מדבר שור ה
במדרש "אמר רבי יהודא ב"ר סימון ביום שהוקם המשכן נכנס משה בו, והיה שומע קול הדר, קול נאה, קול משובח, אמר: 'אשמעה מה ידבר האל ד"א, למה שעד שלא הוקם המשכן היה תחרות בין הקב"ה ובין ישראל מפני מעשה העגל. א"ל הקב"ה: משה שלום אני מדבר שהרי אין בלבי על בני כלום, שנאמר: 'כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו'א, באותה שעה שמח משה, ואמר: 'אך קרוב ליראיו ישעו לשכן כבוד בארצנו'ב. אמר ר' יהושע בן לוי מה לנו לספר תהלים, שהרי אין הפרשה חסרה כלום, מה כתוב למעלה מהענין: ?ישא ד' פניו אליך וישם לך שלום'. ראוי לבאר בע"ה מה רצו להודיענו בענין הקול ששמע משה, ושהיה ?הדר", "נאה", ו"משובח", שכן יאתה לקולו של מלך שהשלום שלו אשר הוד ותפארת במקדשו. ואיזה ספק עלה על לבבו של משה לדעת "מה ידבר האל ד ."'ומה חידוש הוא זה "כי ידבר שלו ,"'והלא ידע כבר שהי' המקום ב"ה מרוצה להם כי ארבעים יום אחרונים היו ברצון כראשונים כדחז"לה. ויתבארו ג"כ בע"ה תוכן שלשה הלשונות, "הדר", "נאה", ו"משובח", ונבאר ג"כ לשון ?אך קרוב ליראיו ישעו", לזה הענין. הורו לנו חכמי האמת מסוד ד' ליראיו, והוא לימוד פשוט מוטבע בשכל הישר מצד עצמו, שהאל הטוב ב"ה סידר את הנהגתו בחכמה באופן שכל הקלקולים יהיו מתוקנים לסוף הימים ואפילו הקלקולים שנעשים ע"י בחירת בנ"א ג"כ יתוקנו, והכל יבא אל התכלית הטובהו וכדחז"ל במשנה אבות: "והכל מתוקן לסעודה"ז. אמנם התיקון הכללי הזה אפשר להצטייר בשני אופנים, או שילך בדרכו במתינות גדולה ובכח חלש, עד שמשך הזמן יועיל שכל הרעים יתוקנו ע"פ דרכים ועצות שהכין הוא ית' לדרך תיקונם, או שיופיע השי"ת בהדר גאונו, והתבל תתוקן בלא איחור, ולא יהיה זמן להרעים שיתוקנו, ויתמו החטאים והרשעים מגאון ד' מצד היותם בלתי מתוקנים. והנה אופן הראשון הוא נותן תקוה גם לפושעים, אבל מאחר הוא טובת העולם בכללו, והשני ממהר טובת העולם בכלל, אבל מאבד תקותן של הנפשות החוטאות. והנה דרך התיקון כשהוא הולך לאט, תבא מזה ההנהגה המסותרת בסתר פנים, וכבוד ד' לא יראה לעין בשר, והעולם נוהג כמנהגו ע"פ סדר הטבע, ומזה ינתן ארכא גם לרשעי ארץ, ולא יתבערו כליל. אבל הדרך התיקון השני יגלה כבודו של מלך העליון ב"ה לעיני כל, ותבוא ההנהגה בדרך ניסים והשגחה גלויה, ומזה יבא עונש על הרשעים חיש מהר. ומצינו מפני זה כשחטאו ישראל בעגל אמר השי"ת: "רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך", ע"כ הוריד עדיםח, ושמם מונהגים במיעוט הארה כדי שיוכלו להתקיים, ובמשך הזמן יתקנו הקלקולים, וישוב אורו ית' להופיע עליהם. והנה שני אלה הדרכים מתקנים את הכלל, אלא שהדרך ההולך בחפזון הוא מבער את הרע במלחמה ונקם ברית, והדרך ההולך לאטו, הוא מסבב כ"כ עד שהרעים נתקנים ונהפכים לטוב ונכפפים אל השלמות, כאילו השלימו אל הטוב. אבל הדרך שבו נראה תפארת השי"ת בעולמו הוא רק הדרך הבא מאור פניו ית' להראות כבודו בעולם, וכשהקב"ה עושה דין ברשעים כבודו מתעלהט, ויכירו הכל מה "בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לאשר לא עבדו"י. אבל האופן המועיל לכל הפרטים הוא האופן השני שהוא נותן תקוה לכל, וכשאנו מעריכים אותו בערך הברואים אנו אומרים שהוא דרך משובח, מצד התועלת הרבה הנמשכת ממנו להרבה פרטים, אבל אינו מפואר בהדר מפני שבא ע"י הנהגה של הסתרת פנים, ועי"ז רשעים ידברו בגאוה, וש"ש מתחלל ח"ו כענין הגלות. אבל השי"ת נתן לעמו ישראל באהבתו עצה ממרחק לקבץ שני הענינים המועילים יחד, שתוכל ההנהגה להיות באופן גילוי הכבוד העליון, ומזה תבוא התכלית באורח קרוב בלא איחור ומתון גדול, ובכל זה יתוקנו הכל, וגם החוטאים יתוקנו ולא יתבערו. וזה הי' ע"י קדושת המשכן, זכות העבודה ונדבת לבם של ישראל הכינה עצות ברצון השי"ת לתקן הכל ובאורח גילוי הכבוד. והיינו משום שגלוי וידוע לפניו שאין עונותיהם של ישראל כ"א במקרה ומסיבות צדדיות, וע"י גילוי הכבוד ישובו באמת להדבק אליו ית' באהבה. והנה גילוי הכבוד בהנהגה יסבב שני דברים, הא' שההנהגה תהי' בנפלאות ודרכים עליונים בהשגחה גלויה, ב' שההשגה תהי' גדולה, ומשניהם יחד תגדל תפארת השי"ת, כי ההשגה הגדולה בגאון ד' היא עצם תפארתו וזיו כבודו, והדרת הנהגה הניסיית מביאה ג"כ לפאר שם כבודו מצד פעולותיו. והנה "הדר" יקרא דבר שהוא מפואר מצד המהדר אותו מחוץ, כמו "בהדרת קדש"יא שדחז"ל לציין נפשי'יב, "והדרת פני זקן"יג, ו"נאה" הוא מצד עצמו. אמר ששמע משה את הקול, שהוא נאה, והדר, שהשיג כללות סדר הארת הקדושה שע"י המשכן, שתהי' בהארה גלויה ההולכת לתקן בלא איחור רב, ובלא הסתר, ונמצא שהקול הוא הדר מחוץ מצד ההנהגה המפוארה, והוא נאה מצד עצם ההשגה הגדולה בכבודו הגדול. אבל נוסף לזה הוא "משובח", שהוא משובח ג"כ מצד תועלת הנבראים, שהשיג ג"כ מענינו לתקן הכל בדרך תיקון ורחמים להחזיר את הפגם לשבח, לא לבער ע"י גילוי הכבוד את הרעים לגמרי, כ"א להפכם לטובה. ע"כ אמר: "אשמעה מה ידבר האל ד ,"'איך יתכן קיבוץ ההפכים, הנהגה גלויה בגילוי הכבוד ועכ"ז לא יגיע הפסד לנבראים שלא יכלו ע"י קלקול מעשיהם. א"ל: "משה שלום אני מדבר", נתתי דרך להפוך כל קלקול לתיקון, ואל תתמה על החפץ שהרי היתה תחרות בין הקב"ה וישראל ממעשה העגל א"כ כשיגלה הכבוד יאבדו החוטאים באפס תקוה, לא כן כי "אין בלבי על בני כלום", כי הלב העליון ב"ה, הרואה ללב, יודע שפנימיות הרצון של בני הוא ג"כ להטות שכמם לעבודתי ורק ע"י סיבות חיצוניות חטאו, ע"כ יוכל להתקן הדבר ג"כ בדרך גילוי הכבוד ועכ"ז לא יאונה להם רע. "באותה שעה שמח משה ואמר: 'אך קרוב ליראיו ישעו לשכן כבוד בארצנו ,"'כי יש דרך קרוב אל התכלית, אבל אינו ישועה כי יאבדו רבים מהבלתי מוכשרים, אבל ליראי ד', שחטאו ע"י סיבות לא מלבם, הוא ישעו, זה שישכן כבוד בארצנו ויתגלה אור ד'. ואמר ריב"ל שמעצם הפרשה אנו למדים: "ישא ד' פניו אליך וישם לך שלום", שנשיאת הפנים מורה על הנהגה גלויה בכבודו ית', כי הפנים הוא אור השגחתו, ובסתר המדרגה כביכול הפנים כבושים, ונשיאת פנים תורה רוממות ההנהגה, ועכ"ז "ישם לך שלום" בדרך תיקון, וסמך זה למעשה המשכן, להורות שכח קדושת המשכן פעל לקיבוץ אלה השנים יחדיו. ולזה אמרו חז"ל "אלה פקודי המשכן משכן העדת"יד, שנתמשכן על עוונותיהם של ישראלטו, והיינו שיש במשכן שתי הסגולות, האחת שהוא מכפר ומתקן את הקלקולים, והב' שהוא מאיר פני ההשגחה בגילוי הכבוד. לזה אמר ?המשכן" מצד סגולת הכפרה שבו, ע"כ נתמשכן בעונותיהם של ישראל, ומצד כח הסגולה שבו להאיר פני ההשגחה למען יכירו הכל וידעו כבודו של האדון ב"ה, הוא "משכן העדות", כמו שדרשו חז"ל ע"פ: "מחוץ לפרכת העדת"טז ?עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל"יז. והנה מדה זו אמורה בעם ד', שהם מצד עצם נפשם קרובים לקדושה, ואם יאונה להם איזה חטא הוא אינו מלבם וזר מטבעם ובנקל ישובו לתיקון, כמו שהאריך בזה הרבה הגאון מהר"ל מפראג בספריויח. והיינו כמ"ש חז"ל בזוה"ק דהבאים מצד הטומאה כל טיבו דעבדין לגרמייהו עבדין, אבל מצד הקדושה אפי' קבלתם הטובות הוא ג"כ כדי לעשות נח"ר להטוב ומטיב ב"ה. ומי שמצינו בנפשו מדה זו שעיקר כונתו בטובותיו הוא לנח"ר לפני השי"ת, אות היא שנפשו קדושה בעצם ואם יזדמן לו איזה חטא ח"ו הוא מקרי ונקל לו להטהר, וגם ע"י גילוי הכבוד העליון לא יתבער ח"ו כמו שכ' ברשעים: ?כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים"כ. וזו היתה שאלת מלאכי השרת על טיבן של ישראל ותשובת הקב"ה להם, כמ"ש חז"ל בפ' מי שמתו: ?אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה רבונו ש"ע כתוב בתורתך: 'אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד'כא והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: 'ישא ד' פניו אליך'כב, אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה: 'ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלהיך'כג, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה"כד. והכונה שהם שאלו על שינוי ההנהגה הנמצא בישראל, כי אפי' ע"י גילוי הכבוד מ"מ כולם נצרפים ובאים לאור החיים ואינם אובדים אפי' החוטאים שבהם, והמדה נותנת שע"י גילוי הכבוד יכלו הרעים מגאון ד'. והשיב להם, שאצלם המדה נותנת כך מפני שאין הרע בהם טבעי, שהרי בטבע נפשותם אינם עושים עיקר את הנאת עצמם כ"א את הכבוד העליון, שהרי כתבתי: ?ואכלת ושבעת וברכת", והעושה העיקר השביעה ועי"ז ממילא יתחייב בברכה ויברך, לא יברך כ"א כשישבע, אבל מי שמשים תכלית אכילתו רק שיהי' יכול לברך, הוא ימהר לברך כשיוכל, וממה שמדקדקין על עצמם עד כזית ועד כביצה הורו שעיקר תכליתם הברכה לא השביעה. א"כ עיקר טובם עושים בשביל הכבוד העליון, וזה אות על טבע קדושתם, ע"כ אי אפשר שיהיו כלים מפני אור הקדושה כי הרע אינו בעצם אליהם, ע"כ תתכן בהם נשיאת פנים דהיינו השגחה מאירה באור פנים, ובכ"ז ישם להם שלום. ובפ"ק דכתובות אי': "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב: 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים'כה, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב: 'מכון לשבתך פעלת ד' מקדש ד' כוננו ידיך'כו"כז שתי ידים. ולפ"ד יתבאר שיד אחת נקראת כח אחד, או הכח ההולך בגילוי הכבוד ובמהירות שמתקן את העולם בלא איחור, אבל הוא מאבד החוטאים הבלתי מתוקנים, והאופן השני שמתקן לאט, אבל אין כבודו ית' נראה כ"כ בעולם. וזהו במעשה שמים וארץ, שבהתגבר הכח השמימי הרוחני יגלה כבוד ד' ויאבדו רשעים, ובהתגבר הכח הארצי יסתר האור ואין תפארת. אבל בבהמ"ק ניתנו שני אלה יחדו, שיאיר ע"י אור ד' בגילוי הניסים וגודל ההשגה, והתיקון הולך במהירות, ובכ"ז נותן הוא תקנה לפושעים, כי יכפר עליהם ויחזירם לטובה ברב קדושתו, א"כ הוא ניתן בשתי ידים וכולל כח שמים וארץ, ?מקדש ד' כוננו ידיך". וזה הוא שסמך למאמר: "מקדש ד' כוננו ידיך", "ד' ימלך לעלם ועד, כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים ... ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים"כח. שהוא לבאר שורש קדושת המקדש, ואיך הוא מועיל רק לישראל שעליהם יוכל הכבוד להתגלות ויתקיימו, אבל אוה"ע מתוך שהרע שבהם עצמי יאבדו רשעים שבהם בגילוי הכבוד. והנה מצינו שבקריעת ים סוף אע"פ ש"עבר בים צרה"כט ?זה פסלו של מיכה"ל, עכ"ז לא מנעה מהם אור הכבוד עבירה שבידם וגם לא נאבדו החוטאים, רק פרעה וחילו נאבדו מהדר גאונו ית'. וז"ש שהיה זה מפני כח המקדש שעתידים לבנות והוא מכונן בב' ידים, שיהיה האור בגילוי גדול ומ"מ הרשעים שבישראל לא יאבדו כ"א ישובו בתשובה. ע"כ אמר שע"י קדושת המקדש "ד' ימלך לעלם ועד", כי תוכל כבר קדושת מלכותו להגלות בעולם. כי אע"פ שעוד לא נתקנו ישראל לגמרי מ"מ אין זה מעכב, שהרינו רואים שגילוי הכבוד פועל לרעה רק על רשעי אוה"ע "כי בא סוס פרעה וגו,"' ?ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" אע"פ שהיו עבירות בידם כמש"כ: ?וימרו על ים בים סוף"לא. והיינו שקדושת המקדש מסייעתם להיות מתקנים את חוטאיהם ולא יכלו בגילוי כבוד ד', א"כ אין עיכוב למלכות שמים להתגלות בעולם, כפי מעמדה הנצחי. ובמד"ר שיר השירים: '"אפריון עשה לו המלך שלמה'לב זה בהמ"ק כו' ?????תוכו רצוף אהבה'לג, ר' יודן אמר זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה"לד, נראה שיש זכות התורה בפ"ע אפילו זולת העסק בה, וראוי להתבונן איך יתכן. ויובן ע"פ דברינו, שהשי"ת רואה עומק לבבם של ישראל עד כמה הם נוטים אל הטוב, ותמיד הקדושה אצלם בכח, אע"פ שתזדמנה סיבות שלא יוציאוה אל הפועל, מ"מ נתן הוא ית' עצות שיחשב זה שבכח ג"כ לזכות גדולה כאילו הי' בפועל כמעט. ולזה היתה סגולת המשכן והמקדש, ע"כ הי' חשוב כאילו הוציאו כחם אל הפועל, ע"כ אע"פ שעוד לא נתקנו לגמרי היו חביבים לענין גילוי כבודו ית' עליהם כאילו נתקנו בפועל. ומצד זה הכח הצפון בחובם זכו לתורה יותר מכל אומה ולשון, שהשי"ת רואה ללב שהם מוכנים לה. וז"ש: '"תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם' זו זכות התורה" מצד עצמה, שקדושתה מורה על כח הקדושה שבכח נפשותיהם של ישראל, שכולם מושרשים מקדושתה העליונה, וזכות הצדיקים שעוסקים בפועל שהיא ודאי יותר נשגבה. ויען שבקריעת ים סוף היה צריך זה הכח להתגלות הרבה, היינו איך שאצל הקב"ה חשובה קדושתם של ישראל אפילו מה שבכח כאילו הי' בפועל, ע"כ נהג השי"ת עמם בהנהגה שהיא למעלה הרבה מערכם של אותה שעה. ע"כ נתקיים "מפי עוללים ויונקים יסדת עז"לה כדברי חז"ל שעוברים שבמעי אמם אמרו שירהלו, שכאן הופיע הענין של הקדושה שבכח בתוקף גדול עד שנראה מוחש בפועל, ושלמות העוברים, שהיא בכח נעלם מאד, יצאה כאילו היתה בטבע בפועל, מצד גודל שליטת זה הכח להחשיב את מה שבכח כאילו הוא בפועל, שהוא עצמו קדושת המקדש וכחו. ע"כ הזכיר בשירה: "מקדש ד' כוננו ידיך" והן שתי ידים שבב"א זוכות, שאפי' בגילוי הכבוד, יבאו הכל בשלום, מפני שאפילו אותן שאינם מתוקנים, כח קדושתם עמהם להיות מתוקנים. ומצד זה הכח אמרו חז"ל: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן"לז, ולשון "הבל" צריך ביאור, שהי"ל לומר בזכות ת"ת של תינוקות של בית רבן. אמנם באו לבאר איך יגדל כ"כ כח קדושת ת"ת של תינוקות של בית רבן אע"פ שאינם לומדים בהבנה שלמה, ומכ"ש איך יגדל מזכות תורת הגדולים השלמים מהם. אבל במה שאצל הקדושה נתן השי"ת כח שהדבר שבכח יפעל כאילו יצא אל הפועל, ולפי"ז אפי' יזדמן שקודם יציאתו לפועל תהי' איזו מניעה שלא יצא, מ"מ כל זמן שהוא בכח וראוי לצאת לפועל, הקדושה פועלת כפי מה שהוא ראוי לה. והנה ההבל הוא הדיבור בכח, שיוצא אל הפועל מכח ההבל שבפה ע"י כלי הקול. וביאר שתינוקות של בית רבן הם בכחם לגדולות, שהרי אם יבחרו בטוב ובשקידה, זמנם עמם להשתלם הרבה בקדושה גדולה, ע"כ נושא עליו קדושה גדולה דיבורם בתורה, לא מצד עצמו כמו שהוא, כ"א מכח מה שראוי להיות יוצא ממנו אל הפועל אם ישמר כראוי, ע"כ העולם מתקיים עליו, וכמש"כ בזה למעלהלח. ע"כ "אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי' לבנין בית המקדש"לט, שענין שפועל בהמ"ק להוציא זכות הקדושה כאילו הוא בכח מה שבפועל, כזה נמצא ג"כ בזכות תינוקות של בית רבן. ונכון לכוין בזה בעומק מליצת הלשון "ישא ד' פניו אליך"כב, שהפנים הם כח הקדושה המושפעת מאורו ית' לכל הדבקים בו. והנה כ"א מישראל יש לו חלק בפנים העליונים הקדושים בכחם, אלא שכ"ז שלא הוציא אל הפועל, עוד הפנים עומדים רחוק ממנו, אע"פ שיש לו בהם חלק כמו "מרחוק ד' נראה לי"מ. ואם האדם בעצמו מוציא מהכח אל הפועל את קדושתו, נקרא שהוא מקרב ונושא את עצמו אל הפנים העליונים כמו "אליך ד' נפשי אשא"מא. אבל ברכת כהנים תברכנו שהשי"ת יעזרנו להוציא הקדושה אל הפועל, ונמצא כביכול הוא נושא ומקרב את פניו אלינו, ועי"ז "וישם לך שלום"כב, כי בהופיע אורו ית' ועזרו מקודש, כל החלקים יתאחדו לטוב וקדושה.