פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) האוכל:    נ"ל דכל האוכלין מצטרפים לכזית אכל חצי זית מז' מינין וחצי זית אחר מברך אחריהם בנ"ר (כ"ה) ונ"ל דה"ה פת ודבר אחר וכל המשקין מצטרפין לרביעית אבל האוכל והשותה אין מצטרפין עיין סי' תרי"ב ואמרו ביומא ציר שע"ג ירק מצטרף ולא אמרי' משקה הוא דכל אכשורי אוכל' (משקה הבא למתק האוכל) אוכלא הוא וה"ה בפת השרוי במשקה או ביין וכ"מ בתוס' זבחים דף ק"ט ע"א עמ"ש סי' ר"ה ס"ב וצ"ע ברוטב של בשר אם מקרי אוכל ובחולין דף ק"כ פירש"י ציר שע"ג הירק משקה היוצא מן הירק א"נ שהיו מטבילים מאכלן בציר ואף ע"ג דמשקה הוא ותנן האוכל והשותה אין מצטרפין ה"מ אכל ושתה דקים להו לרבנן דלא מיתב' דעתיה בהכי אבל ציר שע"ג הירק קים להו לרבנן דמיתב' דעתיה עכ"ל, א"כ דוקא ציר שע"ג ירק וכ"כ הרמב"ם מכשירי האוכל המעורבים עם האוכל הן כאוכל עכ"ל, משמע דרוטב אינו מצטרף וכ"מ ממ"ש סי' קנ"ח ס"ה ואם אכל מעט וחזר ואכל מעט אם שהה יותר מכא"פ נ"ל דאין מצטרף וכמ"ש סי' תרי"ב וכ"מ ביומא דף פ' דלא מיתב' דעתיה בהכי וכ"מ מפירש"י דפירש דטעמא דבעי כזית בברכה אחרונה היינו משום דכתיב אכילה ואכילה בכזית ואם כן בחלב ודם ובכל איסורין נמי כתיב אכילה ואם שהה בכא"פ לא מיקרי אכילה וה"ה לענין ברכה וכ"מ ממ"ש סי' ר"ח ס"ט ועיין סי' תע"ה ס"ו ולענין שתיה עיין סי' תרי"ב שיעור הצירוף ובע"ת סי' ר"ז כתב בשם כ"ה לחלק בין י"ה לב"ה וס"ל דבב"ה אפי' שהה יותר מכא"פ מצטרף ול"נ כמ"ש דהא כל אסורין שבתורה שוין לי"ה בזה, ונ"ל דאם אכל פחות מכשיעור והלך לחוץ וחזר למקומו דצריך לברך שנית בתחלה אפי' בפת דהא אין טעון ברכה אחרונה ודינו כשאר דברים ולכן צ"ע אם חזר ואכל פחות מכשיעור אם מצטרפין דהוי כמו היסח הדעת ונ"ל דמצטרפין עמ"ש סי' קע"ז וכ"מ סי' קס"ח:


(ב) מרביעית:    תמלא כלי יין ותתן לתוכה ביצה ומחצה ומה שיוצא ממנה הוא רביעית ודוקא ביין שנגדש ע"ג הכלי ואינו יוצא כ"כ אבל במים יוצא יותר לכן יעשה כמ"ש סי' תנ"ו ובשל"ה כתב דהוא כמעט מלא ב' קליפות מביצת תרנגולת, וכל הדברים משערין בבצים בינונים כדאי' פי"ז דכלים ובברכות דף ל"ט:


(ג) בריה:    משמע בחולין דף קי"ט דקטנית א' מקרי בריה אף על פי שהרבה גדלי' בשרביט א':


(ד) לקח הגרעין:    ואם אכל מה שבתוך הגרעין מקרי בריה דהרי אכל מה שראוי לאכול ממנו דלא מסתבר לומר שר"י אכל עם הקליפה של הגרעין אלא ודאי תוכו אכל קליפתו זרק ואפי' אכל הגרעין לא מקרי בריה בדבר שאין דרך לאכלו כגון זית אבל בענבים ורמונים דרך לאכול הגרעין (כ"ה בהר"י) אבל להרשב"א לעולם הוי בריה ולהרא"ש והתו' אם הובא לפניו שלם אפי' לא אכל הגרעין הוי בריה ונ"ל להרר"י שר"י לא אכל זית רק ברייה אח' שגדולה כזית וכאן בש"ע מיירי בענבים ורמונים וא"כ הגהת רמ"א הוא אליבא דכ"ע דאף הרא"ש מודה אם לא אכל הגרעין בדבר שדרכו לאכול לא הוי בריה ועיין ביורה דעה סי' ק"א בב"י בשם מהרר"י דאם נפל ממנו קצת ע"י בישול כמו שרגילות הוא להתפרפר מקרי בריה ע"ש וס"ל כהרא"ש:


(ה) או רביעית:    היינו ביצה ומחצה והוא פשוט פ' ע"פ והיינו משום דשביעה דשתיה היינו רביעית כמ"ש סי' תרי"ב והרב"י שגג בזה, ואם שתה כזית ואין לו רביעית לא ישתה עד כביצה משום די"א דעל כביצה מברך ברכ' אחרונ':

סעיף בעריכה


(ו) הטועם:    לידע אם צריך מלח או תבלין (רש"י) משמע דאם אוכל קצת ממנו אחר הבישול לידע אם הוא טוב מקרי אכילה וצריך לברך והעיקר תלוי בכונת הלב, וברוקח סימן ר"ט כתב אמרינן באגדת שמואל ויפדו העם את יהונתן מפני שאמרו מטעמת א"צ ברכה עכ"ל, משמע אפי' כונתו לאכילה דומיא דיהונתן כיון שטועם מעט א"צ ברכה וצ"ל כיון שנפשו חשקה לאכול יותר רק הנמנע משום איסור מקרי טעימה משא"כ בס"א דאין חפץ לשתות יותר חייב לברך מ"מ סברא שניה נ"ל עיקר וכמ"ש: מ"ש הע"ת כאן לא דק דהא הרמב"ם כ' סתם ולא הזכיר אם בולעו:


(ז) עד רביעית:    ואפי' לטעום הרבה קדירות שרי ועמ"ש סי' תקס"ז ומיהו אם כונתו לאכול מעט אסור לעשות הרבה פעמים דה"ל אכיל' מעליית':


(ח) טעון ברכה:    אפילו בכל שהוא:


(ט) כשחוזר ופולט:    דלא מקרי הנאה אלא בתוך מעיו וא"כ ה"ה ללועס ופולט, עיין סי' תקס"ז וסי' תקס"ח שיעור אכילה:

צ"ע באותן שנותנין עשב שקורין טוב"ק לתוך השפופרת ומדליקין אותו ושואבין העשן לתוך פיהם וחוזרין ופולטין אותו צ"ע אי דמי לטועם ופולט שא"צ ברכה או דלמא דומה לריח שצריך לברך ק"ו כאן שגם הגוף נהנה ממנו שהרבה שבעים ממנו כמו שאכל ושתה וצ"ע, עיין סי' רי"ו סי"ג:


(י) וספק ברכות להקל:    ול"נ דאין כאן ספק דלא מצינו שום פוסק שכת' בהדיא דבולע פטור ובירו' איתא בהדיא ולא אמרן אלא אם בלע אבל אם טעם לא ותענית וברכה בהדי הדדי איתמר ע' ברי"ף פ"ק דתענית ובב"י כאן לכן נ"ל לברך אם בולע אפילו מעט: