מגן אברהם על אורח חיים תריח
סעיף א
עריכה(א) אפי' הוא עכו"ם: וכתב הרא"ש בשם ריב"א דעכו"ם או אשה נאמנים להכחיש ישראל:
(ב) שאומר: אפי' אינו אומר שיסתכן רק שאומר שאפשר שיכבד עליו החולי נותנין לו שאנו חוששין שמא יסתכן [ב"ח מהר"ש לבוש ומהרי"ל]:
(ג) צריך אני: אפי' הרופאים אומרים שהמאכל יזיקהו שומעין לחולה [רדב"ז ח"א פ"ו כ"ה] עמ"ש בשמו סימן ש"ל:
סעיף ב
עריכה(ד) כן נ"ל: והוא דעת הטור והרא"ש אבל הב"ח פסק כהרמב"ן דכשהן שוין הולכין אחר הבקי אם הוא מופלג בחכמ':
סעיף ג
עריכה(ה) אם החולה ורופא וכו': ואם א' מופלג בחכמה חוששין לדבריו להאכילו אפי' ב' אומרים א"צ (טור ורמב"ן לבוש ב"ח):
סעיף ז
עריכה(ו) כשני שלישי: ל"ד ה"ה יותר מעט רק שלא יהא כביצה:
סעיף ח
עריכה(ז) ד' בצים: ולפחות ישהו כדי אכילת שלשה בצים עיין סי' תרי"ב:
(ח) כל צרכו: והב"ח כתב דנוהגין כמ"ש מהרי"ל שנותנין לפניו מאכל ואומרים לו י"כ הוא ואם יאכל הרשות בידו וכן ביולדת אחר ג' תוך ז' וביולדת מהימני' לנשים דאינהו בקיאי בהו:
סעיף ט
עריכה(ט) א' חמור מחבירו: תרומה חמורה מטבל, וטבל מנבילה, ונבילה משביעית, ואם אין שם אלא טבל אם הוא דגן אפי' נזרע בעציץ שאינו נקוב מעשרין אותו בשבת קודם שיאכילוהו דגזרי' אטו נקוב ואם הוא מעשר ירק שהוא דרבנן מאכילין אותו בלא מעשר [גמרא יומא] וצ"ע על הרמב"ם פי"ד ממא"א שכ' סתם טבל ותרומה אם א"א לתקן הטבל פי' כגון שלא יהי' די בנותר מאכילין אותו טבל שאינו קודש כתרומ' עכ"ל ולא חילק בין מעשר ירק לפירות, וקי"ל הלכ' כר' מחבירו ואפשר דמיירי שם בחול:
סעיף י
עריכה(י) חולה שאכל: ובוצע על ב' ככרות [כ"ה] ול"נ שא"צ דלא תקנו כן ביה"כ ומכ"ש לחולה המסוכן שאין דעתו מיושבת וגם א"צ לקדש ובש"ל כ' בשם הר"א כ"ץ כיון שהיום גרם לו איסור רק שפקוח נפש גורם לו היתר והוה לדידי' כחול אין בו לא קידוש ולא על הכוס ולא הזכרה בב"ה ואפי' רצה להזכיר אינו מזכיר דלא אשכחן הזכרה בב"ה אלא במקום שיש מצוה באכילתו עכ"ל, וכנ"ל דהא אפילו בחנוכ' ופורים אמרי' בגמרא דאינו מחויב להזכיר מיהו אין להקל כיון שהטור מחמיר ועיין סוף סי' ק"ח ועכ"פ א"צ לקדש דיש לחוש לברכה לבטלה:
(יא) יעלה ויבא: ואם חל בשבת אומר רצה [כ"ה]: