פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) שום בהמה:    ובמהרי"ל אוסר אפי' עוף כל שבמינו טעון שחיטה וחומרא הוא שהחמיר כי מדינא אין איסור אלא בדבר הקרב ע"ג המזבח:


(ב) שהקדישו מחיים:    דבריו סותרים זא"ז דלפי טעם זה אינו אסור אלא גדי וטלה דחזי לפסח כמ"ש התו' והרא"ש אבל לפירש"י שאוסר כל בהמה אז הוי הטעם שיאמרו שהקדישו לדמי פסח ונ"ל שהוקשה להרב"י למה כ' הטור דלרש"י אסור בכל בהמה הל"ל דבכל מילי אסור דהכל ראוי לדמי פסח אלא צ"ל דאף שיסברו שהקדישו לדמי פסח אין איסור באכילתו שיאמרו שפדה אותו דקדושת דמים יש לו פדיון אבל כשמקדיש בהמה אמרי' בשבועות דף י"א הקדיש זכר לדמיו קדוש קדוש' הגוף ואין לו פדיון וא"כ יאמרו שאוכל קדשים בחוץ וגבי חטים נמי הרואה סבור שקדושים קדושת הגוף למנחות אף ע"פ שהאמת אינו כן כדאי' שם בגמ' מ"מ איכא למיחש מפני הרואי' לכן הוצרך לו' דבחטים יודעים דמנטרא לפסחא קאמר, כ' הב"ח מדפריך בגמ' מגדי מקולס ע"ש ומאי פריך דילמא גדי מקולס אפי' בדיעבד אסור אלא ש"מ דאם אמר בשר זה לפסח אפי' בדיעבד אסור לאכלו ועיין ביורה דעה סי' ה', והט"ז כ' דמותר בדיעבד וכ"כ הש"כ, וצ"ע דהא הב"ח מביא ראיה מהגמ' שאין עליה תשובה לכן נ"ל דבגדי וטלה יש להחמיר בדיעבד ובשאר בשר אין להחמיר, ונ"ל דבלשון אשכנז שנוהגין לו' בשר זה על פסח ליכא קפידא דאי איתא שהקדישו לקרבן פסח הל"ל בשר זה לפסח: