מגן אברהם על אורח חיים קעז
סעיף א עריכה
(א) בלא פת אין טעונין: דהן טפלים לפת וכמ"ש סי' רי"ב ולכן נ"ל דאם אין חפץ לאכול פת ואוכל מעט פת ומברך עליו המוצי' אין פוטר המאכלים דהא לא קי"ל כר"ח דאמר פת פוטר כל מיני מאכל אלא דוקא בקובע סעודתו על הפת אמרי' דכל המאכלים מחמת הפת הן באים אבל כשאין חפץ לאכול פת אינו פוטר וכ"ש אם אוכל פחות מכזית כנ"ל ואפשר לו' כיון דדרך לקבוע סעודה עליהם הפת פוטרתן וצ"ע לכן לא יברך עליהם ולא על הפת אם לא בשבת וי"ט:
(ב) כגון תאנים: ה"ה כל דבר שבא לקנוח ואפי' היו לפניו בשעה שבירך המוציא ואפילו פירות מבושלין דאין פת פוטרתן כיון שאין שייכים לפת וכ"כ של"ה:
(ג) ואם בתחלת: דין זה הוא מדברי תר"י וז"ל ומיירי כגון שהיו עומדין באמצע הסעוד' והתחלת קביעו' סעודתן היה בבשר וכיוצא בו ובאמצע סעודתן הביאו להם פירות כדי ללפת בהן את הפת ואכלו מהם עם הפת ועכשיו אוכלין אותם בלא פת וכונתם ג"כ עדיין לאכול מהם עם הפת אח"כ א"צ ברכה מפני שמאחר שמתחלה הביאו אותן כדי ללפת בהן את הפת ואוכל אותו תחלה וסוף עם הפת א"צ לברך שמצטרף עם שאר הסעוד' כיון שהביאו אותן מתחל' לצורך הסעודה ומלפת בהן הפת תחל' וסוף כו' ואם מתחלה לא היו לו דברים אחרים ללפת בהם הפת ואח"כ אוכל מהן בלא פת אף על פי שבסוף אינו אוכל עמהן פת אינו מברך עליהם כיון שמזה עשה עיקר לפתן שלו ואם לא הביאו אותן מתחלה ללפת עמהם ואוכל אותן בפ"ע מברך עכ"ל כלומר כשבאין לקנוח ולא ללפת אף על פי שאכל תחלה וסוף עם הפת אם אוכל באמצע בלא פת צריך לברך כיון שלא באו ללפת הפת ובזה מודו רוב הפוסקים אלא שיש עוד דעות אחרות ולכן כתבו הג"מ דירא שמים כשמביאין לו פירות באמצע סעודתו ללפת הפת יאכל מהם מעט בלא פת ויברך ואח"כ יאכלם בין בפת בין בלא פת משמע דס"ל דאף כשאכל תחלה וסוף (עם) פת יש להסתפק וכן כתב הב"ח וכ"פ האגוד' היכ' דבאמצע סעודה אוכל פירות עם הפת או פשטיד"א של תפוחים טוב שיאכל מעט בלא פת ויברך עליהם כיון שאין הפירות עיקר סעודתו עכ"ל וכ' בהגה' תשב"ץ בפנים ר"ל שצריך להוציא מעט פירות מן המוליתא ולברך עליו ומהר"ף או' שא"צ לברך על הפירות שבמוליתא ואפילו בירך עליה ברכת המוציא כי הקמח עיקר עכ"ל כלומר לא מבעיא כשמברך במ"מ כמ"ש סימן קס"ח דא"צ לברך על הפירות אלא אפילו בירך המוציא על הפת אין צריך לברך על הפירות בפ"ע כי הקמח עיקר ופטר ליה פת כ"ה בתשב"ץ עמ"ש סי' קס"ח ומיהו בפירות מבושלין בעינייהו אפי' עם הבשר אם אין התחל' קביעות סעודתן עלייהו יש ספק אם יברך וגם י"א אפי' עם הפת צריך לברך כמ"ש האגודה וכל בו ועב"י ולכן טוב לאכול בתחלה בלא פת ולברך עליהם וכ"כ סמ"ק ואגור סי' רל"ב שכן נהג אביו וכ"כ בכ"ה בשם הר"ש בשם הרשב"ץ אך בקיצור פסקי הרא"ש מסתפק אם צריך ברכה כיון שבאין לצורך סעודה ולא לקינוח ולכן כתב שישב קודם שיטול ידיו ויברך על הפירות עכ"ל וצ"ל שיאכל פחות מכשיעור שלא יצטרך ברכה אחרונה כמ"ש סי' קע"ד ס"ז וע"ש וכ"כ הטור סימן תע"ג דלמ"ד דא"צ ברכה תוך הסעודה צריך לברך ברכה אחרונה על אותם שלפני הסעודה ומיהו בטור כת' בפשיטות דאם אוכל בלא פת דצריך לברך כיון שלא היה עיקר סעודה עלייהו בתחלת הסעודה ועס"ג:
סעיף ב עריכה
(ד) ודברים הבאים: ואם התחיל לאכול פירות תוך הסעודה ונמשכה אכילתו אחר הסעודה מסתפק בת"ה אם צריך לברך ע"ש ובב"י:
(ה) מחמת הסעודה: כגון בשר ודגים:
(ו) ובין לפניהם: ותמרים ב"ה פוטרתן (רשב"א ע"ב רמב"ן כ"ה) עיין סי' ר"ח סי"ז וסי' קע"ד ס"ו עמ"ש סי' רי"ב, איתא בתוספת' פ"ד מליח הבא לפני המזון ופת הבא עם המליח לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה עכ"ל:
(ז) שאין אנו וכו': כתוב לבוש ובסעודות גדולות למשוך ידיהם מן הפת ואף על פי שמניחין פרוסות על השלחן מ"מ אין דעתן לאכול מהן וכן משמע בטור אבל הב"ח כתב דמנהגינו כדברי התו' דלעולם דעתינו על הפת ע"כ ול"נ שהטעם כמ"ש תר"י וז"ל דוקא בימיהם שהיו נוהגין לעקור השלחנות קודם ב"ה וע"כ נראה כסעודה אחרת אבל אנו שאין מסלקין השלחן אף על פי שסיימו מלאכול כל זמן שלא ברכו כתוך הסעודה דיינין ליה:
סעיף ג עריכה
(ח) קובע ליפתן סעודתו: פי' שלא היה לו דבר אחר ללפת הפת רק הפירות וכמו שכתב ס"א:
סעיף ד עריכה
(ט) כיון דללפת וכו': ודוקא כשאוכלן עם הפת ועמ"ש ס"א וס"ג:
סעיף ה עריכה
(י) דסתם דעת: וכ"מ במרדכי פ' כ"מ גבי יין ע"ש, ופשוט דבפירות לא מהני דעתו אלא א"כ מלפת בהן הפת וכמ"ש ס"א וס"ג: