהי"א "אמון רבתא", נראה שיש בזה ענין נשגב. כי הנה מה שנגלה לנו מהתורה מצד מה שראוי לגלות לנו לטובתנו, דהיינו כל התורה הזאת המצויה בידנו, עם כל סתריה וצפונותיה ממה שנתגלו לבאים בסוד ד', כבר כתב השל"ה לבאר שהנגלה והנסתר אחוזים זב"ז ועצם הנגלה הוא הנסתרי. אמנם יש לעיין אם ישנן עוד צפונות כאלה שאינן כלולות כלל עם מעשה המצות והחלקים הנגלים, או שהכל כלול ומאוחד בחלקים הנגלים. ונראה שבזה תלוי' המחלוקת אם מצות בטלות לע"ליא. שאם כל האמור בתורה כפי שרשה הכל הושפל למטה אצלנו ונתלבש במעשה המצות, אז גם כשיתעלו הענינים וכל המציאות למעלה נשגבה כמו שיהי' לע"ל, מ"מ המצות קיימות. אבל אם אותן הנשגבות שתתגלנה לע"ל הן גבוהות משרשי מעשי המצות ורבות עליהם, י"ל שאין מעשה המצות כ"א הכנה להן, וכשיבא הזמן שיתעלו הכל למעלה עליונה מאד בתה"מ, אז יתבטל הדרך המכין לזה. והנה החלק המעשי גלוי לנו, והחלק המוצנע והמכוסה הוא האחוז ודבוק בהחלק הפדגוגי, אבל י"א "אמון רבתא" היינו שיש בה ענין שהוא גדול יותר מערך המדה של ?אמון פדגוג", ופליגי בפלוגתא דמצות בטלות לע"ל וכמו שכתבתי. ובילקוט ראה: "אמר רשב"י ראה בכמה לשונות חיבבן הקב"ה, קרא אותן בנים וחזר וקרא אותם עם קדוש בפרשה זו, ושלשה פעמים יחד שמו עליהן בפרשה זו, 'בנים אתם לד' אלקיכם', 'כי עם קדוש אתה לד' אלהיך ובך בחר ד"יב, אמר להם הקב"ה לישראל בעוה"ז בחרתי בכם ויחדתי שמי עליכם, לע"ל אני בכבודי מתהלך ביניכם 'והתהלכתי בתוככם'יג"יד. ונבאר אלה שלש הלשונות של חיבה על מה הן רומזות, ומה הם הבחירה ויחוד השם שבעוה"ז, שנראה שהם שני דברים, ובמה הם חלוקים מלע"ל שיהי' הוא ית' מתהלך בינינו. ונאמר שכל מעלה שאנו עתידים לזכות אליה לע"ל, כבר אנו מוכנים אליה ג"כ כעת, אלא שאין הדבר נראה וניכר בנו, כמשפט הכח שלא יצא אל הפועל, אבל מ"מ כח של דבר נשגב הוא ג"כ נחמד ויקר מאד. עוד יש לדעת שכל מעשינו ושלמות לבבנו עם השי"ת בעסק התורה והמצות הם כולם הכנה לכל השלמות הגדולה העתידה, והשלמות של לע"ל היא התכלית היוצאת מאלה ההשלמות של ההכנות היקרות. והנה בשלשה חלקי התורה האמורים, החלק הנגלה לנו ומועיל למעשינו הנקרא בשם "אמון פדגוג", ע"י אנו מדמים מדותינו ודרכינו ומעשינו לדרכיו ית"ש. כי כל התורה כולה היא מקבלת לדרכיו העליונים, וע"י שמירת התורה אנו מתדמים אליו כפי היכולת להדמות לדרכיו ית'. החלק השני שבתורה שנקרא "אמון מוצנע", שבארנו שהם הסודות שאם יתגלו אפשר להשיגם ואינם נעלמים מטבע ההשגה, אבל נעלמו בכונה מפני שאין העולם כדאי להם. הנה בישראל נמצאו חכמים הבאים בסוד ד', ולהם נגלו תעלומות חכמה בדברים שכיסה אותם עתיק יומין, והרי כל ישראל אחודים זב"ז כדחז"ל: "והן מכפרין אלו על אלו"טו באגודה שבלולב, וכולם יש להם חלק בצפונות התורה ויש צד לומר שכולם ראויים לכך. החלק השלישי של ?אמון מכוסה", שאין ההעלם בהם בכונה מיוחדת ובפועל, כ"א מטבע אלה הנשגבות שאי אפשר כלל שתושגנה לאדם במצבו זה, דבר זה יש כח הכנה בישראל לזכות לו לע"ל והם מכינים זה ע"י שמירת התורה. וזהו שלש לשונות של חבה. נגד "אמון פדגוג", שע"י התורה אנו מתנהגים בדרכיו של מקום ב"ה ומתדמים למדותיו העליונות, אמר שקראן בנים, שמדות הבן דומות למדות האב, ו"שותא דינוקא דאבוה וכו"'טז. מצד החלק שהעלים ית' בכונה מבני העולם מדרכיו ולנו גילה בתורה, וביותר ע"י סודות התורה המסורים לחכמים, ע"ז נאמר: "בך בחר ד ,"'כי שייכת בזה בחירה שהעלים מכל האומות וגילה לנו, אע"פ שאינו כ"כ נוגע לקיום המצות שע"י נעשינו בנים לו ית'. אמנם מה שאנו נעשים ע"י זאת התורה מוכנים אל רוממות ההשגה שלעתיד לבא, שהיא בטבע מנועה מצד רוממות קדושתה, ע"ז נאמר: "כי עם קדוש אתה לד' אלהיך". והנה בעוה"ז אין מקום לזאת ההשגה המנועה, רק שהיא תכלית של כל ההכנות. והנה בתו"כ דרשו: "והתהלכתי בתוככם"יז אטייל עמכם בג"עיח, וענין הטיול הוא לסמן דבר שהוא תכלית מצד עצמו, להבדיל תנועה זו מתנועה של הליכה בדרך שאינה כי אם הכנה. ע"כ נקראת התורה דרך שהיא המביאה לזו התכלית העליונה, אבל הטיול הוא מצד עצמו עונג ותכלית. ע"כ נקרא בלשון חז"ל המתעסק בסודות התורה מטייל בפרדסיט, כי העסק בגופי הלכות תכליתו לבא אל המעשה. ע"כ אמרו חז"ל: '"והולכי על דרך שיח'כ אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה"כא, שהם הולכים על דרך לבא אל המטרה של ידיעת המעשה, משא"כ העסק ברזי תורה שההשגה והעיון הם עצם התכלית, ע"כ נקרא טיול. ע"כ הכונה של "אטייל עמכם בג"ע" שאביאכם אל המנוחה שא"צ לעשותה הכנה אל תכלית אחרת, וזהו כשיגלה השי"ת עלינו את עצם השם של עם קדוש. וזהו שאמר בעוה"ז זכיתם רק ש"בחרתי בכם ויחדתי שמי עליכם" שתהיו נקראים בנים לד' ע"י קיום התורה ופדגוגה, ובחרתי בכם לגלות לכם הדברים העליונים שאפשר לגלות רק שהם מנועים מכל באי עולם שאינם כדאים להם. אבל לע"ל אהיה "אני בכבודי מתהלך ביניכם", שתזכו למעלת שם עם קדוש בכל שלמות תנאיו, ומדרגת חלק ה"אמון מכוסה" תתגלה לכם, או החלק "אמון רבתא", שזוהי התכלית של כל התקוות הטובות.