מגן אברהם על אורח חיים קלה
סעיף א עריכה
אי' ברי"ף פ"ד דמגיל' ירושלמי משה תיקן לישראל שיהיו קורין ג' בב"ה ובמנחה עכ"ל וצ"ע דאי' במרובה שהלכו ישראל ג' ימים בלא תורה בימי משה עמדו הנביאי' שביניהם ותקנו שיהיו קורין בב' וה' ובשבת ועזר' תיקן במנחה והתוס' רפ"ב דברכות כתבו גם כן שעזר' תיקן קריאת התורה והקשה הב"ח עליהם בסי' תרפ"ה מההי' דמרובה וכו' ואפשר לומר דהתוס' לא נחתו לדקדק בזה ועיקר קושיתם כיון דתקנת נביאי' הי' א"כ ל"ש לומר דקרא והיו אתא להורות על כך והא דכ' הרי"ף שעזר' תיקן בב' וה' היינו מנין הקרואי' כדאי' בגמ' וא"כ משה תיקן מנין הקרואים בשבת וי"ט ור"ח וח"ה וכ"מ ברמב"ם פי"ב מתפל' ובסמ"ק סי' קמ"ט:
(א) ואין מוסיפין: משום ביטול מלאכ' לעם:
(ב) מותר להוסיף: ואין נוהגין כן [לבוש ובכ"ה]:
(ג) לשני בעלי ברית: ובתקון יששכר דדוק' בחתן ס"ל הכי ומ"מ אין לנהוג כן (כ"ה):
סעיף ב עריכה
(ד) בטלו שבת: וה"ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט אבל אם היו ב' מחוברין באותו שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג' דלא מצינו לעולם שקורין ג' וא"ל יקראו ב' לכל הפחות דאין תקנה לחצאין (ובהגמ"נ כתוב ע"ז ולא נראין דבריו בעיני) ואם בטלו פ' ויחי אין לקרותו עם פ' שמות כי כשקורין ב' סדרות צריך לקרות חד גבר' מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשות בשני ספרים (רמ"מ סי' פ"ה):
סעיף ד עריכה
(ה) מלה במלה: ומהרי"ל כ' דנוהגין לקרותו אף על פי שאינו יודע לקרות כלל עם הש"ץ ול"נ (ד"מ) ועכשיו לא נהגו לדקדק אחריו ועמ"ש סימן קל"ט:
סעיף ה עריכה
(ו) אינו רשאי: ואפי' למ"ד בסי' ס"ו ס"ד שמפסיק היינו כשקראוהו אבל לכתחלה אין לקרותו דליכא משום פגמ' כיון שהוא עסוק בק"ש ואין ממתינין עד שיגמור דחיישינן לטרחא דציבורא ולאו דוקא שמע ה"ה כשעוסק בכל מקום דאינו רשאי להפסיק כגון בברכת של ק"ש [ב"י רשב"א מהרי"ק] ואפשר דפסוקי דזמרה שרי לקרותו ועמ"ש סי' קל"ט ס"ח:
(ז) וקורין ישראל: ואין ממתינין לו מפני כבוד הצבור [רשב"א מהרי"ק] אם אין כהן הולכין אחר הגדול בחכמה ומנין אף על פי שהאחר גדול בשנים (ב"ז רמ"ג רנ"ג) אם המנהג לקנות במעו' מי שיקר' ראשון בהתחל' התורה בבראשית ואם קנה אותו ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מבה"כ ופעם א' לא רצה הכהן לצאת מבה"כ מותר לכפותו ע"י השלטון לצאת מבה"כ כדי שלא יתבטל המנהג וכבוד התורה [ב"י מהרי"ק] ואפי' לא יצא יקר' הישראל [כ"ה] ומיהו מלשון מהרי"ק לא משמע כן דא"כ אין לכפותו ע"י השלטון:
סעיף ו עריכה
(ח) ברכו לא הוי: משמע דאם התחיל לומר בא"י הוי התחלה ואף דיכול לסיים בא"י למדני חקיך מ"מ אינו נכון כמ"ש סי' ר"ו ע"ש:
(ט) ועומד הישראל: כדי שלא יתבייש:
(י) אבל ראשון: כ' בד"מ דכתב מהרי"ל דאפי' לפי פי' ראשון של רש"י יכול לעלות ראשון וכ"מ ברמב"ם ור"ן ורי"ו ע"ש ומשמ' דוקא כשאין הישראל גדול מהלוי וע' מה שכתבתי ס"ס י"א:
סעיף ז עריכה
(יא) אין מפסיקין: שלא תהא ברכה לבטלה ועוד דאין פגם אלא בקורא לוי אחר לוי אבל כשישנו שם ולא קרא יש לתלות שלא היה שם בשעה שפסק הכהן בקריאה ראשונה או שמא שגגה הי' שסברו שאינו שם וליכ' פגמ' [רשב"א סי' רכ"ט] וא"כ בכהן נמי שייך האי טעמ':
סעיף ח עריכה
(יב) שהראשון פגום: ומיירי כאן דמוחזק לן שאביהם כהנים וא"כ בראשון איכ' למימר דאבו' נסיב גרושה ופסלי' לזרעי' אבל בשני ליכא למימר הכי דא"כ אף במקום לוי לא היה לן לקרותו ואם אין מוחזקין בכהנים איכא למיחש לפגם שניהם ואם מוחזקין באמו שאינ' גרושה אפשר דשרי וכ"מ בב"ח ס"ס זה וצ"ע דאיכא למיחש לפסול אחר כגון שזינת' בסתר:
סעיף ט עריכה
(יג) שא' מהם פגום: אף על פי שיודעים שאביהם לוי איכ' למיחש דנסיב ממזרת או נתינה ופסלי' לזרעי' מקדושת לויה:
סעיף י עריכה
(יד) בהפסק ישראל: פי' שקורא כהן לוי ישראל אבל אחר הלוי אסור [כ"ה מ"צ ר"י לוי] ואם אין שם לוי קורא הכהן פעמים ואח"כ ישראל וחוזר וקורא כהן וליכ' למיחש לפגמו של ראשון דאי הוי פגום מיד היו מרננין אחריו והיו קוראין אחר במקומו וליכא למיחש שיאמרו השני חלל הוא ולפיכך עלה במקום ישראל דא"כ יצטרכו לו' שגם הלוי שעלה אחריו פסול הוא וכלוי האי לא חיישי' [ב"י] והקשה הב"ח אם אין שם לוי מאי איכ' למימ' ול"נ דלק"מ דאם אין שם לוי גם הכהן השני צריך לקרו' פעמי' כדי שלא יאמרו שהישראל העולה אחריו לוי הוא וא"כ א"ל שהכהן חלל הוא ועלה במקום ישראל דא"כ למא קרא פעמים ואפשר לו' דכולי האי לא שרי' לקרות לכהן באמצע ושיקרא פעמים:
(טו) אף על פי שהוא כהן: ומ"מ בלי הפסק ישראל אסור דחיישינן דלמ' לא שמעי כולהו: במקום שתקנו שחכם העיר יקר' הי"ג מדות דלא ליתי לאנצויי שאר העם אפי' הוא כהן יכול לקרות שלישי (מ"צ ח"ב ס"ט ור"י לוי כ"ט):
(טז) למנין ז': וה"ה בתענית לא יעלה למפטיר שהוא ממנין הקרואים ואם אין שם ישראל היודע להפטיר מקרין אותו [תשובת מהר"ם סי' ס"ד] ע"ס רפ"ד ס"ד: כתוב בלבוש אנו אין נוהגין לקרותו אלא לאחרון ובפוזנא למפטיר בלבד עכ"ל וכ"מ מלשון המרדכי ומהרי"ו סי' ג' ובתשו' מהר"ם סי' י"ז כתוב ב' חתנים בשבת א' ושניהם כהנים קורין חצי סדרה עם חתן א' ושושביניו ואח"כ קורין כהן ולוי וחתן אחר ושושביניו עכ"ל משמע דבלא"ה אסור והא דקורא כהן אחר כהן א' לאחרון וא' למפטי' י"ל כיון דמפסיקין בקדיש שרי כמ"ש המרדכי ולבוש לענין חתן בראשית וחתן תורה ומ"מ משמע התם דלא סמוך אהאי טעמ' לחוד ע"ש:
סעיף יא עריכה
(יז) ואינו שם: ואם אותו כהן מתפלל מותר לקרות האח' בשם דהכל רואין שמשום התפל' אינו עולה עס"ה:
(יח) משום פגמו: ומותר לקרות בנו תחתיו דאם איתא שהוא פגו' אף בנו פגום אבל אביו אסור כמ"ש ס"ח:
(יט) ש"ץ שהוא: שהכל יודעים שכהן מותר להיות ש"ץ (מרדכי) כלו' שבזמניהם היה הש"ץ קורא למי שירצה ואם הוא יעלה לעולם לא ימנוהו להיות ש"ץ אבל בזמן הזה שהסגן קורא למי שירצה אם הוא כהן אסור לקרות לכהן אחר אם לא לאחיו שהכל יודעים שלכבודו עשה (מט"מ מהרש"ל) והמנהג אינו כן ועמ"ש ס"ז עמ"ש סי' קל"ח בשם א"ח:
סעיף יב עריכה
(כ) שכולה כהני' וכו': ובמהרי"ק ש"י כתוב דזהו למ"ד דהקדמת כהן דרבנן אבל למ"ד דאוריי' לעולם מקדמי' לכהן ע"ש ועמ"ש סי' ר"א, ואפשר לו' כיון דיש הרבה כהני' ולא ידע' מי קודם מוטב לקרות ישראל ראשון ואם יש שם גם לוי יקרא ישראל ואח"כ לוי ואח"כ הכהנים ואם יש שם ב' ישראלים וב' לוים יקרא כהן לוי ישראל כהן לוי ישראל והשביעי יהיה כהן ואם יש שם שני מינים כגון כהנים ולוים וכן כהנים וישראלים או לוים וישראלים ואין בכל אחד ז' לא מצאתי להם תיקון דלא ליתי לאנצויי ואם יש במין א' ז' יעלו אותו המין ואם יש בכל אחד ז' יפילו גורל איזה מי יעלה [לבוש] ולא ידעתי למה יקדים הישראל ללוי אדרבה הלוי קודם כמ"ש ס"ו ומ"ש שלא מצא תיקון בפחות מז' נ"ל שיקרא הכהן פעמים במקום לוי ואח"כ יעלו הישראלים כולם ואח"כ כהנים וזהו פי' מ"ש בש"ע וכל שאין ישראל כדי סיפוקם כו' ואין להאריך בזה:
סעיף יד עריכה
(כא) אין מביאין: שרוצים לקרות בס"ת בעשר':
(כב) יום או יומים: ז"ל מהרמ"פ אם מכינין לו ארון או תיבה על יום או יומי' שרי (ד"מ סי' קמ"ט) משמע דהעיקר תלוי באם שעושין שם מקום קבוע לס"ת שרי:
(כג) אדם חשוב: בהג"א בשם א"ז משמע דתרתי בעינן חולה ואדם חשוב אבל בא"ז משמע דחולה אפי' אינו חשוב וחשוב אפי' אינו חולה שרי [ד"מ] ונ"ל דפרשת זכור מותר להביא ספר תורה אצלו עיין סוף סי' תרפ"ה: