מגן אברהם על אורח חיים קצג
סעיף א עריכה
(א) פוטר א': היינו משום דבתחלת הסעוד' כשהם קבועים יחד דעתן להצטרף משא"כ בסוף הסעודה דעתן להפריד זה מזה:
(ב) אם אינו מבין: ולכן טוב שהנשים יברכו לעצמן מיהו המנהג בזמן הזה כרש"י דיוצאות אף על פי שאין מבינות ולא ראיתי מעולם מי שמיחה בדבר [ד"מ] וכ"כ ב"ח דהמנהג כן ואפי' בקידוש שהוא דאוריית' יוצאות נשים וע"ה בשמיעה ונ"ל דמ"מ טוב שיאמרו מלה במלה עם המקדש והמברך דא"א לכוון ולשמוע כמ"ש סי' קפ"ג ס"ז ועיין סי' קצ"ט ס"ז ורסי' ס"ב, י"א שאף על ז' מינין מזמנין ולכן טוב שלא יקבעו ג' על ז' מינים [ב"ח]:
(ג) שכולם נתחייבו: כלומר אף ע"פ שאם ילך אחד ישארו ג' ויזמנו מ"מ הוא לא יצא ידי חובתו שגם הוא נתחייב בזימון:
(ד) ברכת זימון: אבל אם יכולין לשמוע ברכת זימון יוכל לברך שאר ב"ה לעצמו וכמ"ש סי' קפ"ג ס"ז, ובד"מ כתב שאני התם דאף ע"ג דמברך בלחש מ"מ שומע ג"כ המברך ועונה אמן על כל ברכ' וברכה ואף ע"ג דאמרינן דברכת הזימון עד הזן כמ"ש סוף סימן ר' היינו לצורך אבל שלא לצורך מוטב לשמוע כל הברכות מפי המברך ולענות אמן כמ"ש סי' נ"ט לענין ברכות ק"ש כנ"ל עכ"ל ולא ידעתי למה חזר בו בש"ע וסתם סוף סימן קצ"ה כהרב"י והב"ח כ' דאין לברך כלל בלחש רק ישמע מפי המברך ול"נ לנהוג כמ"ש בד"מ דאם אין יכולין לשמוע ב"ה יזמנו ג' ג' וכ"מ פשט הגמ' והפוסקים דכשמזמנין בעינן שיצטרפו יחד לכל ב"ה ע"ש ודו"ק, ואפי' למ"ד דסגי בברכ' הזימון צ"ל עד הזן כמ"ש רמ"א סוף סימן ר' ולכתחלה יתנו לברך למי שקולו חזק שישמעו כל המסובין דברוב עם הדרת מלך ועמ"ש ס"ב:
(ה) לברך בקול רם: פי' ברכת המזון:
(ו) וישמע בע"ה: א"נ משום דהוי זילותא דר"ג וגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת [ת"ה]:
(ז) ויקפיד עליהם: ונ"ל דכ"ש אם צריכים ללכת לדבר מצוה שרשאין ליחלק ג' ג':
סעיף ב עריכה
(ח) קבועים יחד: פי' בשלחן אחד כמ"ש סי' קס"ז סי"א הא לא"ה אין אחד פוטר חבירו בין בהמוציא בין בב"ה וכמ"ש סימן קס"ז סי"א וכן כתב הרא"ש ותו' פ' כ"מ ורפ"ג שאכלו ובתר"י וע"ל גבי פרח זימון וכ"כ ברמזים וברי"ו נט"ו ח"ד וכ"כ בת"ה דמצוה לחלק ומשמע בגמרא דכל שאין אחד מוציא לחבירו אין רשאין לזמן ולברך אח"כ כל אחד לעצמו דהא תלמידי דרב קרעו בגדיהם וקשה מ"מ ה"ל לזמן יחד ולברך אחר כך כל א' לעצמו כמו שעשו בברכת המוציא, אע"כ כיון שאין קבועים יחד אין רשאים לזמן וכ"ה רסי' קצ"ה עמ"ש שם וכ"כ הב"ח שם וצ"ל דמ"ש כאן בהג"ה עדיף טפי לזמן היינו שאם יאכלו מעט בשלחן א' כדי שיתחייבו בזימון וכצ"ל בדברי הב"ח שהרי בסימן קצ"ה כ' בהדיא דאין יכולין לזמן אא"כ נכנסו מתחלה לכך דג' שאכלו שנינו ע"ש ואותה תשובה שהביא הרב"י עסי' זה אפשר דסבירא ליה כיון שנחלקו הפוסקים אם ברכת הזימון בעי הסיבה או לאו לכן הרשות בידם לזמן אבל אנן סבירא לן דבעי הסיבה וכמש"ל בשם כל הפוסקים בש"ע כאן א"כ אין רשאים לזמן, ונ"ל שמשום זה השמיט הרב"י תשו' זו:
סעיף ג עריכה
(ט) שלא לזמן: ומט"מ כת' שראה כמה גדולים שזימנו בבית עכו"ם ואומרים הרחמן יברך בע"ה וקאי על בעל הסעודה ומכ"ש אם כל אחד אוכל משלו שאז אפי' בבית ישראל אומרים הרחמן יברך אותנו וכו' וכ"כ הלבוש ומהרי"ל וב"ח ואפשר דאם אוכלין במלון ביום דרך עראי דלא הוי קביעות בבית העכו"ם ואין מזמנין:
סעיף ד עריכה
(י) ואפי' לא אכל: וב"ח פסק דבאיכא תרתי לריעותא רשאין ליחלק ע"ש ועיין סי' ר' אם רשאי לצאת לשוק:
סעיף ה עריכה
(יא) עד שאמרו הזן: צ"ע דלקמן סימן ר' כתב עד ברוך וכו':
(יב) אפילו אכלו אחר כך: דכבר פרח זימון מינייהו:
(יג) ואפילו לא אכלו: צ"ע דהלא פת צריך ברכה במקומו כמ"ש סימן קע"ח וקפ"ד ונ"ל דה"ק דצריכים לאכול עכשיו מעט כדי שיתחברו לזימון ולדעת הרמב"ם שם צ"ל דמיירי בבית אחד מפנה לפנה (ב"י) ונ"ל דאפי' יצאו שוגג להרמב"ם אפ"ה עדיף טפי שיחזרו למקומם משיזמנו כאן ועי"ל דה"ק ואפי' לא אכלו יחד כלו' אלא כל א' אכל בפ"ע שלא קבעו דאינם חייבים בזימון כמ"ש ס"ב הכא חייבים כיון שכבר נתחייבו וכ"מ בתר"י ומיהו להרמב"ם לא יתכן זה אלא בדיעבד דלכתחלה אסור לאכול עד שיברך ב"ה: