מגן אברהם על אורח חיים רכג

סעיף אעריכה


(א) ילדה:    ובאלו אין חילוק בין רואה לשומע כמ"ש סוף סימן רכ"א:


(ב) מברך:    ישתחוה נגד מזרח ויברך (מ"כ):


(ג) בברכה זו:    פי' בברכת שהחיינו דאית' בגמ' שהוא רשות (עמ"ש סי' רכ"ה ס"ג) ולכן מקילין רבים בכל הברכות כיוצא באלו ואינו נכון דמאי דאיתמר איתמר:

סעיף בעריכה


(ד) מת אביו:    וה"ה שאר אדם כשר ומכ"ש ת"ח דהוי בכלל שמועות רעות והעולם נהגו לאומרו בלא שם ומלכות ואינו נכון (ב"ח) ועיין ביורה דעה סימן ש"מ ס"ו:

סעיף געריכה


(ה) כלים חדשים:    לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דסומכין עמ"ש התו' בפ"ד דסוכה בשם רב שרירא גאון דאין מברכין כיון שאינו בא מזמן לזמן ע"ש ד' מ"ו ומ"מ אין להקל, ונ"ל דוק' כלי תשמיש אבל על ספרים חדשים אינו מברך דמצות לאו ליהנות ניתנו, אין מברכין רק על מצות הבאים מזמן לזמן כמ"ש סימן כ"ב ע"ש אבל בברכת רמ"מ כתב לברך על ספרים:

סעיף דעריכה


(ו) בשעת הקנין:    דוקא כשקנה כלי כמו שהיא אבל אם קנה כסף ונתן לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא כשישתמש בו כנ"ל דהא קי"ל אומן קונה בשבח כלי וכ"מ סי' ת"ר:

סעיף העריכה


(ז) הוא וב"ב:    אבל אם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו מברך על שלו שהחיינו ועל של ב"ב מברך הטוב והמטיב (ב"ח) ונ"ל דר"ל לבניו אבל לעבדו ולשפחתו ה"ל כאלו מכרן להם דשכיר הוא בא בשכרו:


(ח) לו ולנותן:    שאם המקבל עני הוא טובה לנותן שזיכהו הש"י ממון לעשות צדקה ואם המקבל עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו והוי טובה גם לנותן (הרא"ש) וצ"ע דבאבן העזר סי' כ"ז סס"ט כתב דוקא באדם חשוב יש הנאה לנותן שמקבל ממנו אבל בלא"ה הרבה עשירים פושטין ידן לקבל מתנות וא"כ מאי הטבה יש לנותן וכ"מ בחושן משפט סי' ק"ץ ס"ו ועיין ביורה דעה סי' ק"ס סט"ו וצ"ע:

סעיף ועריכה


(ט) וי"א דאפי' עני:    דדוקא בגד צמר וכדומה דמי לדבר הבא מזמן לזמן דסתם בני אדם מתחדשים להם לפרקים מועטים מה שא"כ אלו שרגילים להתחדש לסתם בני אדם (שם):


(י) וכן נוהגין:    ורדב"ז כ' שהתוס' איירי בעשיר אבל בעני מברך ועשיר גדול שקנה כלים חשובים שאין שמח בהם ואין נחשבים לו לא יברך:


(יא) מעורות של בהמה:    אפי' טמאה כגון פי"א בל"א ואפי' הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו מעורות בהמה: